שָׁלוֹם יְלָדִים יְקָרִים, הַיּוֹם נְסַפֵּר עַל הַמַּעֲלָה שֶׁל הַלִּמּוּד וְהַהַתְמָדָה בַּתּוֹרָה.
יֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁלִּלְמֹד תּוֹרָה בְּלִי הַפְסָקָה וּבְהַתְמָדָה זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁשַּׁיָּךְ בְּעִקַּר לַצַּדִּיקִים, כְּמוֹ הַתַּנָּאִים הַקְּדוֹשִׁים, אוֹ אוּלַי צַדִּיקִים שֶׁחָיוּ לִפְנֵי הַרְבֵּה מְאֹד שָׁנִים.
אֲבָל הָאֱמֶת הִיא יְלָדִים, שֶׁגַּם בַּדּוֹרוֹת שֶׁלָּנוּ אָנוּ רוֹאִים צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁעֲמֵלִים עַל הַתּוֹרָה וּמַתְמִידִים בָּהּ מְאֹד. וְלֹא רַק הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, אֶלָּא גַּם כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יָכוֹל לִהְיוֹת מַתְמִיד גָּדוֹל בַּתּוֹרָה. הַכֹּל תָּלוּי בְּכֹחַ הָרָצוֹן – כַּמָּה אָנוּ רוֹצִים לִהְיוֹת מַתְמִידִים גְּדוֹלִים וְכַמָּה אָנוּ מַשְׁקִיעִים בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת כָּאֵלּוּ.
הַיּוֹם נְסַפֵּר לָכֶם עַל צַדִּיק אֶחָד שֶׁהָיָה חַי אִתָּנוּ מַמָּשׁ עַד לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים. קָרְאוּ לוֹ 'הָרַב מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ' זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה.
אִם נִשְׁמָע אֶת הַסִּפּוּרִים הַמֻּפְלָאִים הַמְּתָאֲרִים אֶת הַדְּמוּת הַנִּפְלָאָה שֶׁל הָרַב, זֶה יִגְרֹם לָנוּ מִיָּד לְהִתְפַּעֲלוּת גְּדוֹלָה מֵהַהַשְׁקָעָה הָעֲצוּמָה שֶׁהוּא הִשְׁקִיעַ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וּמֵהַהַתְמָדָה הָעֲצוּמָה שֶׁהָיְתָה לוֹ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה. כַּמָּה מְסִירוּת נֶפֶשׁ הוּא עָשָׂה בִּשְׁבִיל לִמּוּד הַתּוֹרָה.
יָמִים וְלֵילוֹת הָרַב לָמַד מִתּוֹךְ פְּרִישׁוּת וּוִתּוּר עַל כָּל הַהֲנָאוֹת שֶׁל הָעוֹלָם. עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאוֹתָהּ מָעֲלָה נִפְלָאָה שֶׁל רַב וּמַנְהִיג גָּדוֹל בְּעַם יִשְׂרָאֵל.
אַךְ עִם כָּל זֹאת לֹא בִּשְׁבִיל כָּךְ לָמַד הָרַב תּוֹרָה, לֹא בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת רַב גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל. אֶלָּא רַק מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ צִוָּה אוֹתָנוּ ה' לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּהַתְמָדָה וּבִרְצִינוּת.
עַד יָמָיו הָאַחֲרוֹנִים לֹא הִפְסִיק הָרַב לִלְמֹד תּוֹרָה. וְהַכֹּל מִתּוֹךְ חֵשֶׁק וְשִׂמְחָה.
יוֹם אֶחָד כַּאֲשֶׁר הָרַב מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ לֹא הִרְגִּישׁ כָּל כָּךְ טוֹב וְהוּא שָׁכַב בְּבֵית הָרְפוּאָה לְאַחַר שֶׁעָבַר טִפּוּל אָרֹךְ,
בָּא אֵלָיו הַנֶּכֶד שֶׁלּוֹ לְבַקֵּר אוֹתוֹ.
הַנֶּכֶד לֹא יָדַע שֶׁסַּבָּא שֶׁלּוֹ הָרַב מָרְדְּכַי עָבַר טִפּוּל אָרֹךְ וְהוּא צָרִיךְ כָּעֵת הַרְבֵּה מְנוּחָה. נִכְנַס הַנֶּכֶד וְשָׁאַל אוֹתוֹ: 'סַבָּא מָה שְׁלוֹמְךָ? אֵיךְ אַתָּה מַרְגִּישׁ? הַאִם אַתָּה רוֹצֶה שֶׁנִּלְמַד בְּיַחַד מִשְׁנָיוֹת'?
אֶחָד מֵהָעוֹזְרִים שֶׁל הָרַב שֶׁהָיָה שָׁם, יָשָׁר קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וְאָמַר לַנֶּכֶד: 'אוּלַי לֹא כְּדַאי שֶׁתִּלְמְדוּ עַכְשָׁו, הָרַב מְאוֹד עָיֵף וְלֹא כָּל כָּךְ מַרְגִּישׁ טוֹב. אוּלַי עַכְשָׁו נִתֵּן לָרַב לָנוּחַ וְכַאֲשֶׁר כֹּחוֹ שֶׁל הָרַב יַחֲזֹר אֵלָיו תּוּכְלוּ לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת'.
וְאָז נִשְׁמַע לְפֶתַע קוֹלוֹ שֶׁל הָרַב: 'מָה יֵשׁ לָנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה אִם לֹא תּוֹרָה'?! לְאַחַר מִכֵּן פָּנָה הָרַב אֶל הַנֶּכֶד וְאָמַר לוֹ: 'בֹּא וְנַתְחִיל לִלְמֹד'.
תִּרְאוּ עַד כַּמָּה הָיְתָה מְסִירוּת נַפְשׁוֹ שֶׁל הָרַב עַל לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה…
וּמִכָּאן נִלְמַד יְלָדִים יְקָרִים שֶׁכָּל הַהַתְמָדָה שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה תְּלוּיָה אַךְ וְרַק בְּכֹחַ הָרָצוֹן שֶׁלָּנוּ. וְאִם נִרְצֶה בֶּאֱמֶת, נַצְלִיחַ.
וְעַכְשָׁיו יְלָדִים יְקָרִים, בּוֹאוּ נִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע.
כֻּלָּם בְּיַחַד יְלָדִים: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.
לַיְלָה טוֹב!
(ע"פ הספר אביהם של ישראל לילדים עמוד 157)