דלג לתוכן
שיעוריו של אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א היו מלאים מפה לאוזן באנשים מכל גווני הקשת שהיו באים לשתות בצמא את דבריו המחיים. ומעיד על רבנו, בנו מו"ר הרב ישראל שלי"טא:
"לאבא מארי ע"ה היתה נשמה כוללת שהכילה בתוכה את כלל נשמות ישראל, על כל גווניהם: ספרדים, אשכנזים, חסידים, ליטאים, ציוֹנים ועמך ישראל הפשוטים… כולם ללא יוצא מהכלל מצאו מקום של כבוד בלבו של הרב. בשיעוריו המאלפים קיבץ את כל הזרמים למקום אחד, ללא חציצה ומחיצה, וכל ספר שמצא בו אוצר רוחני טהור ונקי היה שותהו בצמא, ולוקח ממנו נקודות ואוצרות בעבודת ה'. בתחילה, היה מַפְנִים את הדברים בלבו ומיישם אותם הלכה למעשה, ורק לאחר שהרגיש שהדבר בנפשו, האיר אותו החוצה בשיעוריו לקהל שומעי לקחו.
דבר זה אינו סוד, שאבא מארי ע"ה זכה להכיל בתוכו את כולם. שהרי, כל מי שדרך אי פעם בישיבתו הקדושה ראה דבר מעניין, איך שמעולם לא ישבו בשיעוריו רק מגזר מסויים של אנשים.
במבט מלמעלה ראית שילוב יחודי של כל 'צבעי הקשת' – כיפה סרוגה לצד כיפה שחורה, כיפה של רבי נחמן לצד כיפה של חב"ד, רבנים ודיינים לבושי פראק לצד מושבניקים פשוטים, מקובלים גדולים לצד אנשי מפתח, אנשי שרד לצד עובדי אדמה… ולפלא שכולם הרגישו שהרב מדבר רק אליהם בשיעור! כל אחד הרגיש שהרב נמצא רק קומה אחת מעליו.
קומה אחת זה לא מלחיץ… אבל קומה מעל דיין זה לא קומה מעל חקלאי וקומה מעל מקובל זה לא קומה מעל כלכלן וכו'…"
רבנו הפך את שומעי לקחו לכלי זך ומלא קדושה, על מנת שיוכלו לקבל מהטוב האלוקי ולהוסיף עליו עוד ועוד, ובכך קירב רבים מהעם לאביהם האוהב שבשמים, והפך אותם להיות ראויים לשפע בבחינת – "כלי מחזיק ברכה"
ברכותיו של יצחק אבינו ע"ה פותחות במילים: "ויתן לך האלקים" ומקשה על כך רש"י: מכיון שזו פתיחת הברכות, מדוע נאמר: "ויתן" ב-ו' החיבור, הרי היה צריך לומר: "יתן"? ומתרץ על כך רש"י ומביא את דברי המדרש שמבאר ש"ויתן לך" פירושו: "יתן ויחזור ויתן".
מלבד הפשט הפשוט שבכוונת המדרש – שיצחק בירך את יעקב שה' יתברך יתן לו כל טוב באופן תמידי כלומר ש"יתן ויחזור ויתן" ללא הפסקה – יש לבאר זאת על דרך החסידות, כי לפעמים אמנם רצון הבורא להשפיע ברכה לאדם, אך מכיון שהאדם אינו ראוי לקבל את הברכה מצד מעשיו הרעים, והוא לא בבחינת "כלי מחזיק ברכה", כתוצאה מכך הברכה נמנעת ממנו. וכיוון שחשב יצחק אבינו שכעת הוא מברך את עשו, וידע היטב שעשו אינו ראוי כלל לברכה מצד מעשיו הרעים, ובוודאי שהוא לא בבחינת "כלי מחזיק ברכה", לכן בירך אותו בברכת "ויתן לך האלקים" -"יתן ויחזור ויתן", כלומר, יתן לך את ה"כלי" ויזכה אותך להיות ראוי לברכה, ולאחר מכן אף יחזור ויתן לך את הברכה עצמה.
אך בפועל הלא מי שקיבל את הברכה הזו היה יעקב אבינו ולא עשו הרשע, ויצא מכך ריווח עצום לכל זרעו של יעקב אבינו, שגם אם חלילה יהיה בעם ישראל מישהו שאינו ראוי לברכה מצד מעשיו, תפעל ברכתו של יצחק שהקב"ה ירחם עליו ולא ימנע ממנו את הברכה ח"ו, אלא יעזור לו לשוב בתשובה שלימה עד שיהפוך להיות "כלי מחזיק ברכה", ולאחר מכן גם ישפיע לו את הברכה, בבחינת "יתן ויחזור ויתן" – "יתן" את הכלי, "ויחזור ויתן" את הברכה עצמה.
לפי האמור מובן באופן נפלא למה עשה ה' ככה שהברכות יבואו ליעקב בדרך עקלקלה שכזו, ולא גילה ליצחק בפשטות שרצונו יתברך הוא שיעקב יקבל את הברכות ולא עשו?
אלא הביאור הוא: כי אילו היה ה' יתברך מגלה ליצחק שרצונו הוא שיברך את יעקב מחמת מעשיו הטובים, הרי יצחק היה משפיע את הברכה ליעקב משום שהוא ראוי לברכה, בבחינת "כלי מחזיק ברכה", וממילא אם יהיה בעם ישראל מישהו שאינו בדרגה זו ואינו כלי מחזיק ברכה, לא תוכלנה ברכותיו הקדושות של יצחק לחול עליו.
אך כעת שנתן ה' בליבו של יצחק לברך את עשו, ורק בסתר גלגל לשם את יעקב, יצחק אבינו פעל שברכותיו תחולנה אף על מי שאינו ראוי לברכה, וממילא יצא לכל עם ישראל ריווח עצום מכך, שעל כל יהודי שיהיה, גם הרחוק ביותר מדרך ה', אף אם אינו ראוי לברכה כלל, בכל זאת ה' ירחם עליו ויתן לו את ה"כלי" על ידי שיסייע בידו להפוך להיות ראוי לברכה, ולאחר מכן ישפיע לו את הברכה.
