הַחֹמֶץ שֶׁדָּלַק

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת חַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָדָם צַדִּיק וּשְׁמוֹ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא.

רַבִּי חֲנִינָא הָיָה תַּנָּא, בַּדּוֹר הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֲכָמִים בְּסוֹף יְמֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי, וְהָיָה מְפֻרְסָם מְאוֹד גַּם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ, וְגַם בַּחֲסִידוּת וּבְנִסִּים, כַּאֲשֶׁר מוֹפְתִים רַבִּים נַעֲשׂוּ עַל יָדוֹ.

הַיּוֹם נְסַפֵּר לָכֶם עַל מוֹפֵת אֶחָד שֶׁאֵרַע עִמּוֹ, וְאִם יִרְצֶה ה' בִּפְעָמִים אֲחֵרוֹת נְסַפֵּר עַל מוֹפְתִים נוֹסָפִים.

זֶה הָיָה עֶרֶב שַׁבָּת, בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא הָיָה כְּמֶרְקָחָה, כֻּלָּם עֲסוּקִים בַּהֲכָנוֹת וּבְאִרְגּוּנִים לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.

לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת שֶׁל הֲכָנוֹת, נִקְיוֹנוֹת וּבִשּׁוּלִים, כֻּלָּם כְּבָר הָיוּ נְקִיִּים וּלְבוּשִׁים לִכְבוֹד שַׁבָּת קֹדֶשׁ. הַבָּנִים הִתְאַרְגְּנוּ בַּהֲכָנוֹת אַחֲרוֹנוֹת לִקְרַאת הַיְצִיאָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהַבָּנוֹת לִקְרַאת הַדְלָקַת נֵרוֹת שַׁבָּת קֹדֶשׁ.

כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, רָצָה רַבִּי חֲנִינָא לָצֵאת מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אַךְ לְפֶתַע שָׂם לֵב שֶׁבִּתּוֹ יוֹשֶׁבֶת בִּקְצֵה הַשֻּׁלְחָן, כְּשֶׁפָּנֶיהָ עֲצוּבוֹת מְאוֹד.

נִגַּשׁ אֵלֶיהָ רַבִּי חֲנִינָא וְשָׁאַל אוֹתָהּ: 'בִּתִּי הַיְקָרָה, מַדּוּעַ אַתְּ עֲצוּבָה? הַאִם קָרָה לָךְ מַשֶּׁהוּ? אָנָּא, סַפְּרִי לִי, אוּלַי אוּכַל לַעֲזֹר לָךְ'.

אָמְרָה לוֹ הַבַּת: 'אַבָּא הַיָּקָר, אֲסַפֵּר לְךָ מַדּוּעַ אֲנִי עֲצוּבָה. לִפְנֵי כַּמָּה רְגָעִים הִדְלַקְתִּי אֶת נֵרוֹת הַשַּׁבָּת, אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁהִדְלַקְתִּי שַׂמְתִּי לֵב שֶׁעָשִׂיתִי טָעוּת גְּדוֹלָה. תָּמִיד אֲנִי מַדְלִיקָה אֶת נֵרוֹת הַשַּׁבָּת עִם שֶׁמֶן, אֲבָל הַיּוֹם כְּשֶׁהֵכַנְתִּי אֶת הַנֵּרוֹת בְּטָעוּת לָקַחְתִּי אֶת הַכְּלִי שֶׁל הַחֹמֶץ בִּמְקוֹם אֶת הַכְּלִי שֶׁל הַשֶּׁמֶן. שַׂמְתִּי לֵב לְזֶה רַק אַחֲרֵי שֶׁהִדְלַקְתִּי אֶת נֵרוֹת הַשַּׁבָּת, וְכָךְ יָצָא שֶׁהִדְלַקְתִּי נֵרוֹת מֵחֹמֶץ'.

הַבַּת הִמְשִׁיכָה וְאָמְרָה: 'אַבָּא, חֹמֶץ הֲרֵי הוּא בִּכְלָל לֹא חֹמֶר דָּלִיק. עוֹד מְעַט נֵרוֹת הַשַּׁבָּת שֶׁהִדְלַקְתִּי יִכָּבוּ. מָה אֶעֱשֶׂה?'.

הֵשִׁיב לָהּ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא כְּשֶׁחִיּוּךְ עַל פָּנָיו: 'אָח, בִּתִּי הַיְקָרָה, אַל לָךְ לִדְאֹג וּלְהִתְעַצֵּב עַל מָה שֶׁעָשִׂית. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת קֹדֶשׁ אָסוּר לִהְיוֹת עֲצוּבִים, תְּחַיְכִי וְתִהְיִי בְּשִׂמְחָה'.

וְהוֹסִיף רַבִּי חֲנִינָא וְאָמַר: 'וְאִם אַתְּ דּוֹאֶגֶת שֶׁהַנֵּר שֶׁלָּךְ לֹא יִדְלָק, גַּם זֶה לֹא בְּעָיָה כְּלָל! אִם ה' רוֹצֶה, גַּם חֹמֶץ יָכוֹל לִדְלֹק. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁצִּוָּה עַל הַשֶּׁמֶן שֶׁיִּהְיֶה חֹמֶר דָּלִיק, שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶפְשָׁר לְהַדְלִיק נֵרוֹת, הוּא יְצַוֶּה כָּעֵת עַל הַחֹמֶץ שֶׁלָּךְ, שֶׁגַּם הוּא יֵהָפֵךְ לִהְיוֹת דָּלִיק וְהַנֵּר שֶׁלָּךְ יַמְשִׁיךְ לִדְלֹק כָּרָגִיל'.

'מִי שֶׁאָמַר לַשֶּׁמֶן וְיִדְלָק הוּא יֹאמַר לַחֹמֶץ וְיִדְלָק!'

שָׂמְחָה בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא מִדִּבְרֵי אָבִיהָ הַמְעוֹדְדִים. הִיא יָדְעָה שֶׁאָבִיהָ צַדִּיק גָּדוֹל, וְהָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁכָּל מָה שֶׁהוּא אוֹמֵר – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם, וְשׁוּב לֹא דָּאֲגָה כְּלָל.

וּמָה בֶּאֱמֶת אֵרַע עִם נֵרוֹת הַשַּׁבָּת שֶׁלָּהּ?

מְסַפְּרִים לָנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּגְּמָרָא:

הַנֵּר שֶׁלָּהּ לֹא נִכְבָּה. הַחֹמֶץ הִמְשִׁיךְ לִדְלֹק וְלִבְעֹר. וְלֹא רַק שֶׁהוּא דָּלַק כְּמוֹ שֶׁמֶן, הוּא הִמְשִׁיךְ לִדְלֹק הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶּׁמֶן רָגִיל, וְכָל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ הַנֵּר הָיָה דָּלוּק. בְּמוֹצָאֵי הַשַּׁבָּת, כְּשֶׁכֻּלָּם בָּאוּ לַעֲשׂוֹת הַבְדָּלָה, הִדְלִיקוּ אֶת נֵר הַהַבְדָּלָה שֶׁלָּהֶם מִנֵּר הַשַּׁבָּת שֶׁלָּהּ.

מִכָּאן נִלְמַד יְלָדִים יְקָרִים כַּמָּה אֱמוּנָה גְּדוֹלָה צְרִיכָה לִהְיוֹת לָנוּ בָּה' יִתְבָּרַךְ, וּמַהוּ כּוֹחוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, וְכַמָּה כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ נֶחְשָׁב בַּשָּׁמַיִם. כַּאֲשֶׁר צַדִּיק גּוֹזֵר דָּבָר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם, וַאֲפִלּוּ אִם צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת דְּבָרִים מֵהַטֶּבַע וְלַעֲשׂוֹת נִסִּים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּד עוֹשֶׂה אוֹתָם בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים.

 

וְעַכְשָׁיו יְלָדִים יְקָרִים, בּוֹאוּ נִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע. כֻּלָּם בְּיַחַד יְלָדִים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". לַיְלָה טוֹב!

 

 (ע"פ גמרא בבלי תענית כה. ובן יהוידע שם)