כ' באדר: רבי יואל סירקיש – הב"ח

הרב יורם אברג'ל » הילולות צדיקים » כ' באדר: רבי יואל סירקיש – הב"ח

רבי יואל סירקיש – הב"ח

(ה'שכ"א-ה'ת', 1561-1640) היה מחשובי חכמי ישראל ה'אחרונים', רבן של קהילות חשובות, פוסק הלכה ומגיה התלמוד. מכונה 'הב"ח' על שם חיבורו הגדול – ה'בית חדש' על ה'ארבעה טורים'.

ראשית דרכו של רבי יואל סירקיש

רבנו נולד בלובלין שבפולין בשנת ה'שכ"א (1581), לאביו הגאון רבי שמואל יפה, ואמו הצדקנית סירקה (שרה). כונה בשם 'סירקיש' על שם אמו, וכינוי זה הפך לשם משפחתו.

בילדותו למד תורה מפי אביו, ומפי רבי שלמה לייבוש'ס מלובלין, רבו של השל"ה הקדוש. ימי נעוריו של רבנו עברו עליו בעוני ומחסור, ובכל זאת המית עצמו באוהלה של תורה.

בנערותו למד רבנו בישיבה בבריסק, שם קיבל תורה מפיו של הגאון רבי נפתלי הירש שור, תלמיד הרמ"א. וכן למד מפי הגאון רבי משולם פייבוש, ששימש כאב בית דין וראש ישיבה בקראקא.

רבנו נשא את רעייתו מרת ביילא בתו של הגביר רבי אברהם פרנס הקהילה בלבוב, ונולדו לו שני בנים ושלש בנות.

רבי יואל סירקיש רב בקהילות ישראל

את דרכו ברבנות התחיל רבנו בהיותו צעיר לימים.

כיהן כרב במספר ערים חשובות: פרוזנה, לוקובה, לובומל, מז'יבוז', בעלז, שידלוב, בריסק, קראקא (קרקוב).

בכל אחת מערים אלו שימש רבנו כרב במשך מספר שנים מועטות, כשבכל פעם נאלץ לעזוב מסיבות שונות, שגרמו לרבנו צער רב.

רק לאחר טלטולים רבים הגיע רבנו בשנת ה'שע"ט (1639), אל קהילת קרקוב החשובה, שקיבלה את רבנו בסבר פנים יפות, ושם התפנה רבנו להגשים את שאיפותיו, להקים ישיבה גדולה, ולעסוק בכתיבת חיבוריו.

דרך לימודו של רבנו הייתה ללמוד בישרות ובעומק העיון, ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. רבנו הרגיל גם את תלמידיו ללמוד בדרך זו, להרחיק מעליהם חידוד ופלפול שאינה לאמיתה של תורה, ודעתו לא היתה נוחה מאחרים שאינם לומדים בדרך זו.

בקרקוב מצא רבנו את שאוותה נפשו, תלמידים משכמם ומעלה להשתעשע איתם בדברי תורה. רבנו הקים ישיבה גדולה שמשכה אליה תלמידים רבים לעשרות ומאות שנהרו אליה גם מארצות רחוקות. והשקיע בתלמידיו את כל כוחו, כדי לגדלם לתלמידי חכמים מופלגים.

גם מבחינה כלכלית השתפר מצבו בקרקוב, ונעשה עשיר גדול. ותלמידים רבים מבני הישיבה היו אוכלים על שולחנו. שם חיבר את חיבורו הגדול 'בית חדש' על ארבעה טורים בדיבוק חברים ותלמידים, איתם ליבן את אשר חידש בדרך לימודו.

לישיבתו של רבנו נהרו תלמידים רבים ממקומות שונים ומרוחקים, וממנה יצאו תלמידים שנעשו בעצמם לראשי ישיבות רבנים ומנהיגי האומה.

רבנו היה גם מראשי 'ועד ארבע ארצות', ותיקן יחד עם גדולי דורו תקנות חשובות הנוגעות לכלל ישראל.

ברבנות קרקוב שימש רבנו במשך כ"ב שנה עד ליום פטירתו.

חיבוריו של רבי יואל סירקיש

'בית חדש' על 'ארבעה טורים' – חיבורו הגדול והמפורסם של רבנו. ביאור דברי הטור, וכן ביאורים והערות בדברי הפוסקים שהובאו בטור בקיצור, וראה כי יש לדון ולהרחיב בדבריהם, בדברים הנוגעים להלכה ולמעשה.

פעמים רבות מעיר רבנו בדברי הבית יוסף וחולק עליו, כדרכה של תורה. שמו של הספר 'בית חדש' רומז על תוכנו, כי בו מובאים דברי הפוסקים רק במקום שיש מה לדון ולחדש בדבריהם או שיוצא מהם דין מחודש.

בנו רבי שמואל צבי כותב בהקדמתו לחיבורו של אביו, כי קודם שבא רבנו לכתוב את חיבורו, חזר על כל 'ארבעה טורים' כמה פעמים, בדיבוק חברים יחד עם תלמידיו עד שהיו שגורים על פיהם, ורק לאחר מכן פנה בחרדת קודש לכתוב ולערוך את החיבור. בנוסף העיד כי דרכו של רבנו היתה להעלות על הכתב כל מה שנתחדש לו בלימודו, וכשהגיע העת, כינס הכל לכדי חיבור גדול ושלם.

בתחילה סירב להדפיס את חיבוריו להפיצם בישראל, עד שבנו הגדול רבי לייב הפציר בו ושכנעו להוציא לאור את כתביו, כדי שיהנו דורות אחרונים מאורם הגדול, ואז ישב וחזר על כתביו כדי לנפות ולברר ולהביא רק הנוגע לפסק הלכה.

בסופו הדפיס רבנו 'קונטרס אחרון' ובו השגות על ספרי ה'דרישה ופרישה' וה'מאירת עינים' (סמ"ע).

שלשת החלקים על יורה דעה, חושן משפט ואבן העזר, נדפסו ויצאו לאור בסוף ימיו, ואילו חלק אורח חיים נדפס רק לאחר פטירתו.

הגהות הב"ח על הש"ס, הרי"ף והרא"ש – בדרך לימודו של רבנו היה מקום נכבד לבירור הגירסאות והנוסחאות הנכונים והמדוייקים, וסיקול טעויות המדפיסים שנפלו עם ההעתקות המרובות במשך השנים. רבנו התברך בחוש מיוחד להכריע מהי הגירסה הנכונה. ההגהות הועתקו מתוך הש"ס של בית הכנסת בעיירה בעלז, שעל גליונותיו כתב רבנו את הגהותיו, בתקופת שהותו שם עת כיהן כרב העיר.

שו"ת הב"ח – כולל תשובות שהשיב רבנו לשאלות גדולי דורו שנועצו בו בכל מקצועות התורה. ספר זה מחולק לשו"ת הב"ח 'הישנות' ובו תשובות שנדפסו לראשונה בשנת ה'תנ"ז (1697), ושו"ת הב"ח 'החדשות' שנדפסו לראשונה בשנת ה'תקמ"ה (1785).

תשובות נוספות של רבנו נדפסו בספר 'שו"ת הגאונים בתראי'.

פירוש לספר פרדס רימונים – ביאור נרחב על ספרו של רבי משה קורדובירו. בספר זה נגלה טפח שאינו ידוע כל כך בדמותו רבת האנפין של רבנו והוא ידיעתו המופלגת של רבנו בתורת הסוד, בעמקות ובקיאות נוראה. יצא לאור לראשונה בדורנו, על ידי מכון מנחת ישראל ירושלים, בשנת ה'תשנ"ט (1999).

משיב נפש – פירושים וחידושים בדרך הפרד"ס על מגלת רות.

חידושים על הש"ס – נדפסו בימינו בהוצאת עוז והדר (ה'תשס"ז, 2007).

מתלמידיו של הרב יואל סירקיש

רבי דוד הלוי סג"ל – חתנו המפורסם של רבנו, בעל 'טורי זהב' על השלחן ערוך, הידוע בכינויו 'הט"ז'.

רבי יהושע חריף – בעל "מגיני שלמה".

רבי מנחם מנדל קרוכמל – אב בית דין ניקלשבורג ומחבר ספר 'צמח צדק' (הקדמון).

רבי גרשון אשכנזי – אב בית דין פרוסטיץ, וינא, מיץ ועוד, ומחבר ספר שאלות ותשובות 'עבודת הגרשוני'.

רבי מנחם מנדל אוירבך – מחבר ספר 'עטרת זקנים'.

רבי צבי הירש קלויזנר – אב בית דין בערים לבוב ולובלין.

רבי יוסף שמואל – בעל 'מסורת הש"ס'.

צאצאיו של הבח

בנו בכורו הגאון רבי יהודה לייב – דיין בקרקוב ואב בית דין בחאנטשין.

הגאון רבי שמואל צבי הירש – אב בית דין בפינטשוב. דאג להביא לבית הדפוס את ספריו של רבנו לאחר פטירתו, וכתב הקדמה בראש הספר עם תמצית קורות חייו של אביו רבנו. בנו הוא רבי אריה יהודה לייב סירקיש, מחבר ספר שאלות ותשובות 'שאגת אריה'.

חתנו הגאון רבי יהודה זעלקיל מזיא אשכנזי – דיין בקראקא ובפראג. נשא את בתו מרת אסתר.

חתנו הנודע הגאון רבי דוד הלוי סגל (הט"ז) – מחבר ספר 'טורי זהב'. נשא את בתו מרת רבקה.

חתנו הרב גד – נשא את בתו השלישית של רבנו.