הרב יואל הכהן כַּהַן (ה'תר"צ-ה'תשפ"א, 1930-2021) היה מחשובי ה'משפיעים' בחסידות חב"ד, ששימש ה'חוזר' הראשי של הרבי מליובאוויטש והכותב המרכזי של תורתו, וכיהן כמשפיע ישיבת 'תומכי תמימים המרכזית' בניו יורק. נודע במיוחד גם בשל זכרונו הפנומנלי, הבנתו העמוקה, וכושר הסברתו בתורת חסידות חב"ד.
ילדות בברית המועצות
רבנו נולד ביום ט"ז בשבט ה'תר"צ (1930), במוסקבה שבברית המועצות, לאביו הגאון החסיד רבי רפאל נחמן הכהן, ולאמו מרת רבקה.
אביו היה מחסידיו הקרובים של האדמו"ר הרש"ב, רבי שלום דובער שניאורסאהן, ומחניכי ישיבת 'תומכי תמימים' הראשונה שייסד בעיירה ליובאוויטש, ולאחר הסתלקותו היה לחסידו של בנו האדמו"ר רבי יוסף יצחק (הריי"צ).
חיי היהדות בברית המועצות של אותן שנים היו קשים מנשוא וכרוכים במסירות נפש על כל צעד ושעל. חסידים רבים נאסרו ואף נרצחו בידי הקומוניסטים על פעילותם החשאית בשימור גחלת היהדות בשליחותו של הרבי הריי"צ.
בקיץ ה'תר"צ (1930), בהיות רבנו תינוק כבן ארבעה חודשים, נעצר האב רבי רפאל נחמן בידי אנשי המשטרה החשאית, ונלקח למאסר כבד, שם עבר חקירות ועינויים בהם האשימוהו על פעילותו בהפצת היהדות, וניסו לחלץ מפיו פרטים על פעילות החסידים המחתרתית.
לאחר שלא שיתף עמם פעולה, נידון בתחילה למוות, אך לבסוף הומר עונשו לשלוש שנות גלות ועבודת כפייה בסיביר הקפואה. בדרך נס הצליח לשרוד את תקופה הגלות, ובחודש חשוון ה'תרצ"ד (1933) שב אל ביתו.
תקופה קצרה לאחר מכן, הצליחו בני המשפחה לקבל אישור יציאה מברית המועצות, אל מדינת לטביה. לאחר שתדלנות ומאמצים רבים, זכו לקבל 'אשרת עלייה', ובחורף ה'תרצ"ה (1935), בהיות רבנו כבן חמש שנים, הגשימו את חלומם ועלו לארץ הקודש.
רבי יואל כַּהַן בישיבת 'אחי תמימים'
עם הגיעם ארצה, קבעה המשפחה את מושבה בעיר תל אביב, שם התקיימה קהילתם הקטנה של רוב חסידי חב"ד שהצליחו לצאת מרוסיה ולעלות לארץ באותן שנים. באותה תקופה, זכה רבנו להתחנך על ברכי גדולי החסידים, שהיו מחבבים אותו מאד, וקיבל מהם רבות.
כעבור מספר שנים, עברה המשפחה להתגורר ברמת גן הסמוכה, שאף בה התפתחה קהילת חב"ד קטנה, שם קיבל האב עבודה כמחלק חלב, ושימש כמחנך לילדי הקהילה הצעירים.
בשנת ה'תרח"צ (1938), בהיותו כבן שמונה שנים, נכנס ללמוד בישיבת 'אחי תמימים' שנפתחה אז בתל אביב, בראשותו ובניהולו החינוכי של הגאון החסיד רבי חיים שאול ברוק, ורבנו הפך לתלמידו הקרוב.
בישיבה זו, למד והתחנך רבנו במשך רוב שנות ילדותו הבוגרת ונעוריו. בתקופת לימודיו בישיבה למד גם מפי הגאון רבי דוד פוברסקי, ששימש כאחד מראשי הישיבה, ולימים עמד בראש ישיבת פוניבז' בבני ברק.
המעבר של ר' יואל כַּהַן לניו יורק
מאז היותם נערים צעירים, התעורר בקרבו ובקרב כמה מחבריו תשוקה עזה לנסוע וללמוד בישיבת חב"ד המרכזית, בצלו של האדמו"ר הריי"צ, שבמשך השנים יצא מרוסיה ועבר לפולין, ומשם, בעיצומה של השואה, הצליח להימלט לניו יורק, בה הקים מחדש את חצרו.
הרעיון עוד לא היה מקובל באותם ימים, ואף היה כרוך בקשיים שונים, ולכן התעכב מלצאת לפועל. אך כעבור תקופה, בחודש כסלו ה'תש"י (1949), שלח הרבי הריי"צ את הסכמתו בכתב לבקשתם, והזמינם לבוא וללמוד בישיבתו.
ואכן, בבוקר יום י"א בשבט ה'תש"י (1950), לאחר הסדרת המסמכים הנדרשים והשגת האמצעים למימון הנסיעה, יצא רבנו, יחד עם כמה מחבריו לישיבה, בהפלגה בת שבועיים ימים אל מדינת ניו יורק.
רק בהגיעם, בשלהי חודש שבט, נודע להם כי פחות מיממה קודם יציאתם לדרך, בבוקר שבת קודש, י' בשבט, נסתלק האדמו"ר הריי"צ, למגינת לב כל חסידיו. לבם של הנערים נפל בקרבם, ובתחילה חככו בדעתם אם להמשיך בתוכניתם המקורית ולהישאר בישיבה, או שמא ישובו ארצה.
לקראת חג הפסח, נכנסו אל חתנו של הרבי הריי"צ, שלימים נתמנה להיות הרבי מליובאוויטש, אך באותם ימים עוד לא קיבל על עצמו את הנהגת החסידות באופן מוצהר, ושיתפוהו בהתלבטותם. הרבי עודדם להישאר וללמוד בישיבה, באומרו כי 'הרבי (הריי"צ) בוודאי ידע מראש את כל מה שיהיה', ואם בכל זאת הורה להם לבוא, זהו בוודאי הדבר הנכון.
כך החל רבנו ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית '770', שעמדה בראשות ראש הישיבה, הגאון החסיד רבי מרדכי מנטליק, והמשפיע הראשי המפורסם, רבי שמואל לויטין.
תקופה קצרה לאחר תחילת לימודיו בישיבה, נתבקש במקביל למסור שיעורי חסידות בישיבה החב"דית לצעירים שפעלה בשכונה. בהמשך, עוד טרם נישואיו, הצטרף לצוות הישיבה המרכזית, ושימש כמשפיע באחת הכיתות.
דולה ומשקה מתורת רבו
לא חלף זמן רב והחסידים החלו לגלות את כשרונותיו הברוכים של רבנו, בהיותו זוכר, מבין היטב, ומתעד במדויק את דברי תורתו של הרבי, חתנו של הרבי הריי"צ, בהתוועדויותיו עם החסידים בשבתות מברכים החודש ובמועדי השנה.
ביום י' שבט ה'תשי"א (1951), בהתוועדות לרגל יום ההילולה הראשון של חותנו, קיבל הרבי את עול ההנהגה באופן רשמי, ואמר לראשונה 'מאמר חסידות' משלו.
החסידים שיערו שכפי שהיה נהוג אצל האדמו"רים הקודמים, הרבי יכתוב בעצמו את המאמר לאחר אמירתו, וימסרו לחסידים שילמדוהו. אך למעשה הרבי קרא לרבנו, שעוד היה אז תלמיד בישיבה, ובקשו שיערוך ויכניס אליו את רשימת המאמר שכתב בעצמו, וכעבור תקופה קצרה מסר הרבי את המאמר להדפסה כשהוא מוגה על ידו.
מאז החל תפקידו לשאת אופי רשמי, מה שמכונה בחסידות חב"ד בתואר: ה'חוזר'. במשך יותר מארבעים השנים הבאות, בכל התוועדות של הרבי, שבדרך כלל היתה נמשכת שעות ארוכות, וכללה דברי תורה עמוקים בכל מקצועות התורה, נהג לעמוד בסמוך לשולחנו של הרבי, כשכולו מרוכז בדברי הקודש, כ'בור סוד שאינו מאבד טיפה'.
עיקר הקושי במלאכת ה'חזרה' והעלאת הדברים על הכתב, היה בהתוועדויות שהתקיימו בשבתות וחגים, בהם לא ניתן להקליט או לכתוב בשעת מעשה, והיה נדרש לשחזר את תוכן ההתוועדות כולה מהזיכרון בלבד.
לאחר סיום ההתוועדות, או עם צאת השבת, היה יושב בין החסידים ו'חוזר' בלהט על הדברים שנשמעו מפי הרבי, כאשר חסידים נוספים בעלי כשרון היו יושבים לצדו ורושמים את ראשי הדברים למשמרת. בשלב הבא היה רבנו עומד גם בראש מערכת כתיבת ועריכת הדברים כהכנה להוצאתם לאור לציבור הרחב.
ביום ט"ו באלול ה'תשי"ד (1954), נישא רבנו לרעייתו מרת לאה, בתו של החסיד רבי שניאור זלמן בוטמן, כאשר הרבי משמש כמסדר הקידושין, כמקובל באותה תקופה.
המשפיע הראשי
כאמור, לצד עבודתו הרבה כ'חוזר' ראשי וכעורך מאמריו ושיחותיו של הרבי, שימש רבנו כמשפיע (והחל משנת ה'תשל"ז (1976), כמשפיע הראשי) בישיבת 'תומכי תמימים המרכזית' שבבית מדרשו של הרבי. הוא היה מוסר שיעורי חסידות קבועים לתלמידי הישיבה, ועורך עמם התוועדויות חסידיות במועדי השנה, בהן היה מסביר את השקפות ורעיונות החסידות העמוקים בשפה פשוטה, ומחנכם בדרכי החסידות והחיבור לרבי ולתורתו.
כישרון ייחודי נוסף שניחן בו רבנו, היה בתחום הניגון החסידי. הוא היה מומחה ל'נוסח' המדויק של מאות מניגוני חב"ד, וידע להסביר את תוכנם הפנימי ומהלכי הנפש שאותם הם מבטאים. גם בהתוועדויותיו של הרבי, אלו שהתקיימו בימות החול, היה הוא הממונה לבחור ולהתחיל את הניגונים אותם שרו החסידים בין פרק לפרק.
בנוסף לתפקידיו הרשמיים, היה עוסק במסירות רבה בהעברת שיעורי חסידות והתוועדויות לאלפים רבים בציבור הרחב, והשפיע על רבים להתקרב לתורת החסידות.
למרבה הצער, לא זכו רבנו ורעייתו לילדים, אך תלמידיו היו כבניו. במשך קרוב לשבעים שנות עבודתו כמשפיע בישיבה, חינך והעמיד אלפים רבים ודורות של תלמידים, בהם גדולי משפיעי ורבני חב"ד, ומדי שבת נהג לארח על שולחנו רבים מתלמידי הישיבה, שהיו שותים בצמא את דברותיו הנפלאים בעת הסעודות.
על אף גאונותו הנדירה ותפקידיו המרכזיים בחסידות חב"ד, היווה סמל של ענווה ודבקות מוחלטת ברבי, ולא ראה בעצמו אישיות בעלת חשיבות מיוחדת כלשהי. כל חייו סבבו סביב לימודה והנחלתה לציבור של תורת החסידות ותורתו של הרבי, ובכך היו שקועים כל נפשו, מחשבותיו ועיסוקיו, עד ימיו האחרונים.
חיבוריו של הרב יואל כַּהַן
סדרת 'ספר הערכים-חב"ד' – גולת הכותרת בין החיבורים שבעריכתו.
הסדרה משמשת אנציקלופדיה תורנית מקיפה ומעמיקה לתורת חסידות חב"ד, על פי כתבי אדמו"רי חב"ד לדורותיהם, בסגנון דומה לסדרת ה'אנציקלופדיה תלמודית' הידועה. מלאכה כבירה זו הוטלה על רבנו על ידי הרבי עצמו, שראה בה חשיבות רבה ביותר, ועורר לעתים קרובות על זירוז התקדמותה.
רבנו היה כותבה ועורכה הראשי של הסדרה, כשבידו מסייעים חברי מערכת בודדים נוספים. נכון להיום ראו אור תשעה כרכים מהסדרה המונמנטלית, שצפויה להכיל בסיומה עשרות רבות של כרכים.
'מהותם של ישראל' – סדרת פרקים המבארים בהרחבה את עומק משמעות מהותו של היהודי לאור תורת החסידות.
'מחשבת החסידות' (ב' כרכים) – מאמרי הסברה לנושאים בתורת החסידות ובהשקפתה. נכתבו על פי שיעורים שמסר.
'סוגיות בחסידות' – מאמרים הסוקרים ומבארים סוגיות ומושגי יסוד ביהדות ובמשנת חסידות חב"ד.
'המועדים בחסידות' – מאמרים עיוניים העוסקים במהותם של מועדי השנה במשנת חסידות חב"ד.
'תניא עם ביאור המאור שבתורה' (ה' כרכים) – ספר התניא עם ביאור תמציתי ושווה לכל נפש, שנכתב בעיקר מתוך שיעוריו.
'שער היחוד והאמונה המבואר' – ביאור יסודי בחלקו השני של ספר התניא, על פי שיעורים שמסר במשך השנים.
'להבין ולהשכיל' – ארבעה ממאמרי הרבי, עם ביאור מעמיק ונרחב.
'כולו אורה' (ב' כרכים) – עומקים בפרשיות השבוע מתוך אוצר שיחותיו של הרבי, מוגשים בשפה בהירה, מעוררת לב, ושווה לכל נפש.
'בדרכי החסידים' (ב' כרכים) – רעיונות, סיפורים ופנינים בדרכי החסידות ואורחות החסידים, שנלקטו מתוך שיעוריו והתוועדויותיו.
כתבים ודברי תורה נוספים של רבנו, התפרסמו במשך השנים בקבצים תורניים שונים.
פטירתו של הרב יואל כהן
בחודשים האחרונים לחייו, חלה ואושפז מספר פעמים, עד שביום ו' במנחם-אב ה'תשפ"א (2021), בהיותו כבן תשעים ואחת שנה, השיב את נשמתו ליוצרה.
הלוויתו התקיימה למחרת בבוקר, בהשתתפות אלפי חסידי חב"ד, תלמידיו, ושומעי לקחו, והוא נטמן בחלקת חב"ד שבבית העלמין מונטיפיורי בקווינס, בסמוך לאוהל אדמו"רי חב"ד.
