רבי יצחק בן יעקב אלפסי (ד'תשע"ג-ד'תתס"ג, 1013-1103), המכונה ה'רי"ף' או 'רב אלפס', היה רב וראש ישיבה בצפון אפריקה ובספרד בסוף תקופת ה'גאונים' ובתחילת תקופת ה'ראשונים', ונחשב מגדולי פרשני התלמוד ופוסקי ההלכה.
ראשית דרכו
רבנו נולד בשנת ד'תשע"ג (1013), לאביו רבי יעקב, בעיר 'קלעת חמאד' שבאלג'יריה.
שם משפחתו של רבנו 'אלפסי' הוא על שם העיר 'פאס' שבמרוקו, שכנראה ממנה באו אבות המשפחה (ויש ששיערו שרבנו עצמו עבר בשלב מסוים למרוקו והתגורר בפאס).
סולם עליה
רבנו גדל בתורה וביראה ביגיעה ובשקידה עצומה, עד שנעשה לאחד מגדול ומאורי האומה, אשר תורתו נפוצה בכל קצוי תבל.
בצעירותו למד בישיבת 'קירואן' שבתוניסיה אצל רבותיו הגדולים, רבנו נסים גאון ורבנו חננאל, שהיו מאחרוני הגאונים, ומהם ינק תורה במשך שנים רבות. למעשה, רבנו נחשב למחבר בין תקופת הגאונים לתקופת הראשונים.
במשך שנים רבות ישב רבנו על התורה ועל העבודה, ותורתו ופסקיו נשאו למרחקים והתקבלו בכל תפוצות ישראל.
על כס ההנהגה
בשנת ד'תתמ"ח (1088), נאלץ לברוח מיבשת אפריקה לספרד, עקב פסק דין שהורה בבית דין נגד אדם שהלשין עליו לשלטונות וסכנה נשקפה לחייו.
בהגיעו לספרד שהה תקופה קצרה בעיר קורדובה, עד שעבר ממנה לעיר 'אליסנה' בה שכנה ישיבתו הגדולה של רבנו יצחק אבן גיאת. רבנו איווה למושב לו בעיר זו, בה יכול היה ללמוד כאוות נפשו, יחד עם תלמידים וחברים מקשיבים, וגם להתבשם מתורתם של חכמי המקום. חודשים ספורים לאחר הגעתו של רבנו, נתבקש ראש הישיבה לבית עולמו, ורבנו שהוכר כבר כגאון בתורה, נתמנה למלא את מקומו.
רבנו היה פוסק דורו, והלכותיו נתקבלו בכל תפוצות ישראל. כעבור כמה מאות שנים, כשחיבר מרן רבי יוסף קארו את ה'שולחן ערוך', ביסס את שיטת פסיקתו ההלכתית על פי פסיקותיהם של שלשת 'עמודי ההוראה' הגדולים: רבנו (הרי"ף), ולצדו הרא"ש והרמב"ם.
חיבוריו
הלכות רב אלפס – חיבורו הגדול של רבנו הנדפס בסוף כל כרך מכרכי הש"ס ומכונה גם 'הרי"ף על הש"ס'. חיבור זה הוא הראשון מאז חתימת התלמוד הכולל את כל פסקי ההלכה העולים מסוגיות התלמוד על הסדר ברוב מסכתות הש"ס ובכל הנושאים הנוגעים למעשה אחר החורבן. כל גדולי הראשונים משבחים ומפארים את רבנו ואת חיבורו בהערצה מופלגת, ובכל מקום ובכל נושא דעתו של רבנו חשובה בעיניהם לאין ערוך.
על ספרו של רבנו נתחברו פירושים וחידושים רבים על ידי גדולי הראשונים כדוגמת רבנו יונה גירונדי ותלמידיו (רבנו יונה), רבנו נסים גירונדי (הר"ן), ספר 'נימוקי יוסף' לרבי יוסף חביבא על חלק מהמסכתות, ועוד. פירושים אלו ועוד כיוצא בהם נדפסו ברוב הדפוסים המצויים סביב החיבור כנושאי כליו.
מתוך החיבורים הנושאים ונותנים בדברי רבנו, יש לציין את ספר 'המאור' לרבנו זרחיה הלוי (הרז"ה), בו הוא משיג מפעם לפעם על פסקיו והלכותיו של רבנו. על ספר המאור חיבר רבנו משה בר נחמן (הרמב"ן) את ספרו 'מלחמות השם' בו הוא נלחם 'להציל' את רבנו מהשגות הרז"ה. גם רבנו משולם מבדריש חיבר את ספר 'ההשלמה' כהשלמה לחיבורו של רבנו.
גם רבותינו האחרונים, על תלמידיהם וישיבותיהם, קבעו את לימודם בספרו של רבנו וכתבו עליו חידושים אין קץ.
שו"ת הרי"ף – במשך חייו ענה רבנו לאלפי שאלות שהופנו אליו מקהלות ישראל השונות, ורבים מהם נדפסו בספריהם של גדולי הראשונים בתקופתו, כגון בספר האשכול לרבי אברהם אב"ד, וספר העתים לרבנו יהודה אלברצלוני ועוד. כמאתיים מהם נתקבצו ונדפסו בספר זה, רובם נכתבו בשפה הערבית ותורגמו.
תלמידיו
תלמידים רבים העמיד רבנו במשך ימי חייו. בישיבתו למדו תלמידי חכמים רבים גדולי תורה שהפיצו ופרסמו את תורתו בכל מקום אליו הלכו.
מתלמידיו הנודעים:
רבי אפרים הקלעי (מקלעת חמאד) – תלמידו המובהק של רבנו, אשר נשא ונתן עימו על אשר כתב בספריו.
רבי ברוך בן יצחק אבן אלבאליה – למד במשך שנים מפי רבנו, ולימים שימש כדיין וראש ישיבה בעיר קורדובה. הוא היה רבו של רבנו אברהם בן דוד הלוי (הראב"ד הראשון), מחבר 'ספר הקבלה'
רבי יהודה הלוי – מגדולי הראשונים, מחבר ספר 'הכוזרי'.
רבי יוסף הלוי אבן מיגאש (ר"י מיגאש) – גדול תלמידי רבנו שהתייחס אליו כבנו ממש והעריכו מאוד נסמך להוראה בגיל צעיר על ידי רבנו, ומינהו לשבת על כסאו לאחר פטירתו.
צאצאיו
בנו רבי יעקב, שהיה גם אחד מגדולי תלמידיו.
פטירתו
לקראת סוף ימיו, הסמיך רבנו את תלמידו הגדול רבי יוסף הלוי אבן מיגאש, להמשיך את דרכו בראשות הישיבה, לימוד התלמידים, והנהגת העדה.
ביום י' בסיון שנת ד'תתס"ג (1103), השיב רבנו את נשמתו ליוצרה, והוא כבן תשעים שנה, ונקבר ככל הנראה בבית העלמין היהודי בעירו אליסנה.
על מצבת רבנו נכתב:
'נקבר בקבר זה ראש הראשים, ואלוף הקדושים, ומחכים הישישים, וחכם חרשים, וקדש הקדשים. הנזר והמצנפת, האות והמופת, יחיד העולם ופלאו, ממזרח שמש עד מבואו. שר התורה, מקור הבינות, ושמעו הולך בכל המדינות. הרב הגדול, מחסה עוז ומגדול, אלופנו ורוח אפנו, כוכב נשפנו ואור עפעפנו. הצדיק העניו אשר כמוהו לא היה לפניו מר רב אלפסי זצ"ל נוחו עדן'.
זכותו תגן עלינו, אמן.
