כ"ז חשון: רבי יעקב בן שלמה אבן חביב, ה"עין יעקב"

ארוכה תורתנו מארץ מידה ורחבה מני ים, ולכל אחד מישראל חלקו בה כפי השגתו, קטן כגדול.

חלק בלתי נפרד מהתורה שבעל פה, אלו האגדות הרבות שבתוך דברי הגמרא הקדושים. מאגדות אלו יכול הפחות שבלמדנים לקחת מוסר, והענק – להבין את סודות התורה.

ואכן, במשך עשרות דורות, כה רבים הם הלומדים את אגדות חז"ל אלו בספר המופלא "עין יעקב", בו ליקט רבנו יעקב בן שלמה אבן חביב את רוב רובן והוסיף את פירוש יהן עימן.

בכל תקופה ובכל מקום למדו ולומדים בספר, החל מתלמידי חכמים עצומים שחלקם הוסיפו את פירושיהם לדברי האגדה, ועד אנשים פשוטים ובעלי בתים שזוכים גם הם ליטול את חלקם בתורה.

וכך כותב הרמב"ם – "כל אותן הדברים דברי הגדה, ואין מקשין בהגדה. וכי דברי קבלה הן, או מילי דסברא? אלא כל אחד ואחד מעיין בפירושן כפי מה שיראה לו בו, ואין בזה לא דברי קבלה ולא אסור ולא מותר ולא דין מן הדינין, ולפיכך אין מקשין בהן".

ובכן, היכן נוצר חיבור עצום זה?

ראשית דרכו

לאחר מאות רבות של שנים בהן נהנו היהודים מהשקט ובטח בספרד, הגיע קיצה של תקופת "תור הזהב", ועם עליית השפעתה של הכנסייה על השלטונות, הלך מצבם של היהודים והורע.

צעדיהם הוצרו מבחינה גשמית,ובערים מסוימות נערכו ויכוחים, פוגרומים והצקות, עד שגם מבחינה רוחנית – רבים לא עמדו בצרות והתנצרו, חלקם למראית העין וחלקם אכן נטש את אמונתו. מומרים אלו לא זכו לאהדה בקרב הנוצרים, וגורלם היה רע ומר בעת שנחשדו בחוסר נאמנות לדתם החדשה. הם עונו, והעקשנים שבהם אף הועלו על המוקד ונשרפו חיים.

לעומת זאת, בינתיים, כל עוד חפצו היהודים לדבוק בתורתם, באופן רשמי לא עמדו השלטונות בדרכם. אפילו בתוך חצרות השלטון עדיין היו רבנים יהודים בעלי השפעה, כמו דון יצחק אברבנאל ורבי אברהם בנבנישתי.

משכך, חרף ההסתות הבלתי פוסקות מצד הכמרים והמומרים, עולם התורה בחבל קסטיליה עדיין עמד בתפארתו, ובלטו בו תלמידי חכמים עצומים ורבנים ידועי שם כמו רבי יצחק אבוהב, רבי יעקב בירב, רבי יצחק די ליאון ועוד רבים. חלק מהם עסקו גם במדע ובפילוסופיה וזכו להערכה אף בקרב הנוצרים.

בליבה של תקופה סוערת זו, בסביבות שנת ה'ר"י, נולד רבנו בעיר סמורה שבחבל קסטיליה, לרבי שלמה אבן חביב, שהיה תלמיד חכם והשתייך לאלו אשר שמרו על אמונתם בגאון.

ארץ גזירה

רבנו גדל על ברכי התורה. הוא למד אצל רבי שמואל וולנסי והתעלה בתורתו עד שנמנה בשורה אחת עם חכמי ספרד בעת ההיא, ואף עמד בראש ישיבה בעיר סלמנקה. כל זאת בשנים בהן עדיין הצליחו שתדלנים יהודים לשקם את הקהילה היהודית בעקבות גל ההתנצרויות הראשון.

אך כשעלו לשלטון המלך פרננדו והמלכה איזבלה שהיו נוצרים קנאיים,הידרדר מצבם של היהודים באחת והתעמולה האנטישמית עלתה בדרגה.

המלך והמלכה הדיחו אנשי חצר יהודיים ממעמדם והקימו את האינקוויזיציה, ופעמיו של הגירוש נתנו את אותותיהם על החיים היהודיים בספרד.

השלטון הפך לזרוע של הכנסייה וחוקק חוקים אנטישמיים – נאסר על נוצרי לעבוד אצל יהודי, היהודים הצטוו ללבוש פריט לבוש מזהה ולענוד טלאי צהוב,ובחלק מהמקומות נדרשו לגור רק בגטאות.מס שנתי גבוה הוטל על הקהילה היהודית.

ואז, בשנת ה'רנ"ב נחתם צו הגירוש. עשרות אלפי יהודים המירו את דתם או העמידו פנים שכך, וכ-200,000 יהודים עזבו את ספרד. למעלה ממחציתם, בתוכם משפחת אבן חביב, היגרו לפורטוגל הסמוכה.

רבנו התיישב עם משפחתו בעיר ליסבון, ובתחילה נראה היה ששם הגיעו אל המנוחה. בנו של רבנו, רבי לוי, היה אז נער צעיר והחל ללמוד אצל רבי יצחק אבוהב זיע"א. אך זמן קצר לאחר גירוש ספרד, הושפע גם מלך פורטוגל מרוח הכנסייה, והגזירות החלו רודפות גם את המגורשים.

בשונה מהגזירות בספרד – בפורטוגל ביצעו הנוצרים המרות דת בכפייה. רבנו נתפס בידי השלטונות בעוון אמונתו היהודית,ובנו, רבי לוי, הוטבל לנצרות שלא ברצונו.

משעברו רק כ-6 שנים מהגיעם לפורטוגל, שוב גורשו היהודים ממקומם, ומשפחת אבן חביב נדדה אל האימפריה העות'מאנית והתיישבה בעיר סלוניקי.

על כס הרבנות

בשנים שאחר גירושי ספרד ופורטוגל היו בסלוניקי קהילות יהודיות רבות. העיר שקודם לכן הייתה מקום מושבם של מהגרים בני עמים רבים, הפכה לעיר בעלת רוב יהודי עד שבשבתות נשמעו ברחובותיה זמירות כבאחת מהערים היהודיות. רבנו עמד בראש קהילת מגורשי ספרד, ויחד עם ראשי העדות האחרות היו מעמידים תקנות לכלל הציבור.

רבים ממגורשי ספרד פנו כבר בתחילה לסלוניקי, ורבים אחרים כמשפחת אבן חביב – הצטרפו אליהם לאחר גירוש פורטוגל, וקול התורה גבר והלך בה. רבי אברהם צרפתי זיע"א הקים בסלוניקי ישיבה, ורבנו שלח אליה את בנורבי לוי.

בהמשך הפך רבי לוי בעצמו למרביץ תורה ברבים, ומבין תלמידיו בולטים רבי שמואל די מדינה בעל "שו"ת מהרשד"ם", ורבי יששכר בן סוסאן מחבר הספר "תיקון יששכר".רבים מגדולי התורה של סלוניקי בתקופה זו ובדורות הבאים נודעו לשם ולתהילה. מהם – רבי משה אלשיך שהיגר מטורקיה, רבי אליעזר אשכנזי שהיגר מאיטליה, רבי שלמה אלקבץ ועוד.

חכמי התקופה כמו המהרשד"ם והרא"ם – רבי אליהו מזרחי, מזכירים מפעם לפעם את שמו של רבנו ותשובות שכתב, ותמיד נקשרים לשמו תארי כבוד כמו "גדול הדור" ו"מופת הדור", אות להערכה הרבה שחשו כלפיו.

בשבתו על כס ראשות קהילת המגורשים בסלוניקי תיקן רבנו תקנות שונות שסייעו לקהלו.כעבור שנים מהגירוש, כאשר מהגרים מאנוסי ספרד הגיעו לסלוניקי וחלקם ביקש לשוב ליהדותו בגלוי, פעל רבנו בכל כוחו לחזק את גדרי הטהרה והנישואין בעניין הלכות שנשתכחו מהם לאחר שנים של חיים במסווה נוצרי. הקהילה הספרדית בהנהגתו שמרה על מנהגי ספרד גם כשהיו שונים ממנהג המקום.

רק לקראת סוף ימיו התפנה רבנו אל המלאכה אותה איווה במשך שנים לעשות: מלאכת כתיבת חיבורו הנודע, ה"עין יעקב" על אגדות התלמוד.

ספרו

בספרד ארץ מולדתו של רבנו לא היו בהישג ידו כל ששת סדרי המשנה על מפרשיהם, וכאשר הגיע לסלוניקי– מצא בספרייתו של רבי יהודה בנבנישתי את אשר חיפש, ופנה להתחיל בעבודתו.

בהקדמתו לספר כותב רבנו: "זאת לי ימים רבים חשבתי לעשות המלאכה זאת ואחר עד עתה. לפי שלא היו בידי ספרי כל שיתא סדרי משנה ותלמוד עם כל המפרשים, והיה קרוב לנמנע אצלי לקבץ כל אותם הספרים, לולי הש"י שהיה לי ויביאני אל המקום הזה, שאלוניק"ו, ומצאתי ריבוי הספרים האלה בבאי אל החכם השלם ונעלה דון יהודה בן השר הנשיא דון אברהם בן באן בנשתי ז"ל…"

רבנו החל ללקט מתוך התלמוד הבבלי את דברי האגדה המשובצים בו. מלכתחילה ביקש רבנו לכלול גם את האגדות שבתלמוד הירושלמי, אך הוא לא הספיק לעשות זאת. ראשית אסף את האגדות בסדר זרעים ואחר כך מועד, ואיגד אותם יחד עם פירושי הראשונים שבדורות שלפניו – רש"י, רשב"א, ריטב"א, ר"ן ותוספות. בנוסף, רבנו שהיה על קו התפר בין תקופת הראשונים לתקופת האחרונים, כתב בעצמו פירוש בו שלובים דברי מוסר והשקפה.

שני דברים מדגישים את מוצאו של החיבור: הראשון – הלך הרוח של מגורשי ספרד ניכר היטב בפירושו של רבנו, והשני –ההבדלים הקלים בין נוסח דברי הגמרא ופירוש רש"י בחיבורו של רבנו לבין הגרסה שהתקבלה מיהדות אשכנז.

כשסיים את כתיבת שני הסדרים הראשונים יגע רבנו בעצמו על הגהת החיבור לפרטיו על מנת שיצא מדויק ומשובח ככל האפשר, אך לכדי גמר לא הגיע – רבנו הלך לבית עולמו בטרם הספיק להשלים את הכתיבה ליתר סדרי המשנה. אחרי פטירתו המשיך בנו רבי לוי את החיבור על ארבעת הסדרים הנותרים.

דובב שפתי ישנים

בערך בשנת ה'רע"ו, נלקח רבנו לבית עולמו, ונטמן בבית העלמין בסלוניקי.

רק לאחר לכתו הושלם חיבורו העצום וראה אור, כאשר הודפס בבית הדפוס של דון יהודה גדליה– שהיה גם הוא ממשפחת מגורשים. במשך כ-30 שנה הייתה תפוצתו של הספר מצומצמת, עד שהתגלגל לאיטליה שם הועתק והודפס בוונציה.

זמן לא רב לאחר הפצת ה"עין יעקב" באיטליה, הכריזה האינקוויזיציה הוונציאנית שהספר ואיתו התלמוד כולו – אלו ספרים המכילים דברי כפירה בדת הנוצרית, ודנה לשריפה את כל העותקים עליהם הניחה את ידיה הטמאות. מובן שהדפסת הספר מחדש נאסרה לחלוטין.

רק כעבור עשר שנים, בשנת ה'שכ"ו, התירה הצנזורה להוציא לאור את הספר. מכיוון שֶהַצַו מאת האפיפיור נקב בשם הספר בהכרזתו על החרם, דרשה הצנזורה שהשם יוחלף, והספרים הודפסו בשנית בשם "עין ישראל".

מהדורה אחת של "עין ישראל" הודפסה בשנים אלו בקרקוב, וכך חצה הספר את הגבול מעולם התורה הספרדי שבארצות הבלקן ואיטליה אל ארצות אשכנז, פולין וסביבותיהן.

מאז הופץ שוב החיבור והגיע להמוני בית ישראל שבכל מקום, כאשר ללא פחד הצנזורה – שבו להדפיסו בשמו המקורי.

לאחר שנפוץ ה"עין יעקב" בפולין, חיבר רבי משה מפיזנץ את פירושו "דרש משה" על בסיס הספר, וכ-30 שנה מאוחר יותר כתב גם רבי שמואל אידלש – המהרש"א, את פירושו "חידושי אגדות" על סדר זה.

בדמשק שבסוריה הוסיף רבי יאשיהו פינטו – ה"מאור עיניים" – עוד פירוש על ה"עין יעקב", ופירושו נודע כ"רי"ף על עין יעקב".

לאחר קרובל-300 שנים בהן לא פסקו מלהדפיס את הספר וכמובן ללמוד בו בכל דור, תורגם הספר ליידיש והודפס בוורשה.

בשנים אלו חיבר רבי אברהם יצחק קוק – הראי"ה את הפירוש "עין איה" ל"עין יעקב", ורבי חנוך זונדל מביאליסטוקחיבר את ה"יד יוסף", ה"עץ יוסף" וה"ענף יוסף" שאף שולבו בחלק מהמהדורות בצורת הדף של "עין יעקב".

בשנת תרע"ו, כ-400 שנה אחרי הדפסת הספר לראשונה, תורגם הספר לאנגלית על ידי הרב שמואל צבי גליק ונדפס בארצות הברית, וכ-100 שנים לאחר מכן, בשנת ה'תשע"ו, הושלם תרגום הספר אף לשפה הרוסית.

בכל הקהילות התקבל הספר ורבים רבים למדו בו, גדולים וקטנים. במקומות רבים נהגו לקבוע שיעורים לבעלי בתים ב"עין יעקב" שהלא הוא מלא בדברי מוסר השווים לכל נפש, ועד ימינו יש קבוצות הנקראות "חברת עין יעקב". מאידך עסקו בו תלמידי חכמים ובני הישיבות, הרי אגדות אלו הן חלק בלתי נפרד מהש"ס.

לבד מחיבור מופלא זה, אנו מוצאים את שמו של רבנו ותשובות ממנו המוזכרות בכתביהם של חכמי תקופתו כמו הרא"ם – רבי אליהו מזרחי, והמהרשד"ם בעל "שו"ת מהרשד"ם".

בנו

רבנו הותיר אחריו דור מבורך. בנו הנודע, רבי לוי בן חביב– הרלב"ח – עלה לארץ ישראל בגיל 50. בתחילה התיישב רבי לוי בצפת, ולאחר מחלוקת עם רבני צפת בנושא חידוש הסמיכה, עבר לירושלים ושימש כפוסק, כסופר סת"ם, כראש ישיבה והיה לאחד מחשובי רבני העיר.

גם בימיה הקשים של ירושלים מבחינה רוחנית או גשמית, פעל הרלב"ח בחירוף נפש למען הישוב היהודי והעניים בפרט. כך,בזמנו של משיח השקר שלמה מולכו התנגד רבי לוי לתנועה בנחרצות, ובימי מגפה – לא נטש את העיר ודאג לנדכים הנותרים ככל יכולתו.

בתקופת רבנותו עמד רבי לוי בקשר מתמיד עם רבני טורקיה ויוון, ותשובותיו הרבות נאספו ויצאו לאור כספר "שו"ת הרלב"ח", שהתקבל בדורות שאחריו כמקור שניתן לפסוק הלכה על פיו.

בהמשכה של השושלת,הגיעו מצאצאיו של רבנו אל העיר גליפולי שבטורקיה, ולפי המסורת של העיר – 18 רבנים ראשיים ממשפחת אבן חביב כיהנו בה במשך מאות שנים.

מורשתו בידנו

גם בדורנו אנו בו ארון הספרים עשיר ומלא מאי פעם – הספר "עין יעקב" הוא עדיין הספר העיקרי בו נוטלים אנשי העמל את חלקם בתורה שבעל פה מדי יום.

בשיחותיו של אבינו מורנו ורבנו רבי יורם אברג'ל זיע"א, אנו מוצאים שבכל פעם ששח אודות העובדים לפרנסתם והזכיר את נושא קביעת העיתים לתורה, היה שגור על לשונו עניין העיון היומי ב"עין יעקב".

גם מורנו רבי ישראל אברג'ל שליט"א בנו וממשיך דרכו של מזכיר לימוד זה פעמים רבות, והנה משל נפלא שהביא בשם הבעל שם טוב בשיעור בו נלמד עניין זה:

יעקב הוא יהודי תלמיד חכם אשר התברך בשכל חריף, מהיר מחשבה ומבורך קליטה.

יום אחד בעודו מתייגע על תוספות אחד שבש"ס, נכנס בנו הקטן לחדר, משך בשרוולו, ואמר לו: אבא, יש לי חידוש!

רבי יעקב האיר לו פנים ואמר: הבה ונשמע! ובנו השמיע דבר חכמה כלשהו. רבי יעקב התפעל מאוד והפסיק מלימודו כדי לשמוע את החכמה.

מובן שהיה זה דבר חכמה לפי ערכו של הילד, אבל באין ערוך לגבי חכמתו של רבי יעקב שהיה עסוק באותה שעה בתלמודו, ובכל זאת, בנו גרם לו להפסיק מלימודו, להקשיב לדבר החכמה שלו ולקלוט זאת בפנימיותו…

פעם, בהיותו ביישוב מסויים, סיפר הבעל שם טוב את המשל עם רבי יעקב.המשיך הבעש"ט ואמר: כך, כביכול, גם הקב"ה עסוק, אך בשעה שיהודי עושה דבר טוב, מפסיק הקב"ה מעסקיו כדי להתבונן בחכמת בנו!

כשהקב"ה אמר למלאכים שברצונו לברוא אדם ותיאר לפניהם כיצד הוא יראה, אמרו המלאכים: "מה אנוש כי תזכרנו?"

אבל בשעה שיהודי קם בבוקר ורץ להתפלל בציבור, ולאחר מכן הוא טרוד כל היום בעסקיו, ובסוף היום הוא עוזב את כל עסקיו ורץ להתפלל מנחה בבית הכנסת ואחר כך, בין מנחה למעריב, הוא שומע שיעור ב'עין יעקב' והוא לוקח מזה משהו ומספר בביתו – אזי הקב"ה מתפאר לפני המלאכים: לכם, המלאכים, אין טרדות, אבל לאדם יש רחיים על צווארו – ולא שהוא לקח זאת על עצמו, אלא אני ציוותי עליו לעשות זאת – ובכל זאת תראו כיצד הוא מתנהג…

 

 

 

 

הילולות צדיקים

א' אדר: בניהו בן יהוידע

בניהו בן יהוידע הכהן הצטיין בקדושתו העצומה וששימש כראש הסנהדרין. ובנוסף היה גם גיבור חיל . בניהו חי בתקופת המלכים,

קרא עוד »
מבצע!
הגדה של פסח – כריכה רכה
35.00110.00
מבצע!
מגילת אסתר עם ביאורי הרב יורם
30.00100.00
מבצע!
זמירון – נועם השבת
15.00100.00
מבצע!
מארז USB שיעורי הרב ישראל שליט"א (3 ב-99)
99.00