סיפר יהודי יקר:
לפני עשור שנים, הסתבכתי עם המדינה בענייני כספים והוגשה נגדי תביעה בסך 700,000 ש"ח. ואני נכנסתי ללחץ… ביום שני בבוקר הגעתי לבית מדרשו של אבינו מו"ר הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א והמתנתי בתור. כשהגעתי ועמדתי לפניו, הוא הקשיב לי, ולאחר מכן הוריד את ראשו ושקע בהרהורים. ואז הרים את ראשו ואמר: 'אל תדאג, הכל יהיה בסדר'.
ואני, בגלל שהייתי בלחץ, שאלתי את הרב: הרב אתה בטוח? הרב הסתכל עלי במבט מתפלא ואמר: אתה לא מאמין לי?!… יצאתי משם מעודד והמתנתי ליום המשפט, והוא הגיע.
על ספסל ההמתנה ישבתי, ולפני המתינו עשרה אנשים. אחד אחד נכנסו, והשופט 'גמר עליהם' ושלח כל אחד ל'אישפוז' במאסר… ואף על פי כן התחזקתי באמונת חכמים.
נכנסתי לאולם בית המשפט, ועמדתי בדוכן הנאשמים.
ולפתע, מסיבה לא מובנת, נפתחה הדלת, ושני סוהרים נכנסו לאולם אוחזים באדם אזוק. אותו אדם פרץ בבכי מר, ודמעותיו על לחייו… 'כבוד השופט, אני עיוור מלידה, והאחים שלי עבדו עלי והחתימו אותי על כל מיני מסמכים, וסיבכו אותי בחובות של מליונים! אני לא אשם'! ובכיו הלך וגבר, התעצם והתחזק. דמעות צצו בעיניו של השופט והוא פנה אל הסוהרים ואמר להם: מה אתם אוזקים אדם עיור? תשחררו אותו מהאזיקים! ואז הוא פנה אל אותו אדם 'תביא לי אישור רפואי, ואני אעזור לך'.
אותו אדם יצא מהאולם, והשופט פנה אלי ואמר: 'תקשיב, יניב, יש עליך עכשיו חוט של חסד, אם מעכשיו תקח את עצמך בידיים ותעשה מה שיאמרו לך, אני ידאג שיפרסו לך את החוב לעשרות שנים'.
הדיון הסתיים. והסניגור והקטיגור קפצו עלי: מאיפה אתה מכיר את השופט הזה? ואני השבתי: אני לא מכיר אותו! הם לא האמינו – זה לא יכול להיות! השבתי להם – אני לא מכיר אותו, אבל קבלתי ברכה מהרב יורם! השיבו לי-אז למה לא אמרת מההתחלה?… ולימים התברר לי שאותו קטיגור היה בקשר עם הרב במשך כמה שנים, והכיר את כחו.
וכך היה לכל מי שבא אל רבנו לבקש ברכה, מי שהאמין בו בלב שלם, באמונת חכמים זכה וטהורה, זכה שברכותיו של הרב יתקיימו בו.
בעניין מעלת אמונת חכמים דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על פרשת בא:
בפרשת השבוע התורה מספרת שהקב"ה ציווה את עם ישראל לקחת שה ביום העשירי לחודש ניסן, להחזיקו בבית עד יום הארבעה עשר בניסן, לשוחטו ולהקריבו לקרבן פסח. את דמו של הקרבן נצטוו לקבל בכלי ולתת ממנו על משקופי הפתח, כדי שכשהקב"ה יעבור בתוך מצרים ויכה את בכוריהם במכת בכורות, יראה את הדם שעל המשקוף ועל שתי המזוזת "ופסח ה' על הפתח, ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף".
ברור ופשוט שהקב"ה יכל לדעת היכן הוא ביתו של כל יהודי גם בלי סימן זה של הדם שעל המשקוף, ומה שציוה הקב"ה את עם ישראל לעשות כן זהו משום שבשעת יציאת מצרים היו עם ישראל ערומים וריקים מן המצוות כמו שכתוב: "ואת ערום ועריה", והיה הס"מ מקטרג בשמים על עם ישראל שאינם ראוים כלל לגאולה שהרי "עד עכשיו היו אלו (בני ישראל) עובדים עבודת כוכבים", ולכן נתן להם הקב"ה את מצות קרבן פסח וכל הכרוך בה, ובזכותה נגאלו ממצרים.
מה שעמד להם לישראל במצוה זו יותר מכל היא העובדה שהם צייתו לדבריו של משה רבנו בדייקנות נפלאה, וקיימו בדקדוק רב את כל אשר ציווה אותם על פי ה', כמו שכתוב: "וילכו ויעשו בני ישראל, כאשר ציוה ה' את משה ואהרן כן עשו", וכפי שמפרש רש"י שנכתב פסוק זה כדי "להגיד שבחן של ישראל שלא הפילו דבר מכל מצוות משה ואהרן".
למידת הענוה והכנעה זו שהיתה לעם ישראל בפני משה רבנו היה כח עצום לבטל ולשבור את כל הקטרוגים שקטרג עליהם הס"מ. וסימן לדבר ששמו המלא של הס"מ – סמא"ל עולה בגמטריא "ענוה", וכן הפסוק: "ה' לא גבה ליבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני" מופיע בתהלים בפרק קל"א, כמספר "ענוה" – להורות שיש במידת הענוה וההכנעה בפני החכמים כח עצום להכניע את הס"מ ולבטל ולשבר את כל קטרוגיו.
אחר שכבר יצאו ישראל ממצרים ועמדו לפני ים סוף והמצרים רדפו אחריהם, כמסופר בפרשה הבאה, נבקע הים לפני עם ישראל בזכות אמונתם התמימה במשה רבנו כמו שכתוב: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ובזכות צייתנותם לדבריו במה שאמר להם להיכנס לתוך הים הסוער, הגם שטרם נבקע ונעשה ליבשה, כפי שציווה אותו ה' ואמר לו: "דבר אל בני ישראל ויסעו", והלכו בתוך הים עד שהגיעו המים לחוטמם וצעקו לה' "הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש" ורק אז נבקע הים ונעשה יבשה.
הרי נאמר: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", דהיינו שהגאולה העתידה תהיה בדוגמת גאולת מצרים, וכמו שגאולתם של עם ישראל ממצרים היתה בזכות אמונתם הצרופה במשה רבנו וצייתנותם לדבריו, כמו כן הוא גם בנוגע לגאולה העתידה, וככל שיחזק האדם את מידת אמונתו בחכמי וצדיקי האמת שבדור ויציית לדבריהם, כך יזכה להיות ראוי יותר להיגאל בחסד וברחמים.
מכיון שבדבר זה תלויה הגאולה השלימה, לכן קודם בוא הגאולה מתגבר הבעל דבר בענין זה מאוד מאוד, ומפעם לפעם מקים בעולם אילו אנשים רשעים העושים מלחמה בצדיקים, וחולקים עליהם ומבזים דבריהם, ומטעים את עם ישראל ללכת אחר עצתם הרעה.
וכמו שקרח ועדתו לקחו מקח רע לעצמם וקמו לערוך מלחמה כנגד משה רבנו, והטעו רבים מעם ישראל אחר עצתם, כן בכל דור ודור קמים על צדיקי האמת שבדור אותם שרידים שנותרו מקרח, בבחינת מה שנאמר: "ובני קרח לא מתו", ועורכים כנגדם מלחמה גדולה, ומחרפים אותם ובזים לדבריהם הקדושים.
אך כשם שסופם של בני קרח היה רע ומר, כמו שכתוב: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל", כך יהיה גם סופם של כל ממשיכי דרכם העוברים על מה שנאמר בתורה: "ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר ה' ביד משה לו".
על כן צריך כל אדם להשמר בנפשו מפני רשעים אלו, ובכל פעם שמנהיגי האמת שבדור מורים הוראה בענין מסוים כפי העת וצורך השעה, וקמים כנגדם אילו עזי פנים – גם אם הם מפורסמים בדור, ומתחזים לבעלי תורה וכו' – וחולקים על דבריהם, ומושכים רבים מעם ישראל אחר דעתם הקלוקלת, אל ישמע להם ולא יאבה לדבריהם, אלא תיכף ומיד יציית לחכמי וצדיקי האמת שבדור.
גם אם אדם לא מבין כלל מדוע ולמה יש לעשות כדברי החכמים והצדיקים, בכל זאת ישמע להם, כפי שמצווה התורה: "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", כלומר, אפילו אם נראה לך שהם אומרים "על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל – שמע להם", וכל שכן שהאמת היא שהם אומרים "על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל", ורק מפני קוצר דעתך אינך זוכה להבינם, על דרך מה שאמרו חז"ל על הפסוק: "כי לא דבר ריק הוא מכם", "ואם ריק – מכם, שאין אתם יודעים לדרוש".
כל אדם צריך לדעת נאמנה שהשכינה הקדושה יושבת ושורה על ראשם של חכמי וצדיקי האמת שבדור, ועל פיה הם עושים את כל מעשיהם, והיא המדברת מתוך גרונם, כמו שנאמר: "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך" ופירשו חז"ל במדרש: "מכאן אתה למד שכל השומע מפי תלמיד חכם כשומע מפי הגבורה".
מכיון שכל מעשיהם של חכמי וצדיקי האמת שבדור הם על פי רצון הבורא והוא המכוון את דרכם, ממילא כל מי שקם ועושה עימם מלחמה הרי הוא נלחם בבורא בעצמו.
כמו שמובא בגמרא שכל החולק על רבו כחולק על השכינה, וכל העושה מריבה עם רבו כעושה עם השכינה, וכל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה, וכל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר השכינה. והרי כל מי שיש לו אפילו רק מעט שכל בקדקדו מבין שמי שקם לערוך מלחמה כנגד הקב"ה הרי הוא ממש כמי שמאבד את עצמו לדעת, ויטיב לעשות אם קודם לכן יכין תכריכים ויכתוב צוואה וכו' כי בנפשו הדבר.
לעומת זאת, כל מי שזוכה לדבוק בצדיקי האמת שבדור, וללכת אחר עצתם ולציית לכל הוראותיהם בתמימות, הרי הוא דבוק בהקב"ה ממש, כפי שדרשו חז"ל את הנאמר: "ואתם הדבקים בה' אלהיכם" על כל מי שדבק בתלמידי חכמים אשר "מעלה עליו הכתוב כאילו מִדבק בשכינה", ומאחר שדבוק הוא בהקב"ה הרי אין מאושר ממנו בעולם, ולא יחסר לו כל טוב הן בגשמיות והן ברוחניות, ויזכה לשפע של ברכה והצלחה ובריאות ופרנסה טובה, וכל מילי דמיטב.
