דלג לתוכן
אֵבֶל שָׂרַר בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי. בְּנוֹ מַחְמַדּוֹ הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, וְרַבָּן יוֹחָנָן וּבְנֵי בֵיתוֹ יָֽשְׁבוּ עַל הַקַּרְקַע בְּאֶבְלָם.
הָיָה זֶה זְמַן מָה לְאַחַר חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי, וְרַבָּן יוֹחָנָן שֶׁעוֹד קוֹדֶם לָכֵן הָיָה רֹאשׁ הַסַּנְהֶדְרִין וְתַנָּא גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ – הָיָה כָעֵת אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר. עֵינֵי כֻלָּם הָיוּ נְשׂוּאוֹת אֵלָיו בִּשְׁאֵלוֹת הַנּוֹגְעוֹת לְקִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת כְּשֶׁאֵין לָנוּ בֵית מִקְדָּשׁ.
לֹא פֶֽלֶא, אִם כֵּן, שֶׁכָּעֵת – כְּשֶׁהִתְרַגֵּשׁ עַל הַבַּֽיִת צַֽעַר זֶה שֶׁל פְּטִירַת הַבֵּן – נִתָּן הָיָה לִרְאוֹת בֵּין הַמְּנַֽחֲמִים רַבִּים מִתַּלְמִידָיו, שֶׁהָיוּ מִגְּדוֹלֵי הַתַּנָּאִים.
רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר נִכְנַס אֶל־הַבַּֽיִת, וְהִתְיַשֵּׁב מוּל רַבָּן יוֹחָנָן, שֶׁהַצַּֽעַר הָיָה נִכָּר עַל פָּנָיו הֵיטֵב.
'רִבִּי', שָׁאַל רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר לְאַחַר שֶׁרַבָּן יוֹחָנָן פָּנָה אֵלָיו, 'רְצוֹנְךָ שֶׁאוֹמַר לְךָ מַשֶּׁהוּ?'.
'אֱמוֹר', עָנָה לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן.
אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר: 'אָדָם הָרִאשׁוֹן, גַּם לוֹ הָיָה בֵן שֶׁמֵּת – הֶֽבֶל, וְאָדָם קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִים, וּלְאַחַר מִכֵּן נוֹלְדוּ לוֹ עוֹד בָּנִים וּבָנוֹת… אַף אַתָּה, רִבִּי, קַבֵּל תַּנְחוּמִים עַל בִּנְךָ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה…'.
כְּתֵפָיו שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן נִכְפְּפוּ מְעַט. 'אוֹי', הוּא הֵשִׁיב, 'לֹא דַי לִי בְּצַֽעֲרִי עַל בְּנִי הַיָּקָר, כָּעֵת בָּאתָ לְהַזְכִּיר לִי גַּם אֶת־צַֽעַר הַשְּׁכוֹל שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן…?', וְהוּא נֶֽאֱנַח אֲנָחָה עֲמֻקָּה.
יָצָא רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר מִלְּפָנָיו, וְהִנֵּה נִכְנַס אָדָם גָּדוֹל נוֹסָף – רִבִּי יְהוֹשֻֽׁעַ! רִבִּי יְהוֹשֻֽׁעַ הָיָה אַף הוּא תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן.
נִפְנָה אֵלָיו רַבָּן יוֹחָנָן, וְאַף רִבִּי יְהוֹשֻֽׁעַ כְּקוֹדְמוֹ – שָׁאַל: 'רִבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁאוֹמַר לְךָ מַשֶּׁהוּ?'.
רַבָּן יוֹחָנָן עָנָה לוֹ: 'אֱמוֹר', וְרִבִּי יְהוֹשֻֽׁעַ פָּתַח בִּדְבָרִים:
'אִיּוֹב – הָיוּ לוֹ בָנִים וּבָנוֹת, וְהִנֵּה בְּיוֹם אֶחָד מֵתוּ כֻלָּם! לַמְרוֹת הָֽאֲסוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁפָּֽקְדוּ אוֹתוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה, לְלֹא הֲפוּגָה אֲפִלּוּ שֶׁל יוֹם אֶחָד, קִבֵּל עֲלֵיהֶם תַּנְחוּמִים! הֲלֹא כָתוּב שֶׁאִיּוֹב נַֽעֲנָה לַשְּׁמוּעוֹת הַקָּשׁוֹת בְּאוֹמְרוֹ: "ה' נָתַן וַה' לָקָח, יְהִי שֵׁם ה' מְבוֹרָךְ" (איוב א, כא)'.
'אוֹי אוֹי אוֹי', נִכְפְּפוּ כְּתֵפָיו שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן מְעַט יוֹתֵר, 'לֹא דַי לִי בַּֽאֲסוֹנִי – וְעַכְשָׁיו אַתָּה מַזְכִּיר לִי אֶת־הָֽאֲסוֹנוֹת הָרַבִּים שֶׁל אִיּוֹב? אוֹי…'. וְהוּא נֶֽאֱנַח אֲנָחָה נוֹסֶֽפֶת.
גַּם רִבִּי יְהוֹשֻֽׁעַ לֹא יָדַע אֵיךְ עוֹד אֶפְשָׁר לְנַחֵם אֶת־רַבּוֹ הַדָּגוּל, וְיָצָא מִלְּפָנָיו.
לֹא חָלַף זְמַן רַב וּמִי הוֹפִיעַ? רִבִּי יוֹסֵי, אַף הוּא תַנָּא גָדוֹל מִתַּלְמִידֵי רַבָּן יוֹחָנָן.
רִבִּי יוֹסֵי לֹא שָׁמַע אֶת־דְּבָרָיו שֶׁל רִבִּי אֱלִיעֶֽזֶר, וְגַם לֹא אֶת־דְּבָרָיו שֶׁל רִבִּי יְהוֹשֻֽׁעַ, וּבַמֶּה מָצָא לְנָכוֹן לְנַחֵם אֶת־רַבּוֹ? וּבְכֵן, כָּךְ אָמַר רִבִּי יוֹסֵי:
'רִבִּי, אַֽהֲרֹן הַכֹּהֵן – שְׁנֵי בָנָיו, נָדָב וַֽאֲבִיהוּא, מֵתוּ בְיוֹם אֶחָד! וְאַף הוּא קִבֵּל עֲלֵיהֶם תַּנְחוּמִים, הֲלֹא כָתוּב: "וַיִּדֹּם אַֽהֲרֹן" (ויקרא י, ג) – שָׁתַק, וְלֹא הוֹסִיף לִבְכּוֹת'.
הֵרִים אֵלָיו רַבָּן יוֹחָנָן אֶת־עֵינָיו, וְרִבִּי יוֹסֵי סִיֵּים: 'אַף אַתָּה רִבִּי, קַבֵּל תַּנְחוּמִים עַל בִּנְךָ'.
שׁוּב נֶֽאֱנַח רַבָּן יוֹחָנָן, וְהֵשִׁיב לְרִבִּי יוֹסֵי כְּפִי שֶׁהֵשִׁיב לְקוֹדְמָיו: 'לֹא דַי לִי בְּצַֽעֲרִי עַל בְּנִי הָאָהוּב, וְאַתָּה מַזְכִּיר לִי אֶת־צַֽעֲרוֹ שֶׁל אַֽהֲרֹן הַכֹּהֵן?'… וּכְתֵפָיו שָׁחוּ עוֹד מְעַט.
אַךְ רִבִּי יוֹסֵי לֹא הָיָה הָאַֽחֲרוֹן שֶׁבְּדַעְתּוֹ הָיָה לְנַחֵם כָּךְ אֶת־רַבָּן יוֹחָנָן…
יְמֵי הַשִּׁבְעָה כְּבָר תַּמּוּ, וְרַבָּן יוֹחָנָן מֵאֵן לְהִנָּחֵם עַל בְּנוֹ הַיָּקָר. הוּא הִתְהַלֵּךְ כְּשֶׁצַּֽעֲרוֹ עַל פָּנָיו, וְנִרְאֶה הָיָה שֶׁצַּֽעֲרָם שֶׁל כׇּל־גְּדוֹלֵי הָאֻמָּה שֶׁבְּנֵיהֶם מֵתוּ – מֻנָּח עַל כְּתֵפָיו.
רָאָה זֹאת רִבִּי שִׁמְעוֹן, וְחָפַץ גַּם הוּא לְנַסּוֹת לְנַֽחֲמוֹ. הוּא בָא אֶל־בֵּיתוֹ וּפָתַח בִּדְבָרִים: 'רִבִּי יוֹחָנָן, רְצוֹנְךָ שֶׁאוֹמֵר לְךָ דְּבַר מָה?'.
עָנָה לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן: 'אֱמוֹר'.
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן: 'מָצָאנוּ שֶׁדָּוִד הַמֶּֽלֶךְ קִבֵּל תַּנְחוּמִים עַל בְּנוֹ אַבְשָׁלוֹם, הֲרֵי כָתוּב: "וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת־שֶֽׁבַע אִשְׁתּוֹ…" (שמואל־ב יב, כד), וּבֵן צַדִּיק נוֹלַד לוֹ לְאַחַר מִכֵּן – שְׁלֹמֹה הַמֶּֽלֶךְ. אַף אַתָּה רִבִּי, קַבֵּל תַּנְחוּמִים עַל בִּנְךָ'.
'אוֹי', הֵגִיב רַבָּן יוֹחָנָן, 'לֹא דַי לִי בְּאֶבְלִי עַל בְּנִי, בָּאתָ וְהֶזְכַּרְתָּ לִי גַּם אֶת־אֶבְלוֹ שֶׁל דָּוִד מֶֽלֶךְ יִשְׂרָאֵל… אוֹי'.
רִבִּי שִׁמְעוֹן יָצָא מִלְּפָנָיו, וְנִכְנַס רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה.
מִשֶּׁרַק הִבְחִין רַבָּן יוֹחָנָן בִּכְנִיסָתוֹ, קָרָא לִמְשַׁמְּשׁוֹ וְלָחַשׁ לוֹ – 'הָכֵן מַהֵר תִּיק בִּשְׁבִילִי, וּבוֹא נֵצֵא אֶל־בֵּית הַמֶּרְחָץ'.
'עַכְשָׁיו?', תָּהָה הַמְּשַׁמֵּשׁ, 'הֲרֵי רִבִּי אֶלְעָזָר הִגִּיעַ לְכָאן, וְלָבֶֽטַח רוֹצֶה הוּא לָשֵׂאת דִּבְרֵי נֶחָמָה'.
'דַּוְקָא עַכְשָׁיו', הִסְבִּיר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן, 'כֵּיוָן שֶׁרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה כֹּה גָדוֹל הוּא, וְלֹא אוּכַל לַֽעֲמוֹד בִּפְנֵי דְבָרָיו… חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁיֹּאמַר לִי דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין וְלֹא תִהְיֶה לִי בְרֵירָה אֶלָּא לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹלוֹ'.
אַךְ עַד שֶׁהֵבִין הַמְּשַׁמֵּשׁ אֶת־נְחִיצוּת הָעִנְיָן, כְּבָר רָאָה רִבִּי אֶלְעָזָר אֶת־רַבָּן יוֹחָנָן וְנִגַּשׁ אֵלָיו. לְרַבָּן יוֹחָנָן לֹא נוֹתְרָה בְרֵירָה, אֶלָּא לְקַבֵּל אֶת־פָּנָיו וְלִשְׁמוֹעַ אֶת־דְּבָרָיו.
'אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל', פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה, 'לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?'.
רַבָּן יוֹחָנָן כְּבָר הֵבִין שֶׁבְּפִיו שֶׁל רִבִּי אֶלְעָזָר דִּבְרֵי תַנְחוּמִים מִסּוּג אַחֵר לַֽחֲלוּטִין.
רִבִּי אֶלְעָזָר הִמְשִׁיךְ: 'פַּֽעַם אַחַת הִפְקִיד הַמֶּֽלֶךְ פִּקָּדוֹן יָקָר מֵאוֹצְרוֹתָיו, בְּיָדָיו שֶׁל אָדָם אֶחָד. בָּרוּר הָיָה שֶׁמִּתַּפְקִידוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא לִשְׁמוֹר עַל הַפִּקָּדוֹן מִכׇּל־מִשְׁמָר, לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא יִנָּזֵק וְשֶׁיָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם וּלְלֹא נֶֽזֶק אֶל־הַמֶּֽלֶךְ.
בְּכׇל־יוֹם וָיוֹם הָיָה אוֹתוֹ אָדָם דּוֹאֵג וְשׁוֹאֵל אֶת־עַצְמוֹ: אוֹי לִי! מָתַי כְּבָר אוּכַל לְהַשְׁלִים אֶת־הַמְּשִׂימָה, לְהָשִׁיב אֶת־הַפִּקָּדוֹן אֶל־הַמֶּֽלֶךְ, וְלָדַֽעַת שֶׁעָשִׂיתִי אֶת־שֶׁלִּי בְּכָבוֹד? הֲרֵי זֶה תַפְקִיד כׇּל־כָּךְ מֻרְכָּב! עָלַי לְוַדֵּא כׇּל־הָעֵת שֶׁשָּׁלוֹם לַפִּקָּדוֹן, שֶׁאֵינוֹ נִפְגָּע, שֶׁהוּא מוּגָן הֵיטֵב, שֶׁלֹּא יִגָּנֵב וְלֹא יֹאבַד… וְעֶרְכּוֹ רַב כׇּל־כָּךְ, הֲרֵי הוּא שַׁיָּךְ לַמֶּֽלֶךְ!'.
רַבָּן יוֹחָנָן הִנְהֵן, וְרִבִּי אֶלְעָזָר הִמְשִׁיךְ אֶל־הַנִּמְשָׁל:
'אַף אַתָּה, רִבִּי – הָיָה לְךָ בֵן. בֵּן זֶה הֲרֵי הוּא פִקָּדוֹן יָקָר מֵאֵת מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וּמְלֶאכֶת גִּדּוּלוֹ וְחִנּוּכוֹ הֵם תַּפְקִיד חָשׁוּב וְרָגִישׁ מְאֹד! זָכִיתָ רִבִּי, וּבִנְךָ הַצַּדִּיק עָסַק כׇּל־יָמָיו בַּתּוֹרָה – קָרָא תוֹרָה, מִקְרָא, נְבִיאִים וּכְתוּבִים, מִשְׁנָה, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, וְלֹא דַי בָּזֹאת אֶלָּא שֶׁהָיָה יְרֵא שָׁמַֽיִם עָצוּם וְזָכָה וְנִפְטַר מִן הָעוֹלָם בְּלֹא חֵטְא. כָּעֵת', סִיֵּים רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה, 'עָלֶיךָ לְקַבֵּל תַּנְחוּמִים עָלָיו! כָּעֵת הִנְּךָ יוֹדֵעַ שֶׁהֶחְזַרְתָּ פִקְדוֹנְךָ לַמֶּֽלֶךְ שָׁלֵם וּמְתֻקָּן'.
סוֹף סוֹף נִזְקְפָה קוֹמָתוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן, שֶׁנִּכְפְּפָה מֵאֵבֶל רַב וּמְמֻשָּׁךְ, וְהוּא הֵשִׁיב בְּהִתְרַגְּשׁוּת: 'רִבִּי אֶלְעָזָר בְּנִי, נִחַמְתַּֽנִי! נִחַמְתַּֽנִי כְּדֶֽרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם צְרִיכִים לְנַחֵם…'.
*
מִסִּפּוּר מְרַגֵּשׁ זֶה נִלְמָד כֵּיצַד נָכוֹן לְהִשְׁתַּתֵּף בֶּֽֽאֱמֶת בְּרִגְשׁוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁנִי, וּלְכַבֵּד אֶת־הַזּוּלָת – אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים פְּעוּטִים. אִם לְדֻגְמָה יֶֽלֶד אִבֵּד דְּבַר מָה, אֵיךְ נְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ? הַאִם יְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ לִשְׁמוֹעַ אֶת־חֲבֵרוֹ מְסַפֵּר: 'גַּם לִי אָבַד כָּזֶה בְדִיּוּק'?… אוֹ שֶׁאוּלַי נְחַפֵּשׂ דְּרָכִים אֵיךְ לְעוֹדֵד אוֹתוֹ וּלְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ?
נִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לִפְתּוֹחַ אֶת־לִבֵּנוּ בְּהִתְעַנְיְנוּת וְאִכְפַּתִּיּוּת אֲמִתִּיִּים אֶל־הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ.
(עפ"י אבות דרבי נתן, פרק יד – משנה ו)
