ט"ו בשבט ה'תק"ם – י' בטבת ה'תר"ה.

לאחר שקבע רבי נחמן מברסלב זיע"א את מושבו בעיר ברסלב, אמר לתלמידו רבי יוד'ל מדאשיב – "צופה אני נשמה חדשה באוקראינה, נשמה זכה וטהורה שלא הייתה מעודה בזה העולם השפל".

מיהו הצדיק בעל נשמה זכה וטהורה זו?

ראשית דרכו

22 שנה קודם לכן, בשבת ט"ו בשבט ה'תק"מ (1780), הגיע לעולם נתן, בנם הבכור של רבי נפתלי הרץ וחיה לאנע שטרנהרץ שהתגוררו בעיר נמירוב שבאוקראינה – לא הרחק מברסלב.

רבי נפתלי הרץ היה סוחר ויודע ספר, וזכה עד מהרה לרוות רוב נחת מבנו אשר עשה חיל בלימודיו: כבר בהיותו ילד קטן היה נתן לומד בהתמדה מופלאה ובהבנה ישרה. עד מהרה הוא זכה לכינוי "העילוי מנמירוב", כשמרוב עמלו זכה להגיע לבקיאות ועמקות נדירות בידיעת הגמרא.

בהיותו כבן 12 שנים כבר התפרסם שמו בכל המחוז כלמדן מופלג. שמעו הגיע לאוזניו של רבי דוד צבי אוירבך – שכונה "ר' דוד צבי הגדול" והיה רבן של עיירות מחוז רבות במערב אוקראינה. רבי דוד צבי חפץ לקחתו כחתן לבתו, ואכן בשנה לאחר מכן כשהיה רבי נתן כבן 13.5, הוא נישא למרת אסתר שיינדל אוירבך בעיר שריגרד שם התגוררו הוריה.

לאחר נישואיו נותר רבנו לשבת בבית חותנו, שם התקיים בית תלמוד לתלמידי חכמים צעירים וגאונים. רבי דוד צבי החזיק על שולחנו גם את יתר חתניו הלמדנים, וכך במשך למעלה משנתיים עלה ונתעלה ביגיעה עצומה בתורה.

גם בתקופה זו בלט רבנו בכישרונותיו המיוחדים ובשקדנותו הנוראה עד שחותנו שהיה גאון עצום ושימש כדיין במוהליב, בקרמניץ, בשריגרד ובעיירות שסביבותיהן – שאף להעמידו בבוא היום כיורשו וממלא מקומו. רבנו השיב לו על הערכתו ואהבתו, ואף הוא ראה בו דמות מופת והעריצו הערצה גדולה.

לקראת חג הסוכות תקנ"ו, שבו בני הזוג אל נמירוב. בתחילה פרנסם אביו האמיד של רבנו, ובהמשך ציפה לבנו שיצטרף אל מסחרו. בינתיים המשיך רבנו להקדיש את כל זמנו ללימוד התורה בחשק, כשגם הוריו וגם הורי רעייתו שואבים ממנו מלוא חופניים נחת בהיותו בן עלייה מושלם ההולך בדרכי הוריו ומוריו ללא סטייה.

אל תורת החסידות

גם משפחת שטרנהרץ וגם משפחת אוירבך נמנו על מתנגדי החסידות, כאביו וחמיו של רבנו נחרצים בדעתם שלא להתקרב לתורת החסידות ואף להרחיק את ילדיהם מן החסידים שהלכו והתרבו באוקראינה והגיעו גם לנמירוב.

עם זאת, לא נמנע רבנו ללמוד בחברותא עם אברך חסידי מבית חסידי – רבי ליפא. השניים עסקו בתורה באין מחלוקת, עד שהקשר ביניהם נתהדק והם החלו להשיח גם בענייני עבודת ה'. רבי ליפא ואברכים חסידיים נוספים סיפרו לחבריהם המתנגדים אודות רבותיהם – השפעתם הרבה על דרך עבודת ה' ואף מופתים שנעשו על ידם, ואט אט רבו הוויכוחים בבית המדרש, כאשר רבנו נמנה על חריפי המתנגדים כשהוא דבק במסורת חמיו אותו העריץ.

רק כאשר שמע רבנו על השמחה והחיות בעבודת ה' על פי תורת החסידות, החלו הדברים להיכנס בליבו.

ברצותו לטעום מעט ממה שחלקו עימו ידידיו, ביקר רבנו בתחילה אצל רבי זושא מאניפולי זיע"א, ונפשו נשבתה בקדושה ובדביקות בהם חזה. וכה כתב לימים: "מריבוי הדברים של חברי הנ"ל הבחנתי האמת… והסכימה דעתי עם החסידים שטוב להתקרב לצדיקים המפורסמים גדולי החסידים, כי הם אנשי אמת וה' עמם…"

בתחילה הסתיר רבנו ממשפחתו את אשר גילה, ורק נסע לפרקי זמן קצרים אל ענקי החסידות עליהם שמע מחבריו. הוא שהה זמן מה במחיצת רבי מרדכי מקרמניץ בנו של רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב –  מתלמידי הבעש"ט. למרות שחש שמצא את דרכו בעבודת ה', טרם באה נשמתו על סיפוקה והוא גם נאלץ לשוב אל עירו ואל ביתו מבלי שיורגש בהיעדרו הממושך.

כך ביקר גם בחצרותיהם של רבי ברוך ממז'בוז', רבי גדליה מליניץ, רבי אברהם דוב מחמלניק ורבי שלום מפרובישט – בנו של רבי אברהם המלאך. בכל ביקור כזה הסתופף מספר ימים בצילו של האדמו"ר, למד משהו מהנהגתו המיוחדת, ושב אל משפחתו.

בשנים אלו טרם זכו רבנו ורעייתו לפרי בטן, ואיש מבני משפחתו לא ידע על מסעותיו ועל השינוי הרוחני העובר עליו.

במהלך חיפושיו של רבנו אחר הצדיק אליו ייקשר משורש נשמתו, ביקר יותר מפעם אחת אצל הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשב. באחד מביקוריו, עת התוועד עם האברכים וישב עימם לסעודת מלווה מלכה, שלחוהו אל האופה לקנות מעט תקרובת עבור הנוכחים. רבנו יצא לדרך ורוחו מרה עליו – עד מתי לא ימצא את שאהבה נפשו וייעודו יסתכם בהבאת מאפים לחסידים.

בדרכו, נכנס אל בית כנסת והחל לומר תהילים בשברון לב, עד נרדם. בחלומו ראה את עצמו מנסה לטפס בסולם ומתייאש, כשלפתע מסייע בידו אברך צעיר בעל הדרת פנים קדושה, והוא מצליח לעלות מעלה בסולם שראשו מגיע השמיימה.

משהתעורר, התעודד וסיים את שליחותו. לאחר מכן שב אל ביתו בנמירוב, ושמר את דבר חלומו בליבו.

אל רבי נחמן

לא עבר זמן רב, והנה שמועה חלפה בין האברכים בבית המדרש, אודות רבי צדיק בשם רבי נחמן מהעיר זלטיפולי, שהגיע לגור בברסלב הסמוכה. שמועה נוספת טרם נשמעה – והיא אמירתו של רבי נחמן לתלמידו אודות נשמה חדשה זכה וטהורה שהוא מצפה לה באוקראינה.

בחודש אלול ה'תקס"ב, כשהיה רבנו כבן 22 ועדיין ללא ילדים, החליט שהגיע הזמן לצאת ולבדוק אף את תורתו של רבי נחמן.

יחד עם שלושה מחבריו – רבי ליפא, רבי זלמן ורבי נפתלי – יצא רבנו אל ברסלב. כשהגיע אל רבי נחמן, מיד פנה אליו רבי נחמן ואמר: “מכירים אנו זה את זה כבר זמן רב, אך זה זמן שלא נפגשנו."

אז נזכר רבנו בחלום שחלם אצל הרבי מברדיטשב, ולא התקשה לזהות את האברך בעל הפנים הקדושות שהופיע אז לפניו. מיד גמר אומר להתקשר לצדיק זה, והפעם גם לא להסתיר זאת מאביו וחמיו שיתנגדו להתקרבותו לחסידות בכלל ולרבי אחד בפרט.

משהודיע על החלטתו להצטרף מעתה אל חצרו של רבי נחמן, התבטא רבי נחמן: "מעתה איני בודד."

רבנו נשאר לשבות את השבת במחיצת רבי נחמן, ומסופר שבאותה שבת ראשונה יצא אל היער שבשפת נהר הבוג וקרא את הקריאה שנחקקה לדורות – "בברסלב בוערת אש, הבער אותה בליבי!"

כאשר שב רבנו לעירו, נודע למשפחתו על נסיעתו לרבי נחמן והתקרבותו אליו. אביו לא הסתיר את התנגדותו לדרכו החדשה, אך רבנו לא וויתר ובתוך מספר ימים קם ונסע שוב כדי לחוג את ראש השנה בברסלב.

לאחר ראש השנה נותר רבנו אצל רבי נחמן ושתה מתורתו בצמא, בהרגישו שסוף סוף מצא את אשר חיפש. משראה אביו שבנו שינה את דרכו ודבק בה – הודיע כי הוא מרחיקו מביתו. לאחר מספר ימים שב רבנו לביתו, והנה גם רעייתו של מבקשת שיגרש אותה. בינתיים נדד רבנו לבית אבי-אימו, רבי יצחק דנציג, שפתח את ביתו בפניו, ושם שיקע עצמו בלימוד עד למעלה מראשו.

לעומת אביו של רבנו שהצדיק את בקשתה להתגרש, חותנו רבי דוד צבי רצה לבדוק קודם את הדברים, ושאל אותה – "האם הוא לפחות עדיין לומד תורה?"

בתו ענתה: "כן, הוא לומד עוד יותר מבעבר". מששמע זאת חמיו, הורה לה שתחזור בה ולא תבקש גט בשום פנים ואופן. כך נותר ביתו של רבנו על כנו, אך עדיין ספג את חוסר שביעות רצונה של משפחתו בכל פעם בה נסע אל רבו אליו נקשרה נפשו.

אך יום אחד, לאחר למעלה מ-10 שנות נישואין, הציע רבי נחמן לרבנו לתת פדיון על מנת שיוכל לזכות בילדים, ואכן – לאחר שקנה עבור רבי נחמן כסאות כהוראתו, זכו סוף סוף רבנו ואשתו להיפקד, ונולדו להם שלושה בנים ובת. אז יישרה הרבנית אסתר שיינדל את דעתה לדעתו של בעלה הצדיק.

לאחר הפדיון שערך רבי נחמן לרבנו, נולדו לו בתוך מספר שנים ארבעה ילדים, שאחד מהם לא זכה להגיע לבגרות. מספרים שבשנים בהן היו ילדיו של רבנו ילדי חיידר רכים, היה רבנו מקדיש להם הרבה מזמנו – למד עימם, ברך והתפלל עימם, על אף היותו סופרו ומשמשו של רבי נחמן ונוהגו לקום מידי לילה בחצות.

בחלוף השנים נעשה רבנו לחסיד המקורב ביותר לרבי נחמן, גם לאחר שעקר את מקומו לאומן. רבנו ליווה אותו והמשיך בהתמדתו להעלות על הכתב את כל תורותיו של רבנו, שלימים נדפסו בשם "ליקוטי מוהר"ן". מספרים שרבי נחמן התבטא פעם – "לולא רבי נתן, לא היה נשאר ממני עלה אחד".

לאחר קרוב לעשור במחיצת רבי נחמן, בהיות רבנו משמשו הצמוד של רבי נחמן, קיבל ממנו את הצו הנצחי – שאין דבר גדול מראש השנה אצל רבי נחמן באומן.

היה זה בראש השנה האחרון לחייו של רבי נחמן, כשבועיים ומחצה לפני שהסתלק לבית עולמו והוא בן 38 שנים בלבד.

בחול המועד סוכות ה'תקע"א נפטר רבי נחמן, ובהושענא רבא הובא למנוחת עולמים בבית החיים העתיק של אומן.

על כס ההנהגה

"ואחר כך באתי לביתי בלב נשבר ונדכה, כיתום באין אב, כתועה ואין לבקש." כך כתב רבנו לאחר פטירת רבו הקדוש. תוך כמה שעות קיבל רבנו הודעה על דבר פטירת אחיו הצעיר, וכך אירע משמיים שעליו לשבת "שבעה" כהלכה בדיוק בשבעת ימי אבלו של רבי נחמן.

אחרי לכתו של רבי נחמן לא ישב זר על כסאו, כהנחייתו. רבנו שב אל ביתו והחל לעסוק בסידור והגהת כתביו בהם סיכם את כל אשר שמע מרבי נחמן.

בתחילה חשב רבנו שזהו סופה של חסידות ברסלב, כפי שכתב – "לא עלתה על דעתי לבקש לי מקום שאוכל לדבר שם מרבנו זכרונו לברכה…" בפרט שכעבור שנה, בראש השנה ה'תקע"ב, הגיעו לציונו של רבי נחמן כ-60 חסידים בלבד, לעומת מאות שבאו אליו בשנה הקודמת.

אך אז חפץ רבנו להדפיס את ליקוטי כתביו הערוכים לספר, והיה עליו לצאת ולגייס למשימה כספים מידי חסידים ונדיבים. בד בבד, בנוסעו ברחבי אוקראינה, היה מלמד ומעביר מתורת רבו בקרב שארית חסידי ברסלב ועוד שומעים שהתקבצו לשמוע את דבריו.

מיום ליום התקרבו חסידים חדשים לרבנו ולדרכו של רבי נחמן, ורבנו תיקן בראש ובראשונה את נוהג העלייה לציון רבי נחמן בראש השנה. תוך כשנתיים היה צורך לחדש את בית מדרשו של רבי נחמן בברסלב, ואז רכש רבנו את ביתו שלו בברסלב והעביר לשם את משפחתו.

כשהיה רבנו כבן 46 נפטרה רעייתו מרת אסתר שיינדל, והוא התחתן עם אישה שנייה בשם דיש'ל, ונולדו להם שני בנים.

כשהיה רבנו כבן 50 שנה, בשנת ה'תק"צ, כבר היה צר בית המדרש מלהכיל את המוני החסידים בחסידות שקמה לתחייה, ורבנו החל בהקמת ה"קלויז" הגדול באומן. לצורך זה התמסר רבנו ובעצמו נדד ואסף את הממון הנדרש והתייגע בעצמו במלאכה.

לאחר שעבר רבנו לברסלב, תיקן את חג השבועות ואת חג החנוכה למועדים בהם נאספו אצלו חסידי ברסלב.

כשחסה רבנו בצילו של רבי נחמן עוד בטרם נעשה בעצמו למנהיג החסידים, אמר לו רבו: "ירדפו אותך, ירדפו אותך, ירדפו אותך… אבל ה' יתברך יגמור בעדך".

לימים, בשנת ה'תקצ"ה, אכן פרץ גל התנגדות קשה לחסידות ברסלב ולרבנו. תקופת מה כונו חסידי ברסלב "כופרים", והרבי מסווארן אסר לאכול משחיטתם ולהתחתן איתם.

כאשר החמירו הרדיפות ומתנגדיו של רבנו אף חפצו להורגו – נאלץ רבנו לברוח מעיר לעיר ולהסתתר מפני מתנגדיו. גם בימים קשים אלו התמיד רבנו בענוותנותו ואף אסר על חסידיו להשיב ולתת את חלקם במחלוקת.

לבסוף עלה מבוקשם של המתנגדים בידם, ובעקבות תלונה שהעלילו עליו בפני השלטונות בעוון הנהגת כת משונה והתחזות לנביא, נאסר רבנו למשך עשרה ימים של סבל ועינויים.

גם בימים אלו ישב רבנו בדד וכתב חידושי תורה, עד ששילמו חסידו כופר עצום לשוביו והוא הוצא ממאסרו.

גם אחרי שחרורו – גורש רבנו מברסלב, והוא שב לנמירוב כאשר אין מתירים לו לצאת ממנה, אלא רק לקראת ימי ראש השנה כשהוא נוסע לברסלב.

לאחר כ-3 שנים של רדיפות בהן סבלו הוא וחסידיו מהשפלות והצקות, נפטר הרבי מסווארן וההתנגדות שככה. אז פעלו החסידים להסיר את הצו, ורבנו חידש את מסעותיו בין הערים והעיירות, כשהוא רואה חובה לעצמו להפיץ תורה וחיזוק כמגן בפני רוחות ההשכלה שהחלו מגיעות לאוקראינה בשנים אלו.

מובן שהמשכילים ניסו גם הם להצר את צעדיו של רבנו, ועלה בידם לאסור עליו להדפיס את ספריו ברוסיה. אך רבנו לא נואש, ובסיוע תלמידו רבי נחמן מטולטשין, המשיך להוציא ספרים לאור בלבוב-למברג שהייתה אז חלק מאוסטריה, שם לא חל הצו.

אל ארץ ישראל

כבר בצעירותו של רבנו שמע מפי קודשו של רבו שאמר בזה הלשון: מי שרוצה להיות יהודי דהיינו לילך מדרגא לדרגא אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל וזה עיקר נצחון המלחמה! כששמע רבי נתן את הדיבורים הקדושים הללו נמלא כיסופים לעלות אל ארץ הקודש…

ורק לאחר כ-17 שנים, הרבה לאחר פטירת רבו, אכן זכה רבנו לחונן את עפר הארץ. בשנת תקפ"ב, הפליג רבנו מאודסה שבאוקראינה לאיסטנבול שבטורקיה שהייתה אז נתונה במלחמה מול יוון. רבנו עצר עצירת ביניים בטורקיה ואף הצליח להפיץ שם מעט מספרי רבו, בטרם המשיך בדרכו בהפלגה אל מצרים, ממנה ללבנון, ומשם ברכיבה על חומר – אל ארץ חמדה.

רבנו שהה בארץ ישראל מספר שבועות, בהן נסע ממקום למקום ונפגש עם רבנים ואדמו"רים בצפת, בטבריה ובחיפה. תלאות רבות עברו על רבנו במסע חתחתים זה, בדרך חזור אף יותר – כאשר הדרך ארכה מספר חודשים, אך על אף כל זאת שמח רבנו על שזכה לדרוך על אדמת ארץ הקודש לקראת סוף ימיו.

ספריו

עשרות שנים עסק רבנו בכתיבה והוצאת ספריו לאור. בתחילה, בעת שהותו לצד רבו רבי נחמן, היה טורח ומעלה את שיעוריו ותורותיו על הכתב בדייקנות, כאשר רבי נחמן מעודדו ואף מורה לו להוסיף ולכתוב גם את חידושיו ולא רק את אשר הוא מקבל ממנו.

בשנים מאוחרות יותר ערך רבנו את הכתבים והכינם לדפוס, עד שבשנת ה'תקע"ט פתח בית דפוס משלו, ובו הדפיס ספרים רבים – את ספריו ואת ספרי רבו, כמו "התיקון הכללי". בתקופות בהן העלילו עליו מתנגדיו שעסקיו אינם חוקיים, היה רבנו רושם על ספריו שנדפסו במקומות אחרים, כמו אוסטרוה או מוהליב, אך ברבות השנים נודעה לספריו תפוצה כה רבה והם נדפסו ממילא במהדורות רבות והפכו לספרי היסוד בחסידות ברסלב בפרט ובעולם החסידי כולו.

רבנו ערך מתוך שיעוריו הרבים ומרעיונותיו של רבי נחמן את הספרים "ליקוטי מוהר"נ", "קיצור ליקוטי מוהר"נ", "שיחות הר"ן", "ליקוטי עצות", "ליקוטי תפילות", בהם מובאת תורתו של רבו.

על חייו של רבי נחמן הוא כתב את "חיי מוהר"ן" ו"שבחי מוהר"ן", ועוד מדבריו סידר בספרים נוספים כמו – "שמות צדיקים" בו מלוקטים צדיקים שהזכיר רבי נחמן בשיחותיו, "ליקוטי הלכות" שהוא סדרה עצומה ובה פירוש לדיני שולחן ערוך על פי רבי נחמן, ו-"סיפורי מעשיות" על פי המשלים והאגדות שסיפר רבי נחמן, ו-"ספר המידות" שכתב רבי נחמן ורבנו הדפיס.

בנוסף הוסיף רבנו את תורתו שלו בספרים "ימי נתן" המתאר את קורות חייו, ולימים הוחלף שמו על ידי החסידים ל-"ימי מוהרנ"ת" ו-"עלים לתרופה" המאגד את מאות האיגרות ששלח לבנו, ובהן דברי חינוך ומוסר.

על פי המסורת, גם הספרים "קנאת ה' צבא-ות" ו-"מכניע זדים" בהם דברי מענה והשמצות לשיטת ההשכלה, המיוחסים לרבי נחמן מטשערין – למעשה תחילת כתיבתם בידי רבנו, ותלמידו סיים את מלאכתו והדפיסם.

פטירתו

בשנת ה'תקצ"ט, כשהיה רבנו כבן 59 שנים, שב מארץ הקודש אל ברסלב. 6 שנים מאוחר יותר, בראש השנה ה'תר"ה, הגיע כדרכו לאומן עם יתר החסידים. באותה שנה לא מסר רבנו את תורתו כהרגלו, ואילו את הריקוד רקד בהתלהבות יתרה. רבי נפתלי ידיד נפשו אמר לימים – "כבר הבחנתי שהוא רוקד ריקוד של פרידה…"

שלא כדרכו, נשאר רבנו גם ליום הכיפורים באומן. מסופר שמקורביו שהבחינו כי רבנו נערך לפרדתו מהעולם שאלוהו מי יהיה ממשיך דרכו, ורבנו ענה: "זה שנשא עבורי את דליי המים – הוא ינהיג את העדה", כלומר, רבי נחמן שנטל על שכמו את טרחת הדפסת הספרים כאשר לא יכול רבנו לעסוק במלאכה. בהזדמנות אחרת אמר: "אני מכין הכול, עם העט, ואחר כך יוכל רבי נחמן מטולטשין להנהיג".

באותם שבועות שנותרו עד פטירתו העביר רבנו לתלמידיו וחסידיו הנחיות רבות ששימשו כעין צוואה. הוא אמר שאין צורך לעלות לקברו, כיוון שהוא תמיד יהיה אצל רבי נחמן באומן. למרות זאת, מיותר לציין שאף על ציונו משתטחים רבין בתפילה.

ב"אגרת ההסתלקות" מופיעה תיאור מרטיט אודת ימיו האחרונים של רבנו. מסופר שם שבשבת הקודמת להסתלקותו, שבת פרשת מקץ, דיבר על עבודת כהן גדול ביום הכיפורים, ובמוצאי אותה שבת ערך את ההבדלה בבכייה גדולה. בלילה לאחר מכן הוא נחלש מאד, וכך מיום ליום בשבוע האחרון לחייו הלך ונחלש עוד ועוד.

ביום שני הזהיר את תלמידיו לנסוע לאומן כל ראש השנה, ביום רביעי הורה לפני כמה מתלמידיו שעליהם מוטל התפקיד להמשיך בהדפסת הספרים. בליל שישי דיבר על הצרות שאירעו ביום צום עשרה בטבת, ואחר כך הורה לתלמידיו שסביבו ללכת לטבול במקווה. מששבו, לא דיבר עימם עוד אלא אמר "יברכך", ברך ברכת "המפיל" עד שבשעת הדלקת נרות שבת יצאה נשמתו הטהורה כשהוא כבן 65 שנים.

חסידים מספרים שמכיוון שרבנו נפטר לאחר הדלקת נרות, לא שמעו חסידיו באומן את הבשורה, עד שידידו רבי נפתלי חלם שהוא רואה את רבנו רץ ושואל אותו לאן הוא רץ. משהשיב רבנו בחלום "אני רץ היישר לרבנו", הבין רבי נפתלי שרבנו נלקח לישיבה של מעלה לצד רבי נחמן, והחדע על כך לחסידים שהיו עימו.

במוצאי שבת פרשת ויגש נערכה הלוויתו של רבנו בעיר ברסלב, כשאל המוני חסידיו מצטרפים אף מתנגדיו הגדולים אשר באו ללוותו בדרכו האחרונה ולחלוק לו את הכבוד הראוי לו.

אחד מתלמידיו – רבי לייב ראובנוס, שמע פעם מרבנו שאמר: "כשיעבירו ניפטר דרך קברי יהיה זה טובה לנפטר". ועל כן פעל שחלקת קברו של רבנו תהא סמוכה לכניסה לבית החיים כך שכל נפטר יעבור דרכו.

מורשתו בידו

אבינו מורנו רבי יורם מיכאל אברג'ל זיע"א הרבה להשפיע בדבריו מכל גדולי החסידות. בדבריו הזכיר פעמים כה רבות מתורותיהם של רבי נחמן ורבי נתן מברסלב, והנה דברים נפלאים שאמר באחד משיעוריו אודות הכוח הנורא בתפילות שחיבר רבנו מיסודות דבריו של רבי נחמן:

"ולמעלה מכל, הפליא ר' נתן לעשות בחיבורו "ליקוטי תפילות" המכיל אלפי תפילות נוראות ונשגבות על כל ענין שעשוי להיות נצרך למי מישראל עד סוף כל הדורות. ומעת שהתפרסם בעולם הספר הקדוש "ליקוטי תפילות" שוב לא יכול לטעון שום אדם בעולם שהוא לא יודע כיצד להתפלל להקב"ה, שהרי יכול הוא לפתוח את הליקוטי תפילות ולמצוא שם תפילות על כל ענין שבעולם.

שום אדם לא יכול לטעון מדוע חסר לו דבר מה, או מדוע קשה לו בעניין מסוים, כיון שאם הוא היה מתפלל דבר יום ביומו מתוך הספר "ליקוטי תפילות" בוודאי היה מוצא את כל מבוקשו, והיה נענה בכל תפילותיו. יש לדעת נאמנה שעתיד כל אחד להיתבע בשמים על כך שלא הרבה להתפלל מתוך הספר ליקוטי תפילות.

בתפילות שחיבר ר' נתן יש כוח מיוחד להוציא מהאדם את כל הקליפות הרבות שצבר במשך חייו ולסלק את כל הפגמים, אפילו אלו שחדרו עד עמקי הורידים שלו, ולהכניס בו קדושה וטהרה ויראת שמים אמיתית ומידות טובות. רבי נתן ממש מסר את נפשו על התפילות הקדושות הללו והוזיל אין סוף דמעות על כל מילה ומילה שכתב שם. לכן צריך לקרוא את התפילות הללו במתינות ובכוונה גדולה, ועל ידי זה הן יפעלו לטובה."