דלג לתוכן
רֵיחַ חֲמַצְמַץ קָלוּשׁ נִשָּׂא בַּֽחֲלַל הַבָּיִת.
רַב הוּנָא הֵרִים אֶת־רֹאשׁוֹ מִן הַסֵּפֶר וְרִחְרַח אֶת־הָֽאֲוִיר. מֵאַֽיִן מַגִּיעַ הָרֵיחַ הַזֶּה? הוּא גָלַל אֶת־הַמְּגִלָּה וְנִפְנָה לְחַפֵּשׂ אַחַר מְקוֹרוֹ שֶׁל הָרֵיחַ.
הָאֵד הַדַּק הוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל־הַמַּדְרֵגוֹת הַצָּרוֹת שֶׁבְּפִנַּת הַבָּיִת. בִּזְהִירוּת יָרַד בָּהֶן רַב הוּנָא, כַּֽאֲשֶׁר מִפְּסִיעָה לִפְסִיעָה מִתְגַּבֵּר הַנִּיחוֹחַ וְהָֽאֲוִיר נַֽעֲשָׂה חָנוּק וְקָשֶׁה לִנְשִׁימָה.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל גֶּֽרֶם הַמַּדְרֵגוֹת, נִצַּב רַב הוּנָא בְּפִתְחוֹ שֶׁל מַרְתֵּף הַיֵּינוֹת שֶׁלּוֹ. חֲמַצְמַצּוּת כְּבֵדָה מִלְּאָה אֶת־הַמַּרְתֵּף, וְאִלּוּ רֵיחוֹ הֶעָמֹק וְהֶעָשִׁיר שֶׁל הַיַּֽיִן נֶעְדַּר מִמֶּנּוּ לַֽחֲלוּטִין.
'מָה אֵרַע?', תָּהָה רַב הוּנָא, וְנִגַּשׁ אֶל־הֶחָבִית הָרִאשׁוֹנָה בַּשּׁוּרָה הָֽאֲרֻכָּה. הוּא הֵרִים אֶת־מִכְסֵה הֶחָבִית, וְהִנֵּה שֹׁד וָשָׁבֶר: כׇּל־הַיַּֽיִן שֶׁבְּחָבִית הֶֽחֱמִיץ!
בּוּעוֹת זְעִירוֹת תָּֽסְסוּ עַל דֹּפֶן הָעֵץ, וְגַל שֶׁל רֵיחַ חָמוּץ וְעַז הִכָּה בְּפָנָיו.
הוּא סָגַר אֶת־הַמִּכְסֶה וְנִגַּשׁ לִבְדֹּק אֶת־הֶחָבִית הַשְּׁנִיָּה, וּלְאַֽחֲרֶיהָ אֶת־הַשְּׁלִישִׁית וְאֶת־הָֽרְבִיעִית…
אַרְבַּע מֵאוֹת חָבִיּוֹת הָיוּ לְרַב הוּנָא בְּמַרְתְּפוֹ. וּבְכֻלָּן, לְלֹא יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל, הֶֽחֱמִיץ הַיַּֽיִן הַמְּשֻׁבָּח וְהָפַךְ לְחֹמֶץ.
מֻדְאָג וּמִצְטַעֵר עָלָה רַב הוּנָא בַּֽחֲזָרָה אֶל־הַבָּיִת. הוּא פָנָה שׁוּב אֶל־הַסֵּפֶר שֶׁנִּשְׁאַר עַל־הַשֻּׁלְחָן בְּעוֹדוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַהֶפְסֵד הַגָּדוֹל כְּדֵי לָשׁוּב וְלַֽעֲסֹק בְּלִמּוּדוֹ שֶׁהֻפְרַע.
עֲצָתָם שֶׁל הַֽחֲכָמִים
לֹא הִסְפִּיק רַב הוּנָא לִשְׁקֹעַ שׁוּב בַּסֵּפֶר, כַּֽאֲשֶׁר דְּפִיקוֹת נִשְׁמְעוּ עַל הַדָּלֶת.
'יָבוֹא!', הוּא קָרָא.
בַּפֶּֽתַח נִצְּבוּ מִסְפַּר חֲכָמִים שֶׁבָּאוּ לִלְמֹד עִמּוֹ.
הִתְיַשְּׁבוּ הַֽחֲכָמִים סְבִיב שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל רַב הוּנָא, שֶׁהָיָה אָמוֹרָא חָשׁוּב וְתַלְמִיד חָכָם גָּדוֹל, וְנִפְנוּ לִפְתֹּחַ אֶת־סִפְרֵיהֶם.
'מַהוּ הָרֵיחַ הַנּוֹרָא הַזֶּה?', שָׁאַל אֶחָד מֵהֶם בְּשָׁקֶט.
'הוֹ', נֶֽאֱנַח רַב הוּנָא, 'אֵֽלּוּ חָבִיּוֹת הַיַּֽיִן שֶׁבַּמַּרְתֵּף – הֵן הֶֽחֱמִיצוּ כֻּלָּן!'.
קוֹלוֹת צַֽעַר וּפְלִיאָה נִשְׁמְעוּ מִפִּיּוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הַֽחֲבוּרָה.
'אִם יֻרְשֶׁה לִי', אָמַר חָכָם אֶחָד, 'כַּֽאֲשֶׁר בָּֽאָה צָרָה כָזוֹ – הֲרֵי סִימָן הוּא שֶׁצָּרִיךְ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַֽעֲשִׂים. אוּלַי נַֽעֲשָׂה עָווֹן כׇּל־שֶׁהוּא שֶׁבְּשֶׁלּוֹ הֶֽחֱמִיץ כׇּל־הַיָּיִן?'.
פָּנָיו שֶׁל רַב הוּנָא הִרְצִינוּ: 'וְכִי חָשׁוּד אֲנִי בְעֵינֵיכֶם עַל עֲווֹנוֹת שֶׁכָּאֵֽלּוּ?', שָׁאַל.
מִיָּד פָּתַח אֶת־פִּיו חָכָם אַחֵר וְעָנָה: 'וְכִי חָשׁוּד בְּעֵינֶיךָ רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁבְּלֹא דִין יָבִיא עָלֶיךָ צַֽעַר כָּזֶה?'.
רַב הוּנָא הִשְׁפִּיל אֶת־עֵינָיו וְחִכֵּךְ מְעַט בְּמַֽחֲשַׁבְתּוֹ. הוּא נִסָּה לְהִזָּכֵר – הַאִם לָאַֽחֲרוֹנָה עָבַר עַל אִסּוּר כׇּל־שֶׁהוּא? אוּלַי זִלְזֵל בְּמִצְוָה כָל־שֶׁהִיא חָלִילָה?
הוּא לֹא הִצְלִיחַ לְהַֽעֲלוֹת דָּבָר כָּזֶה בְדַעְתּוֹ.
מִשֶּׁלֹּא נִזְכַּר בְּדָּבָר, נָשָׂא אֶת־עֵינָיו אֶל־הַֽחֲכָמִים, הֶֽעֱבִיר אֶת־מַבָּטוֹ בֵינֵיהֶם וּבִקֵּשׁ: 'אִם יֵשׁ כָּאן מִישֶׁהוּ שֶׁשָּׁמַע אוֹדוֹתַי אֵיזֶה דָבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אָֽנָּא יֹאמַר לִי'.
מַהוּ הֶעָווֹן שֶׁבְּיָדוֹ שֶׁל רַב הוּנָא?
הַֽחֲכָמִים חָֽשְׁבוּ מְעַט, עַד שֶׁנַּֽעֲנָה אֶחָד מֵהֶם וְאָמַר: 'נִזְכַּר אֲנִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי פַֽעַם, שֶׁכְּבוֹדוֹ אֵינוֹ נוֹתֵן לַֽאֲרִיסוֹ אֶת־מְלוֹא חֶלְקוֹ'.
רַב הוּנָא עָסַק לְמִחְיָתוֹ בְּיִצּוּר יַֽיִן וּמְכִירָתוֹ, לְשֵׁם כָּךְ הָיָה בִרְשׁוּתוֹ כֶּֽרֶם עֲנָבִים. אַךְ רַב הוּנָא עַצְמוֹ לָמַד כׇּל־הַיּוֹם תּוֹרָה, וְלָכֵן הֶֽעֱסִיק 'אָרִיס' בַּכָּרֶם. מַה־זֶּה 'אָרִיס' אַתֶּם שׁוֹֽאֲלִים? וּבְכֵן, 'אָרִיס' הוּא מִי שֶׁעוֹבֵד אֶת־אַדְמָתוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר, אַךְ לֹא תְמוּרַת מַשְׂכֹּרֶת, אֶלָּא תְמוּרַת חֵלֶק מִן הַיְּבוּל.
כָּעֵת נִזְכַּר אֶחָד מִן הַֽחֲכָמִים, שֶׁשָּׁמַע שֶׁרַב הוּנָא אֵינוֹ נוֹתֵן לַֽאֲרִיסוֹ אֶת־כׇּל־חֶלְקוֹ בְּפֵרוֹת הַכָּרֶם.
'אֲנִי אֵינִי נוֹתֵן לוֹ חֶלְקוֹ?', הֻפְתַּע רַב הוּנָא לְמִשְׁמַע הַדְּבָרִים. 'הֲרֵי הוּא נוֹטֵל יוֹתֵר מִכְּפִי חֶלְקוֹ בְּעַצְמוֹ! לְהֵפֶךְ, הוּא זֶה שֶׁבְּקֹשִׁי מוֹתִיר לִי אֶת־חֶלְקִי בְּכַרְמִי… זוֹ הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁאֵינִי מַפְרִישׁ עֲבוּרוֹ מִן הַיְּבוּל', אָמַר רַב הוּנָא.
'הֲרֵי זֶה בְדִיּוּק מַה־שֶּׁאוֹמְרִים כֻּלָּם כְּמָשָׁל', הֵשִׁיב לוֹ הֶחָכָם. "בָּתַר גַּנָּבָא גְנוֹב וְטַֽעֲמָא טְעוֹם' – לְאַחַר הַגַּנָּב, גְּנֹב – וּטְעַם אֶת־הַטָּעַם. כְּלוֹמַר – גַּם אִם אַתָּה גוֹנֵב מֵהַגַּנָּב, וְאוּלַי אֵין בְּכָךְ עֲבֵרָה, עֲדַֽיִן אַתָּה טוֹעֵם אֶת־הַטַּֽעַם שֶׁל הַגְּנֵבָה. וּוַדַּאי שֶׁאֵין זֶה רָאוּי לְאָדָם גָּדוֹל, וְהַדָּבָר מַשְׁאִיר רֹשֶׁם לֹא חִיּוּבִי עַל־הַנָּפֶשׁ'.
'לָכֵן, לַמְרוֹת שֶׁהָאָרִיס אׇמְנָם גּוֹנֵב מִמְּךָ אֶת־הָֽעֲנָבִים – בְּכׇל־אֹפֶן אָסוּר לְךָ לִגְנֹב מִמֶּנּוּ בַּֽחֲזָרָה אֶת־חֶלְקוֹ'.
רַב הוּנָא קִבֵּל מִיָּד אֶת־הַתּוֹכָחָה וְהֵשִׁיב: 'צוֹדְקִים אַתֶּם! מְקַבֵּל אֲנִי עָלַי שֶׁמֵּעַתָּה וָאֵילָךְ אֶחְלֹק אִתּוֹ תָמִיד, וְאֶתֵּן לוֹ אֶת־חֶלְקוֹ בִּזְמוֹרוֹת הַגֶּֽפֶן הַנּוֹתָרוֹת!'.
עַתָּה מִשֶּׁחָשׁ רַב הוּנָא שֶׁהֵבִין אֶת־סִבַּת הַצָּרָה, וְאַף נִמְצְאָה לוֹ דֶּֽרֶךְ לְתִקּוּן – נָחָה עָלָיו דַּעְתּוֹ. כָּעֵת הֵחֵל לִלְמֹד תּוֹרָה עִם הַֽחֲכָמִים, שֶֽׁהֲרֵי לְשֵׁם כָּךְ הִגִּיעוּ אֵלָיו.
חֹמֶץ בֶּן־יַֽיִן
לְאַחַר זְמַן מָה, עָֽזְבוּ הַֽחֲכָמִים אֶת־הַבַּֽיִת, וְרַב הוּנָא נִפְנָה לְטַפֵּל בְּאַרְבַּע מֵאוֹת חָבִיּוֹת הַחֹמֶץ שֶׁבַּמַּרְתֵּף.
בְּחֹסֶר בְּרֵרָה, זִמֵּן אֵלָיו סַבָּלִים, שֶׁיְּסַיְּעוּ לוֹ לְהוֹצִיא אֶת־הֶחָבִיּוֹת אֶל הַשּׁוּק. שָׁם יְהֵא עָלָיו לִמְכֹּר אוֹתָם כְּחֹמֶץ פָּשׁוּט בִּמְחִיר מוּזָל.
אַךְ עוֹד בְּטֶֽרֶם הוּצְאוּ כׇּל־חָבִיּוֹת הַחֹמֶץ מִן הַמַּרְתֵּף, עָֽבְרָה בַשּׁוּק בְּשׂוֹרָה חֲדָשָׁה: מַחְסוֹר חָמוּר בְּחֹמֶץ!
כְּשֶׁנּוֹדַע דְּבַר הַמַּחְסוֹר בְּחֹמֶץ, חָֽשְׁשׁוּ הָֽאֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יַצְלִיחוּ לְהַשִּׂיג חֹמֶץ בַּתְּקוּפָה הַקְּרוֹבָה. מִיָּד הֵחֵֽלּוּ כֻלָּם לָרוּץ אֶל־הַשּׁוּק, לְנַסּוֹת לִקְנוֹת מְעַט מֵהַחֹמֶץ שֶׁנִּשְׁאַר בַּֽחֲנוּיוֹת. הָֽאֲנָשִׁים הִתְחָרוּ בֵינֵיהֶם עַל־מְעַט הַחֹמֶץ שֶׁנּוֹתַר, כְּשֶׁמִּי שֶׁבְּאֶפְשָׁרוּתוֹ מַבְטִיחַ לַמּוֹכֵר תַּשְׁלוּם גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁיִּמְכֹּר אֶת־הַחֹמֶץ דַּוְקָא לוֹ.
תּוֹךְ זְמַן קָצָר זִנְּקוּ מְחִירֵי הַחֹמֶץ לִגְבָהִים, וְהִתְחָרוּ בִּמְחִירֵי הַיֵּינוֹת הַמְּשֻׁבָּחִים.
פּוֹֽעֲלָיו שֶׁל רַב הוּנָא לֹא הֻצְרְכוּ לַֽעֲבֹד כׇּל־כָּךְ קָשֶׁה: סוֹֽחֲרֵי הַחֹמֶץ הַבְּהוּלִים הִגִּיעוּ עַד פֶּֽתַח הַבַּֽיִת, מְשַׁלְּמִים בְּמֵיטַב כַּסְפָּם עַל חָבִיּוֹת הַחֹמֶץ שֶׁהֹֽעֲלוּ מִן הַמַּרְתֵּף.
עַד מְהֵרָה נִמְכְּרָה כׇּל־סְחוֹרָתוֹ שֶׁל רַב הוּנָא, וּפַרְנָסָתוֹ הִזְדַּמְּנָה לוֹ מַמָּשׁ כִּבְכׇל־שָׁנָה, עֵת מָכַר בְּדָמִים מְרֻבִּים יַֽיִן מְשֻׁבָּח לְכׇל־דּוֹרֵשׁ.
יְלָדִים יְקָרִים, מַֽעֲשֶׂה נִפְלָא זֶה מְלַמְּדֵנוּ שֶׁכׇּל־הַבְּרִיאָה כֻלָּהּ עוֹמֶֽדֶת הָכֵן, לַֽעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לְכׇל־מְאֹרָע יֵשׁ סִבָּה וְתַכְלִית, וְעָלֵינוּ מֻטָּל לְהִתְבּוֹנֵן, וּלְתַקֵּן אֶת־דְּרָכֵינוּ.
(עפ"י מסכת ברכות ה:)
