מסכת חייו המופלאה של הגאון החסיד המקובל רבי לוי יצחק (המכונה בפי רבים ר' לויק) שזורה בגבורה יהודית ומסירות נפש לצד גאונות ושקידה בתורה. בנוסף, זכה והעמיד לעם ישראל את כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, מנהיג חסידות חב"ד בדור האחרון.

רבי לוי יצחק שניאורסון נולד בעיירה פודוברנקה אשר במזרח אירופה, ביום ח"י ניסן, ג' דחול המועד פסח ה'תרל"ח (1878), לאביו הרה"ח רבי ברוך שניאור, נין האדמו"ר בעל הצמח צדק מליובאוויטש זצ"ל.

 

סולם העלייה

מגיל צעיר ניכר היה בגדלותו הגאונית, ובזַכּוּת שכלו, וכפי שהעיד עליו הרבי הריי"צ (לימים מחותנו): "כבר משחר ילדותו של הרב רבי לוי יצחק שניאורסאהן נתגלו אצלו כישרונות עילויים יוצאים מן הכלל".

בימי נערותו למד תורה אצל דודו-זקנו, הרה"ג החסיד רבי יואל חייקין, רב העיר ואב בית הדין בפודוברנקה, אשר היה נהנה מהבנתו ותפיסתו המהירה של הנער הצעיר, אשר מוסיף והולך ומתעלה מיום ליום.

משבגר, הוסמך להוראה על ידי גאוני דורו. ביניהם הגאונים המפורסמים: רבי חיים סלובייצ'יק מבריסק, ורבי אליהו חיים מייזל מלודז'.

רבי לוי יצחק היה גדול בהלכה ובהוראה, והרבה להשיב בכתב ובעל פה לשואליו מכל קצוות היבשת. בנוסף, עסק רבות בתורת הקבלה והחסידות, וחידש בה חידושים בדרכו המיוחדת, לעיין ולבאר כל אות וכל תג בעמקות נפלאה.

 

בברית הנישואין

בי"ג סיון ה'תר"ס (1900), בגיל 22, נשא רבנו את זוגתו הרבנית חנה, בתו של הרב מאיר שלמה הלוי ינובסקי זצ"ל, רבה של העיר ניקולייב. העיר שמאוחר יותר שימשה כנקודה מרכזית לחסידות חב"ד, ורבים מהחסידים באו להתגורר בתוכה.

מי שיזם את השידוך היה לא אחר מאשר הרבי הרש"ב, שהעלה בעצמו את ההצעה, ונתן את ברכתו להצלחתם. גם כשלפתע חלתה הכלה ואביה שלח לרבנו הרש"ב שיסכים לדחות את מועד החתונה, סירב הרבי הרש"ב, באומרו שאין ממה לחשוש, ושהכל יסתדר על הצד היותר טוב. כדבריו כך היה, ורבי לוי יצחק וזוגתו נכנסו לחופה בשעה טובה ומוצלחת, ללא כל עיכוב.

אחיו של רבי לוי יצחק, הרב שמואל שניאורסון, נשא את הרבנית מרים גיטל, בתו השנייה של הרב ינובסקי.

לאחר נישואיו התגורר רבנו בעיר חותנו ניקולייב, שם ישב במשך כשמונה שנים סמוך על שולחן חותנו, ופומיה לא פסיק מגירסא. מנהגו היה ללמוד שמונה עשרה שעות ביממה, לילותיו היו מוקדשים ללימוד בשקידה והתמדה עצומה, ורק בעלות השחר עלה על יצועו, לא לפני שהספיק לקרוא קריאת שמע של שחרית בזמנה עם תפילין. לאחר תנומה של מספר שעות מועטות, כבר עמד להתפלל בציבור עם המנין הקבוע.

 

על כס הרבנות

בסוף שנת ה'תרס"ט (1909), בהיותו בגיל 31, מונה רבי לוי יצחק לרב העיר יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק) שבאוקראינה. העיר אשר ממנה הפיץ את מעיינותיו חוצה לאלפים מישראל, ומשם החזיק במושכות השפעתו הגדולה אשר השתרעה למרחקים.

עוד מספר שנים קודם שנתמנה לרב, כבר פעל רבנו הרש"ב לבחירתו. במכתב ששלח לנוגעים בדבר, אנו למדים על גדלותו, ועל ההערכה הרבה שרבנו הרש"ב רחש לו. זה לשון המכתב: "שאר בשרי הרב הגאון המפורסם מורנו הרב לוי יצחק שניאורסאן נ"י, איש אשר רוח בו, וכאשר ידעתיו היטב, כתר הרבנות הולמתו בכל הפרטים הדרושים. הוא למדן גדול וירא אלוקים בתכלית, זך הרעיון ורך המזג, בעל מדות טובות ונעלות מאוד, ויודע פרק בהנהגה בדעת ובהשכל, ואין להם טוב יותר ממנו. ובעזרתו יתברך אני חושב בזה הצלחת העיר, ובאשר חפצם בטובת העיר, יבחרו בהרב הגאון הנזכר לעיל ולכבוד ולתפארת יהיה בתוכם, ובעזרת השם יתברך יפיק רצון מאתם בכל פרט".

רבנו זכה להערכה רבה מגדולי ישראל מכל החוגים. על כך יעיד המעשה הבא: פעם כינס הגאון רבי חיים עוזר גרוזדינסקי זצ"ל אסיפת רבנים בביתו, לדון בה על עניינים שונים שעמדו אז על הפרק. באותה אסיפה השתתף גם הגאון הצדיק הרב שלמה יוסף זווין, שזכה לעלות ארצה. הוא סיפר כי כאשר האיצו ברבי חיים עוזר לפתוח את האסיפה עקב השעה המתאחרת, נענה רבי חיים עוזר ואמר: הדיונים לא ייפתחו, עד אשר יבוא רבה של יקטרינוסלב הרב ר' לוי יצחק".

רבי לוי יצחק נהג את צאן מרעיתו בתבונה רבה, ידע לשלב רכּוּת, ענווה וקירוב כל יהודי, ומאידך גיסא, תקיפות ואומץ רב כלפי מחריבי ומהרסי הדת.

מספרים שכאשר היו באים אליו לדון בדיני ממונות, היו יוצאים מלפניו שני בעלי הדין שבעי רצון. בניתוחו המעמיק היה מוציא אותם מן הסבך, ומראה להם בבהירות נפלאה את נימוקו של הפסק, עד שהיו מוכרחים להודות כי צדק בדבריו, ותמהים על עצמם בשל מה באו לדון.

שנות כהונתו של רבנו היו סוערות במיוחד. הימים ימי מלחמת העולם הראשונה, בהם מעצמות נלחמו זה בזה, ואיש לא ידע מה ילד יום. גם לאחר המלחמה, השלטונות סבלו מחוסר יציבות, וממשלות קמו ונפלו בקצב מסחרר.

ליהודי מזרח אירופה המצב היה חמור בהרבה. עוד בימי שלטון הצאר ניקולאי סבלו היהודים סבל רב גשמי ורוחני מהגזירות והרדיפות הקשות. כך גם היה לאחר המלחמה ונפילת שלטון הצארים, כאשר חודשים ספורים לאחריה קם המשטר הסובייטי הידוע לשמצה.

ככל שחלפו הימים, יחסו של השלטון ליהדות החמיר באיטיות אך בשיטתיות, כנחש החונק את טרפו. בזה אחר זה הוטלו גזירות קשות ומשונות על היהודים אשר תחת חסותם, במטרה להצר את צעדיהם ולהעבירם על דתם ואמונתם. במשך הזמן נאסרה כליל כל פעילות "דתית", וסוכני הנ.ק.וו.ד היו פזורים בכל פינה כדי לוודא שאיש אינו מעז להפר את התקנות.

בימים קשים אלו שתל הקדוש ברוך הוא מושיע בדמותו של רבנו, אשר מתוקף תפקידו כרב העיר פעל ללא לאות לחזק את אנשי קהילתו בפרט, ואת כל יהודי הסביבה בכלל. רבנו, מאהבת השם שבערה בו, ואהבת ישראל שפיעמה בקרבו, עשה ככל יכולתו לסייע לכל יהודי בשמירת המצוות, גם בשעה קשה זו שבעוונות הרבים היהדות נאלצה לרדת למחתרת.

לא אחת היה רבנו עורך בריתות וחופות בסתר, עם מנין יהודים מצומצם, תוך סיכון ממשי להיעצר על ידי השלטונות. ביתו הפך בחשאי למוקד פעילות רוחנית, בפרט בחגים ובמועדי ישראל. יהודים היו מתגנבים אל ביתו לעריכת התפילות ומנהגי החג. כמו כן, מידי שנה היה פועל במרץ ובערמה רבה כדי להשיג מצות כשרות לפסח, דבר שהיה כמעט בלתי אפשרי תחת השלטון הסובייטי.

 

גלות

פעילותו הרוחנית של רבי לוי יצחק, לא נעלמה מעיניהם של קציני הנ.ק.וו.ד ובמשך תקופה ארוכה עקבו אחר מעשיו וזהות האנשים הנכנסים לביתו, אספו נגדו ראיות "מפלילות", וחיכו לשעת הכושר.

בליל ט' ניסן ה'תרצ"ט (1939), בשעה שלוש לאחר חצות, הגיעו שוטרים לביתו. לאחר שערכו חיפוש מדוקדק בכל חדרי הבית, נלקח רבנו אל בית הסוהר המקומי. משם הועבר מספר פעמים מבית כלא אחד למשנהו, כאשר הוא נחקר בכל פעם מחדש. לבסוף ניתן פסק הדין האכזר להגלותו לכפר צ'אילי אשר בקזחסטאן. מקום ללא תנאי מחיה בסיסיים, ומשופע בביצות טינופת ויתושים מסוכנים מפיצי מחלות.

בט"ו בשבט שנת ה'ת"ש, לאחר מסע מפרך ומתיש, הגיע רבי לוי יצחק אל הכפר המרוחק והמבודד. בהזדמנות הראשונה שלח מכתב לרעייתו הרבנית שלא שמעה ממנו ולא ידעה היכן הוא, ובו הוא מודיע לה על מקומו, ושתשתדל לשלוח לו תפילין. רעייתו הצדקנית מיהרה לשלוח לו, ומיד פנתה לברר כיצד תוכל להצטרף אליו, להיות לו לעזר במצבו הקשה.

לאחר חודשים ספורים עלה בידה להצטרף אליו, על אף ההפצרות החוזרות של בני המשפחה על הסכנה שבדבר. היא גם דאגה להביא עמה מעט גיליונות וקסת דיו, כדי שבעלה הגדול יוכל לכתוב את חידושי התורה שלו, וכך להפיג מעט מצערו.

גם בזמנים הקשים ביותר דבק רבי לוי יצחק בבוראו, ועסק ככל יכולתו בתורה ובתפלה, על אף הייסורים הקשים שהיו מנת חלקו.

לאחר חמש שנות ייסורים הגיע לעיר אלמא-אטא בירת קזחסטאן. שם נאספו סביבו קבוצת פליטים יהודים מיוסרים, שרבנו נסך בהם כוחות נפש והרווה את נשמתם הצמאה בדברי תורה והתוועדויות חסידיות.

ייסורי הגוף והנפש החלישו מאוד את רבנו, שבנוסף סבל גם ממחלה קשה. כעבור ארבעה חודשים, ביום רביעי כ' מנחם אב ה'תש"ד (1944), השיב רבי לוי יצחק את נשמתו הטהורה ליוצרה, והוא בן ששים ושש. תנצב"ה.

 

בניו

לרבי לוי יצחק והרבנית חנה נולדו שלושה בנים.

א) בנו בכורו, רבי מנחם מענדל, כ"ק הרבי מליובאוויטש זצ"ל, מנהיג חסידי חב"ד בדור האחרון. נולד ביום שישי, ערב שבת הגדול, י"א ניסן ה'תרס"ב (1902). שמחת הברית נערכה ביום ח"י בניסן, ובעיצומו של חג הפסח, ביום בו מלאו לרבי לוי יצחק שניאורסון 24 שנים בדיוק. פדיון הבן לא נערך כיון שאמו הייתה ממשפחת לויים כאמור. נפטר בג' תמוז ה'תשנ"ד (1994).

ב) רבי דובער (המכונה בערל) הי"ד. נולד ג' כסלו ה'תרס"ה (1905). נרצח בשואה על ידי הנאצים בשנת ה'תש"ב (1942), ברובע איגרען שבעיר, ונקבר בקבר אחים בחצר בית רפואה מקומי. יום פטירתו המדויק אינו ידוע, אולם בלוח שנה ישן של הרבי זצ"ל, נמצאו כמה תאריכים של אזכרות שרשם לעצמו, ושם כתוב "כ"ד תשרי בערל". כנראה כוונתו לאחיו, ומסיבות מסוימות קבע את יום האזכרה ליום זה.

ג) ר' ישראל אריה לייב. נולד בט"ז סיוון ה'תרס"ט (1909). נסתלק בעיר ליברפול שבאנגליה בי"ג אייר ה'תשי"ב (1952), בגיל 43 פחות חודש. על פי בקשת הרבי זצ"ל הועלה ארונו לארץ הקודש, ונטמן בחלקת חב"ד בעיר צפת.

 

ספריו

כתיבת חידושי תורה הייתה חלק בלתי נפרד משירת חייו של רבי לוי יצחק. הוא היה יושב תכופות במשך שעות ארוכות, ומעלה על הכתב בסגנונו הייחודי את חידושיו המאירים בדרך הפשט והקבלה, מאשר קיבלה נשמתו מהר סיני. כמו כן, רבים מספריו כתב כהערות גיליון בשולי ספריו.

חלק גדול מכתבי רבנו אבדו בצוק העיתים אי שם ברוסיה, ולא ידוע מה עלה בגורלם. פעם, בעת שבנו הרבי מליובאוויטש דיבר על כתבי אביו שאבדו, הוסיף להעיר על דבר פלא, שספריו הנדפסים של אביו הם (בעיקר) מהכתבים שכתב בהיותו בגלות, ובהשגחה פרטית דווקא הם נתפרסמו לרבים, ואילו רוב הכתבים ואלפי גיליונות שכתב בשבתו על כיסא הרבנות בעירו, לא הגיעו לידינו לעת עתה.

ואלו ספריו שזכינו לאורם:

ליקוטי לוי יצחק – הערות לספר התניא.

ליקוטי לוי יצחק – הערות לספר הזוהר.

תורת לוי יצחק – חידושים וביאורים לש"ס משנה וגמרא.

ליקוטי לוי יצחק – על פסוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל.