רבי מרדכי יהודה יפת שרעבי (ה'תער"ב-ה'תשד"מ, 1912-1983), היה מייסד וראש ישיבת המקובלים 'נהר שלום', ומגדולי המקובלים בדור האחרון.

 

ילדותו של רבי מרדכי שרעבי

רבנו נולד בעיר תעיז שבמחוז שרעב בתימן, בשנת ה'תער"ב (1912). אביו, רבי יהודה תעיזי, נפטר עוד לפני הלידה, ובהיותו כבן שנתיים בלבד התייתם אף מאמו.

לרבנו היתה אחות שנולדה לפניו, וסבו הגדול, רבי יפת אברהם תעיזי, ששימש כרב ואב בית דין ונודע בקדושתו והליכותיו המופלאות, אסף את היתומים הרכים אל ביתו, וגדלם במסירות.

משגדל רבנו, למד בתחילה אצל ה'מארי' (- מלמד תינוקות של בית רבן) של העיר, אולם עד מהרה נתגלו כשרונותיו המבורכים ושקידתו הנפלאה, וסבו הגדול היה מקדיש כמה שעות בכל יום ללמוד בצוותא עם נכדו הצעיר.

 

סולם עליה של רבי מרדכי שרעבי

בשקידתו המופלאה, מידותיו התרומיות ושכלו הזך והישר, זכה רבינו להגיע עוד בצעירותו ממש לדרגות גבוהות ונשגבות מאוד בעבודת השם.

דרך  לימודו במשך כל חייו היתה ללמוד במתון, בהבנה שלימה, בעמקות ובעיון חודר, ואז לחזור ולשנן בלא הפסקה. כך, כל לימודו היה חרוט על ליבו, עד שהיה בקי בלשון הרמב"ם והבית יוסף בעל פה.

רבנו התפרסם בעיקר כמקובל וגאון גדול בתורת הסוד, אך היה זה לאחר שמילא כרסו כהוגן בתורת הנגלה ועסק בסוגיות הש"ס, 'אליבא דהלכתא', עם הפוסקים הראשונים והאחרונים. כך גם היה מורה לשומעי לקחו, שאין לעסוק בחכמת הסוד על חשבון ידיעת הפשט וההלכה.

עוד בהיותו עלם צעיר בתימן, נהג למסור שיעורים לציבור בהלכה ובאגדה. אחד השיעורים הקבועים היה ביום שבת קודש לאחר תפלת שחרית, בו היה מלמד הלכות שבת על סדר השולחן ערוך. הוא היה מרחיב בביאורי ההלכות, ובפרטי דינים היוצאים למעשה, וכן בהוספות רבות מדברי הפוסקים.

עד מהרה התפרסם רבנו, בגדולתו בתורה ובחסידותו הרבה, בכל רחבי המדינה. שמעו של רבנו הגיע עד לאזני ראש אבות בתי הדין של מחוז שרעב, הגאון רבי סאלים סעיד זצ"ל. הוא שלח לקרוא לרבנו אליו, וקרבו מאוד בחיבה יתירה. הוא ביקש מרבנו להגיע לעירו, 'אלחדה', שנחשבה עיר ואם בישראל באותם ימים, כדי שיסייע בהשבת תשובות הלכתיות, לשאלות שנשלחו אליו מכל קצוות תימן.

רבנו אף זכה ליצוק מים על ידיו של המקובל הצדיק ר' חיים סינואני זצ"ל, ששימש כאב בית דין בעיירה סינואן הסמוכה לתעיז, עיר הולדתו.

לאחר תקופה, עבר רבנו לעיר עדן, שם נתקבל רבנו בברכה על ידי הגאון הצדיק הרב נסים משומר זצ"ל, ראש המקובלים בעדן. תחילה הציע לרבנו ללמד תינוקות של בית רבן, מאחר שכבר עסק במקצוע זה בהצלחה רבה עוד בהיותו בשרעב.

אולם, במשך הזמן, נוכח רבי משומר לדעת, כי לפניו עומד גדול שבגדולים וענק שבענקים, וחשב בליבו כי אין ראוי ממנו לקרבו וללמדו תורת הנסתר השמורה ליחידי סגולה. רבנו נכנס בתנופה רבה ללימוד תורת הנסתר, בהתמדה רבה, ותוך התקדשות ופרישות מהבלי העולם ותענוגיו.

 

רבי מרדכי שרעבי בא בברית הנישואין

בהגיע רבנו לפרקו, חזר למחוז שרעב, כדי לשאת אשה ממקום הולדתו. בהיותו שם, הוצע לפניו שידוך עם נערה יתומה מאמה, ושמה לאה, מהכפר אצ'וויחה. היא היתה אז בת תשע שנים בלבד, אך נודעה אצל נשות המקום כנערה צדקת ובעלת חסד.

רבנו התרצה לשידוך, וזמן קצר אחר כך נערכו הנישואין. שם אף התגורר רבנו בתקופה הראשונה שאחר נישואיו. במשך כל חייה התמסרה הרבנית לאה לרבנו בכל כוחה, ורבנו מצדו הוקיר לה טובה בכל עת, על מעשיה ופעולותיה הכבירים למענו. למרבה הצער, רבנו ורעייתו לא זכו לפרי בטן.

 

עלייתו לארץ ישראל של הרב מרדכי שרעבי

בשנת ה'תרצ"א (1931), תקופה קצרה לאחר נישואיו, גמר אומר יחד עם רעייתו להגשים את חלומו של כל יהודי בכלל, ומשאלתו האישית בפרט, ולעלות לארץ ישראל הקדושה. רבנו העיד על עצמו בפני תלמידיו, שעוד בילדותו כשהיה עומד בתפילת שמונה עשרה והיה מגיע לברכת בונה ירושלים, היו דמעות זולגות מעיניו, מגודל תשוקתו לארץ ישראל וירושלים. 

רבנו ורעייתו יצאו משרעב בשיירת עולים, כשביניהם התלווו אליהם גם רבי שאול חדד ומשפחתו. את השיירה הובילו כנופיות של מבריחי גבול, להם שילמו טבין ותקילין. תחילה הגיעו לעיר הגדולה עדן. משם המשיכה השיירה לעיר הנמל פורט סעיד שבמצרים, ושם עלו על ספינה רעועה שהפליגה לנמל העיר יפו.

לאחר הפלגה ממושכת, בתנאים הקשים של אותם הימים, נראו מרחוק צלליה של יפו, כשרבנו עומד על הסיפון, ולא גורע את עיניו מנופה המתקרב של ארץ ישראל. בהינתן האות, ירד רבנו בעזרת סירה קטנה אל החוף, רכן אל הקרקע בגעגוע, ונישק את עפרה של ארץ ישראל.

מיפו הועברה שיירת העולים על ידי השלטונות לעיר רחובות, שם נרתמו כולם לעבודת כפיים בפרדסי האזור, מבוקר עד ערב. רבנו נאלץ אף הוא לצאת עמם מידי יום לעבודה. אמנם משראה שאין גופו יכול לסבול עבודה גופנית מאומצת שכזו, החליט לעלות ולהשתכן בעיר הקודש ירושלים.

 

הרב מרדכי שרעבי בעיר הקודש

רבנו ורעייתו ארזו את מיטלטליהם הדלים, ושמו פעמיהם לרכבת העולה ירושלימה. מיד בהגיעו, החיש צעדיו אל שריד בית המקדש, הכותל המערבי, להתרפק על אבניו הקדושות, ולשפוך שיח על הגאולה שתבוא במהרה. לבו נחמץ בקרבו בראותו כי מקום הקודש והמקדש נתון לשליטת הערבים, כדברי הכתובים 'שועלים הילכו בו', ו'שפחה כי תירש גבירתה'.

לאחר הגיעו לירושלים, שינה רבנו את שם משפחתו 'יפת', לשם 'שרעבי', על שם מקום מוצאו. הוא נהג לומר בדרך מליצה, כי 'שרעבי' – ראשי תיבות: שלום רב על בני ישראל.

תחילת דרכם של רבנו ורעייתו בירושלים הייתה כרוכה בקשיים לא מעטים. הם נאלצו להעתיק את דירתם מספר פעמים, ובמשך זמן רב חיו בדחקות ובתנאים גשמיים קשים ביותר.

כל זאת לא הניא את רבנו מלהשקיע עצמו בעולמה של תורה, בעמקי סודות הזוהר ושאר ספרי הקבלה. אך היה מצניע עצמו מעין אדם, ואיש לא ידע על גדולתו וגאונותו הרבה. תיזכר לטוב רעייתו הצדקנית של רבנו, שקיבלה הכל באהבה, ומסרה את נפשה להתעלותו של בעלה הגדול. 

מידי בוקר, לאחר תפילת שחרית בבית הכנסת שבשכונתו, היה צועד רגלית לישיבת המקובלים 'בית אל', בראשות הגאון רבי שלום הדאיה זצוק"ל, השוכנת בעיר העתיקה.

לאחר פטירתו של ראש הישיבה, ונפילת העיר העתיקה בידי הלגיון הירדני, נתבקש רבנו על ידי בנו, הגאון רבי עובדיה הדאיה זצ"ל, למסור שיעורים לחכמי הישיבה, שהוקמה מחדש בשכונת מקור ברוך שבירושלים החדשה.

באותו  זמן לא נשא רבנו בתפקיד רשמי מסויים, אך שימש כמנהיג ומורה דרך לתלמידיו הרבים, ולאלפים נוספים, ששיחרו לפתחו לבקש את דבר ה' זו הלכה, ולקבל עצה והדרכה.

 

על כס ההנהגה של הרב מרדכי שרעבי

בשנת ה'תרצ"ט (1939), הקים רבנו ישיבה בבית הכנסת המכונה 'רחמים בנא' שבשכונתו. שם לימד גמרא והלכה, ומסר שיעורים גם בתורת הקבלה, במשך עשרות שנים. לימים, עברה הישיבה למשכנה החדש בשכונת נחלאות, ומאז נקרא שמה ישיבת 'נהר שלום', על שם המקובל הגדול רבי שלום שרעבי, המכונה הרש"ש הקדוש.

סדר הלימוד בישיבה נפתח מעט לאחר חצות לילה, באמירת תיקון חצות בבכיה וכוונה גדולה, ואז החל הלימוד בספר עץ חיים וסודות הקבלה עד לתפילת הנץ. לאחר מכן נמשך הלימוד עד שעת לילה מאוחרת. התפילות בישיבה נאמרו בהתאם לכוונות הרש"ש, ונהגו בה הנהגות מיוחדות על פי תורת הסוד.

רבנו היה רגיל בסיגופים ותעניות, ונשא על שכמו את משא הדור כולו. עקב כך, נחלש לבו מאד, וסבל במשך כל שנות חייו מחולשת גופו שהיה צנום ביותר. אולם  עם כל זה, היה רבנו מתגבר כארי לעבודת בוראו כבחור צעיר וחסון, ולא נתן למכאוביו הרבים להשפיע על עבודתו ולימודו.

 

יצורים על הירח

בשנת ה'תשמ"ה (1985), עצר העולם את נשימתו ועקב במתח אחר מסלולה של החללית 'אפולו' שעמדה להנחית, לראשונה בתולדות האנושות, אדם על הירח, במבצע שנקרא 'מבצע אפולו'.

אחת המשימות החשובות והמעניינות ביותר, שסיקרנו את החוקרים, ובעצם את כלל בני האדם, היתה לברר האם יש יצורים חיים כבני אדם או חיות, החיים על הירח.

באותם ימים הזדמן לביתו של רבנו פרופסור, שתחום התמחותו היה באסטרונומיה וחקר הכוכבים, ובנימת זלזול התרברב על יכולותיו של המדע החדשני לחקור, ואפילו לדעת בקרוב, גם את המתרחש על הירח. הוא טען שכנראה יימצאו שם יצורים חיים, שישפיעו דרמטית על כל באי עולם.

רבנו שמע את דבריו, נטל דף ועט, כתב כמה מילים, הכניס את הדף למעטפה סגורה, והפקידה ביד הראשון לציון, הרב מרכי אליהו, כשהוא מורה לו לפתוח את המעטפה רק לאחר היוודע תוצאות הנחיתה על הירח. לאכזבת כולם, מה שנגלה לעיני האסטרונאוטים על הירח הוא מדבר ענק של שיממון.

משפתחו את המעטפה, מצאו שרבנו כתב מספר מילים הלקוחות מ'פתיחת אליהו', שבהקדמה לתיקוני הזוהר: "ובארעא אילנין ודשאין וגנתא דעדן ונונין וכו' ובני נשא". 

כלומר, שבארץ דווקא יש אילנות ודשאים, בעלי חיים ובני אדם, ואילו בשמים – אין. ובזה הראה רבנו לעולם הוכחה ניצחת שתורה מן השמים, ומה שרוצים המדענים לחקור ברוב חכמתם, בהשקעה עצומה של כסף ומשאבים יקרים,  הכל כבר גלוי וידוע לפני חכמי התורה. הסיפור התפרסם ברבים ודבר זה עשה קידוש ה' גדול בעולם.   

 

רבותיו של הרב שרעבי

סבו, הגאון רבי אברהם יפת תעיזי זצ"ל – אב בית דין ומורה צדק במחוז שרעב.

הגאון רבי חיים סינואני זצ"ל – אב בית דין בעיר סינואן, ובסוף ימיו בעיר יהוד שבמרכז הארץ.

הגאון רבי משומר נסים זצ"ל – ראש המקובלים בעיר עדן. רבנו נסמך על ידו להוראה, והוא נחשב מורו של רבנו בתורת הסוד.

חכם שאול דוויק הכהן זצ"ל – ראש עדת המקובלים בירושלים, המכונה השד"ה. רבנו שימשו עד לפטירתו בשנת ה'תרצ"ג (1933).

הגאון רבי יעקב לופס זצ"ל – רבנו למד ממנו בתורת הסוד בישיבת 'אמת ליעקב'.

 

תלמידיו של הרב שרעבי

לרבנו היו תלמידים רבים, להלן כמה מהנודעים שבהם:

תלמידו הקרוב, הגאון רבי שלום שמואלי זצ"ל – מילא את מקום רבנו בראשות הישיבה לאחר פטירתו. וכן בנו, יבדל לחיים, הגאון הרב בניהו שמואלי שליט"א, המשמש ראש הישיבה כיום.

הגאון רבי שריה דבליצקי זצ"ל – מתלמידי החזו"א ומחבר ספרים רבים. 

הגאון הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל – רב הכותל.

הרב יששכר דב רוקח שליט"א, האדמו"ר הנוכחי מבעלזא – אשר למד בקביעות יחד עם מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל תורת הסוד בחצות לילה במשך תקופה ארוכה אצל רבנו ביחידות. 

 

פטירתו של רבי מרדכי שרעבי

בשנת ה'תשל"ח (1978), כשש שנים קודם פטירתו, התאלמן רבנו מרעייתו הרבנית הצדקנית מרים, ומאז חלה הרעה במצבו הבריאותי, ולא שב לאיתנו עד לסוף ימיו.

בשנת ה'תשד"מ (1984), ביום רביעי י"ט במרחשון, לקה רבנו בהתקף לב. חום גופו ירד ומצבו הבריאותי נעשה חמור ביותר, אולם רבנו לא הוציא מפיו גניחה או אנחה, וסבל את ייסוריו באהבה עד רגעיו האחרונים. בליל חמישי, כ' במרחשון נצחו אראלים את המצוקים ורבנו השיב נשמתו הטהורה ליוצרה. 

רבנו נטמן לצד רעייתו בהר המנוחות שבירושלים.

זכותו תגן עלינו אמן.