מורנו הגדול בענקים, הגאון המופלא בנסתר ובנגלה, חכם הרזים פועל ישועות בקרב הארץ, המקובל האלוקי רבי יהודה פתיה זצוק"ל, אשר הגדיל לעשות בכוח קדושתו ותפילותיו, להעלות ולתקן נשמות ישראל החיים והנפטרים.

 

ילדותו

רבנו נולד נולד בב' שבט תרי"ט (1859) בעיר בגדאד אשר בבבל (עירק), לאביו רבי משה ישועה ואמו מרת חנה.

בשחר ילדותו למד ב"מדרש תלמוד תורה" יחד עם בני גילו, ועד מהרה נתגלו שאיפותיו הטהורות וכמיהתו העזה ללימוד התורה על פרד"ס דרכיה.

בעודו בגיל שבע, היה מתלווה אל אביו בצהרי יום השבת, לדרשתו המפורסמת של רבי יוסף חיים 'הבן איש חי', ומאזין בשקיקה לכל מילה היוצאת מפי החכם. בחלקה האחרון של הדרשה, היה נוהג רבי יוסף חיים להשמיע חידושים וביאורים בתורת הסוד. לאחר הדרשה היה רבנו ממרר בבכי על כי לא הבין את חלק הסוד שבדרשה. לימים שח בפני תלמידו המובהק רבי סלמאן מוצפי זצ"ל, שדמעות אלו הן שעמדו לו, שזכה לעסוק כל ימיו בחכמת הקבלה.

 

סולם העליה

משבגר מעט, נכנס רבנו ללמוד ב"מדרש בית זילכה", מיסודו ובראשותו של הארז אשר בלבנון, רב רבנן, הגאון רבי עבדאללה סומך זצוק"ל. מקום זה היה בית היוצר לרוב ככל חכמי בבל שבאותו הדור, הבולט שבהם הלא הוא רבנו הבן איש חי זצוק"ל.

בסביבה תורנית זו גדל רבנו ועשה חיל בלימודיו. כבר בהיותו ­­­בן שבע עשרה הוסמך להוראה על ידי רבי עבדאללה סומך, ואף שימש כשליח ציבור בבית מדרשו. לימים נתמנה לר"מ בישיבה, והרביץ תורה לתלמידיו ולשומעי לקחו.

בשנת תרמ"ב (1882), בהיותו בן עשרים ושלוש, החל רבנו לעסוק בתורת הסוד וברזי חכמת הקבלה בעיון ובשקידה עצומה, עד שהשיג אותה על בוריה כזקן ורגיל. לאחר כשנתיים ימים, החל לכתוב בצנעה את חיבורו "יין הרוקח" – פירוש עמוק ומקיף על אדרא רבא ואדרא זוטא. במשך שבע שנים עסק בחיבור זה, ותשלם המלאכה בשנת תרנ"א (1891), מבלי שאיש ידע על כך. רק לאחר שנים רבות נאות רבנו להדפיסו ולפרסמו, וכפי שיסופר להלן.

 

פועל ישועות

עניו וצנוע היה רבנו, על כן עמל להסתיר את ידיעותיו המופלגות בנגלה ובנסתר. אולם נוכח לראות שיהודים תמימים, חולים ונדכאים מעמך ישראל, היו פונים בייאושם ל"חכמי" הדת המוסלמים. הללו היו פועלים בם בכוחות טומאה, ועל ידי שדים ורוחות. רבנו הצטער מכך צער רב, ובנוסף ראה בזה חילול כבוד שמים.

אז גמר בדעתו כי עת לעשות לה', ובמקום שאין אנשים – השתדל להיות איש, והודיע ברבים שמעתה יבואו אליו, והוא יושיעם בעזרת ה'. כך היה, עד ששמעו יצא למרחוק כמחולל ניסים ופועל ישועות.

גם כשעלה לארץ ישראל ואיווה למושב לו בירושלים הקדושה, היה יושב מידי בוקר לאחר תפילת שחרית בבית הכנסת 'מוסאיוף' שבשכונת הבוכרים, שומע צרתם של ישראל, ומושיעם בעזרתו יתברך. מי בברכה ותפילה, מפה טהור מעומקא דליבא. מי בסגולה יקרה, ומי בקמיע עם שמות קדושים, שנכתבו על ידו בקדושה וטהרה. רבים רבים נושעו על ידו.

מספרים שלפני כתיבת הקמיעות, היה פותח את ההיכל – ארון הקודש, ובוכה ומזיל דמעות כמים. רק אחר כך היה כותב את הקמיע, ובכוח התפילה פעלו הקמיעות את פעולתן לטובה.

אחר פטירתו, מילא את מקומו תלמידו, הגאון הנודע, המקובל חכם יצחק כדורי זצ"ל. במשך שנים רבות ישב גם הוא במקומו, לברך ולכתוב קמיעות, ורבים נושעו מברכותיו.

 

טעמו של החמין

מעשה מעניין המראה את כוחו הגדול וקדושתו של רבנו, ומאידך רצונו העז לעזור לכל יהודי בכל דבר קטון כגדול, הוא הסיפור דלהלן:

מעשה במשפחה אחת, אשר מדי שבת בשחרית, עת הוגש החמין לשולחן, בעל הבית שככל הנראה מידותיו לא היו מן המשופרות, היה עולב באשתו על שאין טעם החמין ערב כשל אמו. כך הופר שלום הבית בכל שבת.

אשתו הכשרה ניסתה שוב ושוב לתקן ולשפר את טעמו של החמין. אך עם זאת, לא הצליחה להשביע את רצונו של בעלה. כך נמשך הדבר וחזר על עצמו במשך מספר שנים.

יום אחד פנתה האישה לרבנו, ובדמעות שליש ספרה לו על כך, ועל שכבר אינה יכולה לשאת את המריבות הללו.

רבנו שמע את סיפורה, כתב על פתק מספר תיבות, והורה לה להניח את הפתק בתוך סיר החמין בעת הבישול, לקראת השבת הקרובה. ובאורח פלא, כשהגיש בעל הבית את כף החמין הראשונה לפיו, חיוך של שביעות רצון התפשט על פניו, וקרא בהתפעלות: 'עכשיו זה בדיוק כמו של אמא שלי!'. מאותה השבת ואילך חזר שלום הבית אל מקומו. ראה כמה גדול כוחם של צדיקים.

 

תקופת השואה

רבנו היה מרבה לערוך תפילות ותיקונים על כלל ישראל, בפרט בעת צרה. תפילותיו של רבנו היו ידועות ומפורסמות שאינן שבות ריקם.

בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר הגרמנים הנאצים ימ"ש הגיעו למצרים, תוכניתם הייתה להמשיך ולהגיע לארץ ישראל. העם היושב בציון היה נתון בחרדה גדולה, בפרט לנוכח השמועות הקשות מאירופה, על גורלם של היהודים שנפלו בידם.

מיד כינס רבנו קבוצת תלמידי חכמים, בבית הכנסת אהל רחל, וערכו תעניות, תפילות וסליחות, כדי לבטל את רוע הגזירה.

האדמו"ר בעל האמרי אמת מגור עבר שם באותה שעה, ולשמע הקולות נכנס לבית הכנסת, וראה את התפילות הנוראות והעצומות. כשיצא משם אמר שהוא בטוח שהתפילות יתקבלו, והגרמנים ימ"ש לא יבואו בשערי הארץ. והוסיף ואמר, שאם היו עושים כך גם הרבנים באירופה, היה ניתן למנוע את השואה. לא תקום פעמיים צרה.

 

צאצאיו

רבנו נישא לרעייתו הרבנית רחל, בחודש ניסן תרמ"א, ותריסר ילדים נולדו להם. אולם למרבה הצער רובם נפטרו בגיל צעיר, וחלקם לא נודע לנו אודותם, מלבד בן זקוניו רבי שאול. ואלה שמותם:

מסעודה, כצ'ורי, רבי שמעון שנפטר כבן ארבעים ושתיים, עבדאלה.

שמחה – שנשאה לרבי יעקב פתייה אחיינו של רבנו. שניהם נפטרו בגיל צעיר, והניחו אחריהם בת ושמה חביבה, שנישאה לדודה רבי שאול.

רבקה, תפאחה, כתון, לולו, רחמה, רבי שאול, משה.

בנו של רבנו, רבי שאול, היה עוסק בצרכי ציבור באמונה, רודף צדקה וחסד, ופעל נמרצות למען עניים ונזקקים. הוא זה שדאג להדפסת ספרי רבנו בארץ ובחו"ל. בנוסף הקים את בית הכנסת "מנחת יהודה" בירושלים ת"ו, ע"ש אביו רבנו זצ"ל.

 

רבותיו

כאמור, בצעירותו למד רבנו בישיבתו של רבי עבדאללה סומך – "מדרש בית זילכה".

לאחר מכן, במרוצת השנים למד רבנו במספר ישיבות בבגדאד, אולם רבו המובהק, ממנו ינק רוב תורתו בנגלה ובנסתר, היה חכם רבי יצחק שנדוך זצוק"ל. רבנו למד שנים רבות בבית מדרשו הנקרא "ישיבת חכם יצחק", ושם הכיר את חברו וידידו הגאון המקובל רבי שמעון אגסי זצ"ל, מגדולי חכמי בבל.

בנוסף למד רבנו אצל רבי ראובן יוסף בלבול זצ"ל. רבנו היה נחשב לתלמידו, וגם העתיק עבורו בכתב ידו את חידושיו על התורה.

רבנו עמד בקשר תורני גם עם רבנו הבן איש חי, למד עימו, והרבה להתייעץ איתו בנושאים שונים.

 

תלמידיו

תלמידים רבים העמיד רבנו במשך שנות חייו, ובפרט בתקופה בה שימש כמגיד שיעור ב"מדרש בית זילכה", ומהם:

הגאון רבי סלמאן מוצפי זצ"ל – תלמידו המובהק אשר היה מקורב אליו ביותר. מיום שנתוודע לרבנו, כאשר נכנס ללמוד לפניו במדרש בית זילכה, לא משה ידו מתוך ידו, ונקשרו זה עם זה בכל נימי נפשם.

הגאון רבי יהושוע משה זצ"ל – לימים נתמנה כרבה של בגדאד.

הגאון רבי סלמאן חוגי עבודי זצ"ל – ראש ישיבה בבגדאד. בעלותו ארצה שימש כדיין בבית הדין הגדול לערעורים בירושלים, וחבר מועצת הרבנות הראשית.

הגאון המקובל רבי יצחק כדורי זצ"ל – תלמידו של רבנו בתורת הקבלה. לאחר פטירת הגאון רבי אפרים הכהן זצ"ל, נתמנה לראש ישיבת המקובלים של ישיבת "פורת יוסף". המשיך את דרכו של רבנו בכתיבת הקמיעות, שפעלו ישועות גדולות.

 

ספריו

בית לחם יהודה – פירוש בהיר ועמוק בתורת הקבלה, על ספר עץ חיים למורנו רבי חיים ויטאל זצוק"ל. בנוסף חיבר רבנו פירוש קצר בשם אפיקי מים.

יין הרקח – פירוש על אדרא רבא ואדרא זוטא. כמסופר לעיל ספר זה חיברו רבנו בצעירותו ממש ובמשך שנים רבות היה כמוס אצל רבנו, באחת הפעמים שעלה רבנו לארץ ישראל עלה לבקרו הגאון הצדיק רבי אברהם עדס זצ"ל, ולפוגשו לראשונה. בתוך הביקור שאלו רבי אברהם למה אינו מדפיס את פירושו על האידרא. רבנו נדהם לשמע השאלה, שהרי איש מלבדו אינו יודע על קיומו של חיבור זה.  לאחר שהפציר בו רבנו, נענה רבי אברהם וסיפר, כי התנא רבי שמעון בר יוחאי זיע"א נראה אליו בחלום, ואמר לו שבימים הקרובים צריך לעלות לירושלים מבבל רב גדול בשם רבי יהודה פתייה, אשר כתב פירוש על האדרא רבא וזוטא, 'לך נא אליו ואמור לו שהגיע הזמן להדפיסו, וראה לעזור לו בזה'. רבנו ראה בזה אות משמים, כי הגיע הזמן להדפיס חיבור זה, ומיד כששב לבגדאד טיפל בהדפסתו.

מתוק לנפש – פירוש על ה'סבא דמשפטים' מספר הזוהר.

מנחת יהודה – על התנ"ך. בסופו ענייני חלומות ופתרונן, וגלגולי נשמות ותיקונן, ובו רבנו מעיד על כמה וכמה נשמות שזכה להביאן אל תיקונן בעולם העליון.

כתר צדיק – ליקוטי דרושים על חמשה חומשי תורה.

עטרת רחל – פירושים ודרושים על פרקי אבות.

אסירי התקווה – סדר תפלה ובקשת רחמים בעת צרה שלא תבוא.

חסדי דוד – בקשות ותפלות.

משלי בבל – תתמ"ב (842) משלים ומוסרים, שהיו שגורים בפי העם.

 

פטירתו

שלוש פעמים עלה רבנו לארץ ישראל, וניסה להשתקע בה. בתחילה בשנת תרס"ה (1905), ושוב בשנת תרפ"ג (1923), אולם הדבר לא עלה בידו, מחמת חולאים וייסורים שתקפו אותו. לאחר מספר חודשים נאלץ לחזור לעיר הולדתו בגדאד. באורח פלא, בעוד שהיה בדרכו לשוב לבבל, נעלמו החולאים כלא היו. רק בסוף ימיו, כשעלה בפעם השלישית, בשנת תרצ"ד (1934), עלה בידו להשתקע בירושלים עיר הקודש, למשך שנים ספורות עד לפטירתו.

בשבת שלפני פטירתו, בזמן רעווא דרעווין, אמר רבנו לבני ביתו כי זוהי השבת האחרונה שהוא ביחד אתם עלי אדמות. בני הבית פרצו בבכי, ומאנו להאמין, אך רבנו הרגיעם והודיעם בשלווה, שכבר נגזרה גזירה, והגיע זמנו להשיב נשמתו ליוצרה.

ביום שני בשבוע, ז"ך מנחם אב תש"ב (1942), בזמן שהיה יושב ומגיה את ספרו מתוק לנפש על סבא דמשפטים, רכן לפתע רבנו קדימה כמתעלף. מיד הזדרזו לקרוא לבנו רבי שאול ולד"ר כ"ץ, וכשבאו כבר מצאוהו שנסתלק לגנזי מרומים, ונשמתו הזכה יצאה בטהרה מתוך לימוד תורה. זכותו תגן עלינו אמן.