תפריט
עֶרֶב טוֹב יְלָדִים יְקָרִים. נִמְצָאִים אָנוּ בִּימֵי בֵּין הַמְּצָרִים – הַיָּמִים בָּהֶם אָנוּ מִצְטַעֲרִים עַל חֻרְבָּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גִּלּוּ לָנוּ שֶׁהַסִּבָּה שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִיא בִּגְלַל הֶעָווֹן שֶׁל שִׂנְאַת חִנָּם.
בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, חַי בִּירוּשָׁלַיִם אִישׁ עָשִׁיר מְאוֹד שֶׁעָשָׂה מְסִבָּה גְּדוֹלָה, וְהִזְמִין אֵלֶיהָ אֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ, וְכָל מִי שֶׁהוּא אָהַב. גַּם רַבָּנִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים גְּדוֹלִים הִזְמִין לְאוֹתָהּ הַמְּסִבָּה.
לְאוֹתוֹ עָשִׁיר הָיָה חָבֵר טוֹב שֶׁקָּרְאוּ לוֹ 'קַמְצָא'. אָמַר הֶעָשִׁיר לְעַבְדּוֹ: לֵךְ לְקַמְצָא חֲבֵרִי הַטּוֹב, וְהַזְמֵן אוֹתוֹ לַמְּסִבָּה שֶׁלִּי.
אוּלָם הָעֶבֶד לֹא שָׁמַע טוֹב אֶת דִּבְרֵי אֲדוֹנוֹ. הוּא חָשַׁב שֶׁהָאָדוֹן בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהַזְמִין אֶת 'בַּר קַמְצָא', אָדָם אַחֵר עִם שֵׁם דּוֹמֶה.
אֲבָל בֶּאֱמֶת בַּר קַמְצָא לֹא הָיָה חָבֵר שֶׁל הֶעָשִׁיר, אֶלָּא הָפוּךְ – הֶעָשִׁיר הָיָה שׂוֹנֵא מְאוֹד אֶת בַּר קַמְצָא.
הָעֶבֶד הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ שֶׁל בַּר קַמְצָא וְאָמַר לוֹ: הָאָדוֹן שֶׁלִּי שָׁלַח אוֹתִי לְהַזְמִין אוֹתְךָ לַמְּסִבָּה שֶׁהוּא עוֹרֵךְ בְּבֵיתוֹ.
בַּר קַמְצָא הִתְפַּלֵּא מְאוֹד עַל הַהַזְמָנָה, וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ: מַדּוּעַ הֶעָשִׁיר רוֹצֶה לְהַזְמִין אוֹתִי לַמְּסִבָּה שֶׁלּוֹ? וַהֲרֵי אֲנַחְנוּ לֹא חֲבֵרִים! הוּא בִּכְלַל שׂוֹנֵא אוֹתִי! אוּלַי הוּא רוֹצֶה לְהַשְׁלִים אִתִּי?
אִם כֵּן, הֶחְלִיט בַּר קַמְצָא – אֵלֵךְ לַמְּסִבָּה וְאַשְׁלִים אִתּוֹ!
שָׂמַח בַּר קַמְצָא עַל הַהַזְמָנָה הַנִּכְבֶּדֶת, לָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו הַיָּפִים, צִחְצֵחַ אֶת כּוֹבָעוֹ, הָלַךְ לְבֵית הֶעָשִׁיר וְיָשַׁב לוֹ לְיַד הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ בְּכָל טוּב, בֵּין שְׁאָר הָאוֹרְחִים.
בְּמַהֲלָךְ הַמְּסִבָּה עָבַר הֶעָשִׁיר בֵּין הַשֻּׁלְחָנוֹת, כְּשֶׁהוּא מְבָרֵךְ לְשָׁלוֹם אֶת הָאוֹרְחִים וְאֶת יְדִידָיו הָרַבִּים. לְפֶתַע הִבְחִין בְּאֶחָד הַשֻּׁלְחָנוֹת בְּאוֹרֵחַ שֶׁהוּא לֹא מְחַבֵּב, כְּשֶׁהוּא שָׂמֵחַ, וְנֶהֱנָה מֵהַמַּאֲכָלִים הַטְּעִימִים. הָיָה זֶה כַּמּוּבָן מְיֻדָּעֵנוּ בַּר קַמְצָא.
נִתְמַלֵּאהֶעָשִׁיר בְּכַעַס רַב עַל כָּךְ שֶׁהָאוֹיֵב שֶׁלּוֹ – בַּר קַמְצָא – יוֹשֵׁב אֶצְלוֹ בַּמְּסִבָּה וְנֶהֱנָה מֵהַמַּאֲכָלִים שֶׁלּוֹ, כְּאִלּוּ הֵם חֲבֵרִים טוֹבִים שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רָבוּ.
נִגַּשׁ אֵלָיו הֶעָשִׁיר וְצָעַק עָלָיו בְּקוֹל רָם: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה? קוּם מַהֵר, לֵךְ לְךָ וְצֵא מִפֹּה!
בַּר קַמְצָא הִתְבַּיֵּשׁ מְאוֹד מִכָּךְ שֶׁהֶעָשִׁיר מְגָרֵשׁ אוֹתוֹ מוּל כָּל הָאוֹרְחִים.
בְּקוֹל נָמוּךְ וּמְבֻיָּשׁ אָמַר בַּר קַמְצָא לֶעָשִׁיר: כַּנִּרְאֶה שֶׁקָּרְתָה טָעוּת וְהֻזְמַנְתִּי לַמְּסִבָּה שֶׁלְּךָ בְּלִי כַוָּנָה. אֲבָל אָנָּא מִמְּךָ, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר הִגַּעְתִּי לְכָאן, אַל תְּגָרֵשׁ אוֹתִי, וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ כָּל מָה שֶׁאוֹכַל וְאֶשְׁתֶּה.
הֶעָשִׁיר לֹא הִסְכִּים לִשְׁמֹעַ דָּבָר, וְרַק צָעַק עָלָיו חָזָק יוֹתֵר: לֹא, אֵינֶנִּי מַסְכִּים! לֵךְ מִכָּאן, אֲנִי לֹא מַסְכִּים שֶׁתִּהְיֶה כָּאן!
הִתְחַנֵּן בַּר קַמְצָא לֶעָשִׁיר פַּעַם נוֹסֶפֶת וְאָמַר: אָנָּא! הַנַּח לִי הַפַּעַם. אַל תְּבַיֵּשׁ אוֹתִי בִּפְנֵי כָּל הָאוֹרְחִים, אַל תְּגָרֵשׁ אוֹתִי מִבֵּיתְךָ! וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ לֹא רַק אֶת הָאֹכֶל שֶׁלִּי, אֶלָּא חֲצִי מִכָּל הָעֲלוּת שֶׁל הַסְּעוּדָה!
לֹא, לֹא, אֵינִי רוֹצֶה! עָזוֹב אֶת בֵּיתִי מִיָּד! צָעַק עָלָיו הֶעָשִׁיר, וּבְשׁוּם אֹפֶן לֹא הָיָה מוּכָן לְוַתֵּר לְבַר קַמְצָא.
בַּר קַמְצָא הַמְבֻיָּשׁ הִתְחַנֵּן לְפָנָיו שׁוּב: אֲנִי מוּכָן לְשַׁלֵּם לְךָ כֶּסֶף רַב, אֶת כָּל הַסְּעוּדָה הַיְקָרָה וְהַמְּפֹאֶרֶת שֶׁהֵכַנְתָּ. רַק בְּבַקָּשָׁה אַל תְּגָרֵשׁ אוֹתִי, אַל תְּבַיֵּשׁ אוֹתִי לְיַד כֻּלָּם!
הֶעָשִׁיר שֶׁכְּבָר אִבֵּד אֶת כָּל מְעַט הַסַּבְלָנוּת שֶׁנּוֹתְרָה לוֹ, צָעַק בְּקוֹל: לֹא! בְּשׁוּם אֹפֶן אֵינִי רוֹצֶה שֶׁתִּשָּׁאֵר כָּאן! צֵא מִפֹּה בְּרֶגַע זֶה! וְתוֹךְ כְּדֵי שֶׁהוּא צוֹעֵק עָלָיו, תָּפַס הֶעָשִׁיר אֶת בַּר קַמְצָא בְּיָדוֹ, הֵקִים אוֹתוֹ בְּכֹחַ מִן הַכִּסֵּא, וְגֵרֵשׁ אוֹתוֹ מִן הַבַּיִת.
בַּר קַמְצָא כַּעַס מְאוֹד, וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ: הֶעָשִׁיר בִּיֵּשׁ וְהֶעֱלִיב אוֹתִי בִּפְנֵי כָּל הָאוֹרְחִים. וְכָל גְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁיָּשְׁבוּ שָׁם רָאוּ אוֹתוֹ מְבַיֵּשׁ אוֹתִי, וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא בָּא לַעֲזֹר לִי! כָּל הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם שָׁתְקוּ וְנָתְנוּ לוֹ לְגָרֵשׁ אוֹתִי מִבֵּיתוֹ!
אֲנִי אֶגְרֹם לְכֻלָּם לְהִצְטַעֵר מְאוֹד עַל זֶה! גַּם הֶעָשִׁיר וְגַם כָּל הָאוֹרְחִים, כֻּלָּם יֵעָנְשׁוּ עַל כָּךְ. אֲנִי אֶגְרוֹם לַקֵּיסָר לְהַעֲנִישׁ אֶת כֻּלָּם! הוּא יְגָרֵשׁ אֶת כֻּלָּם מֵהָעִיר וְיִשְׂרֹף לָהֶם אֶת הַבָּתִּים!
כָּל כָּךְ כָּעַס בַּר קַמְצָא, וְכָל כָּךְ רָצָה לִנְקֹם בְּכָל הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ בַּמְּסִבָּה, עַד שֶׁשָּׁכַח שֶׁאִם הַקֵּיסָר יַעֲנִישׁ אֶת כָּל הַיְּהוּדִים גַּם הוּא יֵעָנֵשׁ אִתָּם יַחַד. הוּא כָּל כָּךְ נֶעֱלַב וְכָעַס שֶׁהוּא בִּכְלָל לֹא חָשַׁב עַל הַמַּעֲשִׂים שֶׁלּוֹ.
מֶה עָשָׂה בַּר קַמְצָא? הָלַךְ לַקֵּיסָר שֶׁל הָרוֹמִיִּים, שֶׁשָּׁלְטוּ אָז בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַקֵּיסָר! בָּאתִי לְכָאן לְגַלּוֹת לְךָ סוֹד חָשׁוּב מְאוֹד! הַיְּהוּדִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם מוֹרְדִים בְּךָ! הֵם אֵינָם רוֹצִים שֶׁתִּהְיֶה עוֹד קֵיסָר שֶׁלָּהֶם!
שָׁאַל אוֹתוֹ הַקֵּיסָר: אֵיךְ אֵדַע אִם דְּבָרֶיךָ נְכוֹנִים?
אָמַר לוֹ בַּר קַמְצָא: אֲנִי אֶתֵּן לְךָ רַעְיוֹן אֵיךְ לִבְדֹּק. תִּשְׁלַח לָהֶם עֵגֶל לְהַקְרִיב בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְתִרְאֶה, אִם הֵם יַקְרִיבוּ אֶת הַקָּרְבָּן סִימָן שֶׁהֵם עֲדַיִן אוֹהֲבִים אוֹתְךָ, אֲבָל, אִם הֵם לֹא יַקְרִיבוּ אֶת הַקָּרְבָּן תֵּדַע שֶׁהֵם מוֹרְדִים בְּךָ.
שָׂמַח הַקֵּיסָר מֵהָעֵצָה שֶׁנָּתַן לוֹ בַּר קַמְצָא, וְנָתַן לְבַר קַמְצָא עֵגֶל טוֹב וּמְשֻׁבָּח לְהַקְרִיב קָרְבָּן בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.
בַּדֶּרֶךְ, כַּאֲשֶׁר בַּר קַמְצָא הָיָה לְבַדּוֹ, הִגִּיעַ הַזְּמַן לְמַמֵּשׁ אֶת תָּכְנִיתוֹ. הוּא עָצַר בַּצַּד, וּפָצַע פֶּצַע קָטָן בַּשְּׂפָתַיִם שֶׁל הָעֵגֶל.
הוּא עָשָׂה זֹאת מִשּׁוּם שֶׁבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ אֶפְשָׁר לְהַקְרִיב קָרְבָּן רַק בְּהֵמָה שֶׁאֵין בָּהּ מוּם, וְכָעֵת שֶׁהָעֵגֶל פָּצוּעַ לֹא נִתַּן יִהְיֶה לְהַקְרִיבוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אוּלָם לַקֵּיסָר הוּא לֹא גִּלָּה אֶת הַסּוֹד שֶׁהוּא פּוֹצֵעַ אֶת הָעֵגֶל, כָּךְ יַחְשֹׁב הַקֵּיסָר שֶׁהַיְּהוּדִים לֹא רוֹצִים לְהַקְרִיב אֶת הַקָּרְבָּן שֶׁהוּא שָׁלַח כִּי הֵם מוֹרְדִים בּוֹ, וְיַעֲנִישׁ אוֹתָם.
וְאָכֵן, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, נָתַן אֶת הָעֵגֶל לַכֹּהֲנִים וְאָמַר לָהֶם: הַקֵּיסָר שָׁלַח אֶת הָעֵגֶל הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁתַּקְרִיבוּ אוֹתוֹ קָרְבָּן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
כַּאֲשֶׁר רָאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָעֵגֶל, הִבְחִינוּ בַּפֶצַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּשְּׂפָתַיִם, וְאָמְרוּ: אָסוּר לְהַקְרִיב אֶת הָעֵגֶל הַזֶּה בַּמִּזְבֵּחַ!
שָׁמַע הַקֵּיסָר שֶׁהַיְּהוּדִים לֹא רוֹצִים לְהַקְרִיב אֶת הַקָּרְבָּן, וְאָמַר: אָכֵן מָרְדוּ בִּי הַיְּהוּדִים, בַּר קַמְצָא צָדַק בִּדְבָרָיו. אֵצֵא לְהִלָּחֵם בָּהֶם!
מִיָּד עָלָה הַקֵּיסָר לִירוּשָׁלַיִם עִם צָבָא גָּדוֹל וְנִלְחַם בְּעַם יִשְׂרָאֵל. כַּעֲבוֹר שָׁלוֹשׁ שָׁנִים, הִצְלִיחַ הַקֵּיסָר לִפְרֹץ אֶת חוֹמוֹת הָעִיר, לְהִכָּנֵס לִירוּשָׁלַיִם, וּלְהַחֲרִיב אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עָלָיו אָנוּ מִתְאַבְּלִים עַד הַיּוֹם.
מִכָּאן נִלְמַד יְלָדִים כַּמָּה חָשׁוּב לְהִזָּהֵר מְאוֹד שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בַּזּוּלַת, וְכַמָּה צָרוֹת יְכוֹלוֹת לְהִתְרַחֵשׁ בְּעִקְבוֹת כָּךְ. וּמִצַּד שֵׁנִי, גַּם אִם מִישֶׁהוּ פָּגַע בָּנוּ אוֹ הֶעֱלִיב אוֹתָנוּ, נִזְכֹּר כַּמָּה חָשׁוּב לְוַתֵּר וְלִסְלֹחַ לוֹ. וּבִזְכוּת שֶׁנַּרְבֶּה בְּאַהֲבַת חִנָּם, נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
עַכְשָׁיו יְלָדִים יְקָרִים, בּוֹאוּ נִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע. כֻּלָּם בְּיַחַד יְלָדִים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" לַיְלָה טוֹב!
(ע"פ גיטין נה ע"ב – נו ע"א – איכה רבה פרשה ד אות ג)
