אַהֲבַת חֶסֶד

"הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב, וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ", כָּךְ אוֹמֵר הַנָּבִיא מִיכָה.

'אַהֲבַת חֶסֶד' – אֵלּוּ צֶמֶד הַמִּילִים שֶׁאוּלַי מְסַפְּרוֹת עַל הָרַב יוֹרָם מִיכָאֵל אַבַּרְגֵ'ל זיע"א יוֹתֵר מֵהַכֹּל. הַחֶסֶד וְהַנְּתִינָה הָיוּ אֶחָד מֵעַמּוּדֵי הַיְּסוֹד שֶׁל הָרַב.

יְסַפְּרוּ וְיָעִידוּ עַל כָּךְ רַבִּים וְטוֹבִים עַל הַנְּתִינָה, עַל הָעֶזְרָה וְעַל הַסִּיּוּעַ שֶׁהָרַב הֶעֱנִיק לָהֶם מִדֵּי שָׁבוּעַ, חֹדֶשׁ אוֹ שָׁנָה. וְהָכִי חָשׁוּב הַכֹּל בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה.

הַאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיְתָה בּוֹעֶרֶת בְּעַצְמוֹתָיו לֹא נָתְנָה לוֹ לִרְאוֹת אָדָם שֶׁנִּמְצָא בִּמְצוּקָה כָּל שֶׁהִיא וְלֹא לַעֲזֹר לוֹ.

כָּךְ קָרָה שָׁלוֹשׁ שָׁנִים לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ. הָרַב שָׁמַע עַל מִשְׁפָּחָה מְסֻיֶּמֶת שֶׁזְּקוּקַה לְעֶזְרָה. הוּא הִתְקַשֵּׁר לְאֶחָד מִתַּלְמִידָיו, שֶׁהָיָה 'רֹאשׁ כּוֹלֵל' בְּאֶחָד מִמּוֹסְדוֹתָיו שֶׁל הָרַב, וּבִקֵּשׁ לְבָרֵר אֶת הַכְּתֹבֶת הַמְּדֻיֶּקֶת שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה, כְּדֵי לָדַעַת לְאָן לִשְׁלֹחַ אֶת הַמַּעֲטָפָה.

אוֹתוֹ רֹאשׁ כּוֹלֵל לֹא הִכִּיר אֶת הַמִּשְׁפָּחָה, הוּא לֹא יָדַע עַד כַּמָּה הַמַּצָּב בֶּאֱמֶת קָשֶׁה בַּבַּיִת, וְלֹא מִהֵר לְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי הָרַב. כָּךְ יָצָא שֶׁרַק לְאַחַר יוֹמַיִם הוּא הִתְקַשֵּׁר לַמִּשְׁפָּחָה, סִפֵּר לָהֶם שֶׁהָרַב רוֹצֶה לִשְׁלֹחַ לָהֶם מַעֲטָפָה, וּבִקֵּשׁ לָדַעַת אֶת הַכְּתֹבֶת הַמְּדֻיֶּקֶת.

לְהַפְתָּעָתוֹ, הֵם עָנוּ: 'עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר? הָרַב כְּבָר הֶעֱבִיר לָנוּ אֶת הַכֶּסֶף לִפְנֵי יוֹמַיִם, תִּמְסוֹר לָרַב תּוֹדָה רַבָּה, ושה' יִשְׁמֹר אוֹתוֹ עַל כָּל הַחֲסָדִים שֶׁעָשָׂה אִתָּנוּ'.

רֹאשׁ הַכּוֹלֵל נִדְהַם מְאוֹד. לְמָחֳרָת הוּא הִגִּיעַ אֶל הָרַב יוֹרָם וְשָׁאַל: 'כְּבוֹד הָרַב, מַדּוּעַ בִּקַּשְׁתָּ מִמֶּנִּי לְבָרֵר, אִם הָרַב כְּבָר בֵּרֵר בְּעַצְמוֹ וּכְבָר שָׁלַח לָהֶם אֶת הַמַּעֲטָפָה?'

אָמַר לוֹ הָרַב יוֹרָם: 'כַּאֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ שֶׁתְּבָרֵר לִי אֶת הַכְּתֹבֶת, הִתְכַּוַּנְתִּי שֶׁתַּעֲשֶׂה זֹאת מִיָּד. מְדֻבָּר בְּמִשְׁפָּחָה שֶׁהָיְתָה זְקוּקָה לְכֶסֶף בִּדְחִיפוּת כְּדֵי לִקְנוֹת אֹכֶל לַבַּיִת. לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי שֶׁתַּמְתִּין עִם זֶה כַּמָּה יָמִים, וּבְאוֹתָם יָמִים לֹא יִהְיֶה לָהֶם מָה לֶאֱכֹל!'

'מִשֶּׁרָאִיתִי שֶׁאַתָּה מִתְעַכֵּב, בֵּרַרְתִּי בְּעַצְמִי, וְשָׁלַחְתִּי לָהֶם אֶת הַכֶּסֶף מִיָּד'.

בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁנִים הֶחֱזִיק הָרַב יוֹרָם גְּמָ"ח גָּדוֹל, שֶׁאוֹתוֹ נִהֵל בְּנוֹ וּמַמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ הָרַב יִשְׂרָאֵל אַבַּרְגֵ'ל שְׁלִיטָ"א.

בַּגְּמָ"ח הָיוּ מְחַלְּקִים מִדֵּי שַׁבָּת וְחַג סַלֵּי מָזוֹן בְּשֹׁוִי אַלְפֵי שְׁקָלִים. בָּשָׂר, יַיִן, שִׁמּוּרִים, קֶמַח, שֶׁמֶן, שְׁתִיָּה מְתוּקָה, וְכָל טוּב.

בְּכָל פַּעַם הָיוּ הָאַבְרֵכִים הַצַּדִּיקִים מְסַדְּרִים אֶת הַסַּלִּים, וּמְחַלְּקִים אוֹתָם לְמִשְׁפָּחוֹת בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ, בְּאֶמְצָעוּת שָׁלוֹשׁ מַשָּׂאִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, שֶׁשִּׁמְּשׁוּ אֶת הַגְּמָ"ח בִּקְבִיעוּת לַחֲלֻקַּת הַסַּלִּים בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ.

הַרְבֵּה עֵסֶק וַהֲמֻלָּה הָיוּ סְבִיב הַחֲלֻקָּה, רַבִּים מֵהָאַבְרֵכִים רַצּוּ לִהְיוֹת חֵלֶק מֵהַגְּמָ"ח, כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל: 'מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִנָּצֵל מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים'. מִשְׁפָּט שֶׁהָיָה נֵר לְרַגְלֵי הָרַב יוֹרָם.

לַיְלָה אֶחָד, לְאַחַר שָׁעוֹת רַבּוֹת שֶׁל עָמָל וִיגִיעָה לִקְרַאת חֲלֻקַּת סַלֵּי הַמָּזוֹן לַנִּזְקָקִים, קָרָה מִקְרֶה נוֹרָא.

בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה נִפְרְצוּ מַחְסְנֵי הַגְּמָ"ח. גַּנָּב פָּרַץ לַמָּקוֹם, וְהֶעֱמִיס כִּמְעַט אֶת כָּל תְּכוּלַת הַמַּחְסָנִים עַל מַשָּׂאִית גְּדוֹלָה שֶׁהֵבִיא אִתּוֹ. קֻפְסָאוֹת שִׁמּוּרִים, בָּשָׂר, יַיִן, וְעוֹד. תּוֹךְ שֶׁהוּא מוֹתִיר אַחֲרָיו הֵרֵס וְחָרְבָּן, וּבְעִקַּר שִׁמָּמוֹן…

כְּשֶׁהִגִּיעוּ בַּבֹּקֶר הָאַחְרָאִים, נִדְהֲמוּ לְגַלּוֹת אֶת הֶקֵּף הַנֶּזֶק, וְעֶצֶב גָּדוֹל מִלֵּא אֶת לִבָּם.

בְּלֵב כָּבֵד נִגְּשׁוּ אֶל הָרַב יוֹרָם, כְּדֵי לְסַפֵּר לוֹ עַל הַמִּקְרֶה הַנּוֹרָא שֶׁקָּרָה בַּלַּיְלָה.

כַּאֲשֶׁר הָרַב שָׁמַע עַל כָּךְ הוּא הִתְעַצֵּב מַמָּשׁ. אֲבָל לֹא עַל הַסְּחוֹרָה שֶׁנִּגְנְבָה, וְגַם לֹא עַל הַהֶפְסֵד הַכַּסְפִּי שֶׁנִּגְרַם לוֹ.

הָרַב הָיָה עָצוּב מִסִּבָּה אַחַת. 'עַכְשָׁו יִהְיוּ מִשְׁפָּחוֹת שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ מִצְרָכִים לַחַג. הַמִּשְׁפָּחוֹת מְחַכּוֹת וּמְצַפּוֹת לְמוּצָרִים אֵלּוּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם מָה לֶאֱכֹל, וְעַכְשָׁו הֵם עֲלוּלִים לְהִצְטַעֵר מְאוֹד, וְגָרוּעַ מִכָּךְ – לְהִשָּׁאֵר רְעֵבִים בַּחַג'.

וְאָז פָּנָה הָרַב אֶל הָאַחְרָאִים, וְהִפְתִּיעַ אוֹתָם: 'אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּצְּרוּ קֶשֶׁר עִם כָּל הַסַּפָּקִים שֶׁלָּנוּ, וְתָבִיאוּ עוֹד הַיּוֹם סְחוֹרָה חֲדָשָׁה לַגְּמָ"ח, לֹא לְחַכּוֹת רֶגַע אֶחָד!'

אֶת הַהַפְתָּעָה עַל פְּנֵיהֶם לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְפַסְפֵס. 'אֲבָל', הֵם אָמְרוּ, 'זֶה הַרְבֵּה כֶּסֶף לִקְנוֹת הַכֹּל מֵחָדָשׁ. אֲנַחְנוּ לֹא אֲשֵׁמִים בְּכָךְ שֶׁהַסְּחוֹרָה נִגְנְבָה, מָה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת?'.

'לֹא וָלֹא' – אָמַר הָרַב יוֹרָם. 'וַדַּאי שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא אֲשֵׁמִים בְּכָךְ שֶׁהַסְּחוֹרָה נִגְנְבָה, אֲבָל וַדַּאי שֶׁאֲנַחְנוּ נִהְיֶה אֲשֵׁמִים בְּכָךְ שֶׁאוֹתָן מִשְׁפָּחוֹת יִשָּׁאֲרוּ עֲצוּבִים וּרְעֵבִים בַּחַג'.

וְאָז נֶעֱמַד הָרַב וְאָמַר: 'אֵיךְ אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בַּחַג, כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּחוֹת אֲחֵרוֹת עֲצוּבוֹת וְסוֹבְלוֹת?'.

תֶּכֶף וּמִיָּד הָלְכוּ הָאַחְרָאִים לְהַזְמִין סְחוֹרָה חֲדָשָׁה, וְדָאֲגוּ שֶׁכָּל הַסְּחוֹרָה הַחֲדָשָׁה תַּגִּיעַ בְּהֶקְדֵּם לְמַחְסְנֵי הַגְּמָ"ח. יַחַד עִם הָאַבְרֵכִים עָמְלוּ שָׁעוֹת נוֹסָפוֹת, כְּדֵי לְהָכִין אֶת כָּל סַלֵּי הַמָּזוֹן הַחֲדָשִׁים לִקְרַאת הַחַג.

וְאָכֵן, כָּל אוֹתָן מִשְׁפָּחוֹת זָכוּ לְחַג שָׂמֵחַ בְּיוֹתֵר, עִם הַרְבֵּה שֶׁפַע וּמַאֲכָלִים עֲרֵבִים.

כָּזוֹ הָיְתָה הַדְּאָגָה וְהָאִכְפַּתִּיּוּת שֶׁל הָרַב. הוּא מֵעוֹלָם לֹא חָסַךְ בִּזְמַן וּבְכֶסֶף כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ יְהוּדִי אַחֵר, וּבִפְרָט יְהוּדִי נִזְקָק.

(ע"פ מסילות אל הנפש תשע"ט – ספר בראשית, פרשת בראשית – עמוד 24 וכפי שסיפרו תלמידיו)