רבי מאיר (אשכנזי) אייזנשטט (ה'ת"ל-ה'תק"ד, 1670-1744), המכונה גם מהר"ם א"ש, היה מגדולי חכמי ופוסקי אשכנז בדורו, רב, דיין, ראש ישיבה ומחבר ספרים. כיהן כרב הערים שידלובצא, פרוסטיץ ואייזנשטאט (א"ש) וכרב ה'שבע קהילות'. נודע במיוחד בספרו 'פנים מאירות'.
ראשית דרכו
רבנו נולד בסביבות שנת ה'ת"ל (1670) לאביו רבי יצחק אשכנזי. משפחת רבנו היתה מיוחסת ומשופעת בתלמידי חכמים וגדולי עולם שיצאו ממנה. מצד אביו היה רבנו נכד אחותו של הגאון הנודע רבי שבתי הכהן, מחבר ה'שפתי כהן' (ש"ך) על השלחן ערוך.
סולם עליה
בצעירותו למד תורה אצל הגאון רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר, בעל ה'מגן אברהם', שהתגורר בקאליש שבפולין, וכן אצל הגאון רבי דוד אופנהיים, רב הערים ניקלשבורג ופראג.
רבנו השקיע עצמו באוהלה של תורה בעמל ובשקידה לשם שמים, ושם בה את כל מעייניו. אף בספריו שילב חידושים עמוקים ונפלאים שחידש בימי עלומיו.
בהגיעו לפרקו, נשא את רעייתו מרת פינקל, בתו של רבי משה מסוכצ'וב, שהיה פרנס דגול ומנהיג הקהילה בעיר סוכצ'וב. לאחר נישואיו התגורר סמוך לחותנו, שהכניסו לביתו, ודאג לכל מחסורו במשך כעשר שנים, כדי שיוכל לשקוד על לימודו ללא דאגות פרנסה.
חותנו אף העמיד לרשותו את ספרייתו הגדולה בה היו ספרים תורניים נדירים ויקרי ערך. כל ימיו הוקיר רבנו טובה לחותנו על החסד הגשמי והרוחני הגדול שעשה למענו, כדי שיוכל לשבת על התורה והעבודה באין מפריע.
כעבור שנים בודדות מנישואיו, בעודו סמוך על שלחן חותנו בסוכצ'וב, נתמנה למורה צדק ודיין בעיר.
על כס ההנהגה
כעבור כעשר שנים מנישואיו, נקלע חותנו לקשיים כלכליים, ובמקביל הוצע לרבנו לבוא ולכהן כרב ואב"ד בעיר שידלובצא (שידלובייץ) שבפולין. רבנו נעתר להצעה, ועבר יחד עם משפחתו לשידלובצא.
לא ארכו הימים לישיבת רבנו בעיר זו. טרדות הציבור והיחיד של הקהילה השתרגו על צווארו, עד שלא נותר לו פנאי לעסוק בתורה. לאחר זמן לא רב, החליט לעזוב את תפקידו ולעקור את דירתו לקהילה אחרת, כדי למצוא מנוח לנפשו ולמשפחתו.
לאחר נדודים, הגיע לוינה שבאוסטריה, שם הכיר את רבי שמשון וורטהיימר, שכיהן כרב ומנהיג הקהילה, והיה ממונה כנציג היהודים בחצר הקיסר. בהשתדלותו של רבי שמשון, התמנה רבנו, בשנת ה'תר"ס (1700) כראש הישיבה בעיר וורמייזא (וורמס) שבגרמניה. כך שב לעסוק בתורה במנוחה, תוך הרבצת תורה לתלמידים רבים, בבית המדרש הגדול בעיר.
כעבור תקופה, החל לשמש כרב בקהילת פרוסטיץ (פרוסטיוב, כיום בצ'כיה). באותה תקופה גידל רבנו בביתו, את מי שנודע לימים כהגאון רבי יהונתן אייבשיץ, שהתייתם אז מהוריו. רבנו התמסר אליו, טיפחו וגידלו ברוחניות וגשמיות.
כעבור כשמונה שנים, שב רבנו לשידלובצא. הפעם, הצליח לשבת על התורה ועל העבודה, בעזרת בני הקהילה שתמכו בו בעין יפה. בשנים אלו, סיים את כתיבת ועריכת ספרו פנים מאירות חלק ראשון, והוציאו לאור עולם. מלבד עבודת הרבנות וכתיבת פסקי ההלכה, לימד רבנו תלמידים רבים שנתקבצו סביבו וינקו מתורתו וחכמתו.
ברבנות אייזנשטאט
בשנת ה'תע"ז (1717), לאחר כשבע שנות רבנות והנהגה בעיר שידלובצא, הוזמן רבנו לכהן פאר ברבנות העיר הגדולה אייזנשטאט שבהונגריה (כיום באוסטריה), בה התקיימה קהילה גדולה ומפוארת.
תפקיד זה כלל באופן מסורתי גם את הרבנות הכללית לקהילות המחוז (הידועות בכינוי 'שבע קהילות'), בהיות קהילת אייזנשטאט הקהילה הגדולה מביניהן. רבנו קיבל על עצמו את המינוי, והנהיג את הקהילה כעשרים ושש שנה, מלבד כשנתיים בהן נאלץ לעזוב את העיר עד יעבור זעם, מחמת עלילת שקר שהוגשה נגדו לשלטונות כשש שנים לאחר בואו לעיר, ושב אליה רק לאחר שהאמת התבררה.
בתקופת מגוריו בעיר זו אימץ את שמה כשם משפחתו, ובעקבות זאת קיבל גם את כינויו 'מהר"ם א"ש' (ראשי התיבות של: מורנו הרב רבי מאיר אייזן-שטאט)'.
כבכל המקומות אליהם הגיע, גם באייזנשטאט פעל רבנו להגדיל תורה, לייסד ישיבות ובתי מדרש, ולמסור שיעורים לתלמידים רבים.
מתלמידיו
רבי יהונתן אייבשיץ – הגאון הנודע, בעל ה'אורים ותומים'. גדל ולמד בבית רבנו בצעירותו.
רבי יצחק שאכירלס – דיין בעיר פרשבורג, ומחבר ספר 'קרבן אשם' על הש"ס.
רבי ירמיהו רוזנבוים – אב"ד מטרסדורף וסאנטוב.
רבי דוב בער מפרשבורג – בעל ה'באר טוב' על הש"ס.
ספריו
פנים מאירות – ספרו הגדול של רבנו הכולל ארבעה חלקים. הראשון והשני, ספרי שאלות ותשובות, ובתוכם, למעלה ממאה תשובות בכל חלקי השלחן ערוך. שני החלקים הנוספים עוסקים בחידושים על סוגיות הש"ס. חלק אחד על מסכת בבא קמא, וחלק נוסף על מסכתות ביצה, גיטין, קידושין, וזבחים. חלק מספריו של רבנו נדפסו עוד בחייו, ובמרוצת השנים נדפסו בכמה מהדורות.
ספרו זה מבטא את היותו של רבנו 'איש האשכולות', אשר שימש הן כאב"ד ומורה צדק, והן כראש ישיבה לתלמידים רבים. כוחו היה גדול גם בפירוש התלמוד, וגם בפסיקת ההלכה, לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא.
מאורי אש (כתנות אור) – חיבור על התורה וחמש מגילות.
אור הגנוז – חידושי הלכות על מסכת כתובות, וכן חידושים וביאורים על הלכות הטור ובית יוסף.
צאצאיו
רבנו זכה והשאיר אחריו משפחה מפוארת וענפה, דורות ישרים מבורכים. רבים מאוד מצאצאיו, היו לתלמידי חכמים מופלגים, שהנהיגו קהילות בישראל במשך שנים רבות.
בניו:
רבי בנימין – אב"ד לקנבך.
רבי משה יהודה – הוציא לאור את ספר 'אור הגנוז' לרבנו. אב"ד ביאלא.
רבי מיכאל – אב"ד קלצק. אחד מצאצאיו הוא הגאון רבי אברהם צבי הירש אייזנשטט, בעל החיבור הנודע 'פתחי תשובה', על שלחן ערוך יו"ד, בחיבורו הוא מרבה להביא ולהזכיר פסקים מזקנו רבנו. גם הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, המכונה הנצי"ב מוולוז'ין, וכן הגאון רבי איסר זלמן מלצר, אב"ד וראש ישיבת 'עץ חיים', היו מצאצאיו.
רבי יצחק – אב"ד ניאסוויז' וביאלא. חתנו של הגאון הנודע רבי צבי הירש אשכנזי, בעל ה'חכם צבי'. רבנו בתשובותיו נושא ונותן כמה פעמים עם מחותנו ה'חכם צבי'.
רבי אליעזר – אב"ד שידלובצא.
רבי שבתאי – אב"ד ביאלא ושערשוב.
רבי יעקב מקלצק.
רבי צבי הירש.
רבי יוסף.
רבי אלימלך.
בנותיו:
בתו מרת חוה. בעלה רבי אלעזר ברייער נפטר בדמי ימיו. בנם (שנולד אחר פטירת אביו ונקרא על שמו) הוא רבי אלעזר קאליר, בעל ה'אור חדש'.
בתו השניה נישאה לרבי ברוך מביאלא, נאמר עליו שפסקי הרי"ף על הש"ס היו שגורים על פיו.
בתו השלישית נישאה לרבי זלמן כהן.
פטירתו
זכה רבנו ועד יומו האחרון הרביץ תורה בישראל, והנהיג את קהילתו ביד רמה לעבודת ה'.
ביום כ"ז בסיון ה'תק"ד (1744), עלתה נשמתו הטהורה בסערה השמימה. המוני בית ישראל ליוו את רבנו בדרכו האחרונה, וגופו הקדוש נטמן בבית העלמין הישן בעירו אייזנשטאט.
זכותו תגן עלינו, אמן.
