דלג לתוכן
סיפר מו"ר הרב ישראל אברג'ל שליט"א: "במהלך ימי השבעה של אבא מארי זצ"ל, הגיע אדם שנראה ממוצא רוסי וחזותו אינה מעידה על קשר ברור עם אבא מארי עט"ר, אותו אדם קלט את פניהם המשתוממות של בני המשפחה ופתח וסיפר: באחת ממלחמות ישראל הוא שיכל את בנו יחידו, כאבו היה עצום דעתו חשבה להטרף עליו… לרב יורם נודע על כך וביום שישי התקשר אליו ועודד אותו, ולא יום שישי אחד ולא שנים, אלא במשך שנים רבות כל יום שישי הרב יורם היה מתקשר אליו מעודד ומשמח… ביום שישי האחרון הרב לא התקשר, ואני חיכתי לטלפון… לצדקה הזאת שרק הרב יורם ידע לעשות…
בזה רואים את האהבת ישראל המיוחדת של אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א לכל יהודי באשר הוא, ראה בכל יהודי עולם, ראה בכל אחד את החלק אלוק ממעל שבו, וכל אחד שבא לרבנו הרגיש זאת ביחס המיוחד כלפיו.
בכל שנה ושנה שבת פרשת "נצבים – וילך" היא השבת הסמוכה ליום הקדוש, יום ראש השנה, בו נידון כל אחד לפני הקב"ה, ונגזרים עליו כל המאורעות שיעברו עליו במשך השנה הבאה.
וכך יוצא שבפרשתנו רמזים נפלאים רבים המלמדים על ההכנות הנדרשות מן האדם כדי שיזכה להיכתב ולהחתם ביום קדוש זה לשנה טובה ומתוקה הן בגשמיות והן ברוחניות.
אכן כבר בפסוק הראשון הפותח את הפרשה: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם", ניתן למצוא רמז נפלא על ההכנה העיקרית הנדרשת מן האדם כדי שיצא זכאי בדינו ביום ראש השנה, וזאת על פי המובא בדברי חז"ל: שבכל מקום שנאמר בפסוקים "היום" רומז הדבר על יום ראש השנה.
ועל כך אומרת התורה: "אתם נצבים היום", והיינו שאם רצונכם להיות נצבים ועומדים בקומה זקופה ביום ראש השנה, כדרך האדם היוצא זכאי בדינו, העצה לזה היא: "כולכם" – דהיינו שתהיו מאוחדים עם כל עם ישראל, ותהיה בלבכם אהבה גדולה לכל אחד ואחד מישראל, ובאופן זה תהיו מובטחים לצאת זכאים בדינכם, ותזכו לכתיבה וחתימה טובה.
על פי האמור, יתבאר באופן נפלא גם המסופר בנביא על האשה השונמית שבא אלישע הנביא להתארח בביתה, ורצה אלישע הנביא להכיר לה טובה על האירוח הנפלא, ולכן שלח את משמשו לומר לה: "הינה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת, מה לעשות לך, היש לדבר לך אל המלך וגו' והשיבה לו האשה: "בתוך עמי אנכי יושבת". ומפרש בזוהר הקדוש שאותו היום היה יום ראש השנה, וכוונת הנביא היתה שימליץ עליה לפני הקב"ה שתצא זכאית בדינה, ועל כך היא השיבה לו: "בתוך עמי אנכי יושבת". ולפי המבואר לעיל, כוונתה בתשובה זו התכוונה לומר שהיא נכללת בתוך עם ישראל, ואוהבת את כולם, ומשתדלת להיות באחדות עם כולם, וממילא מובטחת היא שתצא זכאית בדינה, ואין לה צורך בהמלצת הנביא.
ושיעור האחדות שצריכה להיות לאדם לעם ישראל, גם הוא רמוז בהמשך הפסוק שבתחילת פרשתנו: "ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל, טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימך", וכפי שמפרש רש"י שבפסוק זה נכללו כל הדרגות שבעם ישראל, מראשי העם ותלמידי החכמים החשובים ביותר ועד האנשים הפשוטים ביותר, אנשים נשים וטף.
ורומזת התורה בזה, שצריך כל אדם לאהוב ולכבד אף את היהודי הפשוט והשפל ביותר באותה מידה ממש שהוא אוהב ומכבד את הצדיק הגדול, ראש בני ישראל, ורק באופן זה הרי זו אחדות אמיתית ושלימה.
ומוסיפה התורה ואומרת: "כולכם לפני ה' אלקיכם", והיינו שאם אכן זכה האדם להיות מאוחד בשלמות עם כל אחד מישראל, ואוהב הוא את כולם בלב שלם, ידע נאמנה כי קרוב הוא מאוד לה' יתברך, ועומד סמוך אליו ולפניו ממש, בבחינת: "לפני ה' אלקיכם", ואין מעלה נשגבה מכך.
ובאמת יש שייכות של ממש בין הדברים האמורים לבין המצווה העיקרית של יום ראש השנה – מצוות התקיעה בשופר, וזאת לפי המבואר בדברי חז"ל בטעם מצוות התקיעה בשופר: "אמר הקב"ה: תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק בן אברהם". והיינו שתקיעת השופר באה לעורר את זכותו של יצחק אבינו.
ואומרים חז"ל שלעתיד לבוא יאמר הקב"ה לאברהם: 'בניך חטאו לי', וישיב אברהם: 'רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך'. ואחר כך יאמר כן ליעקב שמא מחמת שהיה לו צער גידול בנים, יבקש הוא רחמים על עם ישראל, וגם הוא ישיב: 'רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך', עד שלבסוף ישאל את יצחק, ודווקא הוא ימליץ בעד עם ישראל דברי זכות נפלאים, ויצאו זכאים מלפני הקב"ה.
ולפי זה יש לומר שהרוצה להיתלות בזכותו של יצחק אבינו כדי לצאת זכאי בדינו בראש השנה, צריך לאחוז במידתו של יצחק אבינו להיות דן את כל אחד מישראל לכף זכות, ולאהוב כל אחד מישראל, ועל ידי זה יעורר עליו את הכף זכות של יצחק אבינו ויצא זכאי בדינו.
לכן מצאנו שיש כח בהזכרת שמו של התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס לפעול ישועות נוראות, כפי שאמר רבי מאיר בעצמו לאותו שומר: "אמור אלהא דמאיר ענני ותנצל",וכן ראינו אצל אבותינו שהיה שגור בפיהם לשון זה, והיו רואים על ידי כן ישועות גדולות בכל עת. והטעם לכך, משום שרבי מאיר סבר שגם יהודי שחטא ופשע לפני הקב"ה בחטאים קשים וחמורים ביותר עדיין נקרא בנו של הקב"ה, ומכיון שעורר בסברתו כף זכות עצומה על עם ישראל, לכן הזכרתו פועלת ישועה.
ובזה יובן גם מה שגילה רבנו האריז"ל הקדוש שרבי מאיר בעל הנס קבור בעמידה – שלא כדרך כל העולם שקבורים בשכיבה – וזאת כדי לרמוז שגם לאחר פטירתו של רבי מאיר הוא עומד מוכן להמליץ זכות על עם ישראל בכל עת.
ודבר זה נרמז גם כן בשופר, כי "שופר" הוא מלשון הפסוק: "באדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא…" שהוא מלשון בוקר ואור, והרי אור ענינו השפעת חסד וזכות על ישראל. והיינו שכדי שיזכה האדם שיפעל בו השופר את פעולתו וימתיק מעליו את כל הדינים, עליו לאחוז במידה זו של השפעת אור וחסד וכף זכות לעם ישראל.
כמו כן, ענינו של השופר הוא קיבוץ ואחדות ישראל, כאומרנו בתפילת הלחש: "תקע בשופר… וקבצנו יחד" – לרמוז שבראש השנה, ובפרט בעת תקיעת השופר, העיקר הוא להתאחד עם כל עם ישראל בכל מקום שהם באהבה אמיתית וכנה.
