בִּזְכוּת הַכְנָסַת אוֹרְחִים

בִּכְפָר קָטָן בְּאֵירוֹפָּה, חָיוּ זוּג יְהוּדִים זְקֵנִים, צַדִּיקִים וְטוֹבֵי לֵב. רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר וְאִשְׁתּוֹ שָׂרָה.

הֵם גָּרוּ בְּבַֽיִת גָּדוֹל וּרְחַב יָדַֽיִם, וְהִתְפַּרְנְסוּ בְּרֶֽוַח מִמַּֽעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. אוּלָם רַק בְּחֵלֶק קָטָן מֵרִוְחֵיהֶם הֵם הִשְׁתַּמְּשׁוּ לְעַצְמָם. אֶת־כׇּל־שְׁאַר כַּסְפָּם הֵם חָֽסְכוּ עֲבוּר קִיּוּם הַמִּצְוָה הַֽחֲבִיבָה עֲלֵיהֶם – הַכְנָסַת אוֹרְחִים.

הֵם קָנוּ מִטּוֹת רַבּוֹת וְרָהִיטִים, מִלְּאוּ בָהֶם אֶת־חַדְרֵי הַבַּֽיִת, וְדָֽאֲגוּ שֶׁתִּשְׁרֶה בוֹ אֲוִירָה נְעִימָה.

כׇּל־אוֹרֵחַ אוֹ מְקַבֵּץ נְדָבוֹת שֶׁהִזְדַּמֵּן לַכְּפָר, הָיָה מְקַבֵּל מִיָּד הַזְמָנָה אִישִׁית אֶל־בֵּיתוֹ שֶׁל רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר. שָׁם הִתְקַבֵּל בְּשִׂמְחָה וְחִבָּה גְדוֹלָה, וְזָכָה לַֽאֲרוּחוֹת מַשְׂבִּיעוֹת וּמִטָּה נוֹחָה.

בְּכׇל־שַׁבָּת סָֽעֲדוּ עַל שֻׁלְחָנָם עֶשְׂרִים אוֹ אֲפִלּוּ שְׁלוֹשִׁים אוֹרְחִים, שֶׁהָיוּ נִשְׁאָרִים לְהִתְאָרֵחַ עַד יוֹם רִאשׁוֹן. הָאוֹרְחִים הָיוּ מְלֵאֵי הַֽעֲרָכָה וְהַכָּרַת הַטּוֹב לַֽמְאָֽרְחִים הַנְּדִיבִים, וְכִבְּדוּ אוֹתָם מְאוֹד.

דָּבָר אֶחָד צִעֵר מְאֹד אֶת־רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר וְשָׂרָה: הֵם מֵעוֹלָם לֹא זָכוּ לִילָדִים מִשֶּׁלָּהֶם. אַךְ בִּזְכוּת הָאוֹרְחִים הָרַבִּים, בֵּיתָם הָיָה תָמִיד שׁוֹקֵק חַיִּים וּמָלֵא שִׂמְחָה.

הָאוֹרֵחַ הַמּוּזָר

שַׁבָּת אַחַת, הִתְרַחֵשׁ דָּבָר מוּזָר וּבִלְתִּי צָפוּי.

כְּמִדֵּי שַׁבָּת, עֶשְׂרוֹת אוֹרְחִים יָֽשְׁבוּ סְבִיב הַשֻּׁלְחָן הָאָרֹךְ, וְסָֽעֲדוּ אֶת־לִבָּם מֵהַמַּֽאֲכָלִים הַטְּעִימִים. הֵם שָׁרוּ זְמִירוֹת וְנִגּוּנִים, וְדִבְּרוּ דִבְרֵי תוֹרָה עַל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. הָֽאֲוִירָה הָֽיְתָה שְׂמֵחָה וּנְעִימָה, וְעֹנֶג הַשַּׁבָּת הַקְּדוֹשָׁה מִלֵּא אֶת־הַבָּיִת.

לִקְרַאת סִיּוּם סְעוּדַת הַיּוֹם, כְּשֶׁהִתְכּוֹנְנוּ כְבָר לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, נִשְׁמְעוּ לְפֶֽתַע דְּפִיקוֹת עַל הַדָּלֶת.

אֶחָד הָאוֹרְחִים נִגַּשׁ לִפְתֹּחַ, וְהִנֵּה בַּפֶּֽתַח נִצָּב יְהוּדִי לֹא מֻכָּר. הוּא הָיָה לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי חֹל, וְעַל שִׁכְמוֹ סָחַב תִּיק גָּדוֹל וְכָבֵד. הָיָה נִרְאֶה שֶׁהִגִּיעַ מִדֶּֽרֶךְ רְחוֹקָה.

הָאוֹרְחִים הַמֻּפְתָּעִים, הִבִּיטוּ בָאֹרֵחַ הֶחָדָשׁ וְלָֽֽחֲשׁוּ זֶה לָזֶה בְּכַֽעַס וּבְזַֽעֲזוּעַ: 'אֵיךְ פִּתְאוֹם מַגִּיעַ אוֹרֵחַ לַכְּפָר בְּאֶמְצַע הַשַּׁבָּת?!', 'הוּא בֶּֽטַח הִגִּיעַ מֵעִיר אַחֶֽרֶת, וְחִלֵּל בְּכָךְ אֶת־הַשַּׁבָּת הַקְּדוֹשָׁה!'. 'חָצוּף שֶׁכָּזֶה! עָדִיף שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס אוֹתוֹ לַבַּֽיִת בִּכְלָל!'.

אַךְ רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר הַצַּדִּיק, לֹא הִתְרַגֵּשׁ. הוּא קָם מִמְּקוֹמוֹ, קִבֵּל אֶת־פְּנֵי הָאוֹרֵחַ בְּשִׂמְחָה וּבִמְאוֹר פָּנִים, וְהִכְנִיס אוֹתוֹ פְנִימָה: 'שַׁבַּת שָׁלוֹם וּבָרוּךְ הַבָּא! בּוֹא וְהִצְטָרֵף אֵלֵינוּ לִסְעוּדָה!'.

הוּא לֹא שָׁאַל אֶת־הָאוֹרֵחַ מִי הוּא, אוֹ מֵהֵיכָן הִגִּיעַ. אֶלָּא רַק פָּנָה אֵלָיו וְהִתְעַנְיֵן בַּֽחֲמִימוּת: 'יְהוּדִי יָקָר, הַאִם עָשִׂיתָ כְבָר קִדּוּשׁ הַיּוֹם?'. כְּשֶׁעָנָה הָאוֹרֵחַ בִּשְׁלִילָה, הוֹשִׁיב אוֹתוֹ רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר לְיָדוֹ בַּשֻּׁלְחָן, הִגִּישׁ לוֹ יַֽיִן, גָּבִיעַ וְחַלּוֹת. לְאַחַר מִכֵּן דָּאַג שֶׁיַּגִּישׁוּ לָאוֹרֵחַ מִכׇּל־מַטְעַמֵּי הַשַּׁבָּת, וְכִבֵּד אוֹתוֹ בְדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁכִּבֵּד אֶת־כֻּלָּם.

הָאוֹרְחִים שֶׁיָּֽשְׁבוּ בַּשֻּׁלְחָן לֹא הֵבִינוּ אֶת־הִתְנַֽהֲגוּתוֹ שֶׁל רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר. כַּמָּה מֵהֶם נִגְּשׁוּ לְרִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר וְשָֽׁאֲלוּ אוֹתוֹ: 'אֵיךְ אֶפְשָׁר לְכַבֵּד יְהוּדִי שֶׁבֶּֽטַח חִלֵּל אֶת־הַשַּׁבָּת?', 'אֵיזֶה עֵרֶךְ יֵשׁ בִּכְלָל לִיהוּדֵי, אִם אֵינוֹ שׁוֹמֵר עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה?!'.

רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר הִצְטַעֵר מְאֹד לִשְׁמֹעַ אֶת־תְּלוּנוֹתֵיהֶם שֶׁל הָאוֹרְחִים, אֲבָל לֹא עָנָה לָהֶם. בִּשְׁלַב מְסֻיָּם, עָזַב רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר אֶת־הַשֻּׁלְחָן, נִגַּשׁ לְחַדְרוֹ וּפָרַץ בִּבְכִי. כָּאַב לוֹ מְאֹד הַיַּֽחַס שֶׁלָּהֶם לְאוֹתוֹ יְהוּדִי. הוּא יָדַע אֶת־הָֽאֱמֶת – שֶׁיֵּשׁ לֶֽאֱהֹב כׇּל־יְהוּדִי בְּלִי תְנָאִים. גַּם אִם אֵינוֹ שׁוֹמֵר מִצְווֹת, וּמְחַלֵּל שַׁבָּת, בְּתוֹכוֹ נִמְצֵאת נְשָׁמָה יְהוּדִית. בִּפְנִימִיּוֹת לִבּוֹ בְּוַדַּאי רוֹצֶה הוּא לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

כַּֽעֲבֹר זְמַן קָצָר, נִרְגַּע רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר, חָזַר לִמְקוֹמוֹ, וְכִבֵּד אֶת־הָאוֹרֵחַ עוֹד יוֹתֵר מִלִּפְנֵי כֵן. גַּם בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית הִתְיַחֵס רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר בְּאַֽהֲבָה וְחִבָּה לָאוֹרֵחַ, וְעִם צֵאת הַשַּׁבָּת הִצִּיעַ עֲבוּרוֹ מִטָּה נוֹחָה לִשְׁנַת הַלָּֽיְלָה.

גִּלּוּי אֵלִיָּהוּ

לְמׇֽחֳרָת, בְּיוֹם רִאשׁוֹן אַחַר הַצׇּֽהֳרַיִם, אָרַז הָאוֹרֵחַ אֶת־חֲפָצָיו, וּפָנָה לָצֵאת לְדַרְכּוֹ. רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר יָצָא אִתּוֹ מֵהַבַּֽיִת וְלִוָּה אוֹתוֹ.

רֶֽגַע לִפְנֵי שֶׁנִּפְרְדוּ לְשָׁלוֹם, פָּנָה פִתְאוֹם הָאוֹרֵחַ לְרִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר, וְאָמַר לוֹ: 'דַּע לְךָ, כִּי אֲנִי בִכְלָל לֹא אוֹרֵחַ רָגִיל. אֲנִי הוּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא!'.

'אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא?!', הֵגִיב רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר בְּהִתְרַגְּשׁוּת, 'בַּמֶּה זָכִיתִי שֶׁתַּגִּיעַ לְבֵיתִי?!'.

'נִשְׁלַחְתִּי מִשָּׁמַֽיִם בִּמְיֻחָד', הִסְבִּיר הָאוֹרֵחַ הַפִּלְאִי, 'כְּדֵי לְנַסּוֹת אֶתְכֶם, וְלִבְדֹּק הַאִם בֶּֽאֱמֶת תִּהְיוּ מוּכָנִים לְהַכְנִיס לְבֵיתְכֶם כׇּל־יְהוּדִי. גַּם יְהוּדִי שֶׁנִּרְאֶה כָמוֹנִי. כָּעֵת אֲנִי שָׂמֵחַ לְבַשֵּׂר לְךָ, שֶׁבִּזְכוּת עֲמִידַתְכֶם בַּנִּסָּיוֹן, תִּזְכּוּ בְקָרוֹב לַֽחֲבֹק בֵּן!'.

רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר לֹא יָדַע אֶת־נַפְשׁוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה וְאֹשֶׁר עַל הַבְּשׂוֹרָה הַנִּפְלָאָה! שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת צִפּוּ לְיֶֽלֶד מִשֶּׁלָּהֶם. זְמַן כֹּה רַב חִכּוּ, וְכָעֵת הֵם כְּבָר זְקֵנִים. רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר כְּבָר הָיָה כִמְעַט בֶּן־מֵאָה שָׁנָה! וְהִנֵּה בְּקָרוֹב יִזְכּוּ לְנֵס וִיחַבְּקוּ בֵן מִשֶּׁלָּהֶם! אֵיזוֹ שִׂמְחָה אַדִּירָה.

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הִמְשִׁיךְ וְצִוָּה עַל רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר: 'לֹא יִהְיֶה זֶה יֶֽלֶד רָגִיל, אֶלָּא נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה שֶׁתֵּרֵד לְהָאִיר אֶת־הָעוֹלָם. כְּשֶׁהַבֵּן שֶׁיִּוָּלֵד לְךָ יַגִּיעַ לְגִיל שְׁנָתַֽיִם וָחֵצִי, מְסוֹר לוֹ אֶת־הַדָּבָר הַבָּא: 'אַל תִּירָא מֵאַף אֶחָד, אֶלָּא רַק מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד'.

לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם אֶת־דְּבָרָיו, נִפְרַד מֵרִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר, וְהִמְשִׁיךְ לְדַרְכּוֹ.

כַּעֲבֹר זְמַן לֹא אָרֹךְ, אָכֵן נוֹלַד לְרִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר וְשָׂרָה – בְּנָם הַיָּחִיד, יִשְׂרָאלִיק. כְּשֶׁהָיָה יֶֽלֶד קָטָן, קָרָא לוֹ אָבִיו, וּמָסַר לוֹ אֶת־צַוָּאָתוֹ לִפְנֵי פְטִירָתוֹ: "אַל תִּירָא מֵאַף אֶחָד, אֶלָּא רַק מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד'. עוֹד הוֹסִיף רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר וְצִוָּה לִבְנוֹ: 'אֱהוֹב כׇּל־יְהוּדִי בְּכׇל־לְבָבֶךָ'.

כְּשֶׁגָּדַל יִשְׂרָאלִיק, גִּלָּה לָעוֹלָם אֶת אוֹר תּוֹרַת הַֽחֲסִידוּת. הֲרֵי הוּא רִבִּי יִשְׂרָאֵל, מוֹרֵינוּ הַ'בַּֽעַל שֵׁם טוֹב' הַקָּדוֹשׁ.

גַּם אָנוּ יְלָדִים יְקָרִים, נֵלֵךְ בְּדַרְכּוֹ שֶׁל הַבַּֽעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ, כְּפִי שֶׁצִּוָּה לוֹ אָבִיו. לֹא נִירָא מֵאַף אֶחָד, אֶלָּא רַק מֵה' בִּלְבַד. וְנֶֽֽאֱהֹב כׇּל־יְהוּדִי בַּֽאֲשֶׁר הוּא, מִכׇּל־הַלֵּב.

(עפ"י ספר התולדות רבי ישראל בעל שם טוב, עמ' 27)