מו"ר הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א התייחס באהבה ובחיבה רבה לכל האברכים בכולל, כלכל תמך והעניק מדי חודש בחדשו מלגה מכובדת וראויה, ושנים רבות לפני החגים, העניק לתלמידיו בנתיבות מלגה כפולה. בהמשך התחלף המענק בסל קניות עשיר ומכובד.
כך במשך שנים רבות, במסירות ובאמונה, שילם את המלגות והמשכורות בעין טובה ובלב שמח, ובצדקת דרכו דאג שהמלגות יופקדו בזמן אף לא רגע אחד אחרי.
לעיתים היה נראה כאילו חשבון הבנק של הרב נובע ושופע כסף מעצמו אך האמת שלא. הרב מסר נפשו ושיעבד את כל כוחותיו כדי להשיג ולגייס את הכסף מידי חודש בחדשו, סכומים עצומים וגדולים, בעינינו נוכחנו לראות את המאמץ ואת מסירות הנפש…
עובדות וסיפורים על כך לרוב, אך לפניכם סיפור אחד מני רבים: כידוע הרב זכה להחזיק בידיהם של אלפי לומדי תורה בכל עת, ובכל עשירי לחודש היה מפקיד להם את המלגה. כך חודש בחדשו סכומים עצומים.
באחת הפעמים עת הגיע היום להפקדת המלגות. היה זה יום שישי והיו חסרים עוד שבע מאות אלף שקל כדי להעביר את המלגות. הרב ניסה את כל הדרכים ובסוף בשעה אחד עשרה וחצי, חצי שעה לפני סגירת הבנק), הצליח להשיג את הסכום הזה בהלוואה והמלגות עברו.
אחר כך אמר הרב לבנו מו"ר הרב ישראל אברג'ל שליט"א: 'דע לך בני, שהיום במהלך הניסיונות להשיג את הכסף החלטתי שאם המשכורות לא יעברו לפני שבת, אוכל במשך כל השבת פיתה אחת עגבנייה אחת וכוס מים! לא יתכן שאני אוכל בשר ודגים והאברכים לא יקבלו את המלגה בזמן'.
בספר "אמרי נועם" במאמרו על פרשת "בהעלותך", מדייק רבנו על עניין טוב הלב האמיתי בו האדם דואג לזולתו יותר ממה שדואג לעצמו:
פרשתנו פותחת במצווה שניתנה לאהרן הכהן להדליק את מנורת המקדש, כמו שנאמר: "בהעלותך את הנרות…".
הדלקת המנורה משמעותה להאיר אור. ודבר זה מתאים דווקא לאהרן הכהן, מפני שעיקר מידתו הייתה מידת החסד, ובעל לב טוב ומלא וגדוש באהבה ונתינה. כמאמר חז"ל שהיה אהרן "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", שזהו בחינת הדלקת מנורת המקדש, שעניינה השפעת אור וחסד.
לכן גם זכה אהרן הכהן לשמש כצינור להשפעת הברכה לכלל ישראל, וזיכה כן לכל זרעו אחריו שתהיה להם המצווה והזכות לברך את עם ישראל בברכת כהנים – משום שהשפעת הברכה תלויה בטוּב הלב ובטובת העין של המברך, כמו שכתוב: "טוב עין הוא יבורך". דרשו חז"ל: "אל תיקרי 'יבורך' אלא 'יברך'". וכיוון שאהרן הכהן הצטיין בזה באופן מיוחד, זכה שמפתח הברכה יינתן בידו.
גם בהמשך הפרשה שבים אנו ופוגשים את מידת טוב הלב גם באחיו של אהרן הכהן – משה רבנו ע"ה – כשסיפר לו יהושע שאלדד ומידד מתנבאים במחנה, וביקש להפסיק את נבואתם מפאת כבודו של משה, אמר לו משה רבנו: "המקנא אתה לי, ומי יתן כל עם ה' נביאים, כי יתן ה' את רוחו עליהם", כי מחמת טוב ליבו של משה רבנו, שמח בכך שעוד כמה מעם ישראל זוכים לנבואה, ולא הרגיש בכך הפחתה כלשהי בכבודו.
על כן, זכו צדיקים אלו, וכל הצדיקים בהמשך הדורות שהלכו בדרכם, שהיה הקב"ה עושה ניסים גלויים על ידם, ומשדד את כל מערכות הטבע על פי גזירת פיהם.
הצדיק משנה טבעו
משום שטבעו של בשר ודם שדואג הוא, ראשית כל, לעצמו, ועיקר שמחתו היא בהצלחתו. ובחינה זו של טובת הלב ושמחתו בהצלחת הזולת, והרצון לדאוג לזולתו יותר ממה שדואג לעצמו, זהו ממש היפך הטבע האנושי. ומכיוון שזכו צדיקים אלו לשנות את טבעם האנושי ולקנות בליבם מידת טוב לב כלפי הזולת, על כן, מידה כנגד מידה, גם הקב"ה נותן כוח בידם לשנות את טבע הבריאה.
על פי האמור יובן גם מה שאמרו חז"ל: "כל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזרה – מבטלה בשבילו".
היינו כי בטבע הבריאה הבן ממשיך בדרך אבותיו, ואם האב הוא עם הארץ, על פי הטבע כך צריך להיות גם בנו. ואם כן, אדם שלקח את בנו של עם הארץ ולימדו תורה עד שנתעלה ונעשה תלמיד חכם גדול, שינה והיפך את טבע הבריאה. לכן שכרו, מידה כנגד מידה, שישנה הקב"ה את טבע הבריאה כולה על פי גזירת אמריו, ואף את גזרותיו של ה' יוכל לבטל ולשנות.
וזו עבודתו העיקרית של כל אחד – להסיר את הרוע האנושי הטבוע בו, ולפתח בקרבו את המידה הנשגבה של לב טוב כלפי זולתו, עד שישמח בכל ליבו בשמחת זולתו, וידאג לו כפי שדואג לעצמו ויותר מכן, וישפיע לו ממה שנתן לו הבורא, כמידת החסיד האומר: "שלי שלך ושלך שלך".
ובזכות זה ברכות רבות יחולו על ראשו, על דרך שמצינו שהנותן צדקה לעני ומפייסו ומשמחו ומעודדו מחמת ליבו הטוב והרחום, מתברך בברכות עצומות.
ורמז נאה לזה בפסוק: "והיה מעשה הצדקה שלום, ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם" – המדבר בשכר הצדקה והחסד עם הזולת – אשר מקורו בספר ישעיה בפרק ל"ב פסוק י"ז, הרומזים למידת 'לב טוב' (פרק ל"ב – 'לב', ופסוק י"ז – גימטריא 'טוב'), אשר הודות לה יזכה האדם לנחול שפע של ברכות וכל טוב.
