דלג לתוכן
כל חייו נזהר והזהיר אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א על עוון הגזל. רגישותו לגזל היתה רבה והוא היה מעורר על כך רבות, ונזהר מכל נגיעה אפילו כלשהיא ברכוש שלא שלו או בדבר שיש בו ספק אפילו הקטן ביותר של גזל.
ותעיד על כך הנהגתו של רבנו –
ליל הסדר, לילה מקודש וטהור בו המצווה העיקרית היא "והגדת לבנך". זהו חג המקודש לדור ההמשך, לילדים.
מנהג לקיחת האפיקומן, מנהג הנפוץ בבתי ישראל, זה אחד מהדרכים לגרום לילדים הזכים להישאר ערים עד סוף הסדר. עם זאת, רבנו נהג והנהיג שלא ללכת אחרי מנהג זה, כייון שזה מרגיל את הילדים הקדושים, ומחנך אותם בדרך אגב ובלי הרבה שימת לב – לגזל. ולפיכך נזהר רבנו מחשש זה, ודאג למצא דרכים אחרות ומגוונות להשאיר את ילדיו ונכדיו ערים למשך כל הסעודה, מבלי לפגוע בחינוכם הטהור, ולהרגילם גם אותם לזהירות מופלגת בענייני גזל.
בנוגע לקרבן עולה הבא מן העוף, מצוה התורה ואומרת: "והסיר את מֻרְאָתוֹ בנוצתה, והשליך אותה אצל המזבח…". והיינו שצריך להשליך את מעיו של העוף ואסור להקריבם על גבי המזבח.
רש"י בפירושו לפסוק זה מביא את דברי המדרש, שהטעם שבעולת בהמה מותר להקריב את מעיה על גבי המזבח, ואילו בעולת העוף אסור, משום שהבהמה אינה אוכלת אלא באבוס בעליה ולא מן הגזל, ולכן נאמר בה "והקרב והכרעיים ירחץ במים והקטיר". אבל העוף נזון מן הגזל, ממה שמוצא בשדות זרים, ולכן נאמר במעיו "והשליך" כיון שאכלו מן הגזל.
הגם שאכילתו של העוף מועטת ביותר, וממילא גם גזילתו מועטת ביותר, בכל זאת מעיו נמאסו מלהקרב על גבי המזבח, כיון שעוון הגזל, ולוּ המועט ביותר, שנוא עד מאוד אצל הקב"ה, כמו שנאמר: "כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה".
מצינו גם לגבי דור המבול שאף על פי שהיו משוקעים ביותר בעוון העריות ושאר עוונות, בכל זאת הקב"ה האריך אפו עימם ולא חתם את גזר דינם, אך כאשר פשטו ידיהם אף בעוון הגזל מיד נחתם גזר דינם, להימחות מן העולם.
דבר זה בא ללמדנו עד כמה צריך כל אדם להיזהר מעוון הגזל כדי שלא ידחה מלפני הקב"ה. אלא שעשוי אדם לטעות ולחשוב כי מה לו ולעוון זה, וכי גנב הוא?! הרי ברור לו שמה שנאמר בעשרת הדברות "לא תגנוב" כלל לא מדבר אליו.
אולם האמת היא שטעות חמורה בידו, כי פעמים רבות שאדם גוזל ואינו יודע כלל שהוא גוזל. על דרך משל, אדם שהינו שכיר יום במקום עבודה מסוים, ושעות עבודתו הן משמונה בבוקר עד ארבע אחר הצהרים, עליו לדעת שבשעות אלו הרי הוא כמו עבד ממש של מעבידו, ואסור לו כלל לעסוק בענינים אחרים שאינם שייכים לעבודתו כדי שלא לגזול את מעבידו.
מספרים חז"ל על אבא חלקיה נכדו של חוני המעגל שכשהיה העולם צריך לגשם היו החכמים שולחים אליו שיתפלל על כך כי היתה תפילתו מקובלת בשמים. ופעם אחת הוצרך העולם לגשם ושלחו אליו זוג חכמים לומר לו שיבקש רחמים על העולם. כשבאו זוג החכמים לשדה ששם היה עובד לצורך פרנסתו מצאוהו עודר בשדה, ואמרו לו שלום, אך הוא אפילו לא סיבב את פניו אליהם, ורק בסיום עבודתו מילא את מבוקשם, וזאת משום שהיה שכיר יום, וחשש שמא על ידי שישיב להם שלום, יתבטל ממלאכתו ויגזול את מעבידו.
ישנם שרוצים להגדיל את ההכנסה החודשית שלהם, ולשם כך הם מוצאים עוד עבודות שונות. אלא שהבעיה היא שהעבודה שבה הוא עובד מסתיימת בשעה ארבע, ואילו העבודה הנוספת שהוא רוצה לקחת לעצמו מתחילה בשעה שלוש, וכיצד יעשה? וברגע זה מתחיל המבדק האמיתי אם אדם זה הוא ישר ונאמן או שמא יצר הגנבה גובר עליו.
אדם ישר מיד מבין שלא ניתן לקבל את העבודה הנוספת על אף הפיתוי הגדול שבזה, שהרי בשעה שלוש הוא עדיין מחויב למעביד שלו. אך מי שיצר הגנבה כבר השתלט עליו, מצליח בדרכים מחוכמות 'להעלם' מהעבודה בשעה שלוש ו'להרוויח' גם את העבודה השניה.
כל שכן אם מלאכתו של האדם היא מלאכת קודש, כגון רב בישיבה או מלמד בתלמוד תורה וכל כיו"ב, שאז האחריות הרובצת על כתפיו הינה גדולה בכפל כפליים, שעליו להזהר ביותר בדבר זה, ואסור לו בשום אופן לאחר לעבודתו אם לא באונס גמור, וכן אסור לו לעסוק בדברים נוספים על חשבון זמן עבודתו עם התלמידים, ובאם הוא נכשל בכך, לא רק שגזלן הוא, עוד זאת שעליו נאמר: "ארור עושה מלאכת ה' רמיה".
כמו כן אברך שלומד בכולל, וסדרי הלימוד בכולל הם משעה פלונית עד שעה פלונית, אסור לו בשום אופן לעסוק באותם שעות בשום דבר שבעולם מלבד בסדרי הלימוד הקבועים. וכן אסור לו לאחר או להעדר מהכולל אם לא באונס ממש, שהרי תורתו אומנותו, ומלאכתו – מלאכת שמים היא, ומעבידו הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו, ועל כן חלילה לו להתרפות במלאכתו.
על כל אדם לדעת, שאפילו פרוטה אחת בלבד שהוא הרוויח שלא ביושר יש בכוחה לסלק מביתו את כל הברכה, וגם להביא על הבית צרות רבות ובעיות קשות. ועוד יותר מכך, כשאדם מכניס לביתו ממון שבא לו שלא ביושר וקונה בו אוכל לילדיו, דבר זה גורם שיכנסו בלב ילדיו היקרים הרהורים רעים וספיקות באמונה, ועל ידי כן הם עוזבים את דרך ה' ופורקים עול ח"ו, וגורמים צער רב להוריהם.
ולכן כל מי שנגעה יראת ה' בליבו, אם ידוע לו שקיבל בחודש מסוים משכורת שאינה מגיעה לו לפי האמת והיושר מכל סיבה שהיא, יוציא מהחשבון את הסכום שלא מגיע לו, וילך ויחזירנו לבעליו. ובזכות מסירות נפשו כדי שלא להיכשל בעוון הגזל, הקב"ה יבטל מעליו כל גזירות קשות ורעות, וישפיע לו ישועה וברכה והצלחה בכל עניניו.
