עֶרֶב טוֹב יְלָדִים יְקָרִים הַיּוֹם נְסַפֵּר לָכֶם עַל הַמַּעֲלָה שֶׁל מִצְווֹת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים עַל בְּנֵי אָדָם.
לִפְנֵי כִּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה חַי בִּכְפָר לַאפְּחָאי אֲשֶׁר בִּמְדִינַת פּוֹלִין, אִישׁ צַדִּיק וְעָשִׁיר, אֲשֶׁר הָיָה בַּעַל צְדָקוֹת וּבַעַל חֲסָדִים גָּדוֹל מְאוֹד, שְׁמוֹ הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לִיפְּמַן.
לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָיְתָה אֲחֻזָּה גְּדוֹלָה מְאוֹד שֶׁבָּהּ הָיוּ מִדְשָׁאוֹת רְחָבוֹת, רְפָתוֹת עִם פָּרוֹת וּשְׁוָרִים, לוּלִים עִם תַּרְנְגוֹלוֹת לָרֹב.
אַךְ כָּל הָעֹשֶׁר הַגָּדוֹל הַזֶּה כְּלָל לֹא עִנְיֵן אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַצַּדִּיק, מִשּׁוּם שֶׁכָּל כֻּלּוֹ הָיָה שָׁקוּעַ אַךְ וְרַק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת ה'.
גַּם אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָרַבָּנִית מִירִישׁ, הָיְתָה צַדִּיקָה גְּדוֹלָה וּצְנוּעָה בְּאֹפֶן יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. וּמִלְּבַד כָּל הַצְּדָקוֹת וְהַכְנָסַת הָאוֹרְחִים שֶׁהָיְתָה עוֹשָׂה מִדֵּי יוֹם, הָיְתָה יוֹצֵאת בְּכָל יוֹם חֲמִישִׁי לָעִיר הַקְּרוֹבָה לְלַאפְּחָאי וּמְחַלֶּקֶת צְדָקָה לִכְבוֹד שַׁבָּת קֹדֶשׁ לְכָל עֲנִיֵּי הָעִיר.
יוֹם אֶחָד כַּאֲשֶׁר הָרַבָּנִית מִירִישׁ הָיְתָה בְּבֵיתָהּ, שָׁמְעָה דְּפִיקוֹת עַל הַדֶּלֶת… טוּק! טוּק! טוּק!
הָרַבָּנִית מִירִישׁ חָשְׁבָה בְּדַעְתָּהּ שֶׁהִנֵּה עוֹד עָנִי מִסְכֵּן, עוֹד עוֹבֵר אֹרַח עָיֵף, בְּוַדַּאי רוֹצֶה לְהִכָּנֵס וְלָנוּחַ מֵהַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה וּלְהִתְחַמֵּם מֵהַקּוֹר וְהַשֶּׁלֶג שֶׁבַּחוּץ. וְאוּלַי הוּא רוֹצֶה לֶאֱכֹל מַשֶּׁהוּ, מִשּׁוּם שֶׁבְּוַדַּאי הוּא לֹא אָכַל כְּבָר כַּמָּה יָמִים.
הָלְכָה הָרַבָּנִית לִפְתֹּחַ אֶת דֶּלֶת הַבַּיִת, וְהִנֵּה לְמוּל עֵינֶיהָ מִתְגַּלֶּה מַחֲזֵה לֹא כָּל כָּךְ נָעִים, כַּמָּה עֲנִיִּים הָיוּ בְּפֶתַח הַדֶּלֶת, רְעֵבִים וְרוֹעֲדִים מֵהַקּוֹר הַנּוֹרָא שֶׁהָיָה בַּחוּץ. אַךְ אֶחָד מֵהֶם בַּלָּט בִּמְיֻחָד, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הָיָה נִרְאָה חוֹלֶה מְאוֹד וְכָל גּוּפוֹ הָיָה מְכֻסֶּה בִּפְצָעִים גְּדוֹלִים, אֲדֻמִּים וּמְגָרְדִים מְאוֹד – פִּצְעֵי שְׁחִין.
מְאוֹד לֹא נָעִים הָיָה לַעֲמֹד לְיַד אוֹתוֹ הָאִישׁ, וַאֲפִלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ אִתּוֹ לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד לְיָדוֹ.
אַךְ הָרַבָּנִית מִירִישׁ שֶׁהַכְנָסַת הָאוֹרְחִים הָיְתָה חֲשׁוּבָה לָהּ יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר, הִכְנִיסָה אֶת הָאוֹרְחִים לְבֵיתָהּ, נָתְנָה לָהֶם מָקוֹם לָנוּחַ, הֵכִינָה לָהֶם אֹכֶל חַם וְטָעִים, וְדָאֲגָה לָהֶם לְכָל מָה שֶׁהֵם הָיוּ צְרִיכִים.
הָרַבָּנִית שֶׁרָאֲתָה אֶת גֹּדֶל צַעֲרוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ הַחוֹלֶה, הִצִּיעָה לוֹ בְּגָדִים חֲדָשִׁים וְחַמִּים, מִשְׁחוֹת וּתְרוּפוֹת, וְכָךְ דָּאֲגָה לוֹ עַד שֶׁהָאוֹרֵחַ הִרְגִּישׁ יוֹתֵר טוֹב.
כַּעֲבוֹר כַּמָּה יָמִים כַּאֲשֶׁר הָעֲנִיִּים נָחוּ מַסְפִּיק וְצָבְרוּ כֹּחַ חָדָשׁ, רָצוּ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ. אַךְ לִפְנֵי שֶׁיָּצְאוּ, נֶעֱמַד הֶעָנִי הַחוֹלֶה, פָּנָה אֶל הָרַבָּנִית מִירִישׁ וְאָמַר לָהּ:
יְהִי רָצוֹן שֶׁבִּשְׂכַר הַחֶסֶד שֶׁעָשִׂית לִי, תֵּלְדִי יְלָדִים שֶׁיִּהְיוּ כָּמוֹנִי.
הָרַבָּנִית נֶעֶמְדָה מֻפְתַּעַת וּמְבֹהֶלֶת מֵהַבְּרָכָה שֶׁקִּבְּלָה. אֵיזוֹ מִן בְּרָכָה זוֹ, אִם יִהְיוּ לִי יְלָדִים חוֹלִים וּמִסְכֵּנִים?
לְפֶתַע הִבְחִינָה שֶׁאוֹתָהּ קְבוּצַת אֲנָשִׁים נֶעֶלְמָה, לְפֶתַע פִּתְאוֹם אֶל מוּל עֵינֶיהָ.
יָצְאָה הָרַבָּנִית לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵיהֶם בְּכָל הַכְּפָר, וְלֹא מָצְאָה אַף אֶחָד מֵהֶם. רַק אָז הֵבִינָה הָרַבָּנִית, כִּי אוֹתָם אוֹרְחִים עֲנִיִּים – אֵינָם עֲנִיִּים בֶּאֱמֶת, אֶלָּא הָיוּ אֵלּוּ מַלְאָכִים מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁיָּרְדוּ כְּדֵי לְנַסּוֹת עַד כַּמָּה הִיא מוּכָנָה לַעֲזֹר לְכָל אָדָם, גַּם אִם הוּא מִסְכֵּן וְחוֹלֶה.
רַק אָז הֵבִינָה הָרַבָּנִית אֶת הַבְּרָכָה, שֶׁאוֹתוֹ עָנִי מִסְכֵּן בֵּרַךְ אוֹתָהּ, וְאָמְרָה: אָמֵן! יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּהְיוּ לִי יְלָדִים צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים כְּמוֹ אוֹתָם הַמַּלְאָכִים!
אַךְ לֹא רַק הָרַבָּנִית מִירִישׁ עָבְרָה בְּאוֹתוֹ יוֹם נִסָּיוֹן. גַּם בַּעְלָהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לִיפְּמַן בְּמֶרְחָק רַב מִשָּׁם עָבַר נִסָּיוֹן קָשֶׁה בְּיוֹתֵר.
עַל הַנִּסָּיוֹן שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר עָבַר, וּמָה קָרָה בַּסּוֹף עִם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְהָרַבָּנִית מִירִישׁ, נְסַפֵּר לָכֶם יְלָדִים יְקָרִים בְּעֶזְרַת ה' בַּפַּעַם הַבָּאָה.
עַכְשָׁיו יְלָדִים יְקָרִים, בּוֹאוּ נִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע. כֻּלָּם בְּיַחַד יְלָדִים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" לַיְלָה טוֹב!
(צנתרות הזהב חלק א עמוד לה)