דלג לתוכן
הַֽחֲמוֹר הִתְרַחֵק אַט אַט בְּמוֹרַד הַשְּׁבִיל. רֶֽגַע לִפְנֵי שֶׁנֶּֽעֱלַם מֵעֵינֶיהָ שֶׁל אִשְׁתּוֹ הַצְּעִירָה, הֵנִיף בַּעְלָהּ הָרוֹכֵב אֶת־יָדוֹ וְנִפְנֵף לְשָׁלוֹם בַּפַּֽעַם הָאַֽחֲרוֹנָה.
'מָתַי אָשׁוּב לִרְאֹתוֹ?', הִרְֽהֲרָה הָאִשָּׁה.
הָיָה זֶה אַךְ חֳדָשִׁים מִסְפָּר לְאַחַר נִשּׂוּאֵיהֶם, אֲבָל הָאִשָּׁה הַצַּדֶּֽקֶת לֹא עִכְּבָה בְעַד בַּעְלָהּ הַמַּתְמִיד, לָצֵאת אֶל הַדֶּֽרֶךְ הָֽאֲרֻכָּה, לִנְסֹעַ לִלְמוֹד תּוֹרָה אֵצֶל רִבִּי עֲקִיבָא.
הַבַּֽעַל הַצָּעִיר, חֲנַנְיָה בֶן־חֲכִינַאי, לֹא יָדַע אַף הוּא מָתַי יָשׁוּב. הוּא נִפְגַּשׁ עִם יְדִידוֹ רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, וְיַֽחַד עָשׂוּ אֶת־דַּרְכָּם לִבְנֵי בְרַק הָֽרְחוֹקָה. בְּהַגִּיעָם, נִכְנְסוּ אֶל־יְשִׁיבָתוֹ שֶׁל הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ רִבִּי עֲקִיבָא וְתֵכֶף וּמִיָּד שָֽׁקְעוּ בְלִמּוּד.
לֵילוֹת כַּיָּמִים עָֽסְקוּ רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה וְאַלְפֵי הַתַּלְמִידִים בַּתּוֹרָה. רַבִּים מֵהֶם גָּלוּ מִבָּֽתֵּיהֶם הַמְרֻחָקִים לִמְקוֹם הַתּוֹרָה, אֲבָל הַמַּֽאֲמָץ הָיָה כְדַאי. מִיּוֹם לְיוֹם אָכֵן הִתְעַלּוּ תַּלְמִידִים אֵֽלּוּ בַּתּוֹרָה, וְהָֽפְכוּ לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים עֲצוּמִים.
בֵּינְתַֽיִם בַּעֲיָרָה, שָֽׁרְתָה הַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנָהּ הַחַמִּים שֶׁל אֵשֶׁת רִבִּי חֲנַנְיָה: תִּינֹקֶת חֲמוּדָה נוֹלְדָה!
מִכְתָּב נִשְׁלַח אֶל־רִבִּי חֲנַנְיָה, לְבַשְּׂרוֹ עַל הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה. עַל אַף שֶׁשָּׂמַח וְשָֽׂמְחוּ עִמּוֹ כָל־בְּנֵי הַֽחֲבוּרָה, נוֹתַר רִבִּי חֲנַנְיָה בֵּין כׇּתְלֵי הַיְּשִׁיבָה וְהִמְשִׁיךְ לַֽעֲסֹק בַּתּוֹרָה.
רַעְיָתוֹ שֶׁל רִבִּי חֲנַנְיָה גִּדְּלָה בִמְסִירוּת אֶת־בִּתָּהּ, כַּֽאֲשֶׁר מִדֵּי פַֽעַם הֵן שׁוֹלְחוֹת מִכְתָּבִים לָאָב הָרָחוֹק מִן הַבָּיִת.
חָלְפוּ הַשָּׁנִים, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנִים שֶׁל עָמָל רָצוּף בַּתּוֹרָה. שׁוּב הִגִּיעַ הַשָּׁלִיחַ כְּהֶרְגֵּלוֹ עִם הַמִּכְתָּבִים מֵהַמִּשְׁפָּחוֹת אֶל־תַּלְמִידֵי הַיְּשִׁיבָה – שֶׁכְּבָר הָיוּ תַנָּאִים קְדוֹשִׁים בְּעַצְמָם.
רִבִּי חֲנַנְיָה קִבֵּל לְיָדָיו אֶת־הַמִּכְתָּב מֵאִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ, וְסָר לְקֶֽרֶן זָוִית כְּדֵי לִקְרֹא בוֹ. הַפַּֽעַם, נָשָׂא הַמִּכְתָּב מֶֽסֶר חָשׁוּב בְּחֻבּוֹ.
'בִּתְּךָ בָֽגְרָה, בּוֹא וְהַשִּׂיאָהּ', כָּֽתְבָה לוֹ הָרַבָּנִית. הִיא לֹא יָֽכְלָה לַֽעֲסֹק לְבַד בִּמְצִיאַת חָתָן רָאוּי לְבִתָּהּ, וְלָכֵן בִּקְשָׁה מִבַּעְלָהּ שֶׁיָּבוֹא וִיטַפֵּל בָּעִנְיָן.
בִּתּוֹ בָֽגְרָה! אֵיךְ חָֽלְפוּ הַשָּׁנִים כֹּה מַהֵר? נִדְמֶה בְעֵינָיו שֶׁרַק לֹא מִזְּמַן קִבֵּל אֶת־הַבְּשׂוֹרָה עַל הֻלַּדְתָּהּ, וְהִנֵּה עָֽבְרוּ לָהֶן תְּרֵיסַר שָׁנִים!
רִבִּי חֲנַנְיָה גָּלַל אֶת־הַמִּכְתָּב, וְנִפְנָה אֶל־בֵּית הַמִּדְרָשׁ. אֵיךְ יַֽעֲזֹב כָּעֵת? נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנֶֽפֶשׁ רַבּוֹ, וְהוּא חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מֵהַֽחֲבוּרָה הַקְּדֻשָּׁה.
מִלְּבַד זֹאת, הַאִם בָּעִיר הַקְּטַנָּה יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד כְּפִי שֶׁהוּא לוֹמֵד בַּיְּשִׁיבָה? אוּלַי רַק בְּבֵית מִדְרָשׁ, הַמָּלֵא בְּלוֹמְדִים חֲרִיפִים וּמְפֻלְפָּלִים, אֶפְשָׁר לִשְׁקֹד עַל הַתּוֹרָה לְלֹא דְאָגָה, כַּֽאֲשֶׁר חֲפֵצָה נַפְשׁוֹ? וְשֶׁמָּא רַק כָּאן נִתַּן לִלְמֹד בְּחַבְרוּתָא עִם מַתְמִידִים וַֽעֲנָקֵי תוֹרָה?
רִבִּי חֲנַנְיָה הִנִּיחַ כָּעֵת לַשְּׁאֵלָה הַֽחֲשׁוּבָה, וְהִתְיַשֵּׁב עַל מְקוֹמוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ.
רַק לְאַחַר עוֹד שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל לִמּוּד, הֶחְלִיט רִבִּי חֲנַנְיָה לָגֶֽשֶׁת לְרַבּוֹ וְלִטֹּל אֶת־עֲצָתוֹ.
שָׁמַע רִבִּי עֲקִיבָא אֶת־הַשְּׁאֵלָה. אָכֵן, הַחְלָטָה חֲשׁוּבָה עוֹמֶֽדֶת לְפִתְחוֹ שֶׁל רִבִּי חֲנַנְיָה: מֶה עָלָיו לַֽעֲשׂוֹת כָּעֵת – הַאִם לְהַמְשִׁיךְ לִשְׁקֹד עַל הַתּוֹרָה וְהַֽהֲלָכָה בַּמָּקוֹם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, אוֹ שֶׁאוּלַי הִגִּיעַ הַזְּמַן לַֽעֲסֹק בְּצׇרְכֵי בְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ?
תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל רִבִּי עֲקִיבָא לֹא אִֽחֲרָה לְהַגִּיעַ, וְהָֽיְתָה חַדָּה וּפַסְקָנִית: עַל רִבִּי חֲנַנְיָה לָשׁוּב לְעִירוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ!
רִבִּי חֲנַנְיָה בֶן־חֲכִינַאי קִבֵּל אֶת־הוֹרָאַת רַבּוֹ לְלֹא פִקְפּוּק. יַֽחַד עִם זֹאת, חָשׁ בְּלִבּוֹ צַֽעַר רַב עַל צֵאתוֹ מִבֵּין כׇּתְלֵי הַיְּשִׁיבָה הַחוּצָה.
הוּא נִפְרַד מֵֽחֲבֵרָיו, אָרַז אֶת־מְעַט חֲפָצָיו, וְיָצָא אֶל־הַדֶּֽרֶךְ הָֽאֲרֻכָּה.
רִבִּי חֲנַנְיָה רָכַב עַל הַֽחֲמוֹר בַּשְּׁבִילִים הָֽאֲרֻכִּים שֶׁכִּמְעַט שָׁכַח. עַל אַף שֶׁמַּֽחֲשַׁבְתּוֹ נְתוּנָה הָֽיְתָה בְדִבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁלָּמַד בְּטֶֽרֶם נְסִיעָתוֹ, הִתְפַּעֵל מְאֹד מִיֹּפִי הַבְּרִיאָה, וּמֵהַמֶּרְחָבִים שֶׁכׇּל־כָּךְ הַרְבֵּה זְמָן לֹא דָרַךְ בָּהֶם.
אַט אַט הִתְקָרֵב אֶל־מְבוֹאוֹת עִירוֹ, וּכְבָר מִשֶּׁנִּכְנַס בִּשְׁעָרֶיהָ – הִבְחִין שֶׁנַּֽעֲשׂוּ שִׁנּוּיִים. הָֽרְחוֹבוֹת שִׁנּוּ אֶת־פְּנֵיהֶם, בָּֽתִּים נִבְנוּ וְעֵצִים נִטְּעוּ בַּשָּׁנִים הַחוֹלְפוֹת. הוּא הִבִּיט סְבִיבוֹ אוֹבֵד עֵצוֹת. כֵּיצַד יִמְצָא אֶת־הַדֶּֽרֶךְ הַבַּיְתָה? הֲרֵי אֵינוֹ מְזַהֶה כְלָל אֶת־הַמָּקוֹם אֵלָיו הִגִּיעַ.
שׁוּב סָקַר אֶת־הַדֶּֽרֶךְ שֶׁמֵּֽאֲחוֹרָיו. אָכֵן, זֶהוּ הַכְּבִישׁ אוֹתוֹ הוּא זוֹכֵר הֵיטֵב. אַךְ הָעִיר – נִרְאֵית בְּעֵינָיו כְּעִיר זָרָה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא בִקֵּר בָּהּ.
רַעְיוֹן מֻצְלָח עָלָה בְדַעְתּוֹ. הוּא סָר מֵהָֽרְחוֹב, וְהִבִּיט אֶל־הַנַּֽחַל שֶׁזָּרַם בָּאֹפֶק כְּמִיָּמִים יָמִימָה. לְפָחוֹת הוּא לֹא הוּזַז מִמְּקוֹמוֹ…
עַל סֶֽלַע קָטָן לְיַד שֶֽׁפֶךְ הַמַּעְיָן, הִתְיַשֵּׁב וְהִמְתִּין רִבִּי חֲנַנְיָה. לְכָאן תִּהְיֶינָה בְנוֹת מִשְׁפַּחְתּוֹ מֻכְרָחוֹת לְהַגִּיעַ, הֲרֵי זֶהוּ מְקוֹר הַמַּֽיִם שֶׁל כֻּלָּם. הוּא הוֹצִיא מִתַּרְמִילוֹ מְגִלַּת קְלָף מְגֻלְגֶּֽלֶת, וְשָׁקַע בְּלִמּוּד, כְּאִלּוּ הָיָה בְלֵב לִבּוֹ שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ בִּבְנֵי בְרַק.
זְמַן מַה יָשַׁב רִבִּי חֲנַנְיָה וְלָמַד, עַד אֲשֶׁר הֵחֵֽלָּה הַשֶּֽׁמֶשׁ לִשְׁקֹעַ, וְהָֽאֲוִיר נַֽעֲשָׂה קָרִיר וְנָעִים. אַנְשֵׁי הָעִיר יָֽצְאוּ אֶל־הַנַּֽחַל לְמַלֵּא אֶת־כְּלֵיהֶם, וְקוֹלוֹת דִּבּוּר מְגֻוָּנִים מִלְּאוּ אֶת־הֶחָלָל.
חֲבוּרַת יְלָדוֹת הִתְאַסְּפָה עַל גְּדַת הַנַּֽחַל, כַּדֵּיהֶן בִּידֵיהֶן. לְפֶֽתַע נִזְקְפָה אׇזְנוֹ שֶׁל רִבִּי חֲנַנְיָה, הוּא שָׁמַע מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב!
'בַּת חֲכִינַאי! בַּת חֲכִינַאי!', עָלָה קוֹל גָּבוֹהַּ מִן הַֽחֲבוּרָה, 'חַכִּי לִי וְנֵלֵךְ יָחַד!'.
רִבִּי חֲנַנְיָה הִבְחִין בְּיַלְדָּה הַֽמְמַהֶֽרֶת לְהִצְטָרֵף לְנַֽעֲרָה שֶׁהֵחֵֽלָּה מִתְרַחֶֽקֶת מֵהַמָּיִם. 'כַּנִּרְאֶה זוֹהִי בִתִּי… אֵלֵךְ אַֽחֲרֶיהָ'.
בְּבִטְחָה וּמִבְּלִי לָדַֽעַת, הוֹבִילָה הַנַּֽעֲרָה אֶת־אָבִיהָ אֶל־הַבָּיִת. מִשֶּׁהִתְקָֽרְבוּ, הֵחֵל רִבִּי חֲנַנְיָה לְזַהוֹת מְעַט אֶת־הָֽרְחוֹב, עַד שֶׁמָּצָא עַצְמוֹ נִצָּב בְּפֶֽתַח בֵּיתוֹ הַקָּט אוֹתוֹ עָזַב לִפְנֵי שָׁנִים אֲרֻכּוֹת!
בִּתוֹ נִפְרְדָה מִיְּדִידָתָהּ, וְנִכְנְסָה אֶל־הַבָּיִת.
אַֽחֲרֵי מִסְפַּר נְקִישׁוֹת קַלּוֹת פָּתַח גַּם רִבִּי חֲנַנְיָה אֶת־הַדֶּֽלֶת, וְנִכְנַס אֶל־הַבָּיִת.
אִשְׁתּוֹ הַצַּדֶּֽקֶת, כִּמְעַט לְלֹא שִׁנּוּי מִכְּפִי שֶׁזָּכַר, יָֽשְׁבָה בַצַּד וְנִפְּתָה קֶֽמַח בַּֽחֲרִיצוּת. בִּתּוֹ טִפְּלָה בְּכַד הַמַּֽיִם שֶׁבְּיָדֶיהָ, חֲרוּצָה כְּאִמָּהּ.
בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְרַגְּשׁוּת קָרָא רִבִּי חֲנַנְיָה לְשָׁלוֹם, אַךְ הוּא לֹא שָׂם לֵב לְכָךְ שֶׁאִשְׁתּוֹ הַשְּׁקוּעָה בַֽעֲבוֹדָה כְּלָל לֹא הִבְחִינָה בְּהִכָּֽנְסוֹ.
מִשֶּׁנִּשָּׂא קוֹלוֹ בַחֶֽדֶר, הֵרִימָה הָאִשָּׁה אֶת־עֵינֶיהָ מֵהַקְּעָרָה, וּפִיהָ נִפְעַר בְּבֶהָלָה. הִיא לֹא הֶֽאֱמִינָה לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ, וְלִבָּהּ עָצַר מִפְּעִימָתוֹ.
וְכָךְ, מִגֹּדֶל הַהַפְתָּעָה וְהַבֶּהָלָה, קָֽרְסָה אַרְצָה לְלֹא הַכָּרָה.
'אוֹי וַֽאֲבוֹי!', חָשַׁב רִבִּי חֲנַנְיָה, 'בִּמְקוֹם לְשַׂמֵּחַ אֶת־רַעְיָתִי בְשׁוּבִי – הִפַּלְתִּי עָלֶיהָ פַֽחַד פִּתְאוֹמִי, וְכָעֵת יִשְׁרֶה בְּבֵיתֵנוּ הָאֵבֶל בִּמְקוֹם הַמָּחוֹל'.
לְעֵינֶיהָ שֶׁל בִּתּוֹ הַֽמְבֹעֶֽתֶת, נָשָׂא רִבִּי חֲנַנְיָה הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ יָדָיו אֶל־הַשָּׁמַֽיִם, וְקָרָא:
'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רְאֵה עֲנִיָּה זוֹ, שֶׁהִסְכִּימָה לָשֶֽׁבֶת בּוֹדְדָהּ וְגַלְמוּדָה בְּמֶֽשֶׁךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְכׇל־זֹאת עַל מְנָת שֶׁאוּכַל לַֽעֲסֹק בַּתּוֹרָה. הַאִם זֶה שְׂכָרָהּ שֶׁל צַדֶּֽקֶת זוֹ? אֲנָא, הַחְזֵר לָהּ אֶת־רוּחָהּ!'.
רַק כִּלָּה רִבִּי חֲנַנְיָה אֶת־תְּפִלָּתוֹ, וְרוּחָהּ שֶׁל הָרַבָּנִית שָׁבָה אֵלֶיהָ. הִיא הִתְאוֹשְׁשָׁה מֵחֻלְשָׁתָהּ הַגְּדוֹלָה, וּמַה־מְּאֹד הִתְרַגְּשָׁה לִרְאוֹת אֶת־בַּעְלָהּ הַצַּדִּיק שֶׁשָּׁב הַבַּיְתָה, כְּשֶׁפָּנָיו מְאִירוֹת בָּאוֹר שֶׁל הַתּוֹרָה עָלֶיהָ עָמַל שָׁנִים רַבּוֹת.
רִבִּי חֲנַנְיָה הִתְפַּעֵל אַף הוּא לִרְאוֹת כֵּיצַד גָּֽדְלָה בִתּוֹ לְתִפְאֶֽרֶת, וְכָעֵת, רַק שְׂמָחוֹת עָֽמְדוּ לְפִתְחָהּ שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה.
יְלָדִים יְקָרִים, מִסִּפּוּר מְרַגֵּשׁ זֶה אָנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד אֶת־עֶרְכָּהּ שֶׁל מְסִירוּת לְמַֽעַן הַתּוֹרָה. רְאוּ אֶת־מְסִירוּתָם שֶׁל רִבִּי חֲנַנְיָה וּמִשְׁפַּחְתּוֹ עֲבוּר לִמּוּד הַתּוֹרָה, וְאֶת־הַנֵּס שֶׁנַּֽעֲשָׂה לָהֶם בִּשְׂכָרָהּ שֶׁל מְסִירוּת מֻפְלָאָה זוֹ.
אׇמְנָם אֵינֶנּוּ נִדְרָשִׁים כַּיּוֹם לִמְסִירוּת כָּזוֹ שֶׁל לִחְיוֹת בְּמָקוֹם רָחוֹק לְשָׁנִים רַבּוֹת – אַךְ לֹא מְעַט פְּעָמִים גַּם עָלֵינוּ מוּטָל לְהִתְאַמֵּץ אוֹ לְוַתֵּר עַל נוֹחוּת לְמַֽעַן לִמּוּד הַתּוֹרָה. נִשְׁתַּדֵּל לַֽעֲשׂוֹת זֹאת בְּשִׂמְחָה, כְּאוֹתָם צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים, שֶׁזָּכוּ לְמַֽעֲלָה נִפְלָאָה זוֹ.
(עפ"י מסכת כתובות, דף סב עמוד ב)
