ה' זַן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל

מושק'ה, כָּכָה קָרְאוּ לָאִישׁ. בְּכָל אֹפֶן, כָּךְ הָיָה קוֹרֵא לוֹ הַפָּרִיץ הַגּוֹי, שֶׁאֶצְלוֹ עָבַד.

הַפָּרִיץ הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל, וּנְכָסִים רַבִּים הָיוּ לוֹ. שָׂדוֹת, כְּרָמִים, חַוּוֹת, מְשָׁקִים, אַכְסַנְיוֹת, בָּתֵּי מְזִיגָה וְעוֹד וָעוֹד…

אֶת אֶחָד מִבָּתֵּי הַמְּזִיגָה שֶׁלּוֹ הִחְכִּיר הַפָּרִיץ לְמושק'ה. יְהוּדִי פָּשׁוּט וְתָמִים, שֶׁהָיָה עוֹבֵד בְּנֶאֱמָנוּת וּבִמְסִירוּת אֵצֶל אוֹתוֹ הַפָּרִיץ.

בְּכָל סוֹף תְּקוּפָה, הָיָה מושק'ה מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ, וּבְיָדוֹ סְכוּמִים נָאִים שֶׁל כֶּסֶף, אוֹתָם הִרְוִיחַ מִמְּכִירַת הַמַּשְׁקָאוֹת, בְּהֶתְאֵם לַסִּכּוּמִים בַּחוֹזֶה בֵּינֵיהֶם.

הַיְּחָסִים בֵּין הַפָּרִיץ לְבֵין מושק'ה הַיְּהוּדִי הָיוּ טוֹבִים מְאוֹד. הַפָּרִיץ יָדַע שֶׁאֵין נֶאֱמָן מִמֶּנּוּ בְּכָל אֲנָשָׁיו, וְרַק עָלָיו אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ שֶׁלֹּא יְשַׁקֵּר וְלֹא יְרַמֶּה אוֹתוֹ כְּלָל.

אַךְ לֹא תָּמִיד כָּךְ הָיוּ הַדְּבָרִים…

נַחֲזֹר מְעַט שָׁנִים אָחוֹרָה, לַתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ מושק'ה הָיָה עֲדַיִן מֹשֶׁה, וְהַפָּרִיץ כְּלָל לֹא הִכִּירוֹ…

מֹשֶׁה הָיָה יְהוּדִי עָנִי. בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ הָיָה נוֹדֵד בִּדְרָכִים, עוֹבֵר מֵעִיר לְעִיר וּמִבַּיִת לְבַיִת, וּמְחַפֵּשׂ אַחַר עֲבוֹדָה מִזְדַּמֶּנֶת.

בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי הָיָה חוֹזֵר לְבֵיתוֹ, עִם מְעַט הַכֶּסֶף שֶׁצָּבַר בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ, וְאוֹתוֹ הָיָה מֵבִיא לְאִשְׁתּוֹ כְּדֵי שֶׁתִּקְנֶה מְעַט מִצְרָכִים לִכְבוֹד שַׁבָּת קֹדֶשׁ.

שָׁנָה אַחַת, הַחֹרֶף הָיָה קָשֶׁה מְאוֹד. שְׁלָגִים כְּבֵדִים יָרְדוּ לְלֹא הַפְסָקָה, הַקֹּר חָדַר לָעֲצָמוֹת, וְגַם הָרוּחוֹת הָעַזּוֹת לֹא חָדְלוּ לְרֶגַע.

בְּמֶזֶג אֲוִיר שֶׁכַּזֶּה, לֹא הָיָה נִתָּן כְּלָל לָצֵאת מֵהַבַּיִת, וַאֲפִלּוּ לַחֲשֹׁב עַל כָּךְ לֹא הָיָה אֶפְשָׁרִי… מִשּׁוּם כָּךְ, נֶאֱלַץ מֹשֶׁה לְהִשָּׁאֵר בְּבֵיתוֹ, לְלֹא עֲבוֹדָה וּלְלֹא פַּרְנָסָה.

בֵּינְתַיִם חַג הַפֶּסַח הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב, וּלְמֹשֶׁה שֶׁלָּנוּ אֵין פְּרוּטָה אַחַת בְּבֵיתוֹ לְהוֹצָאוֹת הַחַג. יַיִן לְאַרְבַּע כּוֹסוֹת? מַצּוֹת? לֹא וָלֹא. מָרוֹר? הוּא אָמְנָם מַרְגִּישׁ שֶׁחַיָּיו מְלֵאִים מְרוֹרִים, אֲבָל אֲפִלּוּ זֶה לֹא עוֹזֵר בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָרוֹר לֶאֱכֹל לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה. וְהָאִשָּׁה? הַיְלָדִים? מָה יִהְיֶה עֲלֵיהֶם? כֻּלָּם מִתְהַלְּכִים בַּבַּיִת יְחֵפִים, וּבִגְדֵיהֶם כְּבָר קְרוּעִים.

כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים, מֹשֶׁה כְּבָר לֹא יָכַל לַעֲמֹד בָּעֹנִי וּבַמַּחְסוֹר שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּבַּיִת. 'זֶהוּ, עַד כָּאן, אֲנִי כְּבָר לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת יְלָדַי סוֹבְלִים בְּצוּרָה כָּזוֹ, אֲנִי חַיָּב לָצֵאת וְלִמְצֹא לְעַצְמִי פַּרְנָסָה כָּל שְׁהִיא'… אָמַר מֹשֶׁה לְעַצְמוֹ. וּמִתּוֹךְ אֱמוּנָה גְּדוֹלָה וּבִטָּחוֹן גָּדוֹל בָּה' שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ וְיַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ, יָצָא מֹשֶׁה שׁוּב לַדְּרָכִים, בַּשְּׁבִילִים הַמֻּשְׁלָגִים.

וְהִנֵּה, רַק יָצָא מֹשֶׁה לַדֶּרֶךְ, וּלְיָדוֹ עוֹצֶרֶת מֶרְכָּבָה הֲדוּרָה עִם שְׁנֵי סוּסִים אַבִּירִים. הָיְתָה זוֹ מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ שֶׁשָּׁב כָּעֵת מִמַּסָּע אָרֹךְ. כְּדַרְכָּם שֶׁל גּוֹיִים בְּמַסָּעוֹת אֵלּוּ, הַיַּיִן נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם, וְהַפָּרִיץ הָיָה שִׁכּוֹר מְאוֹד.

מִתּוֹךְ שִׁכְרוּתוֹ, הוּא לֹא יָדַע בְּדִיּוּק מָה הוּא עוֹשֶׂה, וְהִתְחַשֵּׁק לוֹ לְהִתְלוֹצֵץ קְצָת עַל חֶשְׁבּוֹן הַיְּהוּדִי שֶׁפָּגַשׁ בְּהַפְתָּעָה.

'בּוֹא הֵנָּה מושק'ה', קָרָא לְעֶבְרוֹ הַפָּרִיץ. 'בּוֹא נִשְׁתַּעְשֵׁעַ וּנְשַׂחֵק מִשְׂחָק קָטָן. אַתָּה תַּתְחִיל לָרוּץ לַצַד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשָּׂדֶה, וַאֲנִי אֲנַסֶּה לָצוּד אוֹתְךָ'. צָחַק הַפָּרִיץ בְּקוֹל רָם.

מֹשֶׁה הַמְבֹהָל הֵחֵל לָרוּץ, כְּשֶׁפִּיו מְמַלְמֵל אֶת מִלּוֹת הַוִּדּוּי, וְהַפָּרִיץ הֵחֵל לִרְדֹּף אַחֲרָיו… מֹשֶׁה הִרְגִּישׁ שֶׁכּוֹחוֹתָיו עוֹזְבִים אוֹתוֹ, וְהוּא נָפַל עַל הָאָרֶץ וּמִלְמֵל בְּקֹשִׁי 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל'…

הַפָּרִיץ כְּבָר כִּמְעַט וְהִגִּיעַ אֶל מֹשֶׁה, כְּשֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ הִתְמַלְּאָה לְפֶתַע בְּרַחֲמִים עַל הַיְּהוּדִי הַמִּסְכֵּן, וְאָמְרָה לְבַעֲלָהּ: 'דַּי! עֲזֹב אֶת הַיְּהוּדִי הַזֶּה, הִפְחַדְתָּ אוֹתוֹ מַסְפִּיק. עֲזֹב אוֹתוֹ בְּשֶׁקֶט, וּתְפַצֶּה אוֹתוֹ עַל הַצַּעַר שֶׁצִּעַרְתָּ אוֹתוֹ'.

קָרָא הַפָּרִיץ לְמֹשֶׁה וְאָמַר לוֹ: 'בֹּא מושק'ה, עֲלֵה עַל הַמֶּרְכָּבָה, אֲנִי אֶקַּח אוֹתְךָ לְאֵיפֹה שֶׁתִּרְצֶה'.

מֹשֶׁה, שֶׁלֹּא הֵבִין בִּכְלָל מָה קוֹרֶה אִתּוֹ, עָלָה עַל הָעֲגָלָה, כְּשֶׁפִּיו לֹא מַפְסִיק לְרֶגַע לְהוֹדוֹת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַנֵּס שֶׁעָשָׂה אִתּוֹ. הוּא הִתְיַשֵּׁב עַל הַסַּפְסָל הָאֲחוֹרִי, כְּשֶׁהוּא עֲדַיִן מְבֹהָל, וְחִכָּה לִרְאוֹת לְהֵיכָן הַדְּבָרִים יִתְגַּלְגְּלוּ.

הַפָּרִיץ הַשִּׁכּוֹר נִרְדַּם מִיָּד כְּשֶׁהֵחֵלָּה הַנְּסִיעָה, וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ הֵחֵלָּה לְשׂוֹחֵחַ עִם הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרֶיהָ. הִיא שָׁאֲלָה אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת עַל חַיָּיו, וְהוּא הֵשִׁיב עַל כָּל שְׁאֵלוֹתֶיהָ. הוּא סִפֵּר לָהּ עַל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְעַל פַּרְנָסָתוֹ הַקָּשָׁה.

אֵשֶׁת הַפָּרִיץ שֶׁרִחֲמָה עַל הַיְּהוּדִי בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, אָמְרָה לוֹ: 'בּוֹא אֵלֵינוּ לָאֲחֻזָּה, אֲנַחְנוּ נִתֵּן לְךָ עֲבוֹדָה'.

מֹשֶׁה לֹא יָדַע אִם כְּדַאי לוֹ לְקַבֵּל אֶת הַהַצָּעָה. אַךְ לְמַעַן הָאֱמֶת, הַרְבֵּה בְּרֵרוֹת לֹא הָיוּ לוֹ…

'אַל תִּדְאַג' – אָמְרָה אֵשֶׁת הַפָּרִיץ – 'נְשַׁלֵּם לְךָ טוֹב'.

וְאָכֵן, מֹשֶׁה הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ, וְאֵשֶׁת הַפָּרִיץ סִדְּרָה לוֹ עֲבוֹדָה חֲדָשָׁה. בְּכָל סוֹף יוֹם, כַּאֲשֶׁר מֹשֶׁה סִיֵּם  אֶת עֲבוֹדָתוֹ, הֵבִיאָה לוֹ מַעֲטָפָה וּבְתוֹכָהּ 100 רוּבָּל.

מֹשֶׁה אָחַז בְּיָדָיו אֶת הַכֶּסֶף, וְלִבּוֹ הִתְמַלֵּא בְּשִׂמְחָה, מֵעוֹלָם הוּא לֹא קִבֵּל סְכוּם גָּדוֹל כָּל כָּךְ עֲבוּר עֲבוֹדָתוֹ.

אֵשֶׁת הַפָּרִיץ פָּנְתָה אֵלָיו וְאָמְרָה לוֹ: אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמְּךָ, תַּחֲזֹר לַעֲבֹד אֶצְלֵנוּ כָּאן בְּאֹפֶן קָבוּעַ, וּתְמוּרַת עֲבוֹדָתְךָ תְּקַבֵּל סְכוּם יָפֶה שֶׁל כֶּסֶף.

כַּעֲבֹר זְמַן מָה, הִגִּיעַ מֹשֶׁה שׁוּב לָעֲבוֹדָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ, כְּשֶׁלִּבּוֹ מָלֵא בְּשִׂמְחָה. 'בָּרוּךְ ה', עוֹד כַּמָּה יָמִים פֶּסַח, וְעִם הַכֶּסֶף שֶׁאֲקַבֵּל מֵהָעֲבוֹדָה כָּאן אוּכַל לִקְנוֹת מַצּוֹת, יַיִן, מַאֲכָלִים טוֹבִים, וְגַם בְּגָדִים יָפִים וַחֲדָשִׁים לְאִשְׁתִּי וְלִילָדַי'.

מֹשֶׁה נָקַשׁ בְּדֶלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ. הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה, וּבַפֶּתַח עָמַד הַפָּרִיץ.

'הַי מושק'ה, הָעוֹדְךָ חַי?', שָׁאַל הַפָּרִיץ.

'תּוֹדָה לָאֵל', עָנָה מֹשֶׁה.

'וְיֵשׁ לְךָ פַּרְנָסָה'? שָׁאַל הַפָּרִיץ.

'בָּרוּךְ ה', הַזַּן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל', הֵשִׁיב מֹשֶׁה.

'יוֹתֵר מִדַּי הִנְּךָ מוֹדֶה לֶאֱלוֹקֶיךָ, מושק'ה' – נִשְׁמַע כַּעַס בְּקוֹלוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ – 'אֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁאִשְׁתִּי הִיא זוֹ הַדּוֹאֶגֶת לְמִחְיָתְךָ'.

'יְשַׁלֵּם לָהּ ה' שְׂכָרָהּ' – אָמַר מֹשֶׁה.

'שׁוּב הָאֱלֹקִים?!' – הִתְפָּרֵץ הַפָּרִיץ בְּזַעַם – 'אַל תִּשְׁכַּח שֶׁאִשְׁתִּי הִיא הַמְּפַרְנֶסֶת אוֹתְךָ'!

מֹשֶׁה נִרְעָד מְעַט, אוּלָם הִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָתוֹ, וּפָנָה אֶל הַפָּרִיץ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בְּתֹקֶף: 'רַק ה' יִתְבָּרַךְ הוּא הַמְּפַרְנֵס אוֹתִי'.

עַכְשָׁו נִהְיָה הַפָּרִיץ הִיסְטֵרִי. 'תִּסְתַּלֵּק מִכָּאן' – צָוַח בְּזַעַם – 'כַּף רַגְלְךָ לֹא תִּדְרֹךְ עוֹד עַל מִפְתָּן בֵּיתִי! וְנִרְאֶה אֵיךְ יִתֵּן לְךָ ה' אֶת פַּרְנָסָתְךָ!'

מֹשֶׁה הַמִּסְכֵּן נָס מִשָּׁם כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ…

בְּמַפַּח נֶפֶשׁ חָזַר מֹשֶׁה לְבֵיתוֹ, לְלֹא כֶּסֶף וּלְלֹא עֲבוֹדָה. וְהֵחֵל לְהִתְכּוֹנֵן לִקְרַאת חַג הַפֶּסַח. בִּמְהִירוּת הוּא הוֹצִיא אֶת כָּל הֶחָמֵץ מִבֵּיתוֹ, שֶׁכֵּן לֹא הָיָה לוֹ הַרְבֵּה חָמֵץ, אוֹ אֹכֶל בִּכְלָל בַּבַּיִת…

וְאָז הִגִּיעַ לֵיל בְּדִיקַת חָמֵץ. מֹשֶׁה הִסְתּוֹבֵב בַּבַּיִת עִם נֵר וְנוֹצָה, וּבָדַק אֶת הֶחָמֵץ. הוּא פָּתַח אֶת הָאֲרוֹנוֹת וְרָאָה שֶׁהֵם רֵיקִים, הֵצִיץ בַּמְּקָרֵר, הִסְתַּכֵּל בַּתַּנּוּר… וְהַכֹּל, הַכֹּל, הָיָה רֵיק!

לֹא רַק חָמֵץ לֹא הָיָה שָׁם… אֵין מַצּוֹת וְאֵין יַיִן! אֵין בָּשָׂר וְאֵין דָּגִים!… וּבְעֶצֶם אֵין כְּלוּם!

אַךְ מֹשֶׁה הָיָה יְהוּדִי מַאֲמִין, וְהוּא הֶאֱמִין בְּכָל לִבּוֹ שֶׁהקב"ה לֹא יַשְׁאִיר אוֹתוֹ כָּךְ, וּבְוַדַּאי יִשְׁלַח לוֹ יְשׁוּעָה…

בֵּינְתַיִם, בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, יָשַׁב הַפָּרִיץ שֶׁלָּנוּ בְּחַדְרוֹ מְשֻׁעֲמָם, וְהֶחֱלִיט שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לְסַדֵּר אֶת אַרְגַּז הָאוֹצָרוֹת שֶׁלּוֹ. הוּא פָּתַח אֶת הָאַרְגָּז, הוֹצִיא מַטְבְּעוֹת זָהָב, וְהִנִּיחַ אוֹתָם בַּצַּד.

הָא. רֶגַע. שָׁכַחְנוּ לְסַפֵּר לָכֶם יְלָדִים יְקָרִים, שֶׁלַּפָּרִיץ שֶׁלָּנוּ הָיָה חָבֵר טוֹב, חָבֵר שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לְדַבֵּר… הֶחָבֵר שֶׁלּוֹ הָיָה קוֹף גָּדוֹל. הַפָּרִיץ אָהַב מְאוֹד אֶת הַקּוֹף וְכָל הַזְּמַן הָיָה מְשַׂחֵק אִתּוֹ.

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב שֶׁהַפָּרִיץ סָפַר אֶת הַמַּטְבְּעוֹת, גַּם הַקּוֹף עָמַד שָׁם בַּחֶדֶר, הִתְבּוֹנֵן בְּסַקְרָנוּת בְּמַעֲשֵׂי אֲדוֹנוֹ, וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ: 'אֵיזֶה קַמְצָן הַפָּרִיץ, לָמָּה הוּא לֹא נוֹתֵן לִי לִטְעֹם אֶת הַכֶּסֶף'.

לְפֶתַע קָם הַפָּרִיץ מִמְּקוֹמוֹ וְיָצָא מֵהַחֶדֶר. הַקּוֹף שֶׁנִּשְׁאַר לְבַדּוֹ שָׂמַח מְאוֹד עַל הַהִזְדַּמְּנוּת, וּבִמְהִירוּת, לִפְנֵי שֶׁהַפָּרִיץ יַחֲזֹר, הֵחֵל לִבְלֹעַ מַטְבְּעוֹת זָהָב, אַחַת אַחֲרֵי הַשְּׁנִיָּה…

הַקּוֹף הִסְפִּיק לִבְלֹעַ 100 מַטְבְּעוֹת זָהָב, וְאָז הוּא נֶחֱנַק וָמֵת!

כְּשֶׁחָזַר הַפָּרִיץ לְחַדְרוֹ, וְרָאָה אֶת הַקּוֹף מֵת, הִצְטַעֵר מְאוֹד. הוּא לֹא יָדַע שֶׁהַקּוֹף בָּלַע אֶת הַמַּטְבְּעוֹת, וְלֹא הֵבִין מָה קָרָה לַקּוֹף, וּמַדּוּעַ הוּא מֵת.

בְּלֵית בְּרֵרָה, קָרָא לִמְשָׁרְתוֹ וְאָמַר לוֹ: 'אִיוָן, בֹּא לְפֹה מִיָּד! הַקּוֹף מֵת. קַח אוֹתוֹ וּקְבֹר אוֹתוֹ'.

'לֹא. רֶגַע, בְּעֶצֶם, אֲנִי יוֹדֵעַ מָה נַעֲשֶׂה. קַח אֶת הַקּוֹף וּזְרֹק אוֹתוֹ בַּבַּיִת שֶׁל מושק'ה, חָה חָה חָה… כָּכָה הוּא יִלְמַד לֶקַח, הַיְּהוּדִי כְּפוּי הַטּוֹבָה הַזֶּה'.

וְכָךְ, בְּאִישׁוֹן לַיִל, הִגִּיעַ אִיוָן לְבֵיתוֹ שֶׁל מושק'ה, וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַקּוֹף מֵהַחַלּוֹן לְתוֹךְ הַבַּיִת. הַחַלּוֹן הִתְנַפֵּץ בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל, הַזְּכוּכִיּוֹת הִתְפַּזְּרוּ, וִילָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה פָּרְצוּ בִּבְכִי…

מֹשֶׁה הִתְעוֹרֵר בְּבֶהָלָה, הִדְלִיק אֶת הַנֵּר וְנִגַּשׁ לְחַפֵּשׂ אֶת מְקוֹר הָרַעַשׁ. לְהַפְתָּעָתוֹ הַגְּדוֹלָה, רָאָה קוֹף מֵת בְּאֶמְצַע הַסָּלוֹן, וּמִתּוֹכוֹ נִשְׁפָּכִים מַטְבְּעוֹת זָהָב…

מִיָּד הִתְעַשֵּׁת מֹשֶׁה, סִדֵּר אֶת בֵּיתוֹ מִכָּל הַבָּלָגָן, אָסַף אֶת הַכֶּסֶף לְתוֹךְ תֵּבָה, וְחָזַר לִישֹׁן.

מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר קָם מֹשֶׁה, וּמִהֵר לִקְנוֹת אֶת כָּל צָרְכֵי הַחַג בְּהַרְחָבָה וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. וְכָךְ יָשְׁבוּ לָהֶם בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה בְּאוֹתוֹ עֶרֶב לַחְגֹּג אֶת לֵיל הַסֵּדֶר, סָבִיב לְשֻׁלְחָן מְפֹאָר הֶעָרוּךְ כְּיַד הַמֶּלֶךְ.

בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, בְּאַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ, הִתְאַרְגְּנוּ הַפָּרִיץ וְאִשְׁתּוֹ לְטִיּוּל אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, הֵם קִוּוּ לִרְאוֹת כֵּיצַד מֹשֶׁה הָעַקְשָׁן הַזֶּה יוֹשֵׁב בְּבַיִת אָפֵל, חֲסַר כֹּל, לְאַחַר שֶׁהַפָּרִיץ גֵּרְשׁוֹ מִבֵּיתוֹ…

וּכְשֶׁהִגִּיעוּ הֵם לֹא הֶאֱמִינוּ לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם… 'מֹשֶׁה, יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ שָׂמֵחַ? הַבַּיִת מוּאָר, וְעַל הַשֻּׁלְחָן אֹכֶל רַב וְכֵלִים נָאִים? מֵהֵיכָן הִשִּׂיג אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַזֶּה?' – תָּמְהוּ.

נִכְנְסוּ הַפָּרִיץ וְאִשְׁתּוֹ לְבֵיתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ. עָנָה לָהֶם מֹשֶׁה בִּתְמִימוּת: 'כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ: הקב"ה הוּא הַזַּן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל, וְהוּא שָׁלַח לִי מִן הַשָּׁמַיִם'!

לְאַחַר שֶׁסִּפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ, אָמַר הַפָּרִיץ לְמֹשֶׁה בְּקוֹל חָנוּק מִדְּמָעוֹת: 'מֹשֶׁה, אַתָּה צוֹדֵק, הַכֹּל אֱמֶת, הקב"ה הוּא הַזַּן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל'.

וְאֵשֶׁת הַפָּרִיץ הוֹדִיעָה לוֹ בְּקוֹל חֲגִיגִי: 'לְאַחַר הַחַג, אַתָּה מֻזְמָן אֵלֵינוּ שׁוּב לַעֲבוֹדָה'.

 

גַּם אֲנַחְנוּ יְלָדִים יְקָרִים, נִזְכֹּר שֶׁהקב"ה דּוֹאֵג תָּמִיד לְכָל אֶחָד, לְפַרְנָסָה וְלִבְרָכָה, וְרַק הוּא בִּלְבַד הַזַּן וּמְפַרְנֵס לְכָל הָעוֹלָם.

עַכְשָׁיו יְלָדִים יְקָרִים, בּוֹאוּ נִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע. כֻּלָּם בְּיַחַד יְלָדִים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" לַיְלָה טוֹב!

(ספר אוצר ישראל סיפור י"ד; עלון שיחת השבוע)