דִּמְעוֹת הַתּוֹכָחָה

אוּלַם בֵּית הַמִּדְרָשׁ הָיָה מָלֵא מִפֶּה אֶל־פֶּה. שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת נִצְּבוּ הַכִּסְאוֹת, וְהַקָּהָל הָרַב הֶֽאֱזִין בִּדְמָמָה לַדְּבָרִים הַֽמְעוֹרְרִים שֶׁנָּשָׂא בִפְנֵיהֶם הָרַב הַדַּרְשָׁן.

'לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת', אָמַר הַדַּרְשָׁן, 'בִּישִׁיבַת 'רָאדִין' הַמַּֽעֲטִירָה, לָֽמְדוּ תַלְמִידִים רַבִּים – לַמְדָנִים גְּדוֹלִים וְיִרְאֵי שָׁמָיִם. אַךְ שַׁבָּת אַחַת נָפַל דָּבָר: בָּחוּר אֶחָד, לַמְדָן כְּכֻלָּם, נִמְצָא עוֹמֵד בְּהֵחָבֵא בְקֶֽרֶן זָוִית וּמְעַשֵּׁן סִיגַרְיָה!'.

הַזַּֽעֲזוּעַ נִכַּר עַל־פְּנֵי הַמַּֽאֲזִינִים, וְהָרַב הִמְשִׁיךְ בְּסִפּוּרוֹ: 'יְכוֹלִים אַתֶּם לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם כַּמָּה נִבְֽהֲלוּ וְהִצְטַֽעֲרוּ חֲבֵרָיו שֶׁשָּֽׁמְעוּ עַל הַדָּבָר. עַד מְהֵרָה הִתְבָּרֵר שֶׁאֵין זוֹ מְעִידָה חַד פְּעָמִית. בָּחוּר זֶה נִכְנָע לַֽעֲצַת יִצְרוֹ הָרַע מִזֶּה־זְּמַן, וְאֵין זוֹ הַפַּֽעַם הָרִאשׁוֹנָה בָּהּ הוּא מְעַשֵּׁן בְּשַׁבָּת רַֽחֲמָנָא לִצְּלָן'.

כָּאן פָּנָה הָרַב אֶל־הַקָּהָל: 'מַה־לְּדַעְתְּכֶם יַֽעֲשׂוּ בְתַלְמִיד כָּזֶה? נִרְאֶה מַתְמִיד וִירֵא שָׁמַֽיִם כְּכֻלָּם, אַךְ אֵינוֹ מוֹשֵׁל בְּיִצְרוֹ בְּמִצְוָה כׇּל־כָּךְ חֲשׁוּבָה כִשְׁמִירַת שַׁבָּת קֹדֶשׁ! מַה־יַּֽעֲשׂוּ בוֹ?'.

הַיּוֹשְׁבִים בַּקָּהָל שָֽׁתְקוּ וְהִרְֽהֲרוּ בַדְּבָרִים. אָכֵן סֻגְיָה קָשָׁה; מִצַּד אֶחָד הֲרֵי זֶהוּ מַֽעֲשֶׂה שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה, הוּא מְחַלֵּל אֶת־הַשַּׁבָּת הַקְּדוֹשָׁה!. כֻּלָּם יָֽדְעוּ שֶׁרֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה – הֶ'חָפֵץ חַיִּים' – נוֹהֵג לוֹמַר שֶׁהַשַּׁבָּת הִיא הַשֶּֽׁלֶט אוֹתוֹ אָנוּ נוֹשְׂאִים בְּאַֽהֲבָה, וּמַכְרִיזִים בְּכָךְ שֶׁאָנוּ בָנָיו שֶׁל מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים. הַאִם בָּחוּר זֶה הֵסִיר מֵעָלָיו אֶת הַשֶּֽׁלֶט, וְאֵינוֹ מַכְרִיז עוֹד עַל־הֱיוֹתוֹ שַׁיָּךְ לְעַם ה'?

מִצַּד שֵׁנִי, הוּא אׇמְנָם נִלְכַּד עָמֹק בְּרִשְׁתּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע, אַךְ הוּא רוֹצֶה לְתַקֵּן אֶת־דְּרָכָיו. הוּא מַמְשִׁיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, וּלְהַקְפִּיד עַל יֶֽתֶר הַמִּצְווֹת לְלֹא דֹפִי.

רָשָׁע? צַדִּיק? מְחַלֵּל שַׁבָּת גַּס רוּחַ, אוֹ תַלְמִיד יְשִׁיבָה מַתְמִיד? הַאִם מְקוֹמוֹ בַיְּשִׁיבָה בְּנִסָּיוֹן לְקָֽרְבוֹ וּלְחַזְּקוֹ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לְסַלְּקוֹ מִמֶּנָּה עַל־אֲתָר?

מַה־יֵּעָשֶׂה בַתַּלְמִיד?

הַדַּרְשָׁן פָּתַח שׁוּב אֶת־פִּיו וְהִמְשִׁיךְ: 'וּבְכֵן, מִשֶּׁלֹּא יָֽדְעוּ מְנַֽהֲלֵי הַיְּשִׁיבָה כֵּיצַד לִנְהֹג בַּמַּֽעֲשֶׂה, הָֽלְכוּ אֶל־רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה, הֶ'חָפֵץ חַיִּים'. הָרַב שָׁמַע אֶת־הַשְּׁאֵלָה, וּמִיָּד בִּקֵּשׁ שֶׁיִּקְרְאוּ אֵלָיו אֶת־הַבָּחוּר.

מַה־נֶּֽאֱמַר שָׁם בֵּין כׇּתְלֵי הַחֶֽדֶר? כֵּיצַד טִפֵּל הֶ'חָפֵץ חַיִּים' בְּמִקְרֶה רָגִישׁ שֶׁכַּזֶּה?', שָׁאַל הָרַב.

'הַתְּשׁוּבָה הִיא – שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים. הַתַּלְמִיד הִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ שֶׁל הָרַב, וְיָצָא מִמֶּנּוּ כַֽעֲבֹר עֶֽשֶׂר דַּקּוֹת כְּשֶׁפָּנָיו נִסְעָרוֹת וְעֵינָיו מְלֵאוֹת דֶּמָע. מֵאָז, כָּךְ נוֹכְחוּ הַכֹּל לִרְאוֹת – לֹא שָׁב לְסוּרוֹ וְלֹא קָרַב אֶל־סִיגַרְיָה בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ'.

הָרַב סִיֵּם אֶת־דְּרָשָׁתוֹ הַמְחַזֶּֽקֶת בַּמֶּֽסֶר הַנּוֹקֵב: 'מַה־גָּדוֹל כֹּחַ תּוֹכַחְתּוֹ שֶׁל צַדִּיק אֲמִתִּי! חֲבָל שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה־נַּעֲשָׂה שָׁם בַּחֶֽדֶר פְּנִימָה, לָבֶֽטַח יָכֹלְנוּ לִלְמֹד מִכָּךְ רַבּוֹת, כֵּיצַד לַֽעֲזֹר לְתַלְמִידִים שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם לַֽעֲמֹד בְּנִסְיוֹנוֹתֵיהֶם'.

דְּמָמָה הִשְׂתָּֽרְרָה בָּאוּלָם, וּלְאַֽחֲרֶיהָ נֶֽעֶמְדוּ הַנֶּֽאֱסָפִים עַל־רַגְלֵיהֶם וְהֵחֵֽלּוּ עוֹזְבִים אֶת־הַמָּקוֹם.

מִסְפַּר דַּקּוֹת לְאַחַר מִכֵּן, נוֹתַר רַק הָרַב בָּאוּלָם, וּסְבִיבוֹ מְעַט אֲנָשִׁים שֶׁנִּגְּשׁוּ לְהוֹדוֹת לוֹ עַל דְּבָרָיו וּלְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ. לְפֶֽתַע הִבְחִין הָרַב בִּיהוּדִי מְבֻגָּר שֶׁרֹאשׁוֹ מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן.

'בֶּֽטַח יָשֵׁן הוּא', חָשַׁב הָרַב, 'אֶגַּשׁ לְהָעִיר אוֹתוֹ'.

הָרַב נִגַּשׁ אֶל־הָאִישׁ וְהִנִּיחַ יָדוֹ עַל כְּתֵפוֹ. 'רִבִּי יְהוּדִי!', הוּא פָנָה אֵלָיו בְּקוֹל שָׁקֵט.

אַךְ הַיְּהוּדִי לֹא הִתְעוֹרֵר. הָרַב נִעֵר אֶת־כְּתֵפוֹ, וּמַה־מְּאֹד נֶֽחֱרַד לְגַלּוֹת שֶׁהַיְּהוּדִי הַֽמְבֻגָּר מְעֻלָּף!

'הָבִיאוּ מָיִם!', קָרָא הָרַב.

בְּכֹחוֹת מְשֻׁתָּפִים הֵשִׁיבוּ הָֽאֲנָשִׁים אֶת־רוּחוֹ שֶׁל הָאִישׁ, הִשְׁקוּ אוֹתוֹ בְמַֽיִם וְדוֹבְבוּ אוֹתוֹ.

'הַאִם אֵינְךָ חָשׁ בְּטוֹב?', שָׁאַל הָרַב.

'אֲנִי בְסֵדֶר', הֵשִׁיב הָאִישׁ, 'הִתְרַגַּשְׁתִּי מְאֹד מִדְּבָרֶיךָ. הַאִם אָכֵן סִפַּרְתָּ עַל אוֹתוֹ בָחוּר בִּישִׁיבַת 'רָאדִין' שֶׁנִּתְפַּס מְעַשֵּׁן בְּשַׁבָּת, וְהוּבָא אֶל־הֶ'חָפֵץ חַיִּים'?'.

'אָכֵן', הֵגִיב הָרַב, 'מַדּוּעַ כֹּה הִסְעִירוּ אוֹתְךָ הַדְּבָרִים?'.

הַסּוֹד שֶׁהִתְגַּלָּה

'אֲנִי הוּא אוֹתוֹ בָחוּר!', הִפְתִּיעַ הַיְּהוּדִי הַֽמְבֻגָּר אֶת־הַנּוֹכְחִים.

'הָאֻמְנָם?!', קָרָא הָרַב, 'אֵיזוֹ הַשְׁגָּחָה! אִם כֵּן, אוּלַי גַּם תּוֹאִיל לְהַשְׁלִים לָנוּ אֶת־הַחֵלֶק הֶחָסֵר בַּסִּפּוּר? מָה אָמַר לְךָ הֶ'חָפֵץ חַיִּים', כֵּיצַד הִשְׁפִּיעַ עָלֶיךָ בְמִסְפַּר דַּקּוֹת הַשְׁפָּעָה כֹה עַזָּה?'.

'וַדַּאי', נַֽעֲנָה הָאִישׁ וְהִתְרַגְּשׁוּת נִכְּרָה בְּפָנָיו, 'זְכוּת הִיא בִשְׁבִילִי. אוּלַי חוֹשְׁבִים אַתֶּם שֶׁהֶ'חָפֵץ חַיִּים' נָשָׂא בְּאׇזְנַי דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין חוֹצְבֵי לֶהָבוֹת וּמַרְטִיטֵי נֶֽפֶשׁ, אַךְ לֹא. אֲסַפֵּר לָכֶם מָה אֵרַע שָׁם. אֲנִי זוֹכֵר זֹאת הֵיטֵב, מֵעוֹלָם לֹא מַשׁ הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה מִנֶּֽגֶד עֵינָי.

כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לְחַדְרוֹ שֶׁל הָרַב, הוּא לֹא אָמַר דָּבָר. רַק הִבִּיט בִּי בִשְׁתֵּי עֵינָיו הַטְּהוֹרוֹת, וְאָז הֵחֵֽלּוּ דְמָעוֹת לִזְלֹג מֵהֶן, וְהוּא בָכָה: שַׁאבֶּעס, אוֹי, שַׁאבֶּעס… שַׁבָּת הַקְּדוֹשָׁה… כָּךְ בְּמֶֽשֶׁךְ עֶֽשֶׂר דַּקּוֹת תְּמִימוֹת הֶֽחֱזִיק הֶ'חָפֵץ חַיִּים' בְּיָדִי וּבָכָה, מִבְּלִי לְהוֹסִיף דָּבָר. עָמַדְתִּי אָז שָׁם אָחוּז רֶֽטֶט, וּפָרַצְתִּי גַם אֲנִי בְּבֶכִי.

לְבַסּוֹף מָחָה הָרַב אֶת־עֵינָיו וְלִוַּֽנִי אֶל־הַדָּלֶת. דִּמְעוֹתָיו הַטְּהוֹרוֹת הָיוּ לִי כְמִכְוַת אֵשׁ – חֲרָטָה עֲצוּמָה מִלְּאָה אֶת־לִבִּי. מֵאָז, כְּלָל לֹא הָיִיתִי מְסֻגָּל אֲפִלּוּ לִרְצוֹת לְעַשֵּׁן סִיגַרְיָה בְּשַׁבָּת. מְבִינִים אַתֶּם אִם כֵּן מַדּוּעַ כֹּה נִסְֽעֲרָה רוּחִי לְשֵׁמַע הַסִּפּוּר?'.

הַקָּשִׁישׁ סִיֵּם אֶת־דְּבָרָיו, וְכׇל־הַנּוֹכְחִים לִוּוּ אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ וְנִפְרְדוּ מִמֶּנּוּ לְשָׁלוֹם. מִלּוֹתָיו הַֽמְרַגְּשׁוֹת, לִוּוּ אֶת־הָֽאֲנָשִׁים לְמֶֽשֶׁךְ יָמִים רַבִּים.

יְלָדִים יְקָרִים, רְאוּ כֵּיצַד עוֹרֵר הֶ'חָפֵץ חַיִּים' אֶת־נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הַבָּחוּר, בְּאַֽהֲבָה גְדוֹלָה, וּמִתּוֹךְ כְּאֵב וּדְאָגָה אֲמִתִּית לִקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת וּשְׁמִירַת הַמִּצְווֹת שֶׁל אוֹתוֹ תַלְמִיד. דִּמְעוֹתָיו פָּֽעֲלוּ, כְּפִי שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִפְעֹל כׇּל־נְאוּמֵי תוֹכָחָה וּמוּסָר שֶׁבָּעוֹלָם.

גַּם אָנוּ יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּדֵּל לְעוֹרֵר בְּקִרְבֵּנוּ אֶת־הַדְּאָגָה וְהָאִכְפַּתִּיּוּת לַזוּלַת. לְעוֹרֵר אֶת־נִשְׁמָתוֹ לִנְהֹג בְּדֶֽרֶךְ הַתּוֹרָה, מִתּוֹךְ אַֽהֲבָה גְדוֹלָה.

(עפ"י הספר 'נעימות נצח', חלק ב – עמוד 87, להרה"ג רבי יעקב שכנזי שליט"א)