כל שאיפותיה של הרבנית רינה אברג'ל, אמו של אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א, היו לחינוך טהור לילדיה, חינוך לאהבת התורה ולשאיפה יחידית שכל פעולותיהם יהיו לעשות רצון בוראם ולגרום נחת רוח במעשיהם.
רבנו דיבר רבות במעלתה של אימו, על צניעותה ללא פשרות ועל מסירות נפשה לחינוך ילדיה.
הסיפור הבא מלמד אותנו על מידת מסירות נפשה של הרבנית לחינוך ילדיה:
יום אחד הגיע רבי חנניה לביתו וסיפר לאשתו הרבנית רינה כי רכש טרקטור כמקובל אצל אנשי המושב. לא חלפו 42 שעות ואשתו הרבנית רינה מכרה את הטרקטור.
כשחזר רבי חנניה מעבודתו עדי ערב חיפש את הטרקטור ושאל לפשר היעלמותו. הסבירה הרבנית רינה כי אין היא חפצה כי 'טרקטור' יהיה משאת נפשם של ילדיה ולא לזה ישאפו בחייהם, אלא תורה ורק תורה תהא תאות ליבם…
ואכן, זכתה בשכר מסירות נפשה ובשכר צניעותה לילדים תלמידי חכמים, בהם מו"ר הרב יורם זיע"א.
בעניין מעלת הצניעות דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על פרשת חיי שרה:
בתחילת פרשתנו התורה מספרת על פטירתה של אם אומתנו הקדושה, שרה אימנו ע"ה, ועל כך שאברהם אבינו קובר אותה במערת המכפלה אשר רכש מעפרון החיתי בארבע מאות שקל כסף.
על הנאמר בפתיחת הפרשה: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" מפרש רש"י: "כולן שווין לטובה", כלומר, כל מאה עשרים ושבע שנות חייה של שרה אימנו היו מקשה אחת של זוך המידות וטוהר המעשים, וכולן היו שווין לטובה לפני הקב"ה.
מצינו במדרשי חז"ל את כל פסוקי "אשת חיל" שבספר משלי על שבח מעשיה של שרה אימנו ומידותיה האציליות, ועליה נאמר יותר מכל אישה אחרת בעולם: "אשת חיל מי ימצא", כלומר, מי יוכל למצוא אשת חיל נוספת במדרגת שרה אימנו ע"ה – בוודאי שדבר זה אינו בנמצא כלל.
למעלה מכל השבחים של שרה אימנו, מזדקר ועולה שבח הצניעות שהיתה בה, כפי שניתן ללמוד ממה שכתוב בפרשת לך לך – שכאשר ירדו אברהם ושרה למצרים, אמר אברהם לשרה: "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את", כלומר, רק כעת הבחין בכך, הגם שמעשה זה היה שנים רבות לאחר שנישאו זה לזו, מפני צניעותה הרבה של שרה אימנו אשר הצניעה ביותר את מראה החיצוני בלבושים מכובדים.
על כך רומז מה שנאמר בפסוקי "אשת חיל": "עוז והדר לבושה", והיינו ששרה אימנו ע"ה שמרה בכל עוז על הדר לבושיה שיהיו צנועים ויכסו היטב את כל בשרה, ומשום כך זכתה למה שנאמר בסיום הפסוק: "ותשחק ליום אחרון", דהיינו ששמחה ושחקה ביומה האחרון עלי אדמות, כאשר עלתה נשמתה הטהורה לשמי מרום, וקיבלו אותה בשמים בכבוד גדול.
בשכר צניעותה – זכתה
בגלל קדושתה וצניעותה הרבה של שרה אימנו, היא זכתה להיות הראשונה שנקברה במערת המכפלה – אשר לפי סודם של דברים הוא המקום המקודש ביותר בעולם אף יותר מהר הבית ובית המקדש – לאחר שכבר נקברו שם שנים רבות קודם לכן אדם וחוה.
אל לנו לטעות לחשוב שזהו דבר של מה בכך. הלא אדם וחוה לא היו כשאר כל אנשי העולם שנוצרו ונוצרים על ידי כלים גשמיים של זכר ונקבה והתאוות החומריות המתלוות לכך, אלא היו יצירי כפיו של הקב"ה בכבודו ובעצמו, ומשום כך קדושתם היתה עצומה ונוראה למעלה מכל מה שנוכל לשער בדעתנו. ועצם העובדה ששרה אימנו זכתה להיות ילוד האשה הראשון שהיה ראוי להקבר בסמוך לשני יצירי כפיו של הקב"ה, מעידה כאלף עדים עד כמה היתה קדושתה של שרה אימנו עצומה ונוראה.
כך ראוי לכל בת ישראל לשאוב עוז ותעצומות נפש להתחזק ביותר בדבר שמירת צניעותה כיאה וכיאות למי שיצאה מזרעה של שרה אימנו ע"ה.
לכן מצינו שבלשון התורה אשה נשואה נקראת "שְׁאֵר", כמו שנאמר: "לשארו הקרוב אליו", ומפרש רש"י: "אין שארו אלא אשתו". והרמז שבכך: כי "שאר" הוא מלשון "שיראי" המוזכרים בגמרא שפירושו בגדים נאים ומכובדים. והאשה נקראת "שאר" כדי להורות שכל מהותה ומעלתה של האשה תלויה בבגדיה הצנועים והמכובדים. וככל שבגדיה של האשה מכסים היטב את כל בשרה לבל יתגלה ממנו ולוּ סנטימטר אחד מיותר, וכן כיסוי הראש שלה מכסה היטב את כל שערה לבל יתגלה ממנו ולוּ שערה אחת – כך הערך שלה בשמים גדול יותר, ותפילותיה נשמעות ומתקבלות יותר לפני הקב"ה.
צריכה האשה להקפיד על כך אפילו בהיותה בחדרי חדרים ואין שום אדם בעולם שרואה אותה, כיון שגם שם הלא הקב"ה – אשר "מלֹא כל הארץ כבודו" – רואה אותה. וכמו שפסק מרן בשולחן ערוך בנוגע לנשים וגברים כאחד: "אל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני, כי הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו".
בנים כהנים
כל אשה שתקפיד על כך, תזכה לבנים צדיקים וקדושים שיאירו את העולם באור תורתם וקדושתם וחסידותם, כפי שהגמרא מספרת על אישה אחת בשם קמחית שזכתה ששבעת בניה היו כהנים גדולים, ושאלו אותה חכמי ישראל מפני מה זכתה לכך, והשיבה להם שזכתה לכך מפני שמעולם לא ראו קירות ביתה את שערות ראשה, מחמת שהקפידה מאוד על צניעותה גם בהיותה לבדה בביתה ואין איש רואה אותה.
נרמז הדבר בפסוק: "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה", והיינו שכל אשה שמכבדת את עצמה בלבישת בגדים צנועים, כיאה לבת מלכו של עולם, גם בהיותה בחדרי חדרים פנימה – בוא יבוא היום שתזכה לבנים כהנים גדולים הלובשים כתונת תשבץ. ולאו דוקא כהנים גדולים בפועל ממש, אלא בנים קדושים וטהורים ממש ככהן גדול הראוי להכנס לקודש הקודשים.
גם בעת השינה יש להקפיד מאוד שלא יתגלה מאומה מהבשר, ולכן מנהג ישראל קדושים שהילדות בבית לובשות תחת כותונת השינה שלהן גם מכנס כלשהו כדי שבכל מקרה בשרן ישאר מכוסה כראוי. וכן ראוי תמיד לכסות את הגוף בזמן השינה בשמיכה, ובימות הקיץ לפחות בסדין דק, כדי שכל הבשר יהיה מכוסה בצניעות.
מעידים על עטרת ראשנו הבבא סאלי זיע"א שהיה מקפיד מאוד שכל בשרו יהיה מכוסה היטב, ואף בעת השינה היה מכסה את כל גופו בסדין. ופעם ארע שבאמצע הלילה זעק הרב מתוך שינה: "תכסו אותי, תכסו אותי…", וכשבא אליו מי מבני הבית לראות מה קרה, מצא אותו מכוסה כולו אלא שקצות רגליו הקדושות התגלו מהסדין, ועל כך הוא זעק "תכסו אותי". כי מחמת קדושתו וצניעותו של הבבא סאלי השכינה תמיד שרתה עליו, ואף בהיותו ישן. ובאותו רגע הוא הרגיש מתוך שינה שהשכינה הקדושה סרה מעליו, והבין מיד שמשהו מבשרו התגלה ולכן זעק "תכסו אותי", ולפי דרגתו וקדושתו העצומה גם גילוי קצות רגליו היה שלא מן הצניעות.
לא מכבידים אלא מכבדים
יש לדעת, שככל שנשמתו של האדם גבוהה וזכה יותר כך יש על לבושיו יותר אור וקדושה, וממילא נעים לו ללובשם גם כשמזג האויר חם וכיו"ב ואין הם מכבידים עליו, אלא אדרבה, מכבדים אותו, על דרך שמצינו בגמרא שרבי יוחנן היו קורא לבגדיו "מכבדי". לעומת זאת, כשנשמתו של האדם לקויה בחסר, בגדיו נעשים כבדים עליו ויש לו נטייה לפשוט אותם ולגלות את בשרו.
לכן ראוי לכל אדם, בין אשה ובין איש, להקפיד מאוד על כיסוי בשרם כראוי, וככל שכל בני הבית מקפידים להיות לבושים תמיד בבגדים צנועים, וזאת גם בהיותם בחדרי חדרים כנ"ל, כך השכינה שורה בביתם ומריקה שם שפע וברכה.
