בס"ד
סיפר הגאון הצדיק הרב יצחק ברדא שליט"א בדברי הספד שנשא בימי השבעה: כשהייתי רב במושב שרשרת בגיל עשרים וארבע, הרב יורם ע"ה היה רווק בגיל תשע עשרה בישיבת הנגב.
הגעתי בפעם הראשונה לישיבת הנגב לגאון הרב יששכר מאיר זצ"ל ואמרתי לו: אני צריך סיוע רוחני במושב – כח עזר… הרב יששכר מאיר ע"ה הניף את ידו הקדושה והצביע לי על שלשה מתלמידיו ואמר: תקח את השלשה האלה וכל אחד מהם יתן לך שיעור במושב… אחד מהשלשה היה הרב ע"ה. פניתי לרב יורם… וכמובן הוא נענה ברצון לבקשה, אך הוסיף ואמר: 'תן לי קבוצה בשביל להחדיר בהם אהבת ישראל'…
התפעלתי, אמרתי בלבי 'תראה בחור צעיר ועל מה הוא חושב'… וכל השבע שנים במושב, הוא היה מגיע בכל יום למסור שיעור במסירות נפש גדולה…
זה היה מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א היתה לו אהבה כנה ואמיתית לכל איש בישראל, הוא מסר את נפשו על כך, וכל יהודי היה כחלק ממנו ממש, כאב את כאבם של הציבור ושמח בשמחתם ועשה ככל יכולתו לעזור ולסייע לכל אחד כבנו ממש. וכך חינך את שומעי לקחו – אהבת ישראל אמיתית לכל אחד שמביאה לאחדות מושלמת של כל חלקי עמ"י שהם בבחינת גוף אחד ממש.
בעניין מעלת האחדות דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על פרשת בראשית :
ביום הראשון של הבריאה ברא הקב"ה את האור. ומלמדים אותנו חז"ל שהאור שברא הקב"ה ביום הראשון של הבריאה היה אור מיוחד במינו, והיה אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. אך מכיוון שהסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו, ועל שם כך הוא נקרא "אור הגנוז". ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבוא.
בהשקפה ראשונה נדמה שבגלל מעשיהם של הרשעים ניזוקו גם הצדיקים, ונגנז מהם האור היקר הזה עד הזמן של לעתיד לבוא. אולם בא מרן אור שבעת הימים מורנו הבעל שם טוב הקדוש ומחדש שלא כן הדבר: אין כוונת חז"ל חלילה שבגלל מעשיהם של הרשעים גם הצדיקים הפסידו את האור הגנוז, ורק לעתיד לבוא יהנו ממנו, אלא האמת היא שגם בזמן הזה ישנה אפשרות לצדיקים להנות מהאור הגנוז, כיון שמקום גניזתו הוא בתוך אותיותיה של התורה הקדושה, ועל ידי שהצדיקים עוסקים בתורה כראוי, מאיר לפניהם האור הגנוז מתוך אותיות התורה.
בפסוק: "וירא אלקים את האור כי טוב", המדבר על בריאת האור, נזכרה לראשונה בתורה האות ט' בתיבת "טוב", והאות ט' במילוי (טי"ת) עולה בגמטריא "אחדות". ולפי זה יש לפרש בדרך רמז שכוונת הפסוק: "וירא אלקים את האור כי טוב" היא, שראה הקב"ה שהאור והטובה של העולם זו האחדות, ודוקא על ידה יבואו על עם ישראל כל הטובות והברכות שבעולם.
וזהו שאנו אומרים בברכת "שים שלום" שבתפילת העמידה: "וברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך", כפי שמפרש זאת אדמו"ר הזקן שרק כאשר "כולנו כאחד" – באהבה ואחדות זה עם זה כאיש אחד בלב אחד, רק אז יתקיים בנו "ברכנו אבינו… באור פניך".
כך מובן גם מה שנאמר לגבי לידתו של משה רבנו: "ותרא אותו כי טוב הוא", ופירשו חז"ל שבשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור, ולמדו זאת ממה שלגבי לידתו נאמר: "ותרא אותו כי טוב הוא", וכן לגבי בריאת האור נאמר: "וירא אלהים את האור כי טוב". והיינו שנשמתו של משה רבנו היתה מלאה מהאור הטוב של מידת האהבה והאחדות, וכפי שהתגלה בהמשך חייו של משה כיצד אהב את עם ישראל אהבה עצומה עד כדי מסירות נפש עליהם.
זהו גם הביאור למה שמובא בגמרא שאפילו בשביל צדיק אחד עולם נברא, ולמדו זאת ממה שנאמר בבריאת העולם "וירא אלהים את האור כי טוב", ואין "טוב" אלא צדיק, שנאמר: "אמרו צדיק כי טוב", והכוונה היא שהיה שווה להקב"ה לברוא את כל העולם כולו בשביל צדיק אחד שהוא שלם במידת אהבת ישראל – שהיא בחינת האור והטוב של העולם כנ"ל – והוא מאוחד עם כל עם ישראל, כדרכם של הצדיקים האמיתיים שבכל דור ודור אשר עליהם העולם עומד.
הנה, לפי הנזכר לעיל בשם הבעל שם טוב הקדוש שהאור שנברא ביום הראשון נגנז בתוך אותיותיה של התורה הקדושה, וישנה אפשרות שהוא יתגלה לאדם שזוכה ללמוד את התורה, יש לומר שדווקא כאשר ישנה בליבו של הלומד אהבה לכל אחד מישראל, והוא משתדל להיות באחדות עם כולם, עשוי הוא לזכות שיתגלה לו האור הגנוז שבתורה, מכיוון שעיקרו של אותו אור היינו האחדות כנ"ל.
על האדם לרכוש את מידת "לב טוב", ו"לב טוב" פירושו שאם כבר אתה עושה טובה ליהודי אחר – תעשה זאת מכל הלב, ובמאור פנים, ושפע של שמחה, ועד השלמות הכי גדולה שיכולה להיות במידת "לב טוב". וכשתהיה לו באמת מידת "לב טוב" כלפי הזולת בוודאי יזכה שבלומדו את התורה הקדושה יאיר לו מבין אותיותיה האור הגנוז בה.
ואם חלילה חסר לאדם במידת האחדות והאהבה כלפי עם ישראל, גם אם הוא תלמיד חכם מופלג, לא יהיה שום קיום לרוחניות שלו. ורמזו זאת חז"ל באומרם שבעשרת הדברות שהיו כתובות בלוחות הברית הראשונות לא נזכרה האות ט', והרי בסופו של דבר לוחות אלו נשברו. והיינו שכשחסר לאדם במידת האחדות והאהבה, אפילו לתורה שהוא לומד ולמצוות שהוא מקיים אין כל ערך וסופן להשתבר.
הנה ה' יתברך הוא אחד, ומידותיו מאוחדות איתו באחדות פשוטה, ולכן כל שמותיו של הקב"ה במילואיהם השונים עולים בגמטריא קטנה ט' העולה עם מילואה בגמטריא "אחדות" כנ"ל.
כמו כן, ענין האחדות הנמצאת בה' יתברך מתגלה גם כן בתורתו ובמצוותיו, ולכן הכל סובב סביב המספר שלוש עשרה שהוא הגמטריא של תיבת "אחד" וכן של תיבת "אהבה": י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, י"ג מידות של רחמים, ובהגיע האדם לגיל שלוש עשרה נעשה חייב במצוות התורה. וכן לגבי סדר התפילה: בסדר הקרבנות יש י"ג מידות ד"מי אל כמוך", וב"ברוך שאמר" ניתקן לומר י"ג "ברוך". וב"ישתבח" נתקן לומר י"ג שבחים. ולאחר תפילת העמידה אומרים י"ג מידות ד"ויעבור".
מאחר ואצל הקב"ה הכל נמצא באחדות מלאה, חובתנו היא שתראה אחדות זו בעם ישראל – עמו של הקב"ה. ועל ידי אחדותם של עם ישראל יעשה תיקון מושלם לחורבן בית שני שנחרב מפני שהיתה בו שנאת חינם, ההיפך הגמור מאהבה ואחדות, וממילא נזכה לבנין בית המקדש השלישי במהרה בימינו אמן.
