הַקּוּפָּה שֶׁהִצִּילָה חַיִּים

'רִבִּי בִנְיָמִין הַצַּדִּיק', כָּךְ כִּנּוּ כֻלָּם אֶת רִבִּי בִנְיָמִין, עַל שֵׁם קֻפַּת הַצְּדָקָה עָלֶיהָ הָיָה מְמֻנֶּה.

כׇּל־מִי שֶׁנְּדָבוֹ לִבּוֹ לְהַֽעֲנִיק מִכַּסְפּוֹ לַֽעֲנִיִּים – יָדַע שֶׁכְּדַאי לוֹ לָשִׂים מְעוֹתָיו בְּקֻפָּתוֹ שֶׁל רִבִּי בִנְיָמִין, כָּךְ לָבֶֽטַח יַגִּיעַ הַכֶּֽסֶף לְיִעוּדוֹ וִיחַיֶּה אֶת־הַנִּזְקָקִים הָֽאֲמִתִּיִּים.

כׇּל־עָנִי וְנִזְקָק יָדַע אֶת־כְּתׇבְתּוֹ שֶׁל רִבִּי בִנְיָמִין – הַכְּתֹבֶת בָּהּ אֵין מְשִׁיבִים פָּנָיו שֶׁל אֶבְיוֹן חִנָּם.

רִבִּי בִנְיָמִין בְּצִדְקוּתוֹ וּבִמְסִירוּתוֹ נִהֵל בִּתְבוּנָה אֶת־הַקֻּפָּה, כָּךְ שֶׁיַּֽעֲלֶה בְיָדוֹ לְכַלְכֵּל בְּעֶזְרָתָהּ אֶת־נִצְרָכֵי הָעִיר תָּמִיד.

כָּעֵת הָיָה רִבִּי בִנְיָמִין יָשׁוּב עַל יַד שֻׁלְחָנוֹ, לְפָנָיו מוּנָחוֹת קֻפַּת הַכֶּֽסֶף, וְהָֽרְשִׁימוֹת הָֽאֲרֻכּוֹת שֶׁל הַנְּדִיבִים וְהַנִּזְקָקִים.

הַמַּצָּב הָיָה קָשֶׁה. הַשָּׁנָה הָֽיְתָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת, וְאַף הָֽעֲשִׁירִים שֶׁתָּמִיד נָֽתְנוּ בְרֹחַב לִבָּם – נֶֽאֶלְצוּ הַשָּׁנָה לְהַפְחִית מִתְּרוּמוֹתֵיהֶם. הַכֶּֽסֶף בַּקֻּפָּה אָזַל, גַּם הַמְּעַט שֶׁכֵּן הֵבִיאוּ עֲשִׁירֵי הָעִיר בְּמַֽאֲמַצִּים – חֻלַּק עַד מְהֵרָה וְלֹא הִסְפִּיק לְכׇל־עֲנִיֵּי הָעִיר.

רִבִּי בִנְיָמִין חָכַךְ בְּדַעְתּוֹ, אֶל־מִי יוּכַל לִפְנוֹת? כֻּלָּם כְּבָר נָֽתְנוּ כְּכׇל־יְכׇלְתָּם. הוּא עָבַר שׁוּב וָשׁוּב עַל הָֽרְשִׁימָה שֶׁבְּיָדוֹ, כְּשֶׁלְּפֶֽתַע נִשְׁמְעוּ דְפִיקוֹת בַּדָּלֶת.

מְצוּקַת הָאַלְמָנָה וִילָדֶיהָ

בָּפֶֽתַח נִצְּבָה אִשָּׁה דַלָּה וּכְאוּבָה. 'רִבִּי!', הִיא קָֽרְאָה בְקוֹל נוֹאָשׁ, 'פַּרְנְסֵנִי!'.

'אוֹיָה', הִרְהֵר רִבִּי בִנְיָמִין, 'טֶֽרֶם הִסְפַּקְתִּי לְגַיֵּס מָעוֹת נוֹסָפוֹת, וּכְבָר הִגִּיעָה אִשָּׁה נִזְקֶֽקֶת לְפִתְחִי!'.

רִבִּי בִנְיָמִין חָשׁ אוֹבֵד עֵצוֹת. מֵעוֹלָם לֹא הֵשִׁיב פְּנֵי אָדָם נִזְקָק רֵיקָם, וְכֵיצַד יַֽעֲשֶׂה זֹאת כָּעֵת? אַךְ מֵאִידָךְ, הַקֻּפָּה אָכֵן רֵיקָה! אַף פְּרוּטָה אַחַת לֹא נוֹתְרָה בָהּ.

בַּצַּר לוֹ, הֵשִׁיב רִבִּי בִנְיָמִין לָאִשָּׁה: 'אֲנִי כֹה מִצְטַעֵר, אַךְ אֵין בְּיָדִי דָבָר לָתֵת כָּעֵת… הַשָּׁנָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת וְהַמַּחְסוֹר הִגִּיעַ אַף אֶל־בָּתֵּיהֶם שֶׁל נְדִיבֵי הָעִיר… צַר לִי'.

'רִבִּי!', פָּֽרְצָה הָאִשָּׁה בִבְכִי, 'אַלְמָנָה אֲנִי, וְשִׁבְעָה יְלָדִים רַכִּים לִי. בְּבֵיתִי אֵין אַף פַּת לֶֽחֶם עֲבוּרֵנוּ. אִם אָשׁוּב כָּעֵת הַבַּיְתָה בְּיָדַֽיִם רֵיקוֹת – אֲנִי וּבָנַי נָמוּת בָּרָעָב. מִזֶּה מִסְפַּר יָמִים שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים רַק פֵּרוּרִים שֶׁנּוֹתְרוּ בַּבָּיִת…'.

רִבִּי בִנְיָמִין לֹא יָדַע מָה לַֽעֲשׂוֹת – כֵּיצַד יַנִּיחַ אִשָּׁה עֲנִיָּה זוֹ בְּצָרָתָהּ?

מַה־תְּקַבֵּל הָאַלְמָנָה?

לְפֶֽתַע עָלָה בְדַעְתּוֹ רַֽעֲיוֹן. רַֽעֲיוֹן פָּשׁוּט אׇמְנָם, אַךְ מְעַט קָשֶׁה לְבִצּוּעַ: הוּא פָנָה אֶל־הַמִּטְבָּח הַצָּנוּעַ שֶׁבְּבֵיתוֹ, וְנָטַל סַל גָּדוֹל. גַּם בְּבֵיתוֹ שֶׁל רִבִּי בִנְיָמִין נִכְּרוּ אוֹתוֹתֶיהָ שֶׁל הַתְּקוּפָה הַקָּשָׁה, וּמְעַט מוּצְרֵי הַמָּזוֹן שֶׁהָיוּ לוֹ, אֲמוּרִים הָיוּ לְהַסְפִּיק לוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ.

אַךְ לַמְרוֹת הַקֹּשִׁי, יָדַע רִבִּי בִנְיָמִין שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַֽעֲזֹב מִשְׁפָּחָה עֲנִיָּה זוֹ לְנַפְשָׁהּ, וְלָתֵת לָהֶם חָלִילָה לִגְוֹעַ בָּרָעָב – פְּשׁוּטוֹ כְמַשְׁמָעוֹ.

הוּא הִפְרִישׁ מִכׇּל־מְזוֹנוֹתָיו מְעַט, וְשָׁב אֶל־הַפֶּֽתַח, כְּשֶׁבַּסַּל שֶׁבְּיָדוֹ מֻנַּֽחַת אֲרוּחָה לָאִשָּׁה וְלִילָדֶיהָ. 'הִנֵּה', אָמַר, 'בּוֹאוּ גַם מָחָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִשָּֽׁאֲרוּ רְעֵבִים לְפַת לָחֶם'.

פִּיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה לֹא פָסַק מִלְּבָרֵךְ אֶת־רִבִּי בִנְיָמִין, וְהִיא שָׁבָה לְבֵיתָהּ.

הַיְּלָדִים הַמֻּרְעָבִים וְהַֽחֲלוּשִׁים שֶׁבָּבַיִת אָֽכְלוּ, וְשָׂבָה אֲלֵיהֶם נַפְשָׁם.

לֹא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד הֵזִין רִבִּי בִנְיָמִין אֶת־הַמִּשְׁפָּחָה הַדַּלָּה. בְּמֶֽשֶׁךְ מִסְפַּר יָמִים הִתְמִיד לְהָכִין סַל מָזוֹן לָאַלְמָנָה וּלְשִׁבְעַת הַיְּתוֹמִים.

בַּֽחֲלוֹף מִסְפַּר יָמִים, שׁוּב נִכְנְסוּ סְכוּמֵי כֶֽסֶף לְקֻפַּת הַצְּדָקָה, וְרִבִּי בִנְיָמִין נָתַן לָאִשָּׁה הָאַלְמָנָה תְּרוּמָה, שֶׁאִפְשְׁרָה לָהּ לִדְאֹג לְמִשְׁפַּחְתָּהּ בְּעַצְמָהּ.

רִבִּי בִנְיָמִין הַצַּדִּיק נוֹפֵל לְמִשְׁכָּב

בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, בְּבֵיתוֹ שֶׁל רִבִּי בִנְיָמִין הַצַּדִּיק אֵרַע מְאֹרָע מְצַעֵר וּמַדְאִיג: רִבִּי בִנְיָמִין נָפַל לְמִשְׁכָּב, וּמַצָּבוֹ הָלַךְ וְהוּרַע. מִיּוֹם לְיוֹם הִדַּרְדְּרָה בְרִיאוּתוֹ, וְאַף הָרוֹפֵא שֶׁנִּקְרָא לְטַפֵּל בּוֹ – לֹא יָכוֹל הָיָה לַֽעֲזֹר הַרְבֵּה.

'רְאוּ', אָמַר הָרוֹפֵא לִבְנֵי בֵיתוֹ שֶׁל רִבִּי בִנְיָמִין, 'אֲבִיכֶם חוֹלֶה מְאֹד, יָמָיו סְפוּרִים. זוֹהִי מַֽחֲלָה קָשָׁה וְכָעֵת כְּבָר אֵין מָזוֹר לְמַֽחֲלָתוֹ'.

לַמְרוֹת דְּבָרָיו הַנֶּֽחֱרָצִים שֶׁל הָרוֹפֵא, לֹא אָֽמְרוּ בְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה נוֹאָשׁ. הֵם לֹא חָֽדְלוּ מִתְּפִלּוֹתֵיהֶם לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְרִבִּי בִנְיָמִין, אַךְ עַל פִּי דֶֽרֶךְ הַטֶּֽבַע – כְּבָר לֹא נוֹתְרָה תִקְוָה.

עַל־עֶֽרֶשׂ דְּוָי

הֲתֵדְעוּ יְלָדִים, מָה אֵרַע? מְסַפֶּֽרֶת לָנוּ הַגְּמָרָא שֶׁבִּשְׁלַב זֶה הִתְגַּיְּסָה פָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה לְעֶזְרָתוֹ שֶׁל רִבִּי בִנְיָמִין.

בָּאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי כִסֵּא הַכָּבוֹד, וְהִתְחַנְּנוּ לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ: 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַתָּה אָמַרְתָּ שֶׁ'כׇּל־הַמְקַיֵּים נֶֽפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ קִיֵּים עוֹלָם מָלֵא'. וַֽהֲרֵי בִנְיָמִין הַצַּדִּיק הֶֽחֱיָה אִשָּׁה אַלְמָנָה וְשִׁבְעָה יְלָדִים רַכִּים. הַאִם זֶהוּ שְׂכָרוֹ – לָמוּת צָעִיר בְּשָׁנִים?'.

שָׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְפִלָּתָם, וְאָסַף גַּם אֶת־תְּפִלּוֹתֵיהֶם הַחַמּוֹת שֶׁל בְּנֵי הַבָּיִת. יַֽחַד עִם זְכֻיּוֹת הַצְּדָקָה הָרַבּוֹת שֶׁל רִבִּי בִנְיָמִין – נִקְרַע גְּזַר הַדִּין הַנּוֹרָא.

אָז הִבְחִינוּ בְּנֵי הַבַּיִת, בְּנֵס הַמִּתְרַחֵשׁ לְנֶֽגֶד עֵינֵיהֶם: מִמִּטַּת חׇלְיוֹ כְּשֶׁהוּא חָלוּשׁ וּמָלֵא מַכְאוֹבִים, הֵחֵל רִבִּי בִנְיָמִין לְהִתְחַזֵּק וּלְהַבְרִיא. לֹא זוֹ בִלְבַד שֶׁדְּבָרָיו שֶׁל הָרוֹפֵא נִתְבַּדּוּ, אֶלָּא יוֹתֵר מִכָּךְ – תּוֹךְ זְמַן קָצָר הֶֽחֱלִים רִבִּי בִנְיָמִין לַֽחֲלוּטִין, וְעָמַד עַל רַגְלָיו, וְהֶֽאֱרִיךְ יָמִים וְשָׁנִים. עֶשְׂרִים וּשְׁתַּֽיִם שָׁנָה נוֹסְפוּ לְחַיָּיו, וְהוּא חַי בִבְרִיאוּת אֵיתָנָה, וְלֹא פָסַק מִמַּֽעֲשֵׂי הַצְּדָקָה הַמֻּפְלָאִים שֶׁלּוֹ.

רְאוּ יְלָדִים יְקָרִים, כֵּיצַד יָכוֹל מַֽעֲשֶׂה טוֹב – מַֽעֲשֵׂה חֶֽסֶד, צְדָקָה אוֹ הִתְגַּבְּרוּת, לִפְעֹל בַּשָּׁמַֽיִם, וּלְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ אֶת־כׇּל־הַגְּזֵרוֹת. הַמַּֽעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים נִשְׁמָרִים לִזְכוּתֵנוּ אֵצֶל מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, שֶׁתָּמִיד מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְעוֹשֵׂי מִצְווֹתָיו.

(על פי מסכת בבא בתרא דף יא, עמוד א)