דלג לתוכן
פרשתנו פותחת באומרה: "אִם בחוקותי תלכו". פירשו חז"ל שהמילה "אִם" שבפסוק, היא לשון תחנונים – דהיינו שהקב"ה כביכול מתחנן אלינו ומבקש מכל אחד ואחד מאיתנו: 'אנא מכם בני חביבי – בחוקותי תלכו'.
עוד פירשו חז"ל, שמצוות "בחוקותי תלכו" אינה אמורה על שמירת המצוות, שהרי בנוגע לשמירת המצוות נאמר בהמשך הפסוק: "ואת מצוותי תשמרו", אלא כוונת התורה לצוות אותנו שנעמול בלימוד התורה הקדושה. אלא שצריכים אנו להבין: מדוע, אם כן, נקטה התורה הלשון "בחוקותי", וכן הלשון "תלכו", ולא אמרה בפשטות "בתורתי תעמלו" וכדומה?
נראה לפרש שהלשון "תלכו" שבפסוק רומזת על מה שנאמר: "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חַיִל". כוונת התורה להודיענו, שעלינו לעסוק בתורה הקדושה באופן כזה שהתורה תפעל בנו בכל יום ויום הליכה מחיל אל חיל והתעלות ממדרגה למדרגה, ולא נשאר במדרגתנו הראשונה ימים ושנים.
וזהו: "בחוקותי תלכו", כלומר – שהעסק בתורה יגרום לכם ללכת מחיל אל חיל וממדרגה למדרגה, ולהוסיף בכל יום ויום קדושה על קדושה, ואהבת ה' ויראתו, ותיקון המידות ומיתוקן, מה שטרם השגתם ביום האתמול, ולא תעמדו חלילה על מדרגה אחת.
לכן נקטה התורה הלשון "בחוקותי", שהוא גם מלשון חקיקה – לרמוז לנו שרק כאשר נחקוק על ליבנו את דברי התורה, כלומר, שנפנים אותם עמוק עמוק בתוך ליבנו עד שיהפכו לחלק בלתי נפרד ממציאותנו – רק אז יהיה בכוחם לפעול בנו התעלות והליכה מחיל אל חיל, ממדרגה למדרגה וממעלה למעלה, עד רום המעלות בעזרת ה'.
לפי דרך זו, ניתן גם לפרש את מאמר חז"ל: "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר: 'הליכות עולם לו' – אל תקרי 'הליכות' אלא 'הלכות'":
'הליכות' וכן 'הלכות' הן מלשון הליכה, בבחינת "ילכו מחיל אל חיל" כנ"ל. ו"השונה הלכות בכל יום" זהו אדם שכל פרט שהוא לומד בכל יום ויום בתורה הקדושה פועל בו הליכה ממדרגה למדרגה, מוסיף והולך מוסיף ואור. ולכן "מובטח לו שהוא בן העולם הבא", כיון שכל חייו תמיד הוא מוסיף ומתעלה בעבודתו הרוחנית, ובוודאי סופו להגיע על ידי כך לשלמות רוחנית נפלאה שתזכה אותו להיות לאחר אריכות ימים ושנים מבני העולם הבא.
בנוסף לכך: אדם שזכה במשך כל ימי חייו בעולם הזה תמיד ללכת מחיל אל חיל ברוחניות, זוכה שגם לאחר פטירתו, כשתעלה נשמתו למקום הראוי לה בגן עדן, תמיד תמשיך להתעלות דרגה אחר דרגה עד אין סוף, ותמיד יתווסף לה עונג והשגה אלוקיים.
וזהו שאמרו חז"ל: "תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר: 'ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלקים בציון'". והיינו שבזכות שלא היה לצדיקים מנוחה בעולם הזה במדרגה רוחנית אחת, אלא תמיד הלכו מחיל אל חיל והוסיפו קדושה על קדושתם ומדרגה על מדרגתם, הקב"ה מזכה אותם שגם בעולם הבא לא תהיה להם מנוחה, אלא תמיד "ילכו מחיל אל חיל".
