רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הָיָה מִגְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בִּתְקוּפַת הַגְּמָרָא. בִּגְלַל שֶׁהָיָה צַדִּיק גָּדוֹל, זָכָה שֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הָיָה לִפְעָמִים מִתְגַּלֶּה אֵלָיו מֵהַשָּׁמַיִם, וּמְגַלֶּה לוֹ סוֹדוֹת נִסְתָּרִים.
פַּעַם אַחַת, רָצָה מְאֹד רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לִזְכּוֹת לִפְגֹּשׁ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. הוּא הִתְפַּלֵּל יָמִים רַבִּים וְהִתְחַנֵּן מֵעֹמֶק הַלֵּב לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיִּזְכֶּה לִרְאוֹתוֹ.
לְאַחַר מִסְפַּר יָמִים שֶׁל תְּפִלָּה, ה' קִבֵּל אֶת בַּקָּשָׁתוֹ, וּלְשִׂמְחָתוֹ הוֹפִיעַ לְיָדוֹ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.
שָׁאַל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ: 'מָה רְצוֹנְךָ מִמֶּנִּי?'.
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ: 'מְבַקֵּשׁ אֲנִי לָלֶכֶת אִתְּךָ, וְלִרְאוֹת מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בָעוֹלָם'.
'אֵינְךָ יָכוֹל לָלֶכֶת אִתִּי', עָנָה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בְּפַסְקָנוּת.
'מַדּוּעַ לֹא אוּכַל?', הִתְפַּלֵּא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הִסְבִּיר: 'בִּגְלַל שֶׁתִּרְאֶה הַרְבֵּה דְבָרִים שֶׁלֹּא תָבִין, וְלֹא תוּכַל לִסְבֹּל אוֹתָם'.
'בְּכָל זֹאת', הִתְחַנֵּן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ, 'אֲנִי מְאֹד מְעֻנְיָן וּמְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אִתְּךָ, אָנָּא הַרְשֵׁה לִי'.
'טוֹב', הִסְכִּים אֵלִיָּהוּ, 'אֶתֵּן לְךָ לָלֶכֶת אִתִּי, אַךְ בִּתְנַאי אֶחָד: לֹא תוּכַל לִשְׁאֹל אוֹתִי שְׁאֵלוֹת עַל מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה. זְכֹר! אִם תַּתְחִיל לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת – נֵאָלֵץ מִיָּד לְהִפָּרֵד'.
וְכָךְ הִתְחִילוּ לָלֶכֶת שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו, אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יַחַד עִם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
הָעֲנִיִּים וְהַפָּרָה
בָּעֶרֶב, הִגִּיעוּ הַשְּׁנַיִם לְבַיִת שֶׁל זוּג יְהוּדִים עֲנִיִּים, וּבִקְשׁוּ לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלָם. בַּבַּיִת לֹא הָיָה כִּמְעַט כְּלוּם, אַךְ בֶּחָצֵר עָמְדָה פָרָה אַחַת, וְאֶת הֶחָלָב שֶׁהָיוּ מְקַבְּלִים מִמֶּנָּה, הָיוּ מוֹכְרִים לְאַנְשֵׁי הַכְּפָר, וְכָךְ הָיוּ מְקַבְּלִים קְצָת פַּרְנָסָה.
הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה, בַּעֲלֵי הַבַּיִת, הִכְנִיסוּ אוֹתָם בְּשִׂמְחָה וּבְכָבוֹד גָּדוֹל. נָתְנוּ לָהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת מֵהַמְּעַט שֶׁהָיָה לָהֶם, וְהֵכִינוּ לָהֶם מָקוֹם נוֹחַ לְשֵׁנָה.
בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, קָם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְהִתְפַּלֵּל. הִבְחִין בְּכָךְ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְנִגַּשׁ לְהַאֲזִין עַל מָה מִתְפַּלֵּל אֵלִיָּהוּ בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת כָּזוֹ. לְתַדְהֵמָתוֹ, שָׁמַע אֶת אֵלִיָּהוּ מִתְפַּלֵּל וּמְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם שֶׁהַפָּרָה שֶׁל אוֹתָם עֲנִיִּים – תָּמוּת. בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע, נָפְלָה הַפָּרָה בֶּחָצֵר, וּמֵתָה.
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ נִבְהַל וְהִזְדַּעְזֵעַ. הוּא נִגַּשׁ לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְשָׁאַל: 'אֵיךְ עָשִׂיתָ דָּבָר כָּזֶה?… הֲרֵי הָעֲנִיִּים הָאֵלּוּ עָשׂוּ אִתָּנוּ חֶסֶד, וְעַכְשָׁיו לֹא תִהְיֶה לָהֶם כָּל פַּרְנָסָה!'…
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הִבִּיט עַל רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּפָנִים רְצִינִיּוֹת, וְאָמַר: 'הַאִם כְּבָר שָׁכַחְתָּ אֶת מָה שֶׁסִּכַּמְנוּ? אִם תִּשְׁאַל אוֹתִי שְׁאֵלוֹת, לֹא תוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת אִתִּי!'. נִזְכַּר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְשָׁתַק.
אַרְמוֹן לְקַמְצָן
לְמָחֳרָת הִמְשִׁיכוּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וִיהוֹשֻׁעַ בְּדַרְכָּם, וְהִגִּיעוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל עָשִׁיר גָּדוֹל.
הֶעָשִׁיר הָיָה עָסוּק לִבְנוֹת לְעַצְמוֹ אַרְמוֹן, וְלֹא הִתְיַחֵס בִּכְלָל לָאוֹרְחִים. לֹא הִגִּישׁ לָהֶם אֹכֶל, וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר שָׁלוֹם.
בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, קָם אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ: 'בֹּא, עֲזָר־לִי'. הֵם מָדְדוּ יַחַד אֶת הַכְּתָלִים שֶׁל בֵּית הֶעָשִׁיר, וּמִיָּד בָּנָה אֵלִיָּהוּ לֶעָשִׁיר אַרְמוֹן עֲנָק עִם מֵאָה וּשְׁמוֹנִים חֲדָרִים!
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִתְפַּלֵּא בְלִבּוֹ: 'הֲרֵי הֶעָשִׁיר הַקַּמְצָן הַזֶּה אֲפִלּוּ לֹא הִגִּישׁ לָנוּ כּוֹס מַיִם, וְדַוְקָא לוֹ בּוֹנֶה אֵלִיָּהוּ אַרְמוֹן?!'.
לַמְרוֹת סַקְרָנוּתוֹ וּפְלִיאָתוֹ, הַפַּעַם הִתְאַפֵּק רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְלֹא שָׁאַל אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לְפֵשֶׁר הַדָּבָר.
בְּרָכוֹת מְשֻׁנּוֹת
בַּכְּפָר הַשְּׁלִישִׁי בּוֹ בִקְּרוּ, הָיוּ כָל הָאֲנָשִׁים עֲשִׁירִים גְּדוֹלִים, אַךְ גַּאַוְתָנִים וְקַמְצָנִים, וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא הִסְכִּים לְאָרֵחַ אוֹתָם בְּבֵיתוֹ, אוֹ לָתֵת לָהֶם אֹכֶל. בַּבֹּקֶר פָּנָה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וּבֵרַךְ אוֹתָם: 'יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּהְיוּ כֻלְּכֶם רָאשִׁים וּמַנְהִיגִים!'.
הִמְשִׁיכוּ עוֹד בְּדַרְכָּם, וְהִגִּיעוּ לַכְּפָר שֶׁבּוֹ הָאֲנָשִׁים הָיוּ עֲנִיִּים, אַךְ קִבְּלוּ אֶת הָאוֹרְחִים בְּשִׂמְחָה, וְכִבְּדוּ אוֹתָם כְּכָל שֶׁרַק יָכֹלוּ. לִפְנֵי שֶׁיָּצְאוּ מִשָּׁם, קָרָא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לְתוֹשָׁבֵי הַכְּפָר וְאִחֵל לָהֶם: 'שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם רַק רֹאשׁ וּמַנְהִיג אֶחָד!'.
עַכְשָׁיו כְּבָר לֹא יָכוֹל הָיָה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְהִתְאַפֵּק. הוּא בִקֵּשׁ מֵאֵלִיָּהוּ: 'אָנָּא, הַסְבֵּר לִי אֶת מָה שֶׁקּוֹרֶה כָאן! אֵינִי יָכוֹל לְהָבִין אֶת מַעֲשֶׂיךָ'…
אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: 'אִם אַסְבִּיר, אֶצְטָרֵךְ לְהִפָּרֵד מִמְּךָ'. 'וּבְכָל זֹאת', בִּקֵּשׁ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ, 'אֲנִי מֻכְרָח לְהָבִין!'.
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הִסְכִּים, וְהֵחֵל לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹדוֹת.
הַסּוֹדוֹת מִתְגַּלִּים
'כְּשֶׁהִתְאָרַחְנוּ בְּבֵית הָעֲנִיִּים', הִסְבִּיר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, 'רָאִיתִי אֶת הַכְנָסַת הָאוֹרְחִים הַנִּפְלָאָה שֶׁלָּהֶם, וְרָצִיתִי לִגְמֹל לָהֶם רַק טוֹב. לֹא רָצִיתִי שֶׁהַפָּרָה שֶׁלָּהֶם תָּמוּת'.
'אָז מַדּוּעַ הִתְפַּלַּלְתָּ שֶׁתָּמוּת?', שָׁאַל רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. הֵשִׁיב לוֹ אֵלִיָּהוּ: 'יָדַעְתִּי שֶׁנִּגְזַר בַּשָּׁמַיִם שֶׁהָאִשָּׁה תָמוּת בְּאוֹתוֹ לַיְלָה. לָכֵן בִּקַּשְׁתִּי מֵהַשֵּׁם, שֶׁהַפָּרָה תָמוּת בִּמְקוֹמָהּ, כְּ'כַפָּרָה' עָלֶיהָ. וְאָכֵן ה' שָׁמַע לִתְפִלָּתִי, וְהַפָּרָה מֵתָה, וְהָאִשָּׁה נִשְׁאֲרָה בַחַיִּים!'.
כָּעֵת הֵבִין רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁמָּה שֶׁהָיָה נִרְאֶה לוֹ כְּדָבָר לֹא טוֹב, הָיָה לְמַעֲשֶׂה הַדָּבָר הֲכִי טוֹב עֲבוּרָם.
'וּמַדּוּעַ בָּנִינוּ אַרְמוֹן לֶעָשִׁיר הַקַּמְצָן שֶׁלֹּא הִתְיַחֵס אֵלֵינוּ?', הִמְשִׁיךְ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְשָׁאַל.
'בָּאֲדָמָה מִתַּחַת לַחֲצֵרוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר', גִּלָּה אֵלִיָּהוּ, 'הִתְחַבֵּא אוֹצָר גָּדוֹל שֶׁל זָהָב. אִם הָיָה מַמְשִׁיךְ לִבְנוֹת אֶת הָאַרְמוֹן בְּעַצְמוֹ, הוּא הָיָה חוֹפֵר בָּאֲדָמָה וּמוֹצֵא אֶת הַמַּטְמוֹן. לָכֵן, כְּדֵי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִמְצָא אוֹתוֹ, בָּנִיתִי לוֹ אֶת הָאַרְמוֹן, שֶׁיַּסְתִּיר אֶת הָאוֹצָר. אוּלָם גַּם הָאַרְמוֹן לֹא יַחֲזִיק מַעֲמָד, וְגַם הוּא עָתִיד לִפֹּל וּלְהֵחָרֵב'.
'וּמֶה הָיָה פֵשֶׁר הַבְּרָכוֹת הַמְּשֻׁנּוֹת בָּהֶן בֵּרַכְתָּ אֶת הָאֲנָשִׁים?', שָׁאַל רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
'בַּכְּפָר שֶׁל הַקַּמְצָנִים', עָנָה אֵלִיָּהוּ, 'בֵּרַכְתִּי שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ 'רָאשִׁים" – אַךְ לֹא הָיְתָה זוֹ בְּרָכָה, אֶלָּא קְלָלָה.
כִּי בְמָקוֹם שֶׁבּוֹ כָּל אֶחָד רוֹצֶה לִהְיוֹת הָרֹאשׁ וּלְהַנְהִיג בְּעַצְמוֹ – אַף אֶחָד לֹא מַקְשִׁיב, וְיֵשׁ רַק מְרִיבוֹת.
אֲבָל אֶת הָעֲנִיִּים מַכְנִיסֵי הָאוֹרְחִים בֵּרַכְְתִּי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם 'רֹאשׁ אֶחָד' שֶׁיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם. זוֹהִי בְּרָכָה אֲמִתִּית. כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ מַנְהִיג טוֹב אֶחָד – כֻּלָּם יְכוֹלִים לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה וּלְהַצְלִיחַ.
ה' יוֹדֵעַ מָה טוֹב עֲבוּרֵנוּ
אֵלִיָּהוּ הִמְשִׁיךְ לוֹ בְּדַרְכּוֹ, וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ נִשְׁאַר לַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ, שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת.
עַכְשָׁיו הוּא כְּבָר הֵבִין: אָכֵן, לֹא כָל מָה שֶׁאָנוּ רוֹאִים – אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהָבִין בֶּאֱמֶת.
לִפְעָמִים מָה שֶׁנִּרְאֶה כִבְרָכָה – הוּא בְדִיּוּק לְהֵפֶךְ, וְאִלּוּ מָה שֶׁנִּרְאֶה לָנוּ לֹא טוֹב – הוּא הַדָּבָר הֲכִי טוֹב עֲבוּרֵנוּ.
יְלָדִים יְקָרִים! מִסִּפּוּר מְיֻחָד זֶה נִלְמַד לְחַזֵּק אֶת אֱמוּנָתֵנוּ בְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁמַּשְׁגִּיחַ בְּהַשְׁגָּחָה פְרָטִית עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וּמַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם בְּחָכְמָה וּבָאֹפֶן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר. נִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לִבְחֹר בַּטּוּב וּלְקַיֵּים מִצְווֹת, וְכָךְ נִזְכֶּה לִבְרָכָה אֲמִתִּית.
(על־פי 'ספר מעשיות' לרבינו נסים גאון)
