קרוב משפחה שלי שכר דירה בשכונה מאוד יוקרתית בירושלים, והוא ביקש ממני לספר זאת למורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א כדי להתברך מפיו הקדוש ביישוב טוב ומבורך.
כשהרב שמע ממני באיזו שכונה מדובר, הוא אמר לי: חבל! חבל שהוא לא התייעץ אתי לפני שהוא עבר לשם, אני מקווה מאוד שיהיה לו יישוב טוב, אך לפי מה שנראה לי כדאי לו לברוח משם בהקדם האפשרי.
אותו קרוב נחרד מתגובת הרב, ומיד הגיע להקביל את פני הרב שיורה לו כיצד עליו לנהוג בעניין. הרב אמר לו: בבית שהינכם גרים אין רוח רעה השייכת לאותו בית, אך השכונה הזו מליאה רוח טומאה מחטאים חמורים שנעשים בה, ויכולה להיות לכם השפעה שלילית והרסנית. ולכן תבדוק: אם החיים מתנהלים בצורה חיובית, תמשיך לגור שם. אך אם יצוצו כל מיני בעיות, סימן שיש רוח רעה ותעברו משם מיד.
הבית עצמו היה יפה ומטופח, והמשכיר היה אדם טוב ומאיר פנים, אך הבעיות החלו לצוץ כפטריות אחר הגשם: מחלות ילדים שלא נפסקו, פחדים וחרדות, ותחושה קשה של אפיסת כוחות כרונית ומתמשכת.
כעת היה ברור שלא כדאי להמשיך לגור שם… אלא שהפעם הם הפיקו לקח, והם לא עברו לדירה החדשה עד שלא קבלו אישור מהרב שאכן זו דירה מבורכת, שיש בה רוח טובה וטהורה. מיותר לציין שבדירה החדשה כל הבעיות חלפו כלא היו, והחיים השמחים ומלאי האנרגיה חזרו למסלולם התקין.
בהקשר זה נאיר נקודת אור מתוך הספר הקדוש 'אמרי נועם':
"כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" במדרש מבואר שנגעי הבתים יצריכו את בני ישראל לשבור את בתיהם, וממילא הם ימצאו את האוצרות שהחביאו הכנענים.
הזוהר הקדוש מבאר טעם נוסף לכך שצרעת הבתים הצריכה את שבירתם – הכנענים בנו את בתיהם לכבוד עבודתם הזרה, ועל כן בבתיהם שרתה רוח רעה, שאי אפשר לטהרה, והדרך היחידה להיפטר ממנה היא להחריב את הבית עד היסוד, להשליך את אבניו ועפרו מחוץ למחנה, ולבנותו מחדש בחומרי בניה חדשים לכבוד ה' יתברך
מדגיש הזוהר הקדוש – הבונה בית חדש, יזכיר בפיו ממש שהוא בונה את הבית לשם עבודת הבורא, ובזה תשרה על הבית השכינה הקדושה.
לכן מנהג ישראל הקדושים, בהיכנסם לגור בבית חדש, להביא מספר בני תורה אמיתיים שילמדו בביתם את הסדר המתוקן לחנוכת בית, ובכך הם מקדישים את הבית לעבודת הבורא.
מדברי הזוהר הקדוש למדנו – בית שנעשו בו עבירות חמורות, שורה בין כתליו רוח רעה קשה ביותר. ואותה רוח רעה גורמת ליושביו צרות רבות, חוסר שלום בית, קשיים בחינוך הילדים, חוסר פרנסה וכו'. וכן אמרו חז"ל שאבני ביתו וקורות ביתו של אדם מעידים עליו לפני הקב"ה על כל מעשיו בבית, אם לטוב או חלילה למוטב, כיון שמעשי האדם אינם נמחקים אלא נספגים בקירות הבית.
כאשר בא לפנינו אדם ומספר שהוא עובר ייסורים רבים, אנו בודקים מה המצב בביתו, ואם חלילה קיימת בביתו רוח רעה, אנו מורים לו למכור את ביתו ולעבור לגור בבית אחר באופן מיידי. ואף על פי שהוא טוען שהוא ואשתו מאוד אוהבים את הבית וקשורים בו, בכל זאת אנו חוזרים ומורים להם לעבור דירה. כי באותו הבית נעשו עבירות חמורות ביותר כגילוי עריות ושפיכות דמים, ושורה בתוכו רוח רעה שגורמת להם צרות צרורות.
כאשר אדם נכנס לגור בבית חדש, מומלץ לצבוע את קירות הבית ולערוך סדר לימוד חנוכת הבית במניין, ובכך מסתלקת רוח רעה קלה… אך כשמדובר ברוח רעה קשה וחמורה, שום דבר לא יעזור, רק שבירת הבית מטהרתו.
לכן אדם לא ימהר לרכוש בית לפי ראות עיניו, ולפני שהוא מחליט לרכוש בית מסויים יתייעץ על כך עם צדיק אמיתי בעל עיניים טהורות. ורק אם הצדיק יאמר לו שיש בבית זה רוח טהרה, ירכוש אותו ללא כל חשש, ומובטח לו שלא יתחרט על כך לעולם.
זוהי גם הסיבה לכך שאנו מתנגדים ביותר להליכה לבתי מלון וכדומה, משום שמקומות אלו משמשים כמוקד לדברי עבירה בסתר, וממילא חדרי המלון, כתליו, מיטותיו וכל אשר בו, ספוגים עד אפס מקום ברוח רעה קשה ביותר, ואותה רוח רעה נדבקת בכל מי שבא לבקר שם, גם אם הוא כשלעצמו אינו בעל עבירה כלל, והיא גורמת לו מכאובים רבים ונזקים רוחניים גדולים ביותר. לכן שומר נפשו ירחק ממקומות אלו, ולא יבקר בהם לעולמי עד.
וקשה – לפי דברי הזוהר הקדוש ראוי היה שיהיו נגעים בכל הבתים שבארץ כנען, שהרי כל הכנענים היו בונים את בתיהם לשם עבודה זרה, ומדוע באו הנגעים רק על בתים מסוימים ולא על כולם?
וכדי לתרץ נקדים קושי נוסף – מצד אחד חז"ל לימדונו שנגעי האדם ונגעי הבתים באים בעוון לשון הרע, ומצד שני הזוהר הקדוש מלמד אותנו שהנגעים באים כדי להביא לשבירת הבית השורה בו רוח רעה. הכיצד?
אלא כך הוא ביאור הדברים – אכן, בכל בתי הכנענים שרתה רוח רעה וטומאה, אולם השפעתה תלויה ברמת שמירת הפה של תושבי הבית. כאשר בני הבית שומרים את פיהם בקדושה, וזהירים ביותר שלא לדבר לשון הרע על שום אדם מישראל, לא היה כח לרוח רעה להזיק להם כלל, כיון שמידת שמירת הלשון מהווה הגנה נפלאה ושמירה עצומה מפני כל פגע ונזק. וממילא אין צורך להביא על ביתם נגע ולנתוץ את הבית, כיוון שהם שמורים ומוגנים.
אולם כאשר בני הבית לא היו שומרים היטב על לשונם ומדברים לשון הרע על פלוני ועל אלמוני, ככל העולה על רוחם, מיד הייתה הרוח הרעה שבבית מתעוררת עליהם להזיקם, והייתה בכך סכנה של ממש, והוכרח הקב"ה להביא על הבית נגע צרעת ולגרום להם לנתוץ את הבית כדי לסלק את הרוח.
וזוהי בעצם הנקודה העיקרית הנלמדת מפרשיות השבוע "תזריע" ו"מצורע", עד כמה ראוי לכל אדם להחדיר בליבו ובלב בני ביתו את המידה היקרה של שמירת הלשון, ולהרגיל את עצמו ואת בני ביתו שלא לדבר רע על שום אדם מישראל באשר הוא.
ובזכות מידה זו תשרה השכינה בביתם, ויהיו שמורים מכל פגע, ויראו סייעתא דשמיא מופלאה בכל אשר יעשו, ובפרט בעניין חינוך הילדים.
לצורך הבנת החומרה הרבה שיש באיסור דיבור לשון הרע מונה מרן החפץ חיים שבעה עשר לאווין וארבעה עשר עשין ושלושה ארורין שעובר עליהם אדם שמורגל תמיד לדבר לשון הרע.
וגם אם יתמיד בלימודו, ויתפלל בכוונת הלב, לא יועיל לו הדבר כלל וכלל, כיון שבכל פעם שהוא מדבר לשון הרע על אדם כלשהו מישראל מתפזר כמין אבק רוחני טמא ומלא רוח רעה על כל דפי הגמרא שלו, ועל כל דפי הסידור שלו, וכל מילה שהוא מוציא מפיו בלימוד או בתפילה מיד מזדהמת מהאבק הזה, וכאשר היא עולה לפני הקב"ה מיד היא נדחית משם מחמת שהיא מלאה זוהמה וטינוף.
וכך היא לשון קודשו של החפץ חיים בספרו "שמירת הלשון":
"עוד נראה לפי מה שידוע שעל ידי המצוות נבראים בגדים יקרים להלביש את נשמתו כשתעלה למעלה… וידוע עוד שעל ידי חטא הלשון נמשכת רוח הטומאה על כל דברי הקדושה שהוא מוציא אחר כך ולא יזכה בהן… ואם כן, כשמספר לשון הרע ואחר כך מקיים מצות עשה דקריאת שמע או תפילה או ברכת המזון או שאר ברכות מהמאה ברכות דכל יום, ובודאי נברא על ידי זה מחלצות לנפש, וכאשר הדיבורים הטמאים ממשיכים עליהם רוח הטומאה תיכף מתקלקלים ונמאסים, ואינם ראויים עוד לנפש להתלבש בהן".
לכן ראוי לכל אחד להשתדל עד מאוד לשמור היטב על לשונו ולא לדבר בגנותו של שום אדם מישראל. וידע כל אדם נאמנה, כי שמירת הלשון היא מפתח ההצלחה בכל תחומי החיים, הן בתחומים הגשמיים כברכה בפרנסה, בריאות איתנה, אריכות ימים וכו', והן בתחומים הרוחניים כהצלחת הלימוד והעלייה בעבודת ה'. ובפרט בנושא חינוך הילדים – ככל שיהיו ההורים זהירים בשמירת לשונם, כך עבודתם בנושא זה תהיה קלה יותר, ויראו פרי טוב בעמלם.
