רבי יעקב בירדוגו (ה'תקמ"ו-ה'תר"א, 1786-1841) היה רב העיר, אב בית הדין וראש הישיבה בעיר מקנס ומחשובי הפוסקים במרוקו. חיבר מספר ספרים וביניהם ספר תשובותיו בהלכה 'שופריה דיעקב'.
ראשית דרכו
רבנו נולד בשנת ה'תקמ"ו (1786), בעיר מקנס שבמרוקו, לאביו הגאון רבי יקותיאל בירדוגו ולאמו מרת לונה. אביו היה מגדולי הרבנים במרוקו וכיהן כרב העיר ואב בית הדין של מקנס, וכן ייסד בה ישיבה ועמד בראשה.
משפחתו של רבנו מצד אביו, משפחת בירדוגו, נודעה כמשפחה מפוארת של רבנים ודיינים, המתייחסת עד לדוד המלך. במשך דורות רבים עמדו מתוך משפחה זו, גאוני ארץ ויושבי על מדין, אשר האצילו ברוחם ובקדושתם על קהילות מרוקו ומחוצה לה, וחיברו ספרים רבים בכל מקצועות התורה.
בהיותו כבן שלוש עשרה שנים, נפטרה עליו אימו הצדקנית, בזמן ששהה מחוץ לבית, והיה גדול צערו של רבנו עד מאוד, על כי לא הספיק להיפרד ממנה כיאות.
וכעבור כשנתיים, בהיותו כבן חמש עשרה, התייתם אף מאביו. אחיו הגדול של רבנו, רבי פתחיה מרדכי בירדוגו, בעל שו"ת 'נופת צופים', פרש עליו את חסותו הרוחנית ללמדו תורה, לתמכו ולחזקו, כדי שיוכל להמשיך ולהתמיד בלימודו.
סולם עליה
על אף המאורעות הקשים שפקדו את רבנו בילדותו בפטירת הוריו, התגבר רבנו על קשייו, ומצא מרגוע בלימוד התורה, בעמל ובשקידה.
משבגר מעט, הוסיף ללמוד תורה מפי דודו הגאון רבי רפאל בירדוגו, המכונה 'המלאך רפאל'. רבי רפאל אהב את רבנו בכל ליבו והכניסו אל ביתו כבן ממש.
אף רבנו מצדו העריץ את דודו הערצה מופלגת, נקשר אליו בנפשו קשר אמיץ והחשיבו כרבו המובהק, וכמו שניכר בפיוט שחיבר על רבי רפאל לאחר פטירתו.
בברית הנישואין
רבנו נשא את בתו של רבי דוד בן חסין, שהיה מגדולי חכמי מקנס ומחבר הפיוט הנודע 'אערוך מהלל ניבי'. וכך מסופר על שידוכו של רבנו:
פעם התפלל בבית מדרשו של רבי דוד בשבת פרשת תולדות. רבי דוד קרא בתורה, וכשהגיע לפסוק 'אם לוקח יעקב אשה מבנות חת', אמר 'מבנות טי"ת'…
רבנו ושאר הציבור תיקנוהו על אתר, אולם לאחר התפלה הסביר רבי דוד לרבנו, שרצה לרמוז לו על תשע הבנות שיש לו בביתו והגיעו לפרקן, רק שאין בידו לתת להם נדוניה הגונה, ואם הוא ששמו 'יעקב' יקח אחת מהם לאשה, ישארו בנות 'חי"ת' (ח') דהיינו – שמונה…
ואכן כך היה, ורבנו נאות לשאת את אחת מבנותיו והפך לחתנו.
על כס ההנהגה
אט אט התפרסמה גדולתו של רבנו בתורה, עד שהתבקש לשבת על כס הרבנות והדיינות. לאחר פטירת דודו רבי רפאל ובניו, ואחיו הגדול רבי פתחיה, עיני הקהילה היו נשואות אל רבנו, שינהיגם היד רמה, וישב על כיסאם של אבותיו הגדולים. רבנו כונה בפי כל 'החכם' (בערבית-יהודית: 'אלחכם'), משום שנשאר יחידי מבין חכמי המשפחה בני דורו, ונשא בעול הנהגת הקהילה כמעט לבדו.
גדול בדורו היה, ורבני ערים ודיינים מכל קצוי מרוקו, וגם מחוצה לה, הריצו אליו את שאלותיהם הסבוכות. הוא כיהן כראב"ד ורב העיר, וגם מילא את מקום אביו בראשות הישיבה שייסד.
רבנו מילא את תפקידו בגאון ותפארת. הוא היה גיבור ותקיף במלחמתה של תורה, ועמד בפרץ כדי לבצר את חומות הדת בכל מקום אליו הגיעה השפעתו. כדוגמה לכך ניתן להביא את הקפדתו המיוחדת שכל העוסקים בגיטין וקידושין, יהיו בקיאים בכל פרטי ההלכות כיאה וכיאות, כדי שלא תצא תקלה ומכשלה מתחת ידם.
תלמידיו
רבנו הרביץ תורה לתלמידים רבים שבאו לחסות בצל קורתו בישיבה.
מתלמידיו הנודעים:
חתנו הגאון רבי אברהם עמאר – בעל שו"ת 'מענה אברהם'.
הגאון רבי שמואל הלוי אבן יולי – שרבנו שבחו מאוד.
ספריו
שאלות ותשובות 'שופריה דיעקב' – בענייני יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט. החלק הראשון יצא לאור בשנת ה'תע"ר (1909) לערך, ועוטר בהסכמות נלהבות של גדולי ישראל מכל החוגים בדורו ובדור שאחריו. לימים יצא הספר במהדורה מחודשת, עם תוספת תשובות שראו אור לראשונה. ונערך מחדש על ידי הגאון המפורסם רבה של ירושלים רבי שלום משאש, שהיה הרוח החיה מאחרי הדפסת כל כתבי רבנו.
קדושת שבת – שיטה למסכת שבת.
קול יעקב – הנקרא גם 'מעבר יבק'. כולל פיוטים וקינות שכתב רבנו, מחולק לי"ב 'קולות' (ר"ת יב"ק). קול אלוקים, קול תפלה, קול תחנה, קול רנה וישועה, קול תודה, קול גשמים, קול שמחה, קול ששון, קול בן לוי, קול הצפור. שיריו ופיוטיו של רבנו, מלאים עומק ורגש, ומשלבים בתוכם מתיקות, שנינות, ודבקות בה'.
גלי עמיקתא – פירוש לספר העמוק 'מים עמוקים' לאחי זקנו הגאון רבי יהודה בירדוגו. חיבור זה חיבר יחד עם אחיינו הגאון רבי אלישע, בנו של אחיו רבי יוסף בירדוגו, ששימש איתו כדיין בבית הדין במקנס.
מלבד חיבורים אלו ישנם חיבורים נוספים מאת רבנו שנשארו בכתב יד ולא נתפרסמו עדיין, והם ספר 'תועפות רא"ם', על פירוש הרא"ם (רבי אליהו מזרחי) על התורה ורש"י. וכן ספר דרשות 'שבות יעקב'.
צאצאיו
עשרה בנים ובנות נולדו לרבנו, אולם למרבה הצער שבעה מהם נפטרו בקטנותם בחיי רבנו.
ילדיו שהאריכו ימים הם:
רבי רפאל דוד בירדוגו – נודע כשקדן עצום ושימש כדיין. בנו היה הגאון רבי יוסף בירדוגו, בעל שו"ת 'שופריה דיוסף'.
רבי שלמה בירדוגו.
ובתו לונה שנישאה לתלמידו רבי אברהם עמאר – גאון עצום, דיין, דרשן בחסד ובעל שו"ת 'מענה אברהם'.
פטירתו
רבנו נפטר לבית עולמו ביום חמישי כ"ט במנחם אב שנת ה'תר"ג (1843), וגופו הקדוש נטמן למחרת בערב שבת, א' דראש חודש אלול, בבית העלמין במקנס.
זכותו תגן עלינו, אמן.
