עֶרֶב טוֹב יְלָדִים יְקָרִים, הַיּוֹם נְסַפֵּר לָכֶם אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל יוֹסֵף מְשִׁיתָא.
יוֹסֵף מְשִׁיתָא הָיָה יְהוּדִי שֶׁחַי בִּתְקוּפַת חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי.
כַּאֲשֶׁר רָצוּ הָרוֹמָאִים לְהַחֲרִיב אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֵם פָּחֲדוּ לְהִכָּנֵס פְּנִימָה. אֲפִלּוּ הָרוֹמָאִים הָרְשָׁעִים יָדְעוּ שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קָדוֹשׁ מְאוֹד, וְהֵם חָשְׁשׁוּ לְהִכָּנֵס לְשָׁם. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, הֵם חִפְּשׂוּ מִישֶׁהוּ שֶׁיִּכָּנֵס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהִכְרִיזוּ בְּקוֹל: 'הָאָדָם שֶׁיַּסְכִּים לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כָּל חֵפֶץ שֶׁיּוֹצִיא מִשָּׁם יִהְיֶה שֶׁלּוֹ'!
אַף יְהוּדִי לֹא הִסְכִּים לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הָרוֹמָאִים. אַף יְהוּדִי לֹא רָצָה לְחַלֵּל אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הַמָּקוֹם הֲכִי קָדוֹשׁ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, בְּעַד שׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. גַּם לֹא בְּעַד כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב שֶׁבָּעוֹלָם.
כֻּלָּם, מִלְּבַד יְהוּדִי אֶחָד, יוֹסֵף מְשִׁיתָא! יוֹסֵף מְשִׁיתָא שֶׁהָיָה רָשָׁע גָּדוֹל מְאוֹד, הוּא הַיָּחִיד שֶׁהֵעֵז לְהִכָּנֵס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. הָרִשְׁעוּת שֶׁלּוֹ הָיְתָה כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, שֶׁהוּא הִסְכִּים לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁאֲפִלּוּ הָרוֹמָאִים פָּחֲדוּ לַעֲשׂוֹת – לְהִכָּנֵס לְהֵיכַל ה', לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ.
נִכְנַס יוֹסֵף מְשִׁיתָא לְתוֹךְ בֵּית ה' הַקָּדוֹשׁ, וְחִפֵּשׂ מָה הוּא יָכוֹל לָקַחַת לְעַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחוּ הָרוֹמָאִים. עָבַר חֶדֶר חֶדֶר, לִשְׁכָּה לִשְׁכָּה, חִפֵּשׂ, מִשֵּׁשׁ וְלֹא מָצָא כְּלִי מַתְאִים וְרָאוּי שֶׁהוּא יוּכַל לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ.
עַד שֶׁהִגִּיעַ לְתוֹךְ הֵיכַל ה'. בַּהֵיכָל רָאָה יוֹסֵף מְשִׁיתָא אֶת הַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה, מְנוֹרַת הַזָּהָב הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁבָּהּ הָיָה מַדְלִיק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וּמֵאִיר אוֹר קָדוֹשׁ וְרוּחָנִי לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
לָקַח יוֹסֵף מְשִׁיתָא אֶת הַמְּנוֹרָה, וְיָצָא אִתָּהּ מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּשֶׁהוּא מְתַכְנֵן לָקַחַת אֶת הַמְּנוֹרָה לְבֵיתוֹ.
כַּאֲשֶׁר יָצָא עִם הַמְּנוֹרָה, הִתְפַּעֲלוּ הָרוֹמָאִים מִיָּפְיָהּ הַטָּהוֹר שֶׁל הַמְּנוֹרָה, וְאָמְרוּ לוֹ: 'הַחֵפֶץ הַזֶּה שֶׁלָּקַחְתָּ נִרְאָה מְכֻבָּד מְאוֹד, וְלֹא רָאוּי לְאָדָם פָּשׁוּט כָּמוֹךָ לָקַחַת לְעַצְמוֹ חֵפֶץ כָּזֶה. אָנוּ נִקַּח אֶת הַמְּנוֹרָה לַקֵּיסָר, בִּכְדֵי שֶׁיָּשִׂים אוֹתָהּ בָּאַרְמוֹן שֶׁלּוֹ'.
'אֲבָל', הִמְשִׁיכוּ הָרוֹמָאִים וְאָמְרוּ לְיוֹסֵף מְשִׁיתָא, 'הִבְטַחְנוּ לְךָ פְּרָס, וְלָכֵן כַּנֵּס פַּעַם נוֹסֶפֶת לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהַפַּעַם מָה שֶׁתּוֹצִיא יִהְיֶה שֶׁלְּךָ!'.
אַךְ הַפַּעַם, יוֹסֵף מְשִׁיתָא כְּבָר לֹא הִסְכִּים לְהִכָּנֵס. הִרְהוּרִים שֶׁל תְּשׁוּבָה וּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל חֲרָטָה נִכְנְסוּ בְּלִבּוֹ.
עָמַד יוֹסֵף מְשִׁיתָא וְהִכְרִיז בְּקוֹל: 'אֲנִי לֹא נִכְנַס פַּעַם נוֹסֶפֶת'!
הָרוֹמָאִים נִדְהֲמוּ מֵהַתְּשׁוּבָה שֶׁל יוֹסֵף מְשִׁיתָא, וְהֵחֵלּוּ לְנַסּוֹת לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ בְּלָשׁוֹן רַכָּה וּבְנֹעַם, וְהִבְטִיחוּ לוֹ הַבְטָחוֹת שֶׁל עֹשֶׁר גָּדוֹל. אוּלָם יוֹסֵף מְשִׁיתָא לֹא הִסְכִּים כְּלָל לָחֲטֹא שׁוּב, וּלְהִכָּנֵס בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ.
לְאַחַר שֶׁהָרוֹמָאִים רָאוּ שֶׁדִּבּוּרִים יָפִים לֹא מְשַׁכְנְעִים אוֹתוֹ, הֵם הֵחֵלּוּ לְאַיֵּם עָלָיו וְלוֹמַר לוֹ: אִם לֹא תִּכָּנֵס שׁוּב, אָנוּ נְיַסֵּר אוֹתְךָ בְּיִסּוּרִים קָשִׁים.
אַךְ יוֹסֵף מְשִׁיתָא כְּבָר הִשְׁתַּנָּה. הוּא כְּבָר לֹא הָיָה אוֹתוֹ רָשָׁע כְּפִי שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם, וּבְלִבּוֹ פְּנִימָה הוּא הִרְגִּישׁ כְּאֵב גָּדוֹל וַחֲרָטָה עֲצוּמָה עַל הַמַּעֲשִׂים הַלֹּא טוֹבִים שֶׁעָשָׂה, וְנַעֲשָׂה בַּעַל תְּשׁוּבָה.
יוֹסֵף נֶעֱמַד מוּל הָרוֹמָאִים, וּבְלִי פַּחַד הֵשִׁיב לָהֶם: לֹא, לֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת. לֹא דַּי לִי שֶׁהִכְעַסְתִּי אֶת בּוֹרְאִי פַּעַם אַחַת, אַתֶּם רוֹצִים שֶׁאַכְעִיסֶנּוּ פַּעַם נוֹסֶפֶת?!
לְאַחַר שֶׁהָרוֹמָאִים הָרְשָׁעִים רָאוּ שֶׁיּוֹסֵף מְשִׁיתָא אֵינוֹ מוּכָן לְקַיֵּם אֶת בַּקָּשָׁתָם, קִיְּמוּ בּוֹ אֶת גְּזַר הַדִּין וְהֵחֵלּוּ לְיַסְּרוֹ בְּיִסּוּרִים קָשִׁים, וּמִתּוֹךְ יִסּוּרָיו הֵחֵל יוֹסֵף מְשִׁיתָא לִצְעֹק.
אֲבָל יוֹסֵף מְשִׁיתָא לֹא צָעַק בִּגְלַל הַכְּאֵבִים, אֶלָּא צָעַק עַל חֲטָאָיו הַגְּדוֹלִים.
הוּא הֵחֵל לַחֲזֹר שׁוּב וָשׁוּב עַל דְּבָרָיו: 'לֹא דַּי לִי שֶׁהִכְעַסְתִּי אֶת בּוֹרְאִי פַּעַם אַחַת, אַתֶּם רוֹצִים שֶׁאַכְעִיסֶנּוּ פַּעַם נוֹסֶפֶת?' עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּטָהֳרָה. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: 'אַשְׁרֶיךָ יוֹסֵף מְשִׁיתָא שֶׁהִנְּךָ מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא'.
מִכָּאן אָנוּ לוֹמְדִים מַהִי כּוֹחָהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, וְגַם אִם חָלִילָה לִפְעָמִים טוֹעִים וְנוֹפְלִים, צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁתָּמִיד אֶפְשָׁר לְתַקֵּן.
וְעַכְשָׁיו יְלָדִים יְקָרִים, בּוֹאוּ נִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע. כֻּלָּם בְּיַחַד יְלָדִים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". לַיְלָה טוֹב!
(על פי מדרש רבה פרשה סה אות כב)