הנהגתו של אבינו מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א התאפיינה באהבת ישראל יוקדת, וגם אנשים שרחוקים מאוד מלהיות צדיקים… זכו אצלו לקרבה גדולה והארת פנים נפלאה.
בשיחותיו הקדושות חזר הרב אין ספור פעמים שאסור לזלזל בשום יהודי, וגם הרחוק ביותר יכול ברגע אחד להתעורר ולהיות עובד ה' בכל ליבו ונפשו.
ולכן אדמו"ר הזקן היה רגיל לומר: "בביטול הזולת והגבהת עצמו מפסידים חלילה, הכל"! ועל כך צריך לכוון בזמן שאומרים בכל בוקר בתפילה: "לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה", דהיינו שיעזור לנו הקב"ה לבל נכשל חלילה להתכבד בקלון הזולת או לבזות אותו בליבנו, ובזה יהיה כל יגיענו בלימוד התורה וקיום המצוות לריק, ואף את חלקנו בעולם הבא נאבד ונשאר ערומים וחסרי כל ח"ו. ההנהגה הזאת של ביטול הזולת מוחקת את האדם מהעולמות העליונים. והסיבה לכך שאנו עדיין בגלות היא אך ורק בגלל שאיננו מאוחדים ואיננו מכבדים האחד את זולתו.
עלינו לדעת שכל כניסתנו לעולם הבא תלויה אך ורק בזה – האם אנו מכבדים את הזולת או לא.
אנשים רבים, ובכללם אף רבנים גדולים וראשי ישיבות, יעלו לשמים ולא ימצאו את שמם בין אלו שמקומם בגן עדן. וכשהם ישאלו מדוע שמם לא מוזכר כאן, ישיבו להם שזה משום שעליהם נאמר: "שמם מחית לעולם ועד". מיד הם יזקפו את גבותיהם בתימהון: 'היתכן?! הרי אני פלוני המפורסם שסיימתי את הש"ס עם כל המפרשים עשרות פעמים, ויש לי ישיבה עם מאות תלמידים וכו' וכו'. וכי לא שמעתם עלי?! וכי אינכם יודעים את מעלתי?! הלֹא כאן זה עלמא דקשוט, ואין כאן טעויות'. ואז יסבירו להם שהם נדחו מגן עדן ואיבדו את כל חלקם בעולם הבא משום שתמיד היו רגילים לבוז לאחרים, לבטל אותם ולהתכבד בקלונם. כנראה שהם לא ידעו את דברי אדמו"ר הזקן שבביטול הזולת מפסידים הכל.
אסור לאדם לחשוב אפילו פעם אחת במשך כל ימי חייו שהוא טוב יותר מהאחרים. אסור שתתגנב לליבו של האדם, ולוּ לרגע אחד, ההרגשה שיש לו עדיפות או עליונות על חברו. מי שמרגיש כך צריך לדעת שהוא לא מצד הקדושה, וכל לימודו ותפילתו ושאר המצוות שהוא מקיים הכל כולל הכל נמסר לקליפות, כיון שבהרגשה זו הוא ממאיס את עצמו על הקב"ה, כמו שכתוב: "תועבת ה' כל גבה לב".
חובתנו לכבד כל אדם כבוד גדול, ולראות את המעלות שיש בכל אדם, ולהרגיש שהזולת טוב מאיתנו פי כמה וכמה, כפי שכתב הרמב"ן לבנו באגרת המפורסמת ששלח אליו: "וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך"
להלן נביא קטע משיחתו של הרב זצ"ל בנושא מצות 'והגדת לבנך', המאיר באור יקרות את ההשפעה הקדושה שיש בליל הסדר להחזיר את הבנים כולם בתשובה שלימה. ואם בכל יום ויום עלינו להאיר להם פנים, על אחת כמה וכמה שבליל הסדר נאיר להם פנים ונחזירם למוטב.
כנגד ארבעה בנים דברה תורה – מצות 'והגדת לבנך' נאמרה בתורה הקדושה ארבע פעמים, כנגד ארבעה בנים: רשע, שאינו יודע לשאול, תם וחכם.
הציווי הראשון של והגדת לבנך מתייחס לבן הרשע, הרואה בעבודת ה' עול מיותר ומכביד, ולכן הוא שואל: "מה העבודה הזאת לכם"?
יופי!!! פרעה שעבד את אבותינו בעבודת פרך לפני שלושת אלפים שלוש מאות שלושים וחמש שנה, ומאז אנו צריכים לעבוד קשה בקיום מצוות הפסח, על מה ולמה?!
וכך משיב לו אביו כדי להחזירו למוטב: אל תשכח שה' פסח על בתי אבותינו במצרים, בשעה שהוא נגף את כל בכורי המצרים, וזאת מתוך אהבתו העצומה אלינו, כדי שנזכה לעבדו באהבה וביראה, ונזכה לקרבת אלהים, שאין דבר מתוק ממנה.
דע לך! מי שבמצרים חשב כמוך שעבודת ה' היא קשה ומייגעת, הוא לא נגאל, הוא מת במכת חושך! רק מי שהבין שעבודת ה' זו תכלית הבריאה, והיא התענוג האמיתי מכל התענוגים והעידון האמיתי מכל העידונים, רק הוא נגאל.
זה שלצערי הרב הינך מזלזל בעבודת ה', זו תוצאה של גלות הדעת, שבה אתה שרוי כעת. המיצרים של תאוות העולם הזה סוגרים עליך, מחשיכים את עיני השכל של הנפש האלקית השבויה בתוכך, ולכן אינך חווה את המתיקות והעריבות האלקית.
אך עצם ישיבתך עמנו בליל הסדר, מעידה כאלף עדים שבתוך תוכך יוקדת אש קודש של הנשמה המשתוקקת וכוספת להתקרב לבוראה. הלילה הזה בו נפתחים שערי ההשפעה האלקית, זו ההזדמנות שלך להיגאל ממיצרי התאוה, ולחוש את דברי דוד המלך עליו השלום: "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב", וכשתתקדש ותתעלה יותר בתורה ויראת שמים, אז תזכה שיתקיים בך הכתוב: "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'".
יתכן ודברי האב לא יפעלו מיד על לב הבן הרשע, אך ודאי שהם ישאירו בליבו חריש ורושם, וגם אם ירחק היום, הם יפעלו את פעולתם וישיבו לב בנים על אבותם.
כפי שארע עם "יהונתן בן גרשום בן מנשה" שהוא ובניו היו כהנים לעבודה זרה. ואמרו רבותינו בגמרא הקדושה יהונתן זה הוא בנו של גרשום שהיה בנו של משה רבנו, ומה ששינה הכתוב וקראו: "יהונתן בן גרשום בן מנשה" ולא 'בן משה' זהו רק מפני כבודו של משה רבנו, שלא לפרסם שנכדו נעשה כומר לעבודה זרה.
רבותינו הקדושים מוסיפים שיהונתן הגיע לדיוטא תחתונה זו רק מפני שבערה בו תאוות ממון, ובבית העבודה זרה היו משלמים לו משכורת חודשית גבוהה מאוד. דוד המלך גאל את יהונתן מעמק הבכא, בכך שמינהו להיות 'שר האוצר' בממלכתו, וריצהו בכך שהעניק לו משכורת כפולה ומכופלת, וכך שב יהונתן אל ה' יתברך בכל ליבו ובכל נפשו.
אולם מבואר במדרש שלאחר שדוד המלך נפטר ושלמה בנו מלך תחתיו, החליף שלמה המלך את כל השרים והממונים של אביו, וביניהם את יהונתן שר האוצר, והעמיד ממונים אחרים, ומשום כך חזר יהונתן לסורו הראשון ונעשה שוב כומר לעבודה זרה בבית העבודה זרה שבנה ירבעם בן נבט בבית אל, ועליו נאמר בספר מלכים: "ונביא אחד זקן יושב בבית אל", והיינו נביא שקר ועובד עבודה זרה.
אולם לפתע באחד הימים התעוררו בקרבו הרהורי תשובה אמיתיים שגרמו לו שוב לחזור בתשובה, אך הפעם לא למען בצע כסף אלא מתוך הכרה ברורה ואמיתית בגדולתו של ה' יתברך. ומכיון שתשובתו באותו היום הייתה חזקה ואמיתית ביותר, זכה ושרתה עליו רוח נבואה, ונעשה לנביא אמת, ונאמרו שתי נבואות של ה' מתוך פיו.
ומה כל כך הגביר והעצים את הרהורי התשובה בליבו של יהונתן, עד כדי כך שעזב את דרכו הרעה וזכה לדרגת נבואה?
התשובה לכך היא: כמו כל יהודי, גם משה רבנו ישב עם כל בני ביתו, ובכללם עם נכדו יהונתן, וערך את ליל הסדר כמצוותו. משה רבנו האריך והרחיב מאוד בסיפור הנפלאות האותות והמופתים שעשה הקב"ה למען עם ישראל בהיותם במצרים, ומי כמשה רבנו, שהיה בעל המעשה ועל ידו נעשו כל האותות והמופתים, יודע לספר סיפור זה בצורה נפלאה ומרתקת כל כך. במשך כל אותו הלילה עד אור הבוקר היה הנכד יהונתן מרותק לסיפורי הנפלאות שסיפר סבו הקדוש, משה רבנו, והדברים חדרו עמוק עמוק לתוך ליבו.
אמנם בשנים הבאות יהונתן עזב את דרך ה' ונעשה כומר לעבודה זרה כנ"ל, אולם סיפורי נפלאותיו של ה' שסיפר לו סבא באותו ליל הסדר מעולם לא נתנו לו מנוחה. תמיד הם 'הציקו' לו. בכל פעם הם עוררו בקרבו שאלות נוקבות על מצבו הרוחני – מה אני עושה כאן במקום כל כך טמא, הלא נכדו של משה רבנו אנכי?! הלא בן לעם קדוש אנכי?! כיצד אני מסוגל לגרום כזה צער לה' יתברך אחר כל הניסים והנפלאות שעשה בעבורי ובעבור עמי?! עד שבסופו של דבר הדברים הצליחו לפעול את פעולתם וגרמו לו לשוב בתשובה אמיתית ושלימה, וזכה להיות נביא אמת לה'.
והנה זה פלא! מדוע הציווי הראשון של מצוות והגדת לבנך התמקד דווקא בבן הרשע? לכאורה היה צריך להשאירו לסוף!
ועוד – לאחר שהתורה הקדושה מביאה את שאלת הבן הרשע ואת תשובת אביו, נאמר: "וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ" וכתב רש"י הקדוש:
ויקד העם – על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם. וקשה – מדוע הם הודו על בשורת הבנים? הרי בבשורה זו הם התבשרו שיהיו להם בנים רשעים, ולשמחה מה זו עושה?!
והתשובה נפלאה מאוד – כל העמים והתרבויות בעולם מפארים ומרוממים את בעלי הכישרונות והיכולות, ואת מי שזורמים בתלם… עליהם נשענת תרבותם, ובהם הם מתגאים ומציגים את מרכולתם הריקנית. אך מה עלה בסופם? נכחדו מן העולם!!! כי מי שבנוי על שקר, אינו יכול להתמודד עם קשיים, ואין לו פתרונות אמיתיים לשום בעיה. ואשר על כן, ברבות הימים כל מגדלי השקר קורסים ונעלמים כלא היו.
אך תורת ה' האלקית, היא תורת אמת, תורת נצח! בראש ובראשונה היא נותנת מענה גם לרשע, היא לא מתייאשת מאף אחד, היא מאמינה בכולם. וזה מה שהתורה הקדושה בישרה לבני ישראל בגלות מצרים עוד בטרם נהיו לעם: דעו לכם! יהיו לכם בנים רשעים, אך אל דאגה, התורה הקדושה מתייחסת אליהם בכבוד וברצינות, ומעניקה להם מענה אמיתי מלא אור תמיכה ואהבה.
אין פלא שעל בשורה כה משמחת, בני ישראל קדו והשתחוו והודו לה'. כן! גם הבן הרשע סופו להיות צדיק, בכח סיפור יציאת מצרים. היש בשורה טובה מזו?!
לאחר הבן הרשע, התורה הקדושה מתייחסת לבן שאינו יודע לשאול. יש לו הרבה מהמשותף עם הבן הרשע, ובמבט פנימי הוא אף גרוע ממנו.
הוא רואה לפניו את משפחתו מסיבה לליל הסדר, הבית מבריק ובוהק, השולחן ערוך בפאר והדר ומעוטר בכלים נאים, כול בני הבית לבושים בגדים חגיגיים חדשים ומצוחצחים, והאווירה כולה אומרת התחדשות שמחה והתרגשות, והוא מנותק!!! אין בו טיפת סקרנות!!! הוא לא שואל על מה ולמה? פשוט לא מעניין אותו…
עם בן כזה יותר קשה לתקשר מאשר עם הרשע, שהרי הרשע שואל מתריס ומקנטר, ובכך מוכיח שנר הרוחניות דולק בקרבו ומבעיר בו אש שמכאיבה לו, וכשהוא יקבל תשובות נכונות הוא ישתכנע וייטיב את דרכיו.
אך זה שאינו יודע לשאול איבד כל עניין במימד הרוחני, הנר הרוחני כבה בקרבו, ולכן הוא בוחר להתעלם מכל מציאות רוחנית לחלוטין. הוא רואה את השינוי, הוא מרגיש את האווירה, אך הוא בוחר להתעלם, כדי שחלילה הוא לא יהיה מחויב לעבודה רוחנית.
התורה הקדושה אינה מתייאשת גם ממנו. תפקידו של האב ליזום איתו שיחות אמונה והשגחה, לגרותו ולהאיר בו מחדש את הנר האלקי. אלא שנדרשת כאן השקעה רצינית יחד עם זהירות מירבית, מכיוון שהדלקת נר רוחני שכבה מחייבת רוך חמימות והארת פנים, שלוה פנימית והרבה סבלנות, אך ההשקעה משתלמת.
על האב להפנים – בנו לא שואל שאלות מתוך התעלמות מכוונת, אך כשהוא יקבל יחס מחבק ואוהב וישמע שיחות מרתקות ומעניינות, הוא יישאב לתוך החוויה הרוחנית, שתפעל בו ישועות ותחזירנו למוטב.
ומאחר ובליל הסדר יש לסיפור הנפלאות של ה' כח כל כך עצום ונשגב לפעול על נפשותיהם של הילדים היקרים, לכן ראוי שכל אחד ואחד יקרא את ההגדה יחד עם ילדיו היקרים במתינות ובנעימות, ולא ימהר חלילה, וכן טוב לחלק לילדים מעט מיני מתיקה כדי לשמח אותם ולמשוך את ליבם להשתתף כראוי בקריאת ההגדה.
