רבי ישראל הגר מויז'ניץ (1860-1936) היה האדמו"ר השלישי בשושלת חסידות ויז'ניץ. מכונה ה'אהבת ישראל' על שם ספרו על התורה והמועדים.
ראשית דרכו של הרב ישראל הגר
רבנו נולד ביום ב' באלול שנת ה'תר"כ (1860), בעיירה ויז'ניץ שבמחוז צ'רנוביץ (כיום באוקראינה), כבן לאביו האדמו"ר רבי ברוך הגר מויז'ניץ (ה'אמרי ברוך'), ונכד לרבי מנחם מענדיל הגר (ה'צמח צדיק'), מייסד שושלת חסידות ויז'ניץ. ברית המילה נקרא על שם חותן סבו, האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מרוז'ין.
עוד משחר נעוריו נבטו ברבנו סימני קדושה וטהרת הנפש, ובעודנו ילד רך, היה מיצר מעומק ליבו על גלות השכינה וחרבן ירושלים.
רבנו זכה לינוק תורה וקדושה מזקנו, ה'צמח צדיק', והיה לומד בשקידה עצומה ובמשך שעות רבות, לילות כימים. במיוחד הרבה ללמוד בחברותא עם אחיו הצעיר ממנו, הגאון רבי חיים הגר, מחבר הספר 'נימוקי חיים' על הש"ס.
סולם עליה
כבר בהגיעו לגיל בר מצווה, היה רבנו למדן מופלג, המלא וגדוש בש"ס ופוסקים. ובהיותו בן ארבע עשרה, שלחו זקנו, יחד עם אחיו רבי חיים, אל הגאון רבי יוסף שאול נתנזון, בעל שו"ת שואל ומשיב, כדי להיבחן אצלו ולקבל סמיכה להוראה.
רבי יוסף שאול התפעל מאוד מידענותם ובקיאותם של האחים הצעירים, נשק להם, וכתב להם את כתב הסמיכה. בהמשך נבחן ונסמך רבנו להוראה, גם על ידי הגאון רבי שלמה דרימר, רב העיר סקולה.
מלבד גדלותו בתורה, היה מצוין במידות תרומיות, אשר הפליאו את נפש רואיו, והכל הכירו בו כי לגדולות נוצר.
אהבת ישראל מויזניץ רבה של בידוולה
בשנת ה'תרל"ה (1875), נשא רבנו את רעייתו הרבנית הינדא, בתו של האדמו"ר רבי מאיר הורוביץ, ה'אמרי נועם' מדז'יקוב, ועבר להתגורר בבית חותנו.
לאחר כשנה שב רבנו לויז'ניץ, ובשנה השלישית לנישואיו, שב להתגורר בדז'יקוב עד להסתלקותו של חותנו, אז חזר רבנו בשנית לויז'ניץ, להסתופף בצל זקנו ואביו הקדושים.
בשנים אלו, עלה ונתעלה, והשתלם בדרכי הנהגת הציבור, כפי שראה ועקב מקרוב אחר הנהגתם של אביו וזקנו.
עם פטירת זקנו בשנת ה'תרמ"ה (1885), נתמנה רבנו לרב בעיירה בידוולה וסביבתה, הממוקמת במחוז מרמורש (כיום ברומניה). תוך זמן קצר מבואו של רבנו, הפכה העיירה למקום מרכזי של תורה, בזכות פעליו הרבים, וציבור גדול מתושבי הסביבה, התלכדו סביבו, ליהנות מדברי תורתו, ולחזות בהנהגותיו הקדושות.
הרב ישראל הגר על כס ההנהגה
לאחר פטירת אביו, בשנת ה'תרנ"ג (1893), מונה רבנו למלא מקום אביו בעיר, והפך לאדמו"ר השלישי בשושלת, כשהוא בן שלושים ושתיים בלבד.
בתחילה, לא רבים היו החסידים שטרחו לבוא לרבנו, כיון שהשתדל להסתיר את עצמו והתנהג בפשטות. אולם לאחר זמן לא רב, החלו לעמוד ותיקי החסידים על קצה דעתו הגדולה של רבם, ואט אט התאספו סביבו אלפי חסידים, אשר ראו בעיניהם כיצד פועל הוא ישועות בקרב הארץ, וכל דבריו דברי אלוקים חיים.
רבות דאג רבנו לחינוך ילדי ישראל, והקים את ישיבת בית ישראל בוויז'ניץ, כשבראשה העמיד את בנו רבי מנחם מענדל. למעט הפסקה של מספר שנים, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, פעלה הישיבה ברציפות, עד לימי השואה.
בשלב מסוים, נאלץ רבנו להסתתר מפני השלטונות, ונמלט לעיר קוסוב, כשבדרכו עצרוהו החיילים הרוסים מספר פעמים, אך בכל פעם כאילו כוסו עיניהם בסנוורים, והם הרשוהו לעבור במעברי הגבול הרבים.
בהגיעו לקוסוב, התגורר אצל קרוב משפחתו, האדמו"ר רבי משה הגר מקוסוב (בעל ה'לקט עני'). כעבור כחודשיים, נכנסו חיילים רוסים לעיר, ועצרו כעשרים יהודים כשביניהם רבנו. רק לאחר שתדלנות מרובה של חסידיו, שוחרר רבנו לנפשו, אך נאלץ ליטול שוב את מקל הנדודים.
בעל אהבת ישראל
בדרך-לא-דרך הצליח לחצות את הגבול הרוסי לרומניה, ולאחר תלאות רבות הגיע לעיר גרויסוורדיין (אוראדיה) שבאזור טרנסילבניה, וקבע בה את בית מדרשו. על אף שתושבי העיר היהודים היו רחוקים מדרכי החסידות, רבים מהם התקרבו אליו, מחמת אהבת ישראל הכנה והחזקה ששפעה ממנו.
רבות פעל רבנו לעזרת תלמידי הישיבות שגזירת הגיוס ריחפה על ראשם. לחלקם הורה רבנו להסתתר, ולחלקם הורה להתגייס ועמד עימם בקשר כדי לשומרם מכל נזק. מסירות נפשו של רבנו למען הצלתם, לא ידעה גבולות, ונסים ונפלאות רבים נקשרו בשמו של רבנו, בפעולות ההצלת שניהל באותם ימים קשים.
גם לאחר סיום המלחמה, נשאר רבנו בגרויסוורדיין, ורק פעם בשנה, בדרך כלל ביום הילולת אביו, היה נוסע לויז'ניץ, כדי לפקוד את קברו.
על אף שהיה קדוש ומורם מעם, כל מי שבא בקרבתו, חש את האהבה העמוקה שהיתה לו לכל יהודי באשר הוא. מבטו האוהב היה ממיס כל לב, גם מי שלא נמנה על עדת חסידיו. הכל היו באים להתבשם מתורתו, ואמרותיו הטהורות והמחכימות.
חיבוריו של אהבת ישראל מויזניץ
אהבת ישראל – כתביו ודרשותיו של רבנו על התורה והמועדים.
את שמו של הספר בחרו בניו של רבנו, כנכתב בהקדמת הספר: 'מצאנו לנכון לקרוא את ספרו בשם 'אהבת ישראל', כי הוא מתאים לבחינתו של האי סבא קדישא, שהיה אוהב כל אחד מישראל בכל ליבו ונפשו, וזאת הרגיש בה ביותר, מי שזכה לראות ולשמוע ברכתו ברכת 'חיים מתוקים עליך', שהיתה רגילה על לשונו הטהור'.
קונטרס אור ישראל – מאמרי חסידות.
רבנו גם הלחין כמה ניגונים קדושים, ביניהם ניגון על מילות התפילה 'להודות לך ולייחדך באהבה', המושר בפי החסידים בזמנים מיוחדים.
צאצאיו של רבי ישראל הגר
בניו:
רבי מנחם מענדל – האדמו"ר וראש הישיבה בעיירה 'וישווה'.
רבי חיים מאיר – מילא את מקום אביו בגרויסוורדיין, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל והתגורר בבני ברק.
רבי אליעזר – מילא את מקום אביו כמרא דאתרא וראש הישיבה בויז'ניץ, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל והתגורר בתל אביב.
רבי ברוך – כיהן כאדמו"ר בעיר סערט שברומניה, ולאחר מכן ייסד את חסידות סערט-ויז'ניץ בחיפה.
רבי שמואל אבא – נפטר בצעירותו ללא בנים.
בנותיו:
חיה – אשת רבי שלום רוקח מסקאהל, בן דודו של רבנו.
חוה – אשת רבי אלטר יחזקאל אליהו הורוביץ, האדמו"ר מדז'יקוב.
שרה – אשת רבי צבי חיים הורוביץ, האדמו"ר מרימנוב.
דבורה – אשת רבי אלטר מנחם מנדל הגר, ובזיווג שני, אשת רבי משה חיים לאו, רבה של פיוטורקוב.
שיינא רחל – אשת רבי אברהם יהושע העשל מזינקוב.
העניא – אשת רבי מרדכי שרגא פרידמן מבויאן.
פטירתו של הרב ישראל הגר מויזניץ
אהבתו העצומה לכל יהודי, והשתתפותו בצערם של כלל ישראל, נתנו את אותותיהם ברבנו, וגופו הטהור נחלש.
במשך כל שנתו האחרונה של רבנו, היה ניכר מדיבוריו והנהגתו כי ידוע לו שקצו קרב. לקראת ל"ג בעומר, ה'תרצ"ו (1936), חלה רבנו, ועל אף זאת, במאמצים גדולים, ערך את שולחנו הטהור, לכבוד הילולת רשב"י.
מיום ליום, החמיר מצבו של רבנו, ורבבות יהודים בגולה ובארץ ישראל נאספו להעתיר בתפלה, ולקרוע שערי שמים לרפואתו.
בליל שבת, ב' בסיוון ה'תרצ"ו (1936), נצחו אראלים את המצוקים, ורבנו נסתלק לבית עולמו. רבבות מעמך בית ישראל ביכו את השריפה הגדולה אשר שרף ה'. הלווית רבנו נערכה במוצאי השבת בהשתתפות המון עם, ובמהלכה הכתירו את בני רבנו לשמש באדמו"רות תחתיו.
רבנו נטמן בבית העלמין בגרויסוורדיין, אולם בשנת ה'תש"י (1950), הועלה ארונו לארץ ישראל, ונטמן בחלקת ויז'ניץ שבבית העלמין 'שומרי שבת' בבני ברק.
זכותו תגן עלינו, אמן.
