ל' ניסן: רבי חיים ויטאל (המהרח"ו)

הרב יורם אברג'ל » הילולות צדיקים » ל' ניסן: רבי חיים ויטאל (המהרח"ו)

רבי חיים ויטאל (ה'ש"ג-ה'ש"פ, 1542-1620) היה מגדולי המקובלים, גדול תלמידי האריז"ל, כותב תורתו העיקרי, וממלא מקומו אחר פטירתו.

ראשית דרכו

רבנו נולד בצפת ביום א' חשוון שנת ה'ש"ג (1542), לאביו רבי יוסף קאלאבריס, שעלה ארצה מהעיר קלאבריה שבדרום איטליה. שמו של רבנו, 'ויטאל', הוא תרגום לטיני לשמו 'חיים'.

העיר צפת הייתה באותם ימים המרכז הרוחני החשוב ביותר בארץ, ובה התגוררו גדולי הדור באותה תקופה כרבי יעקב בירב, ורבי יוסף קארו בעל השלחן ערוך.

על רבי יוסף, אביו של רבנו, אמר ה'מגיד' למרן רבי יוסף קארו, ש'חצי העולם עומד, על התפילין הכשרים שהוא כותב'.

כשנתיים קודם לכן, עוד בהיות אביו של רבנו בחוצה לארץ, התארח אצלו תלמיד חכם בשם רבי חיים אשכנזי, ואמר לו, 'דע כי אתה עתיד לילך לארץ ישראל, ושם ייוולד לך בן, וקראת שמו חיים בשמי, והוא יהיה חכם גדול שלא יהא כמוהו בדורו'.

סולם עליה

לאחר הגיעו לגיל מצוות, החל רבנו ללמוד בבית מדרשו של רבי משה אלשיך, מתלמידיו הגדולים של מרן רבי יוסף קארו. בשנים הבאות השקיע רבנו את עצמו בהויות אביי ורבא, ומילא את כרסו בש"ס ופוסקים. לימוד זה היה הבסיס עליו השתית את לימודו ועסקו בתורת הסוד, בה עסק רוב ימיו.

בהמשך למד רבנו בבית מדרשו של רבי משה קורדובירו (הרמ"ק), ועסק בתורת הפשט והקבלה, בשקידה והתמדה נפלאה. במשך תקופה מסויימת ובאורח נסתר, נמשך רבנו ללמוד את חכמת ה'כימיה', ומזכירה לעיתים בספריו.

בשנת ה'ש"ל (1569), עלה רבי יצחק לוריא אשכנזי (האר"י ז"ל) ממצרים לצפת, וקבע את משכנו בבית מדרשו של רבי משה קורדובירו, ומאז התוודע אליו רבנו. כעבור תקופה קצרה, הסתלק רבי משה קורדובירו לבית עולמו, ורבנו קיבל עליו את האריז"ל כרבו המובהק.

מסופר שהאריז"ל אמר לרבנו, כי מן השמיים ציוו עליו שיבא לצפת, כדי ללמדו תורה. בעת רצון אחרת אמר לו האריז"ל, כי עיקר ירידתו לעולם, היא כדי שילמד את תורת הנסתר.

רבי יעקב צמח, תלמידו של רבנו, כותב על התחלת לימודו של רבנו מפי רבנו האריז"ל, שכאשר רצה להתחיל ללמדו את חכמת הנסתר, הלך עמו לטבריה, שם עלו לסירה קטנה ששטה על מי הכינרת. כאשר הגיעו למקום מסוים, שאב האריז"ל מים בכלי קטן, נתן לרבנו לשתות, ואמר לו, שמעתה ואילך ישיג עומק חכמת הנסתר, כי אותם המים הם מבארה של מרים.

דולה ומשקה מתורת רבו

רבנו הצטרף ל'גורי האר"י', הלומדים את תורת הנסתר מפי האריז"ל הקדוש, ודבק בו בכל נפשו, עד שהפך לתלמידו המובהק, וידו לא זזה מתחת ידי רבו.

הוא ינק את חכמת הנסתר ביסודיות ודייקנות, והיה מעלה על הכתב את דברי רבו, שמצידו מיעט לכתוב וסמך את ידיו על רבנו, להיות מעתיק השמועה מפיו, כי רק הוא ירד היטב לסוף דעתו.

וכלשון החיד"א: 'ומי בכל בית האר"י זצ"ל נאמן כמהרח"ו זצ"ל'. כתבים אלו נחשבים המקור העיקרי והחשוב ביותר לכל החפץ ללמוד בתורת רבנו האר"י.

תקופת זוהר זו, לא ארכה ימים רבים, ולאחר כשנתיים, ביום ה' באב שנת ה'של"ב (1572), נסתלק גם האר"י ז"ל לבית עולמו. רבנו נחשב לממשיך דרכו של רבו, ותלמידיו הגדולים של רבנו האריז"ל, קיבלו עליהם את רבנו כרבם.

לאחר פטירתו של האריז"ל, עבר רבנו למצרים, ובשנת ה'של"ח (1577), חזר לארץ ישראל, והתגורר בירושלים כשמונה שנים. בירושלים הרביץ רבנו תורה לעדרים, והעמיד תלמידים רבים.

בשנת ה'שמ"ה (1585) נאלץ רבנו לברוח לדמשק שבסוריה, מאימת מושל ירושלים שהתנכל אליו. זקני ירושלים סיפרו שרבנו השתמש בשם קדוש, בעזרתו נעלם, והגיע בן רגע בקפיצת הדרך לדמשק. כשנה לאחר מכן חזר רבנו לצפת ואז נסמך לדיין ומורה, על ידי רבי משה אלשיך, וככל הידוע היה היחיד שנסמך על ידו אי פעם.

בשנת ה'שנ"ה (1595), חזר רבנו שוב לדמשק, שם כיהן כרב קהילת 'סיציליה' בעיר. רבנו שימש גם כדיין ומורה צדק, והרבה לדרוש ברבים ובפרט בעניני תשובה, וישב שם על התורה ועל העבודה עד לסוף ימיו.

רבותיו

רבי משה אלשיך – גאון ומקובל אלוקי. מחבר שאלות ותשובות מהר"ם אלשיך, תורת משה דרושים, ועוד ספרים רבים. תלמיד מרן רבי יוסף קארו.

רבי משה קורדובירו – גאון ומקובל אלוקי. מחבר הספר הנודע 'תומר דבורה'.

רבי יצחק לוריא אשכנזי (האר"י)- גאון ומקובל אלוקי. ראש וראשון לחכמי הקבלה בדורות האחרונים. רבו המובהק של רבנו בחכמת הנסתר.

מתלמידיו

בנו רבי שמואל – מגאוני ומקובלי דמשק, חיבר ספרים רבים ביניהם, 'תוצאות חיים' על התורה, 'חיים שנים ישלם' על הרמב"ם והשלחן ערוך. ספריו בנויים ברובם על חידושים וביאורים ששמע מפי אביו רבנו.

רבי יעקב צמח – תלמידו המובהק של רבנו, מחבר ספר 'נגיד ומצוה', ועוד ספרים רבים בתורת האריז"ל, ותורת רבנו. רבי יעקב השתדל מאוד יחד עם רבי שמואל בנו של רבנו להביא את כתבי רבנו לדפוס. גם תלמידו רבי מאיר פפיראש ערך וסידר לדפוס מכתבי רבנו.

חיבוריו

עץ חיים – חיבורו הגדול של רבנו בתורת הנסתר שקיבל מרבו האריז"ל.

הספר מחולק לשמונה שערים (ביניהם: שער הכוונות ושער הגלגולים). במשך עשרות בשנים, חזר רבנו על הספר, תיקנו והגיהו הגהה אחר הגהה, כדי שיהיה מנופה בי"ג נפה, ולא תצא תקלה תחת ידו.

עם כל זאת, סמוך לפטירתו, חשש שמא לא יובנו הדברים העמוקים היטב, ויבואו לידי שיבוש, וציווה לגנוז את כל כתביו באדמה.

לאחר פטירת רבנו, תלמידו הגדול, רבי יעקב צמח, יחד עם חבורה קדושה של חכמים מקובלים, עשו שאלת חלום, ומן השמים נתנו להם רשות להוציא את הכתבים, ממקום שנקברו ולהוציאם לאור, וכן עשו.

עץ הדעת טוב – חידושי תורה בנגלה ובנסתר על התורה והנ"ך, וכן דרושים שונים.

ספר התכונה – בחכמת התכונה.

דרך חיים – דברי מוסר. נדפס בראש ספר 'לב דוד' של החיד"א.

שערי קדושה – דברי מוסר, ומדרגות להגיע לרוח הקודש.

דרך אמת – הגהות על הזוהר.

ספר הגורלות – בעניני המזלות וגורלות

ספר החזיונות – גילויים וחלומות שהראו לו מן השמים.

על ספר זה (או בשמו האחר 'שבחי רבי חיים ויטאל') יצאו עוררין אם אכן יצא מתחת ידו.

חידושי רבנו על הש"ס, הרמב"ם, והשלחן ערוך, מובאים רבות בספרי בנו רבי שמואל.

בנוסף ישנם עוד חיבורים שנשארו עדיין בכתב יד רבנו.