דלג לתוכן
העיד מו"ר עט"ר רבי ישראל אברג'ל שליט"א:
"מי שהכיר את אבא מארי – ראה אדם הכי פשוט ביקום.
יותר פשטות מהפשטות שלו אני לא יודע אם אפשר למצוא, משהו מפליא.
נאמר בחובת הלבבות: "אין ענווה אלא אחר היכולת" – מי שאין לו יכולת, זה לא חכמה שינהג בענווה. מי שיש לו הכל ונדמה כלא כלום – זו גדולה!"
פרשת "תזריע" פותחת בעניין לידת ילדים, כמו שכתוב: "אשה כי תזריע וילדה זכר", ומיד לאחר מכן מביאה התורה את כל דיני הנגעים למיניהם. וצריך להבין, מהי השייכות הפנימית שבין לידת ילדים לבין ענין הנגעים?
שאלה נוספת נשאלת: מדוע כל פרשת הנגעים, השייכת לכאורה דווקא באנשים בעלי מדרגה פחותה, סובבת סביב התואר "אדם", כמו שכתוב: "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת וגו'", "נגע צרעת כי תהיה באדם וגו'" וכיו"ב, הלֹא מבין ארבעת התארים שבהם מתוארת מעלת המין האנושי: אדם, איש, גבר ואנוש – התואר 'אדם' הוא הגבוה שבכולם ומתייחס רק לאנשים בעלי מדרגה רוחנית גבוהה?
אכן, הביאור לשתי השאלות הנזכרות עולה בקנה אחד, וזאת על פי המבואר בגמרא, שרוב הסיבות שהנגעים באים על האדם הן עניינים של פגיעה בזולת – בגופו, בממונו או בכבודו, כשפיכות דמים, גזל, גסות רוח, צרות עין ולשון הרע – אשר כולן נובעות מכך שהאדם הינו בעל ישות ומציאות, ומרגיש יקר וחשוב וכו', ואילו הזולת חשוב בעיניו כאין וכאפס, ולכן הוא מרשה לעצמו להתגאות עליו ולפגוע בו בכל מיני דרכים.
לכן נכתבה פרשת הנגעים דווקא סביב התואר 'אדם', כי פעמים רבות שדווקא משום כך שהאדם הינו בעל מדרגה גבוהה יותר משאר האנשים, עשויה להתגנב לליבו הרגשת גאווה וישות, ועימה גם חברתה – הרגשת ביטול הזולת, מה שאינו מצוי כל כך אצל אלו שמדרגתם שפלה ממילא. ואם כן, אדרבה, עניין הנגעים שייך באנשים רמי מעלה שראוי להם התואר 'אדם' הרבה יותר מאשר אצל פחותי המעלה, והם במיוחד צריכים להישמר ביותר בדבר זה.
לכן גם הסמיכה התורה את עניין לידת ילדים לפרשת הנגעים כנ"ל, כדי לרמוז לאדם שהדרך העיקרית שעל ידה יוכל לזכות שיהיו הילדים הנולדים לו הולכים כל ימיהם בדרך הישר, ויסבו לו רוב נחת ושמחה, זהו שיזהר ביותר בכבודו של כל אחד ואחד מישראל, וינהג בענווה כלפי כל אחד מישראל, ויהיה ממונו של הזולת חביב עליו כשלו – היפך מהתנהגותו של זה שראויים לבוא עליו הנגעים.
והטעם לכך: כי כל אחד מישראל הוא בנו של הקב"ה, כמו שכתוב: "בנים אתם לה' אלקיכם", וכאשר יכבד האדם את בניו של הקב"ה וינהג עימם בענווה – גם הקב"ה, מידה כנגד מידה, ינהג כבוד בבניו, ויסייע להם ללכת בדרכים טובות וישרות, וישפיע עליהם טובה וברכה בגשמיות וברוחניות.
