דלג לתוכן
קֶֽשֶׁר שֶׁל יְדִידוּת וְהַֽעֲרָכָה שָׂרַר כָּל־הַשָּׁנִים בֵּין רִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא לְבֵין אַנְטוֹנִינוּס.
גַּם רִבִּי יְהוּדָה – הַמְּכֻנֶּה: 'רֶבִּי', וְגַם אַנְטוֹנִינוּס, הָיוּ מַנְהִיגִים.
רֶבִּי – הָיָה נְשִׂיאָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאִלּוּ אַנְטוֹנִינוּס יְדִידוֹ – הֻכְתַּר לְקֵיסַר רוֹמִי.
רֶבִּי אָהַב אֶת־אַנְטוֹנִינוּס וְרָחַשׁ לוֹ כָבוֹד. הוּא הָיָה דָן עִמּוֹ בְּעִנְיָנִים שׁוֹנִים, וְאַף אֵרַח אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ בִּסְעוּדַת שַׁבָּת.
אַנְטוֹנִינוּס אַף הוּא, הֶֽעֱרִיץ מַמָּשׁ אֶת־רֶבִּי. הוּא הָיָה מַגִּיעַ אֵלָיו בְּהֵחָבֵא וּלְלֹא יְדִיעַת שׁוֹמְרָיו, בְּמַֽאֲמַצִּים מְרֻבִּים, כְּדֵי לְהִוָּעֵץ בּוֹ בְּעִנְיָנָיו הָאִישִׁיִּים וּבְעִנְיְנֵי הַקֵּיסָרוּת. כְּמוֹ כֵן קָשַׁר עִמּוֹ קִשְׁרֵי מִסְחָר שׁוֹנִים, וְהִתְמִיד לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו מַתָּנוֹת רַבּוֹת.
אָמְנָם הַקֶּֽשֶׁר בֵּינֵיהֶם הֵחֵל כְּבָר בְּהֻלַּדְתָּם, אֲבָל בַּהֶמְשֵׁךְ הִתְחַזֵּק הַקֶּֽשֶׁר. הָיָה זֶה בַשָּׁנִים בָּהֶן הִתְגּוֹרֵר אַנְטוֹנִינוּס הַקֵּיסָר בָּעִיר 'רוֹמִי'. לֹא 'רוֹמִי' הַמְּקוֹרִית, אֶלָּא עִיר בְּאֶֽרֶץ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנִּקְרְאָה בְשֵׁם 'רוֹמִי'. בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, הָֽיְתָה זוֹ יְדִידוּת הֲדוּקָה מַמָּשׁ. כִּמְעַט לֹא הָיָה יוֹם בּוֹ לֹא נִפְגְּשׁוּ וְשׂוֹֽחֲחוּ.
תְּפִלָּה בִּזְמַנִּים קְבוּעִים
פַּֽעַם אַחַת שָׁאַל אַנְטוֹנִינוּס אֶת־רֶבִּי: 'אֱמֹר לִי רִבִּי, הַאִם יָכוֹל אַתָּה לַֽעֲמֹד בִּתְפִלָּֽתְךָ לִפְנֵי בוֹרֵא הָעוֹלָם בְּכָל־שָׁעָה?'.
עָנָה לוֹ רֶבִּי: 'לַתְּפִלּוֹת הַסְּדוּרוֹת לָנוּ מֵאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַֽעֲקֹב אֲבוֹתֵינוּ, יֵשׁ זְמַנִּים קְבוּעִים. תְּפִלַּת שַֽׁחֲרִית – עָלֵינוּ לְהִתְפַּלֵּל רַק בַּבֹּקֶר, תְּפִלַּת מִנְחָה – רַק בַּצָּֽהֳרַֽיִם, וּתְפִלַּת עַרְבִית – רַק בַּלָּֽיְלָה!'.
'הָאֻמְנָם?', הִתְפַּלֵּא הַקֵּיסָר, 'מַדּוּעַ?'.
'אֱמֹר לִי אַתָּה', הֵשִׁיב לוֹ רֶבִּי, 'תְּפִלָּה אֲרֻכָּה שֶׁעָלֶיהָ לְהֵאָמֵר בְּיִשּׁוּב הַדַּֽעַת – הַאִם יִתָּכֵן לָבוֹא וּלְאָמְרָהּ כָּרָאוּי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ?'.
'מַדּוּעַ לֹא?', תָּמַהּ אַנְטוֹנִינוּס, 'הֲלֹא אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל שׁוֹמֵעַ אֶת־עַמּוֹ בְּכָל־עֵת. אִם כֵּן, מָה הַבְּעָיָה לַֽעֲמֹד בִּתְפִלָּה מְסֻדֶּֽרֶת בְּכָל־עֵת?'.
עָנָה לוֹ רֶבִּי בִּשְׁאֵלָה אַף הוּא: 'הַאִם לֹא סָבוּר אַתָּה שֶׁבְּאֹפֶן כָּזֶה יִתְרַגְּלוּ בְנֵי הָאָדָם לִשְׁטֹחַ תְּפִלָּתָם בְּקַלּוּת רֹאשׁ?'.
'אֵינִי סָבוּר כָּךְ!', הֵגִיב הַקֵּיסָר מִיָּדִית. 'רָאוּי הַדָּבָר בְּעֵינָי! חָשׁוֹב עַל תְּשׁוּבָה אַחֶֽרֶת, רִבִּי יְהוּדָה יַקִּירִי'.
רִבִּי יְהוּדָה וְהַקֵּיסָר נִפְרְדוּ זֶה מֵעַל פְּנֵי זֶה לְשָׁלוֹם.
הִגַּעְתִּי לוֹמַר שָׁלוֹם
לְמָֽחֳרָת עִם שַֽׁחַר, הִשְׁכִּים רֶבִּי וְהוֹפִיעַ בְּשַֽׁעֲרֵי אַרְמוֹנוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִינוּס, בְּשָׁעָה מֻקְדֶּֽמֶת מֵהָרָגִיל.
הִזְעִיקוּ הַמְשָֽׁרְתִים אֶת־הַקֵּיסָר אֶל־הַטְּרַקְלִין. מֻפְתָּע וְסַקְרָן, שָׁאַל אַנְטוֹנִינוּס אֶת־רֶבִּי: 'מַה־בְּפִיךָ בְשָׁעָה זוֹ?'.
'שָׁלוֹם עָלֶיךָ אֲדוֹנִי הַמֶּֽלֶךְ', הֵשִׁיב רֶבִּי, 'הִגַּעְתִּי לוֹמַר שָׁלוֹם'.
'שָׁלוֹם שָׁלוֹם', הֵשִׁיב הַקֵּיסָר בִּפְלִיאָה.
אָז הִתְרוֹמֵם רֶבִּי מִמְּקוֹמוֹ, וְנִפְנָה לָצֵאת מֵהָאַרְמוֹן.
הַקֵּיסָר נוֹתַר תָּמֵהַּ עַל מְקוֹמוֹ.
לֹא חָֽלְפָה יוֹתֵר מִשָּׁעָה, וְשׁוּב קָֽרְאוּ לוֹ אֲנָשָׁיו שֶׁל אַנְטוֹנִינוּס: 'אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּֽלֶךְ', אָֽמְרוּ, 'נְשִׂיא הַיְּהוּדִים מַמְתִּין לְךָ בַּטְּרַקְלִין'.
שׁוּב רָאָה אַנְטוֹנִינוּס אֶת־רֶבִּי מַמְתִּין לוֹ. 'מַה־בְּפִיךָ כָעֵת?', שָׁאַל.
'שָׁלוֹם עָלֶיךָ אֲדוֹנִי הַמֶּֽלֶךְ!', חָזַר שׁוּב רֶבִּי עַל דְּבָרָיו מֵהַבִּקּוּר הַקּוֹדֵם.
'שָׁלוֹם שָׁלוֹם', הֵשִׁיב הַקֵּיסָר, 'גַּם לְךָ, יְדִידִי'.
רֶבִּי קָם מִמְּקוֹמוֹ וּמִהֵר לָצֵאת בְּלִי לְהוֹסִיף דָּבָר.
'מָה הוּא רוֹצֶה?' תָּהָה הַקֵּיסָר. אַךְ תְּשׁוּבָה לֹא הָֽיְתָה בְיָדָיו, וְהוּא פָנָה לְעִנְיְנֵי יוֹמוֹ.
בִּזּוּי הַמַּלְכוּת
כַּֽעֲבֹר זְמַן מָה, בְּעֵת הֱיוֹתוֹ טָרוּד בִּרְשִׁימוֹת חֲשׁוּבוֹת שֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו מִשִּׁטְחֵי שִׁלְטוֹנוֹ, הֻכְנַס אוֹרֵחַ אֶל־לִשְׁכָּתוֹ. נָשָׂא הַקֵּיסָר אֶת־עֵינָיו מִן הַקְּלָף, וְהֻפְתַּע לִרְאוֹת מוּלוֹ – שׁוּב, לֹא אַחֵר מֵֽאֲשֶׁר רִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא!
'מַה־בְּפִיךָ?', כִּמְעַט צָעַק הַקֵּיסָר.
'שָׁלוֹם עָלֶיךָ אֲדוֹנִי הַמֶּֽלֶךְ', אָמַר רֶבִּי בְּשַׁלְוָה.
'חֲדַל!', קָרָא אַנְטוֹנִינוּס, 'מַה־לְּךָ מְבַזֶּה אֶת־הַמַּלְכוּת?'.
'אֲנִי מְבַזֶּה אֶת־הַמַּלְכוּת?!', הִשְׁתּוֹמֵם רֶבִּי.
'רְאֵה מֶה עָשִׂיתָ הַיּוֹם', הֵשִׁיב לוֹ הַקֵּיסָר. 'אַתָּה מַגִּיעַ בְּשָׁעוֹת שֶׁאֵינָן שִׁגְרָתִיּוֹת, נִכְנָס וְיוֹצֵא כִּרְאוֹת עֵינֶיךָ. אוֹמֵר אֶת־אֲשֶׁר עַל לְשׁוֹנְךָ, וְיוֹצֵא מִבְּלִי לְהַמְתִּין לְמַֽעֲנֶה. הֲרֵי זֶה בִזָּיוֹן שֶׁל מַמָּשׁ!'.
'אָכֵן כָּךְ!', הִסְכִּים רֶבִּי לְהַפְתָּעָתוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר. 'הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ אֶתְמוֹל'.
'אֶתְמוֹל?', קִמֵּט אַנְטוֹנִינוּס אֶת־מִצְחוֹ. 'אֶתְמוֹל הֲרֵי נִפְגַּשְׁנוּ פַֽעַם אַחַת, בְּצוּרָה מְסֻדֶּֽרֶת וּמְכֻבֶּֽדֶת, וְשׂוֹחַחְנוּ כַּיָּאֶה לְשִׂיחַת מְלָכִים'.
'תִּשְׁמַעְנָה אָזְנֶיךָ מַה־שֶּׁפִּיךָ מְדַבֵּר!', עָנָה רֶבִּי.
'מָה אַתָּה, שֶׁהִנְּךָ מֶֽלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, וְאֵין זֶה מִכְּבוֹדְךָ שֶׁיִּדְרְשׁוּ בִשְׁלוֹמְךָ בְּכָל־שָׁעָה – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַאִם לֹא תְהֵא זוֹ קַלּוּת רֹאשׁ לָבוֹא וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו בְּכָל־שָׁעָה?'.
אַנְטוֹנִינוּס הִנְהֵן. כָּעֵת הֵבִין אֶת־פֵּשֶׁר הִתְנַֽהֲגוּתוֹ הַמּוּזָרָה שֶׁל רֶבִּי מִשְּׁעַת הַבֹּקֶר הַמֻּקְדֶּֽמֶת וְעַד עַתָּה. עַכְשָׁיו הִסְכִּים גַּם הוּא עִם דְּבָרָיו שֶׁל רֶבִּי בַּיּוֹם הַקּוֹדֵם, אוֹדוֹת הַזְּמַן הַמְּיֹעָד עֲבוּר כָּל־תְּפִלָּה.
נִלְמַד מִכָּאן גַּם אָנוּ, יְלָדִים יְקָרִים, כַּמָּה חָשׁוּב לְהָכִין עַצְמֵנוּ כָרָאוּי לִתְפִלָּה בִּזְמַנָּהּ. נִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁבַּתְּפִלָּה אָנוּ בָאִים לְדַבֵּר עִם מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, בִּמְלוֹא הַכָּבוֹד וְיִשּׁוּב הַדָּעַת.
עִם זֹאת, בַּל נִשְׁכַּח שֶׁהַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא קַשּׁוּב תָּמִיד גַּם לִתְפִלּוֹתֵינוּ הַקְּטַנּוֹת וְהָאִישִׁיּוֹת, בְּכָל־שָׁעָה בַּיּוֹם. הֲרֵי אֵין הוּא רַק מֶֽלֶךְ, אֶלָּא גַם אַבָּא רַחוּם וְאוֹהֵב תָּמִיד.
(על פי מדרש תנחומא פרשת מקץ אות ט)
