רבי לוי יצחק (דרברמדיקר) מברדיטשוב (ה'ת"ק-ה'תק"ע, 1740-1809) היה רב העיר ברדיטשוב, מחשובי תלמידי המגיד ממעזריטש, מגדולי האדמו"רים החסידיים, ומחבר הספר 'קדושת לוי'. נודע בכינוי 'סנגורם של ישראל' על שם דרכו המיוחדת ללמד זכות על כל יהודי.
רבי לוי יצחק מברדיטשוב בראשית דרכו
רבנו נולד בשנת ה'ת"ק (1740), בעיירה הוסאקוב שבמחוז פשמישל (כיום באוקראינה), לאביו רבי מאיר, שהמשיך שושלת רבנים בת עשרים וששה דורות רצופים, וכיהן כרב העיר זמושץ' שבפולין, ולאמו מרת שרה סאשה, מצאצאי רבי שמואל אליעזר הלוי איידל'ס (המהרש"א).
בשנות נעוריו למד בבית המדרש שבעיר ירוסלב, והתפרסם בכינוי 'העילוי מירוסלב', בעקבות שקידתו ובקיאותו המופלאות בתורה.
בהגיעו לפרקו נשא רבנו לאשה את רעייתו הרבנית פערל בת הגביר ר' ישראל פרץ מהעיירה לברטוב. לאחר נישואיו עבר להתגורר בבית חותנו בלברטוב, ושקד בלימוד התורה.
באותם ימים החל לנסוע אל העיירה ריצ'יוול הסמוכה, שם כיהן כרב וראש ישיבה הצדיק המפורסם רבי שמואל שמעלקא הלוי הורביץ (מניקלשבורג), שהיה מגדולי תלמידי המגיד ממעזריטש.
בהשפעתו של רבי שמעלקא, החל רבנו להתקרב רבנו אל תורת החסידות, ונסע לחצרו של ה'מגיד' במעזריטש, שם חש כי נפשו מצאה את מקומה. הוא נשאר ללמוד בבית מדרשו של המגיד במשך מספר שנים, והיה לאחד מתלמידיו הקרובים ביותר ומראשי כותבי תורתו.
רב חסידי וראש ישיבה
בשנת ה'תקכ"א (1761), עבר רבי שמעלקא לכהן כרבה של העיירה שינובה, ורבנו, על אף גילו הצעיר, נקרא למלא את מקומו כרבה של ריצ'יוול. כעבור כשנתיים, בשנת ה'תקכ"ה (1765), עבר לשמש כרב העיירה ז'ליחוב הסמוכה.
בשנת ה'תקל"ו (1776), נטל רבנו שוב את מקל נדודיו ועבר לעיר הגדולה פינסק (כיום בבלארוס), שם כיהן כרב וראש ישיבה.
בשנות ישיבתו של רבנו בפינסק, החריפה מאד אש המחלוקת והתעצם מאבק ההתנגדות לחסידות, ורבנו החל לסבול רדיפות והצקות שונות על ידי כמה מאנשי הקהילה. עד כי בשנת ה'תקמ"ה (1785), לאחר חתימת ראשי הקהילה על כתב ה'חרם' שיצא כנגד עדת החסידים, הודח רבנו ממשרתו וגורש מן העיר.
בעקבות זאת עבר רבנו אל העיר ברדיטשוב, שם כיהן כרב העיר, עמד בראש ישיבה גדולה וניהל קהילה חסידית פעילה במשך כעשרים וחמש שנה עד לפטירתו. העיר ברדיטשוב הפכה למרכז חסידות לכל הסביבה.
במשך השנים העמיד רבנו אלפי תלמידים, אותם לימד מחידושי תורתו בש"ס ובפוסקים, ובד בבד הדריכם והשמיע להם מדברי תורתו בחסידות שהלהיבו את ליבם לעבודת השם.
רבנו עמד בקשר קרוב עם רבים מחבריו גדולי החסידות שהעריצוהו ביותר. אך ידידות קרובה במיוחד שררה בינו לבין האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בעל ה'תניא'. במהלך השנים אף הפכו למחותנים כפולים, כאשר שניים מנכדיו של רבנו נשאו לנשים את בנותיו של האדמו"ר האמצעי, בנו של בעל התניא.
רבי לוי יצחק מברדיטשוב סנגורם של ישראל
תכונה ייחודית שבלטה אצל רבנו הייתה ההתלהבות וההתרגשות הרבה שאחזה בו בעבודת השם, בתפילותיו הארוכות ובשעת עשיית המצוות.
מסופר כי ביום הכיפורים נהג לשמש כשליח ציבור בכל תפילות היום, ולאחר תפילת נעילה היה זועק 'ליבי בוער', מתיישב ללמוד את כל מסכת סוכה עד אור הבוקר ורק אז מסיים את הצום. כמו כן נהג להישאר ער כל הלילה הראשון של חג הסוכות מתוך ציפייתו העזה לקיום מצות נטילת לולב. ובמוצאי שמחת תורה
במיוחד נודע ונתפרסם בעיסוקו הרב בלימוד זכות על עם ישראל בכלל ועל כל יהודי בפרט. מתוך אהבת ישראל העצומה שפיעמה בקרבו, הרבה להדגיש את הטוב והחיובי גם אצל החוטא הנמוך ביותר, וראה בכך גם דרך להשפיע על שינוי המצב לטובה.
כך היה נוהג גם בעומדו לפני התיבה כשליח ציבור בימים הנוראים, לערוך 'דין ודברים' לפני הקב"ה ו'לתבוע' את זכויותיהם של ישראל. בעקבות דרכו הייחודית, קיבל את כינויו 'סנגורם של ישראל'.
תורתו
'קדושת לוי' – דרשות ודברי חסידות על פרשיות התורה, המועדים ופרקי אבות. נחשב ספרו המרכזי של רבנו, ומהחיבורים הבולטים בספרות החסידית לדורותיה. בדרושי הספר מרבה רבנו לעסוק בשבח מעלת עם ישראל. את הספר כתב רבנו בעצמו, העניק לו את שמו, וחלקו העיקרי נדפס בחייו. לראשונה נדפס הספר בסלוויטא בשנת ה'תקנ"ח (1798), וכשנה לאחר פטירת רבנו, נדפס שוב במהדורה מורחבת עם הוספות מתורותיו.
'שמועה טובה' – דברי חסידות ששמע רבנו מרבו המגיד ממעזריטש וכתבם בכתב ידו, יחד עם ביאורים והוספות משל עצמו. נדפס בוורשה בשנת ה'תרח"צ (1938).
'חידושי קדושת לוי' – לקט חידושי תורה ופסקי הלכה שהובאו בשם רבנו בספרי שו"ת ובספרי בניו ותלמידיו. יצא לאור בשנת ה'תשמ"ח (1988).
ניגוניו של הרבי מברדיטשוב
כמה ניגונים חסידיים מלאי רגש מיוחסים לרבנו, חלקם בשפת היידיש וחלקם ללא מילים, ומהידועים שבהם:
קדיש לרבי לוי יצחק מברדיטשוב – אותו נהג לזמר כהקדמה לקדיש שלפני תפילת מוסף בימים הנוראים.
מאירק'ה מיין זון – דו שיח בינו לבין בנו רבי מאיר בנושא התפילה לפני הקב"ה.
אנה אמצאך – מילות הניגון מבטאות את הרעיון החסידי של 'אין עוד מלבדו'.
אום אני חומה – ניגון ריקוד על מילים מפיוט ה'הושענות' של יום ג' של חג הסוכות.
ניגון לנטילת לולב – אותו נהג לזמר בעת ה'נענועים' של ארבעת המינים בחג הסוכות.
מתלמידיו של ר לוי יצחק מברדיטשוב
רבי אהרן מז'יטומיר – מחבר ספר 'תולדות אהרן'
רבי אברהם דוד מבוטשאטש
רבי אברהם דוד מאבריטש
רבי נתן שטרנהרץ מנמירוב (רבי נתן מברסלב)
רבי משה גולדמן מזוויל – בנו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, ומייסד שושלת זוויל
רבי משה צבי מסאווראן
רבי שמואל מקאמינקא (השני)
רבי אברהם דוד מבוטשאטש – מחבר ספרי ה'אשל אברהם' ו'דעת קדושים'
צאצאיו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב
בנו רבי ישראל דרברמדיקר מפיקוב – רב העיר פיקוב, ממלא מקום אביו ברבנות ברדיטשוב, ומחבר הספר 'תולדות יצחק בן לוי'.
בנו רבי מאיר דרברמדיקר מברדיטשוב – מחבר הספר 'כתר תורה' ומתלמידי ה'מגיד'. נפטר בחיי אביו בכ"ט בתשרי ה'תקס"ו (1805). רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא שלח אז לרבנו איגרת תנחומין מיוחדת, שלימים נדפסה בספר התניא (אגרת הקודש כח). בנו של רבי מאיר, רבי אליעזר דרברמדיקר, נישא כשנתיים לאחר פטירת אביו למרת שרה, בתו של האדמו"ר האמצעי מחב"ד, ונכדתו של האדמו"ר הזקן בעל התניא.
בתו גיטל, אשת רבי אליעזר ליפא פרנקל.
בתו אסתר, אשת רבי מאיר.
בתו גולדה, אשת רבי נתן אריה מקוז'ניץ.
בנו רבי דב בער דרברמדיקר.
בתו לובה תרצה, אשת רבי יוסף בונם וולס. בנם, רבי יקותיאל זלמן וולס, נשא את מרת ביילא, בתו של האדמו"ר האמצעי מחב"ד, ונכדתו של האדמו"ר הזקן בעל התניא.
יום פטירותו והילולת רבי לוי יצחק מברדיטשוב
ביום כ"ה בתשרי ה'תק"ע (1809), עלתה נשמת רבנו הטהורה השמיימה, והוא נטמן בבית הקברות היהודי בברדיטשוב, לצד קברו של בנו רבי מאיר, ועל קברו הוקם 'אוהל'. לימים נטמנו לצדו גם שני בניו הנוספים.
מתוך הערצתם של בני הקהילה לרבנו, לא מינו באופן רשמי רב ואב בית דין ככמלאי מקמו, וכל גדולי התורה שמונו אחריו כונו בתואר 'דיין ומורה הוראה'.
מאז ועד היום, במשך דורות רבים, מושך אליו מקום ציונו של רבנו יהודים רבים, המבקשים לזכות להתפלל על קברו, ולבקש שיעורר רחמי שמיים על עם ישראל.
סיפורים וציטוטים מרבי לוי יצחק מברדיטשוב
באחד משיעוריו (בצור ירום, פרק מ"ו, עמוד 276) סיפר מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א:
ישנו מעשה נפלא שהיה עם הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב, המפורסם בתואר 'סנגורם של ישראל' על שם שתמיד היה רגיל להמליץ זכות בעד עם ישראל, ולומר דברי סנגוריה עליהם.
פעם בערב פסח ראה ר' לוי יצחק שיש על עם ישראל קטרוג גדול בשמים ולא ידע כיצד לבטל אותו. מה עשה ר' לוי יצחק? קרא לשמש שלו ושלח אותו להסתובב בין בתי היהודים ולחפש בשבילו קצת חמץ.
השמש לא הבין מה הרב רוצה ממנו – הרי עכשיו ערב פסח ואסור להשאיר בבית חמץ, ומדוע הרב מבקש ממני להסתובב בין בתי היהודים ולחפש בשבילו חמץ? – אך מכיוון שכך ביקש הרב, השמש לא העז חלילה להרהר אחר דבריו ומיד יצא לעשות את מבוקשו.
השמש עבר מבית לבית ושאל כל יהודי: 'האם יש לכבודו קצת חמץ בשביל הרב'? אך כמובן, בשום בית יהודי הוא לא מצא אפילו פירור אחד של חמץ, כיון שעם ישראל מקפידים לבער מביתם בערב פסח את כל החמץ.
אלא שפתאום נזכר השמש שבקצה העיר, באזור מגוריהם של הגויים הערלים, מתגורר יהודי אחד שפרק מעליו עול מלכות שמים, עזב את דת ישראל, והתערב בין הגויים. 'אצל יהודי רשע זה בוודאי אמצא חמץ', חשב השמש בליבו, ופנה לכיוון ביתו של אותו יהודי פורק עול.
השמש הגיע לביתו של אותו יהודי ומצא אותו יושב בחצרו, מוקף בחבריו הגויים, ולא נראה כלל כמי שמתכונן לחג פסח. 'האם יש לכבודו מעט חמץ בשביל הרב'? שאל אותו השמש, אלא שלאחר ששמע היהודי את שאלת השמש קרה דבר מוזר: פניו התאדמו מרוב כעס, הוא קם מכיסאו בחמת זעם, אחז את השמש בדש בגדו, ניער אותו בכל הכוח, ושאג: 'וכי אינך יודע שיהודי אני, ומדוע תחשוד בי שאחזיק חמץ ברשותי בחג הפסח'?
הוא היכה את השמש כמה מכות נמרצות וגירש אותו מעל פניו. השמש חזר אל ר' לוי יצחק מוכה ומבויש.
'לא מצאתי לכבוד הרב בשום בית יהודי אפילו פירור של חמץ', אמר השמש המסכן. 'אפילו בביתו של היהודי המתבולל שבקצה העיר לא מצאת?!' תמה הרב.
'לא רק שלא מצאתי אצלו חמץ, אלא גם קיבלתי מכות נמרצות על כך שהעזתי לשאול אותו אם יש ברשותו מעט חמץ', השיב השמש.
'עכשיו תלך לשכונה של הגויים ותבקש קילו סמים' אמר רבי לוי יצחק.
'סמים?! זה אסור על פי החוק! יש פה שוטרים שבודקים עם כלבים, בודקים אפילו את הנעלים. יש להם כלבים שמבינים בדיוק מה המסוממים מכינים ואיפה הם גרים'. 'לא נורא, הנה קח חמישים אלף שקל תסתדר, יש ברכה'.
השמש הלך לגוי אחד, הראה לו בחשאי את הכסף ולחש לו את מבוקשו. הגוי לקח אותו הצידה ומיהר להעביר לו בשקט את ה'סחורה' המבוקשת. השמש חזר לרב מבולבל לגמרי מכל מה שעבר עליו במשך היום, וסיפר לרב מה שהיה.
מיד עמד ר' לוי יצחק ופרש את ידיו לשמים וקרא בהתרגשות: 'ראה נא רבונו של עולם, איזה עם קדוש יש לך! איזה עונש כבד צפוי בחוק למי שסוחר בסמים, וכמה שוטרים עוקבים אחרי אלו שסוחרים בזה, ובכל זאת הגויים מחזיקים זאת ברשותם, ואילו בנוגע לאיסור חמץ בפסח, אף שאין אפילו שוטר אחד בכל שכונת היהודים שישגיח שאין ברשותם חמץ, ואף שאין על כך שום עונש בחוק, בכל זאת אפילו יהודי שפרק מעליו את עול מלכותך והוא חי ככל הגויים, התרתח מזעם והתבייש בכך שחשדו בו שהוא מחזיק ברשותו חמץ בפסח'.
וסיים ר' לוי יצחק את דבריו: 'אנא ה'! בזכות מעשה זה בטל נא את הגזירה מעל עם ישראל'. כעבור מספר רגעים עצם הצדיק ר' לוי יצחק את עיניו ונשא אותם לשמים והרגיש כיצד בזכותו של אותו יהודי רחוק סר הקטרוג והתבטלה הגזירה וכל השמים התמלאו אור גדול.
סיפור זה בא להמחיש לנו מעט מה זה יהודי.
