הַשֶּֽׁמֶשׁ עָֽמְדָה לִשְׁקוֹעַ. רִבִּי עֲקִיבָא יָרַד מֵהַֽחֲמוֹר, וְנֶֽעֱמַד לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּצַד הַדָּרֶךְ. כְּשֶׁסִּיֵּים אֶת־תְּפִלָּתוֹ, הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ לִמְשִׂימָתוֹ הַֽחֲשׁוּבָה.
רִבִּי עֲקִיבָא, הַתַּנָּא הָֽאֱלֹקִי הַקָּדוֹשׁ, יָצָא לְבַדּוֹ לְמַסָּע חָשׁוּב. לִפְנֵי שֶׁיָּצָא מֵהַבַּֽיִת, לָקַח עִמּוֹ כַּמָּה דְבָרִים שֶׁיְּסַיְּעוּ לוֹ בִּנְסִיעָתוֹ: חֲמוֹר – כְּדֵי לִרְכֹּב עָלָיו בַּדֶּֽרֶךְ הָֽאֲרֻכָּה, וְנֵר גָּדוֹל – שֶׁלְּאוֹרוֹ יוּכַל לִלְמוֹד בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה. גַּם כַּמָּה מְגִלּוֹת קְלָף הִכְנִיס לְתַרְמִילוֹ, בָּהֶן לָמַד תּוֹרָה, וַֽעֲלֵיהֶן כָּתַב אֶת־חִדּוּשָׁיו.
בְּנוֹסָף, קָשַׁר עַל־גַּבֵּי הַֽחֲמוֹר סַל קָטָן, וְאֵלָיו הִכְנִיס תַּרְנְגוֹל. מַדּוּעַ זָקוּק הָיָה הַצַּדִּיק לְתַרְנְגוֹל? כְּדֵי שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ לוֹ כְּ'שָׁעוֹן מְעוֹרֵר', וִיסַיֵּיעַ לוֹ לָקוּם בַּֽעֲלוֹת הַשַּֽׁחַר לְלִמּוּדוֹ וּתְפִלָּתוֹ. כָּךְ דָּאַג רִבִּי עֲקִיבָא שֶׁגַּם בַּֽהֲלִיכָתוֹ בַּדֶּֽרֶךְ יוּכַל לְנַצֵּל אֶת־הַזְּמַן כָּרָאוּי לְלִמּוּד וַֽעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.
עִיר לְלֹא הַכְנָסַת אוֹרְחִים
הַשֶּֽׁמֶשׁ הָֽלְכָה וְשָֽׁקְעָה, וְהַדֶּֽרֶךְ עוֹד הָֽיְתָה אֲרֻכָּה. בְּאוֹתָם יָמִים, לִפְנֵי כְאַלְפַּֽיִם שָׁנָה, לֹא הִשְׁתַּמְּשׁוּ עֲדַֽיִן בְּחַשְׁמַל, וְלֹא הָיָה נִתָּן לְהַמְשִׁיךְ בַּדֶּֽרֶךְ בִּשְׁעוֹת הַֽחֲשֵׁכָה. רִבִּי עֲקִיבָא הֶחְלִיט לְהִכָּנֵס לָעִיר הַסְּמוּכָה, וּלְבַקֵּשׁ מֵאֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם לְהִתְאָרֵחַ בְּבֵיתוֹ בְּמֶֽשֶׁךְ הַלַּיְלָה. 'בְּוַדַּאי אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָעִיר יִשְׂמַח לְהַכְנִיסֵנִי לְבֵיתוֹ', כָּךְ חָשַׁב לְעַצְמוֹ.
כְּשֶׁנִּכְנַס לָעִיר, נִגַּשׁ לַבַּֽיִת הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאָה, וְדָפַק עַל הַדָּלֶת. הַדֶּֽלֶת נִפְתְּחָה וּמֵֽאֲחוֹרֶיהָ עָמַד אָדָם גָּבוֹהַּ, שֶׁעֵינָיו מְלֵאוֹת שִׂנְאָה. 'מָה אַתָּה צָרִיךְ?', שָׁאַל בְּחַשְׁדָנוּת.
'מְחַפֵּשׂ אֲנִי מְקוֹם אֵרוּחַ לִשְׁנַת הַלַּיְלָה', אָמַר רִבִּי עֲקִיבָא, 'הַאוּכַל לָלוּן בְּבֵיתְכֶם? אֲשַׁלֵּם לָכֶם כַּמָּה שֶׁתִּרְצוּ'.
'לֹא וָלֹא!' עָנָה הָאִישׁ בְּכַֽעַס, 'אֵינֶנּוּ מַכְנִיסִים אֲנָשִׁים זָרִים לְבֵיתֵנוּ!'.
רִבִּי עֲקִיבָא לֹא נִבְהַל. הוּא נִגַּשׁ לַבַּֽיִת הַסָּמוּךְ, וְגַם שָׁם בִּקֵּשׁ אֶת־אוֹתָהּ הַבַּקָּשָׁה. 'מַדּוּעַ שֶׁנַּכְנִיס אוֹתְךָ לְבֵיתֵנוּ?', הָֽיְתָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁקִּבֵּל, 'אֵינֶנּוּ מַכִּירִים אוֹתְךָ, וְאֵינֶנּוּ חַיָּבִים לְךָ שׁוּם דָּבָר'. כָּךְ הָיָה גַּם בִּשְׁאַר בָּֽתֵּי הָעִיר. תּוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם הָיוּ אֲנָשִׁים רְשָׁעִים וּבַֽעֲלֵי מִדּוֹת רָעוֹת, וְלֹא הָיוּ מוּכָנִים לְאָרֵחַ אַף אֶחָד.
אוֹר קָטָן בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה
אַךְ רִבִּי עֲקִיבָא לֹא הִצְטַעֵר וְלֹא דָאַג. הוּא נָהַג תָּמִיד לוֹמַר: 'כׇּל־מָה שֶׁהַשֵּׁם עוֹשֶׂה – לְטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה!'. גַּם כְּשֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁנִּרְאִים לָנוּ רָעִים, תָּמִיד נִזְכּוֹר שֶׁרַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְנַהֵל אֶת־הָעוֹלָם, וְהוּא יוֹדֵעַ מָה בֶּֽאֱמֶת טוֹב.
יָצָא רִבִּי עֲקִיבָא מֵהָעִיר, וּפָנָה אֶל־הַשָּׂדֶה הַסָּמוּךְ, שָׁם יֵאָלֵץ לְהַֽעֲבִיר אֶת־הַלַּיְלָה הַקָּרוֹב. הוּא יָרַד מֵהַֽחֲמוֹר, מָשַׁךְ אוֹתוֹ אַֽחֲרָיו לְתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְקָשַׁר אוֹתוֹ הֵיטֵב לָעֵץ שֶׁעָמַד שָׁם. גַּם אֶת־הַתַּרְנְגוֹל הוֹצִיא בִּזְהִירוּת מֵהַסַּל בּוֹ הָיָה מֻנָּח, וְקָשַׁר אֶת־רַגְלוֹ בַּחוּט. לְאַחַר מִכֵּן פָּתַח אֶת־תַּרְמִילוֹ, הוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶת־הַנֵּר, הִנִּיחַ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ עֲשָׁשִׁית קְטַנָּה, וְהִדְלִיק אוֹתוֹ.
כָּעֵת, סוֹף־סוֹף, נִהְיֶה מְעַט אוֹר. רִבִּי עֲקִיבָא נֶֽעֱמַד לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית, וּלְאַחַר שֶׁסִּיֵּים, הוֹצִיא מֵהַתַּרְמִיל אֶת־מְגִלּוֹת הַקְּלָף הַקְּדוֹשׁוֹת. הוּא הִתְיַשֵּׁב עַל מַחְצֶֽלֶת קַשׁ קְטַנָּה שֶׁפָּרַשׂ עַל־הַקַּרְקַע, וְהֵחֵל לִלְמוֹד בְּשִׂמְחָה וּבִנְעִימוּת. כַּֽעֲבוֹר מִסְפַּר רְגָעִים כְּבָר הָיָה כֻלּוֹ שָׁקוּעַ בַּסּוּגְיָה בָּהּ עָסַק, כְּאִלּוּ הוּא נִמְצָא בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ וְלוֹמֵד עִם תַּלְמִידָיו.
נוֹתַר לְלֹא דָבָר
אַךְ לְפֶֽתַע פִּתְאוֹם… חוֹשֶׁךְ מֻחְלָט הִשְׂתָּרֵר. רוּחוֹת סוֹֽעֲרוֹת הוֹפִיעוּ בְּאוֹפֶן בִּלְתִּי צָפוּי, וְכִבּוּ בְּאַחַת אֶת־הַנֵּר הַבּוֹעֵר. כָּעֵת לֹא יָכוֹל הָיָה רִבִּי עֲקִיבָא לְהַמְשִׁיךְ וְלִלְמוֹד.
אַךְ רִבִּי עֲקִיבָא לֹא נִבְהַל, וְלֹא דָאַג. הוּא רַק הֵרִים אֶת־עֵינָיו לַשָּׁמַֽיִם, וְחָזַר עַל סִיסְמָתוֹ: 'כׇּל־מָה שֶׁהַשֵּׁם עוֹשֶׂה – לְטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה!'.
הֶחְזִיר רִבִּי עֲקִיבָא אֶת־הַמְּגִלּוֹת לְתַרְמִילוֹ, קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע, נִשְׁכַּב עַל הַמַּחְצֶֽלֶת, וְעָצַם אֶת־עֵינָיו לִמְנוּחַת הַלַּיְלָה.
רְגָעִים סְפוּרִים עָֽבְרוּ, וּפִתְאוֹם… נִשְׁמַע קוֹל צִוְחַת תַּרְנְגוֹלֶת מְבוֹהֶֽלֶת… חָתוּל גָּדוֹל הֵגִיחַ מִבֵּין הַשִּׂיחִים, קָפַץ עַל הַתַּרְנְגוֹל הַמִּסְכֵּן, וְטָרַף אוֹתוֹ! כָּעֵת לֹא יִהְיֶה לַצַּדִּיק אֶת־הַתַּרְנְגוֹל שֶׁיְּסַיֵּיעַ לוֹ לְהִתְעוֹרֵר.
אַךְ רִבִּי עֲקִיבָא לֹא חָשַׁשׁ וְלֹא דָאַג. הוּא הִזְכִּיר לְעַצְמוֹ שׁוּב וָשׁוּב: 'כׇּל־מָה שֶׁהַשֵּׁם עוֹשֶׂה – לְטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה!'.
נִשְׁכַּב שׁוּב רִבִּי עֲקִיבָא וְנִסָּה לְהֵרָדֵם שֵׁנִית. הוּא מֻכְרָח לִישׁוֹן לְפָחוֹת כַּמָּה שָׁעוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲבוֹדַת הַיּוֹם שֶׁל מָחָר. אַךְ לֹא חָלַף זְמַן רַב מֵאָז נִרְדַּם, כְּשֶׁלְּפֶֽתַע… קוֹלוֹת אֲחֵרִים פִּלְּחוּ אֶת־הַדְּמָמָה.
אַרְיֵה אֵימְתָנִי, יָצָא בְּשֶֽׁקֶט מֵהַיַּֽעַר הַסָּמוּךְ, הִתְקָרֵב אַט אַט אֶל־הַֽחֲמוֹר מֵֽאֲחוֹרָיו, וְאָז הִתְנַפֵּל עָלָיו וְטָרַף אוֹתוֹ בְּשִׁנָּיו, כְּשֶׁהוּא גוֹרֵר אוֹתוֹ עִמּוֹ אֶל־הַיָּעַר. כָּעֵת יֵאָלֵץ רִבִּי עֲקִיבָא לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ בְּרַגְלָיו, לְלֹא חֲמוֹר לִרְכֹּב עָלָיו.
אַךְ רִבִּי עֲקִיבָא, גַּם הַפַּֽעַם, לֹא נִבְהַל וְלֹא דָאַג. הוּא רַק חָזַר וְאָמַר לְעַצְמוֹ: 'כׇּל־מָה שֶׁהַשֵּׁם עוֹשֶׂה – לְטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה!'. גַּם אִם כָּעֵת אֵין לִי נֵר, תַּרְנְגוֹל וַֽחֲמוֹר, הֲרֵי הַשֵּׁם הוּא זֶה שֶׁמְּנַהֵל אֶת־הָעוֹלָם, וְאִם כֵּן, הַכֹּל בְּוַדַּאי לְטוֹבָה!
הַהַצָּלָה הַמֻּפְלָאָה
נִרְדַּם שׁוּב רִבִּי עֲקִיבָא, כְּשֶׁהוּא מָלֵא בְּשִׂמְחָה וֶֽאֱמוּנָה בָּהַשֵּׁם. כַּֽעֲבוֹר שָׁעָה קַלָּה, קוֹלוֹת רָמִים וּמְבוֹהָלִים הֵעִירוּ אוֹתוֹ שׁוּב מִשְּׁנָתוֹ. הַפַּֽעַם, נִשְׁמְעוּ הַקּוֹלוֹת מִכִּוּוּן בָּֽתֵּי הָעִיר. הוּא שָׁמַע בְּכִיּוֹת, זַֽעֲקוֹת שֶֽׁבֶר, וְהַרְבֵּה רַֽעַשׁ וַֽהֲמֻלָּה. חוֹשֶׁךְ הַלַּיְלָה עֲדַֽיִן שָׂרַר, וְהִקְשָׁה עַל הָֽרְאִיָּה.
הִתְקָרֵב מְעַט רִבִּי עֲקִיבָא אֶל־הָעִיר, וְאָז הִבְחִינוּ עֵינָיו בַּדָּבָר הַנּוֹרָא שֶׁהִתְרַחֵשׁ. כׇּל־תּוֹשָׁבֵי הָעִיר עוֹמְדִים יַֽחַד, כְּשֶׁהֵם קְשׁוּרִים זֶה לָזֶה בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת בַּרְזֶל, וַֽחֲבוּרַת שׁוֹדְדִים אַכְזָרִיִּים, מוֹבִילָה אוֹתָם אֶל־הַשֶּֽׁבִי. רִחֵם עֲלֵיהֶם רִבִּי עֲקִיבָא בְּכׇל־לִבּוֹ, אַךְ לֹא יָכֹל לַֽעֲשׂוֹת דָּבָר.
'כָּעֵת אֲנִי מֵבִין הַכֹּל!', הִרְהֵר לְעַצְמוֹ רִבִּי עֲקִיבָא בְּהִתְרַגְּשׁוּת, 'נֵס גָּדוֹל קָרָה לִי הַלַּיְלָה! אִם הָיוּ תוֹשָׁבֵי הָעִיר מַכְנִיסִים אוֹתִי לְבֵיתָם, הֲרֵי אַף אוֹתִי הָיוּ לוֹקְחִים הַשּׁוֹדְדִים אֶל־הַשֶּֽׁבִי יַֽחַד אִתָּם. אִם הַנֵּר שֶׁלִּי הָיָה מַמְשִׁיךְ לְהָאִיר, הָיוּ מַבְחִינִים בִּי מֵרָחוֹק. וְאִם הַֽחֲמוֹר אוֹ הַתַּרְנְגוֹל הָיוּ נִשְׁאָרִים בַּחַיִּים וּמַשְׁמִיעִים אֶת־קוֹלוֹתֵיהֶם, גַּם אָז הָיוּ מַגִּיעִים אֵלַי הַשּׁוֹדְדִים הָֽרְשָׁעִים הַלָּלוּ. אָכֵן, כׇּל־מָה שֶׁהַשֵּׁם עוֹשֶׂה – לְטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה!'
חָזַר רִבִּי עֲקִיבָא לְבֵיתוֹ, סִפֵּר לְתַלְמִידָיו אֶת־הַסִּפּוּר, וְאָמַר לָהֶם: 'בְּכׇל־מַצָּב בּוֹ תִהְיוּ, זִכְרוּ תָמִיד: כׇּל־מָה שֶׁהַשֵּׁם עוֹשֶׂה – לְטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה!'
יְלָדִים יְקָרִים! מִסִּפּוּר מְרַתֵּק זֶה נִלְמָד עַל חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל הָֽאֱמוּנָה בָּהַשֵּׁם שֶׁמַּשְׁגִּיחַ וְנִמְצָא אִתָּנוּ תָּמִיד, בְּכׇל־מָקוֹם וּבְכׇל־מַצָּב. תָּמִיד נִזְכּוֹר שֶׁהַשֵּׁם מַנְהִיג אֶת־כׇּל־הַמִּתְרַחֵשׁ בָּעוֹלָם, וְהַכֹּל הוּא רַק לְטוֹבָה.
(עפ"י מסכת ברכות דף ס עמוד ב)
