דלג לתוכן
סיפר אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א סיפור נפלא על אביו רבי חנניה:
פעם השתתף אבי מורי בסעודת מצווה אצל אחד ממכריו.
במהלך הסעודה ניגש אחד הנוכחים ומזג לו כוס יין, אך כשהגש רבי חנניה את הכוס לפיו – החליקה מידיו וכל היין נשפך. מיד ניגש אותו אדם שוב ומזג לו כוס נוספת.
אך למרבה הפלא, שוב כשרצה רבי חנניה ללגום מן היין – נפלה הכוס מידיו וכל תכולתה נשפכה.
בשלב הזה הבין רבי חנניה שכנראה מונעים ממנו משמיא לשתות מן היין. הוא שאל את האדם שמזג לו את היין מי הוא ומה שמו, ואכן התברר שהוא גוי ישמעאלי.
ברור אם כן שמזיגתו אוסרת את היין משום יין נסך, ורק משמים מנעו מאבי הצדיק להיכשל באיסור שתיית יין נסך.
חלק מפרשתנו עוסק בסימניהם של החיות, הבהמות, העופות והדגים המותרים באכילה והאסורים באכילה, ועל דבר זה אומרת התורה: "והתקדשתם והייתם קדושים" – כי יסוד קדושתם של עם ישראל תלוי בכשרות האכילה.
דווקא בעניין קדושת האכילה נאמר: "כי אני ה' הַמַּעֲלֶה אתכם מארץ מצרים" – לשון עלייה, שלא כשאר המקומות בחומש שנאמר בנוגע ליציאת מצרים לשון הוצאה – "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים", "המוציא אתכם מארץ מצרים". זאת כדי לרמוז שכל עלייתם ופריחתם הרוחנית של עם ישראל תלויה בכך שישמרו היטב על קדושת אכילתם.
בדומה לזה פירשו חז"ל בגמרא הטעם שנאמר כאן "המעלה אתכם" בלשון עלייה – "אמר הקב"ה: אילמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה שאין מטמאין בשרצים דיי". ומפרש רש"י: "שהן מעולים ונאים, ואינן נמאסים בשקצים הללו, להכי כתב לשון עילוי, שמעלה גדולה היא אצלם". היינו, שעיקר מעלתם של עם ישראל על פני שאר האומות היא מה שהם קדושים באכילתם ואינם מטמאים את נפשם באכילת שקצים ושאר בעלי חיים טמאים.
מיד לאחר שהתורה מדברת על קדושת המאכלות, היא מסמיכה לכך את פרשת תזריע הפותחת בעניין לידת ילדים כמו שכתוב: "אשה כי תזריע וילדה זכר", וזאת כדי לרמוז שכפי גודל זהירותם של ההורים והתקדשותם בעניין המאכלות, כך תהיה גודל קדושת הילדים שייוולדו להם.
כשחלילה הורים מזלזלים בזה ואוכלים בכל מקום שמזדמן להם ללא כל דרישה וחקירה על רמת כשרות המזון המוגש לפניהם, הם פועלים בכך ירידה עצומה בקדושתם של ילדיהם היקרים, והחשק שלהם לעניינים רוחניים הולך ומתמעט, ואת מקומו תופסת קרירות נוראה לכל דבר שבקדושה.
לכן כל מי שבעל נפש הוא, וקדושתו וקדושת זרעו חשובה לו, לא ירבה סעודותיו בכל מקום, ולא יקפוץ על כל ארוחה המזדמנת לפניו, אלא תמיד יבדוק היטב מה הוא אוכל, וכן עם מי הוא אוכל.
אם מזדמן לאדם לעצור בתחנת דלק כדי לקנות איזה משקה חם או כריך וכו' שיבדוק היטב שלא מעורב במשקה חלב נכרי, וכן שאין בכריך איזה בשר טרף, כיוון שלצערנו גם דברים כאלו נמכרים בתחנות דלק וצריך להיות ערני לכך.
וכן אם מזדמן לאדם לטוס לחו"ל, ומסיבה כלשהי לא ניתן להסדיר שיוגש לו במטוס אוכל כשר, שיזהר לקחת עימו אוכל כשר מהבית ולא יטמא את עצמו ח"ו במאכלים הטרפים שמוגשים שם, וכן הוא בכל כיו"ב.
יש להשגיח היטב על הילדים שלא יקפצו לאכול בכל מקום, וכן שלא יקנו כל ממתק שמזדמן לפניהם, אלא תמיד יבדקו היטב היטב מהי כשרותו של המזון שרצונם להכניס לפיהם. פעמים רבות ילדים טובים ויקרים מאבדים פתאום את החשק ללמוד ולהתפלל וכו' ויורדים ברוחניותם מדחי אל דחי רח"ל, רק מחמת שהזדמן להם לאכול מאכל כלשהו שכשרותו מפוקפקת.
מספרים על אחד מחסידיו של בעל התניא שבנו היקר, אשר מתחילה היה ירא שמים גדול ומתמיד בלימודו, פתאום החל לרדת ברוחניותו מטה מטה, ובא החסיד יחד עם בנו בשיברון לב לפני בעל התניא כדי לשאול אותו לסיבת הדבר, וכן כדי לבקש ברכה בעבורו.
בעל התניא שוחח מעט עם הבן, ומתוך הדברים התגלה שהזדמן לפניו לשתות במקום כלשהו חלב נכרי. כששמע זאת בעל התניא, מיד פנה לאביו והודיע לו אשר ללא כל ספק דבר זה הוא שגרם לכל הירידה הרוחנית של בנו, והזהירו מעתה להשגיח היטב על כל מה שהוא מכניס לפיו.
ודע כי בעניין פגם הנפש על ידי מאכלות אסורות השוגג והמזיד כמעט שווים הם, כמו שכתב האור החיים הק' בפרשתנו:
"ואומרו 'ולא תטמאו בהם', אולי שיכוון לומר שצריכין ישראל להזהר לבל יכנסו לפיהם (מאכל אסור) אפילו בהיסח הדעת, כי ההפרש שבין השוגג למזיד במציאות זה כשוגג כמזיד, כי התיעוב יעשה מעשהו בנפש אדם אפילו בהיסח הדעת, אלא שישתנה הפגם – במעשה מזיד תעשה נפשו שקץ, ובשוגג תטמא נפשו ותטמטם".
ובמקום אחר מוסיף האור החיים ואומר:
"הקדמה אחת ששמעתיה משם הרב הקדוש מהר"י לוריא זצוק"ל, והוא: כי לפעמים יתהפך האדם וישתנה מטוב לרע בטבעו ומזגו ולא ידע מאיזה סיבה, והוא עצמו יתמה איך נהפך בדעתו. ואמר, כי זה יסובב לצד שלפעמים יאכל אדם מאכל שיש בו חלק מחלקי הרע, או יש בו נפש רעה מהגלגולים לסיבת תחלואיהם, וכאשר תכנס הנפש הרעה או ניצוץ הרע בקרבו תטהו מטוב לרע, ותגבר בו בחינת הרע. מעתה השומר עצמו ממאכלות הרעות יתגבר החפץ בו בדברים הנוגעים לנפש".
בזה יבואר מה שאמרו חז"ל, שהקב"ה אינו מביא תקלה על ידיהם של צדיקים אלא שומר אותם מכל מכשול. מפרשים התוספות שהדברים אמורים דווקא ביחס לאיסורי אכילה אשר מהם ביחוד שומר הקב"ה את הצדיקים לבל יכשלו, משום שגנאי הוא לצדיק שאוכל דבר איסור.
על פי היסוד הנזכר בדברי האור החיים הקדוש, יש להוסיף ביאור לכך שהקב"ה שומר את הצדיק דווקא ממכשול של איסור אכילה, כי בשאר איסורים המכשול והשוגג שבהם לא יגרום פגם בכל יסוד נפשו של הצדיק, אבל אם הוא יכשל באיסור אכילה, ואפילו רק בשוגג – יהיה בכח אכילה זו לפגום בכל קדושתו, ולגרום לו נפילה רוחנית מבהילה, ולכן הקב"ה שומר את הצדיק לבל יכשל בדבר זה.
שמירה זו נעשית על ידי שהקב"ה מאיר בלב הצדיק הרגשות נכונות המפעמות בקרבו ללא מנוחה ומזהירות אותו שלא יאכל מהמאכל המוגש לפניו אם אינו בכשרות מעולה כראוי לקדושתו של הצדיק, או שמגלגל הקב"ה ומסבב דברים וסיבות שלא יגיע המאכל לפיו של הצדיק.
כל מי שנכשל בעבר באכילת מאכלות אסורות ורוצה תיקון מושלם על כך – ישמע בזיונו וידום. כי בכח שמיעת בזיונות מתוך שתיקה מוחלטת לטהר את הנפש מכל זוהמת המאכלות האסורות, ולהעלותה למעלתה הראשונה.
טעם הדבר, כי מבואר בדברי אדמו"ר הזקן בתניא קדישא שכל מאכל שאדם אוכל נהפך לאחר מכן לדם ובשר מבשרו. וזה שנכשל באכילת מאכלות אסורות ונוצר דמו מהם, הרי דמו עכור ופגום. ותקנתו היא שישפכו את דמו העכור על ידי בזיונות, ולאחר מכן יתמלא בדם נקי וטהור, וייהפך לבריה חדשה ממש.
