רבי משה קורדובירו (ה'רפ"ב-ה'ש"ל, 1522-1570), הידוע בראשי התיבות: הרמ"ק, היה מחשובי מקובלי צפת, ומגדולי חכמי הקבלה בכל הדורות. חיבר מספר ספרים המבארים את שיטתו בקבלה, ובראשם ספרו 'פרדס רימונים'.
ראשית דרכו של הרמ"ק
רבנו נולד בשנת ה'רפ"ב (1522) לאביו רבי יעקב. שורשה של המשפחה בעיר קורדובה שבספרד, ומכאן שמה.
מקום לידת רבנו אינו ידוע, אך רוב ככל ימיו חי ופעל בארץ ישראל, בעיר הקודש צפת. באותם שנים, היתה העיר משופעת בצדיקים וקדושי עליון ששכנו בתוכה, והאירו מתורתם וצדקתם לעולם כולו.
סולם עליה
את יסודות תורת הנגלה, בגמרא ובהלכה למד רבנו מפי רבו, הגאון רבי יוסף קארו, בעל ה'בית יוסף' וה'שלחן ערוך', אשר סמך את ידיו על רבנו, והעיד בעצמו על גדלותו בתורה ובפסיקה של תלמידו.
בהיות רבנו בן שמונה עשרה שנה, הוסמך לדיינות על ידי זקן חכמי אותו הדור, הגאון רבי יעקב (המהר"י) בירב, ובהמשך לכך החל לשמש כדיין ומורה צדק בעיר.
בהגיעו לפרקו, נשא רבנו לאשה את אחותו של המקובל רבי שלמה הלוי אלקבץ, מחבר הפיוט 'לכה דודי'.
בגיל עשרים נגלה לרבנו מחזה בחלום הלילה. בחלום רמזו לו מן השמים כי הגיעה העת שיתחיל לעסוק גם בסתרי תורה. בעקבות חלומו, החל רבנו ללמוד את ההקדמות והיסודות לתורת הקבלה, מפי גיסו רבי שלמה. בספריו מזכיר רבנו מספר פעמים רעיונות בחכמת הנסתר אותם קיבל מגיסו בתקופה זו.
בעוצם גדולתו וקדושתו זכה רבנו אף לגילוי אליהו, שלימדו ענינים שונים בתורת הנסתר.
הרמ"ק על כס ההנהגה
במשך שנים רבות עמד רבנו בראשות ישיבה, בה עסקו בנגלה ובנסתר, ושתו בצמא את תורתו. בין תלמידיו הקרובים נמנו גדולי המקובלים כמו רבי חיים ויטאל (המהרח"ו), ורבי אליהו די וידאש, מחבר הספר 'ראשית חכמה'.
לימודו היה בעמקות ובהירות נפלאה. רבנו, שהיה ענק רוח ובעל חכמה מופלאה, ידע לפשט כל סוגיה בנגלה ובנסתר עד כדי שהיו הדברים מאירים כנתינתם מסיני. ספרי רבנו נחשבים כמורי דרך לכל הבא בשערי תורת הקבלה, והשפעתו על תורת הקבלה בדורות הבאים ועד ימינו רבה לאין שיעור.
כמו כן, היה רבנו מי שתיקן את אמירת ששת מזמורי 'לכו נרננה' בתחילת תפילת 'קבלת שבת'.
מתלמידיו של רבי משה קורדובירו
רבי אליהו די וידאש – מחבר הספר 'ראשית חכמה' מוסר וקבלה. בהקדמתו לספרו כותב, שספרו הוא כעין הקדמה ושער והכנה לחכמה האמיתית שנמצאת בספרו של רבנו 'פרדס רימונים'.
רבי אברהם גאלנטי – מחבר הספר 'ירח יקר' על הזוהר.
רבי אברהם אזולאי – מחבר הספר 'אור החמה', פירוש על הזוהר.
רבי שמואל גאליקו – מחבר הספר 'עסיס רמונים', קיצור לספר 'פרדס רימונים' לרבנו.
רבי אברהם מימון – מחבר הפיוט הנודע 'אל מסתתר בשפריר חביון', הפותח את 'שירת הבקשות' לשבת קודש, ומיוסד על סדר 'עשר ספירות'.
רבי חיים ויטאל (מהרח"ו) – קיבל תורה מרבנו, ולאחר מכן נהיה לתלמידו וממשיך דרכו של רבנו האר"י הקדוש.
בנוסף, רבי מנחם עזריה מפאנו (הרמ"ע מפאנו), החשיב עצמו כתלמיד לרבנו, הגם שלא ראהו מעולם, אלא שהיה דבוק בספריו ובתורתו. הרמ"ע חיבר גם ספר 'פלח הרימון', שהוא כעין קיצור מספר 'פרדס רימונים' של רבנו.
חיבוריו של הרמק
פרדס רימונים – מפתח לחכמת הקבלה, מחולק לשלושים ושתים (ל"ב) שערים. לעיתים מכונה רבנו 'בעל הפרדס' על שם ספר זה. רבנו חיבר גם קונטרס 'אור נערב' והוא קיצור לספרו 'פרדס רימונים'.
אור יקר – פירוש על הזוהר הקדוש ועל ספר יצירה. פירוש זה נשאר בכתב היד במשך כארבע מאות שנה, ונדפס לראשונה בדורנו.
אילימה רבתי – חידושים הקדמות וביאורים בתורת הקבלה. מחולק ל'תמרים' ו'מעיינות' על שם הפסוק: "ויבואו אילימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים" (שמות ט"ו כ"ז).
תומר דבורה – מוסר לתיקון המידות, המיוסד על פי תורת הקבלה. בחלקו הראשון של הספר מבאר רבנו את י"ג מדותיו של הקדוש ברוך הוא. הוא מפרט בו כיצד לזכות לידבק בדרכיו כמאמר חז"ל על הפסוק 'והלכת בדרכיו'. חלקו השני של הספר עוסק בביאור ענין 'עשר ספירות'. בספר זה מפשט רבנו מושגים גבוהים ונעלים, אשר כמעט אין שכל אדם יכול להשיגם. בפירושו הוא מבארם ומורידם אל עולם המעשה, כדי שכל אדם יוכל להעמיק בהם במחשבתו, וללכת בדרכי ה'.
שיעור קומה – ביאור מושגים בתורת הקבלה.
תפלה למשה – כוונות התפלה על פי הסוד.
זבחי שלמים – כוונות לתפלות ימים נוראים על פי הסוד.
ספר הגירושין – ביאור פסוקים בדרך תורת הסוד. נקרא כך משום שחידושים אלו נתגלו לו בזמנים שהיה נוהג 'להתגרש' מבית המדרש, ולהתבודד בשדות וביערות. ספר זה הוא כעין 'יומן אישי' בו תיעד רבנו את הדברים שנתחדשו לו בציון התאריכים.
חיבורים נוספים נזכרים בכתבי רבנו, אולם לא זכינו לאורם.
צאצאיו של רבי משה קורדובירו
בנו רבי גדליה קורדובירו – נולד בשנת ה'שכ"ב (1562), בהיות רבנו בן ארבעים. כתב הקדמה לספר 'אור נערב' של רבנו.
פטירתו של הרמ"ק
ביום כ"ג בתמוז ה'ש"ל (1570), לאחר תקופה בה היה חולה, נסתלק רבנו. הוא היה בן ארבעים ושמונה שנים בלבד, ונטמן בבית העלמין בעיר צפת.
כל גדולי וגאוני העיר צפת וסביבותיה באו להשתתף בהלוויה. בראשם, מרן רבי יוסף קארו וכן האר"י ז"ל הקדוש, שאף הספידו את רבנו.
האר"י ז"ל הגיע להתגורר בצפת רק תקופה קצרה קודם לכן. בשעת הלוויה הוא הבחין בשני עמודי אור המלווים את מיטתו של רבנו ושאל את הסובבים אם גם הם רואים זאת, אך נענה בשלילה.
בהספדו, דרש האר"י את הפסוק: "כי יהיה באיש חטא משפט מוות… ותלית אותו על עץ". ופירש: ידוע כי 'אין מיתה בלא חטא', ואם כן, כאשר רואים שמסתלק צדיק, שאין בו כל עוון, חסרה סיבה למיתתו ("חטא משפט מוות", במובן של "חסרון בסיבת המוות"). על כן יש לתלות את סיבת מיתתו ב'חטא עץ הדעת' של אדם הראשון. שכן ידוע שבגללו באה מיתה לעולם, וזהו שנאמר: "ותלית אותו על העץ".
לאחר פטירת רבנו, הוכתר האר"י ז"ל כיורשו הרוחני וממשיך דרכו בתורת הקבלה. אם כי שיטתו בקבלה היתה שונה, והיא זו שהתקבלה בדורות הבאים כשיטה העיקרית.
זכותו תגן עלינו, אמן.
