רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין (ה'תרפ"ג-ה'תשפ"ג, 1923-2023) היה ראש ישיבת פוניבז' בבני ברק, ומגדולי מנהיגי הציבור הליטאי.
ראשית דרכו של רבי גרשון אדלשטיין
רבנו נולד ביום ב' באייר ה'תרפ"ג (1923), בעיירה שומיאץ, אשר במחוז סמולנסק שברוסיה, כבן בכור לאביו, הגאון רבי צבי יהודה אדלשטיין, ולאמו הרבנית מרים, שהיתה בתו של רבי מרדכי שלמה מובשוביץ, רבה של מלסטובקה.
אביו של רבנו היה תלמיד חכם מופלג, ששימש בקודש כרב העיירה, וחיבר את הספר 'הוד צבי', ובו חידושים וביאורים בסוגיות הש"ס.
רבנו נקרא על שם זקנו מצד אביו, רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין, שהיה רבה הקודם של העיירה, ומחבר הספר 'חידושי בן אריה'.
ילדות ברוסיה הקומניסטית
ימי ילדותו של רבנו, היו בשנים בהם התנועה הקומוניסטית הידועה לשמצה, עלתה לשלטון. מלבד המצב הכלכלי שהיה קשה מנשוא, לימוד התורה וקיום המצוות נאסרו כליל, וההורים נאלצו למסור את נפשם למען חינוכם של רבנו ושל אחיו הצעיר, רבי יעקב.
אמו של רבנו הצליחה להשיג תעודות לידה מזויפות עבור שני הבנים, שהציגו אותם כצעירים בשלוש שנים מגילם האמיתי, זאת כדי להשתמט מללכת לבית הספר הכפרני, שהיה תחת השגחת השלטונות.
אביו של רבנו הקים תלמוד תורה במחתרת, תחת אפם של השלטונות, בו למדו רבנו, אחיו, ועוד מספר מצומצם של ילדים. אולם לאחר תקופה, גברה הסכנה מאוד, ואביו של רבנו החליט כי עדיף שיישארו ללמוד בבית.
באותם ימים החל להגיע לביתם בקביעות, נער צעיר מקהילת חסידי חב"ד שבעיירה, ושמו רבי זלמן לייב אסטולין, שלימים נודע כגאון וחסיד מופלג, ובעל מסירות נפש. הנער הצעיר, שהתחמק אף הוא מהלימוד בבית הספר המקומי, ביקש ללמוד תורה מפי רב העיירה. בראות הרב כי הנער הינו תלמיד חכם, ביקשו שילמד עם ילדיו הקטנים גמרא לפי רמתם. ואכן כך היה במשך תקופה ארוכה. מאז ולאורך ימי חייו, נהג רבנו לכנות את הרב אסטולין כמורו ורבו המובהק.
בעודו ילד קטן, חלתה אמו של רבנו במחלת ה'טיפוס', ונפלה למשכב. בראות אביו של רבנו כי אין בידו לגדלם לבדו כיאות, שלחם לבית אחותו, מרת רבקה צביה פז, שהתגוררה בעיירה קלימוביץ', ודאג כי הגאון רבי מרדכי אליהו שניאור, שנמנה על חסידי חב"ד בעיירה, ילמד את בניו תורה במחתרת מידי יום ביומו. רבנו ואחיו התגוררו בבית דודתם במשך כשנתיים, ובעודם שם קיבלו את הידיעה על פטירת אימם.
בנוסף קיבל רבנו תורה והדרכה באותן שנים מהרב משה אקסלרוד, חסיד חב"ד ורב בכמה מערי רוסיה, שלימים שימש כרב ברמת גן. רבנו המשיך להיות בקשר קרוב עמו במשך השנים, והחזיקו כמי ש'העמידו על רגליו ברוחניות'.
רב גרשון אדלשטיין בארץ ישראל
בחודש ניסן ה'תרצ"ד (1934), הצליח אביו של רבנו להשיג רישיון יציאה לארץ ישראל בסיוע רבי אברהם יצחק הכהן קוק. הוא ביקש מבניו לחזור לביתם בשומיאץ, כדי להתכונן לעליה ארצה. ואכן בתחילת חודש אייר, עלו על האניה שהפליגה מנמל אודסה אל ארץ ישראל. הדרך היתה ארוכה וקשה ומלאה טלטלות, אך הם המשיכו לשקוד על תלמודם גם במהלך ההפלגה, עד שביום ל"ג בעומר זכו להגיע אל ארץ הקודש.
מספר חודשים נדדה משפחת אדלשטיין בין בתיהם של קרובי משפחה ומכרים, עד שקבעו את משכנם ביישוב רמת השרון. באותם ימים לא היה במקום כל מוסד חינוך דתי, נותרו הבנים ללמוד עם אביהם, בהתמדה נפלאה בביתם הצנוע.
בסדר לימודם סיימו יחד מסכת אחר מסכת, עם פירוש הרא"ש והרי"ף, ובחלק מהמסכתות למדו בנוסף גם את הטור והבית יוסף על הסוגיה. בשבת קודש היה מנהגם ללמוד את הרמב"ם בנושא בו היו עוסקים, ובשיטה זו סיימו את רוב הש"ס בעיון ובידיעה ברורה.
בהתקרב רבנו לגיל בר מצוה, למד עמו אביו את כל פרק 'הקומץ רבה' במסכת מנחות, העוסק ברובו בהלכות תפילין. הם למדו יחד את דברי הגמרא עם המפרשים שעליה יחד עם פסקי הרא"ש ושאר ספרים עד להלכה ולמעשה. לאחר זמן קצר, חזרו על כל לימוד זה פעם נוספת, כאשר האח הצעיר התכונן לגיל מצוות.
ימי נעוריו של הרב אדלשטיין
משגדל רבנו, הפציר באביו שישלחם ללמוד בישיבת 'לומז'ה' שהתקיימה אז בעיר פתח תקוה הסמוכה. ואכן באלול ה'תש"ב (1942), צעדו רבנו ואחיו רגלית לישיבה, אבל אז התברר להם, שה'זמן' התחיל יום קודם, וכבר נתפסו כל המקומות בישיבה.
מזכיר הישיבה הרגיש בצרתם ותשוקתם העזה של האחים הקדושים, להסתופף וללמוד תורה בישיבה, והזמין אותם לישון מידי יום בביתו, עד אשר ימצאו להם מקום בפנימיית הישיבה. רבנו ואחיו, הצטרפו לחבורת הלימוד בראשותו של הגאון רבי שמואל רוזובסקי, ועשו חיל בלימודם ושקידתם.
כעבור כשנה, נישא אביהם בשנית, ואז ביקש מרבנו ואחיו לשוב ללמוד עימו בביתם, כי מעתה יוכלו ללמוד בנחת. מאז חזרו שוב ללמוד עם אביהם כסדר לימודם הקודם.
בחורף ה'תש"ד (1943), הוקמה ישיבת פוניבז', על ידי רבי יוסף שלמה כהנמן. רבי שמואל רוזובסקי, שנתמנה לראש הישיבה, הגיע לביתם, כדי לבקש מאביהם שיצטרפו לקבוצת התלמידים הראשונים. האב נעתר לבקשתו, ואכן זכו הם להימנות על ששת התלמידים הראשונים של הישיבה, כשמקום לינתם הוא בביתו של רבי מיכל יהודה ליפקוביץ.
בשנת ה'תש"ו (1946), עוד קודם נישואיו, ביקשו הרב כהנמן, ללמד תלמידים ניצולי השואה, ששהו בבית היתומים 'בתי אבות', וכן למסור שיעורים לתלמידים הצעירים בישיבה. בשנה זו גם החל רבנו לשמש כ'בעל תוקע' במנין המרכזי בישיבה, תפקידו בו שימש ברציפות עד ראש השנה האחרון לחייו, במשך כשבעים וחמש שנה.
בשנת ה'תש"ח (1948) נישא לרעייתו הרבנית הניא רחל, בתו היחידה של הגאון רבי יהושע זליג דיסקין, רבה של פרדס חנה.
בראשות ישיבת פוניבז'
לאחר נישואיו, לבקשת הרב כהנמן, החל לשמש כר"מ בישיבה ולמסור שיעורים לאחת הכיתות, ומאז החל לתת שיעורים תמידין כסדרן, מידי יום ביומו, עד יומו האחרון.
בשיעוריו של רבנו היתה מתיקות מיוחדת של בהירות ועמקות, גאונות וידענות מופלגת. הוא שקל בפלס את מילותיו, וידע כיצד להעביר וללמד את יסודות הסוגיה, בצורה המתאימה לבחורים צעירים.
בשנת ה'תשנ"ט (1999), מונה רבנו כאחד מראשי הישיבה, יחד עם הגאון רבי ברוך דב פוברסקי, וכעבור כשנה החלו למסור שיעור כללי לכלל התלמידים.
הנהגתו הציבורית של רבי גרשון אדלשטיין
במשך כל ימיו, ברח רבנו מהנהגה ציבורית, ונמנע מלהביע את דעתו אף בענייני הישיבה, מלבד מסירת שיעוריו. אולם לאחר פטירת רבותיו, לא יכול היה לדחות את השואלים והמבקשים לדעת דעת תורה צרופה, ונעתר אט-אט לשאת את עול הציבור.
בשנת ה'תשס"ג (2003), צורף כחבר ב'מועצת גדולי התורה' של מפלגת 'דגל התורה'.
בשנת ה'תשע"ז (2017), לאחר פטירת רבי אהרן יהודה לייב שטינמן, עול הנהגת הציבור הליטאי הוטל על רבנו, יחד עם רבי חיים קנייבסקי. בשנת ה'תשפ"ב (2022) נסתלק גם הרב קנייבסקי לבית עולמו, ורבנו נותר לבדו בהנהגת הציבור, עד לפטירתו כעבור כשנה.
דרך ייחודית היתה לרבנו, החל בדרכי החינוך לילדי ישראל, ושיטת הלימוד בישיבות, וכלה בהנהגת הבית, וקירוב יהודים למצוות. הוא הרבה להדגיש שהכל צריך להיות בקירוב גדול, ומתוך אהבה ודרכי נועם.
גם עם חוגים אחרים הקפיד לנהוג בכבוד ובידידות, ונמנע מנטילת חלק במחלוקות פוליטיות. רבנו שימש כמגדלור לרבבות, גדולים וקטנים, שהלכו לאור תורתו והדרכותיו.
ספריו של רבי גרשון אדלשטיין
דברי תורתו של רבנו נערכו על ידי תלמידיו הרבים, ונדפסו במשך השנים כקבצים וחוברות:
ממגד גרש ירחים – על הש"ס, נערך משיעוריו בישיבה.
הערות וביאורים – על הרמב"ם.
הערות וביאורים על מסכת בבא בתרא – נערך מכתב ידו, על ידי נכדו הרב שאול אדלשטיין.
שיעורי הגרי"ג – על מסכתות: יבמות, בבא מציעא, ובבא קמא.
שיעורי רבי גרשון – על פסחים, יבמות, כתובות, נדרים, גיטין, קידושין, בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, מכות, סנהדרין.
אסיפת שמועות – מאמרים ושיעורים בענייני המועדים, שלושה חלקים.
דרכה של תורה – בענייני דרך הלימוד.
דעת מבינים – על דרכי הלימוד.
פתגם המלך – על חג הפורים.
ענני כבוד – על חג הסוכות.
חותמו של כהן גדול – על ימי החנוכה.
משפחתו
רעייתו, מרת הניא רחל, נפטרה בי"ד בתשרי ה'תשס"ב (2001).
אחיו, הגאון רבי יעקב אדלשטיין, ממלא מקום אביו כרבה של רמת השרון.
אחותו, מרת פסיה, אשת רבי ראובן יוסף גרשונוביץ, ראש ישיבות חמדת שמואל, וישיבת הנגב נתיבות.
אחיו מאביו, הגאון רבי שלמה אדלשטיין, ראש ישיבת אהבת אהרן בני ברק, ומראשי מהדורת רמב"ם פרנקל.
בניו:
רבי צבי יהודה, מראשי ישיבת 'ארחות תורה' בבני ברק.
רבי בצלאל, ראש ישיבת 'אהבת אהרן'.
רבי ישראל, מראשי ישיבת 'בית מדרש עליון' בבני ברק, ראש ישיבת 'דעת יצחק' רחובות, ורב קהילת "שיח תפילה" שיכון ו' בבני ברק.
רבי שמעון יוסף, נפטר בחיי אביו.
בנותיו:
מרת מאירה, אשת הרב דוד לוי, ר"מ בישיבת פוניבז'.
מרת בילה, אשת הרב אברהם ישעיהו אדלר, ראש ישיבת 'בית דוד', ור"מ בישיבת 'רבנו חיים עוזר'.
מרת שושנה, אשת הרב איתמר גרבוז, ראש ישיבת 'ארחות תורה'.
פטירתו רבי גרשון אדלשטיין
בליל חג השבועות ה'תשפ"ג (2023), אושפז רבנו עקב אירוע לבבי, ונחלש מאד. על אף זאת, המשיך להכין ולמסור את שיעוריו, גם ממיטת חוליו, למספר תלמידים מצומצם.
גם ביומו האחרון של רבנו, הספיק להתחיל להכין את שיעורו, תוך שהוא רושם לעצמו מספר נקודות, אותן התכוון למסור במהלך השיעור.
בבוקרו של י' בסיון, הידרדר מצבו, והשיב נשמתו ליוצרה, מתוך לימוד התורה. הלוויתו התקיימה באותו היום בהשתתפות מאות אלפים, והוא נטמן בבית העלמין פוניבז' בבני ברק.
זכותו תגן עלינו, אמן.
