מספר מו"ר הרב ישראל אברג'ל שליט"א:
מעשה שהיה בליל שבת אחד, כאשר הסתיימה תפילת ערבית חזרנו לביתנו יחד עם אבא עטרת ראשנו.
והנה, בשעה שהגענו למדרגות של הבנין ירד למולנו אחד השכנים, ואבא, כדרכו בקודש – להאיר פנים לכל אדם ולקבלו בסבר פנים יפות, הושיט את ידו לעברו לאמירת שבת שלום.
אותו שכן, במקום להושיט ידו בחזרה לאבא, הוא השיב אותה אחורנית, והוסיף לרוק לעבר הרצפה בחוצפה גדולה – וכדי ביזיון וקצף!
באותו הרגע החוורנו כמו סיד, הרגשנו מעוצם הבושה איך נעלם הסומק מפנינו…
האמת?! חשבתי להגיב לו. אך אבא, שהרגיש בזה סימן לי מיד בידו הקדושה שלא לעשות מאומה.
אותו שכן ירד למטה…
ואז אבא פנה אלינו וביקש בכל לשון של בקשה שכאשר נכנס הביתה נעמיד פנים כאילו לא ארע דבר, כדי שאמא – הרבנית שתחי' לא תרגיש מאומה…
אבא הוסיף להטעים את דבריו ואמר: במשך כל השבוע אני יוצא השכם בבוקר בעוד החושך מכסה את הארץ ובלילה אני שב בשעות הקטנות וממילא יוצא שכמעט ואיננו נפגשים, לכן אסור בשום פנים ואופן שאמא תצטער!
האמת? – זה היה קשה מאוד.
נשמנו נשימה ארוכה, החזרנו את הסומק לפנים ונכנסנו הביתה…
אך לא בזה תם הסיפור – אותו שכן הוצרך לאחר זמן קצר להלואה גדולה, ואחר שלא מצא עזר ואחיסמך, פנה לאשתו וביקש ממנה: אם תוכל לדבר עם אחד המזכירים של הרב על מנת שיעזור להם בהלואה…
הדברים הגיעו לאזניו הקדושות של אבא עטרת ראשנו, הוא ביקש מהמזכיר לומר לאותו שכן שיבוא אליו בכבודו ובעצמו, והוסיף לומר בהלצה: 'אנחנו לא אוכלים בני אדם'…
אותו שכן הגיע… ומי שראה באיזה כבוד מלכים אבא נהג איתו היה בטוח כי אותו אדם הוא אחד האוהבים הגדולים ביותר שלו. כמובן, שהוא קיבל את מבוקשו בעין טובה ובסבר פנים יפות…
אולם, ברור הדבר שאיש מהנוכחים בבית המדרש לא העלה על דעתו מה באמת התרחש 'מאחורי הקלעים' שבועות אחדים קודם לכן.
בעניין מעלת ההיצמדות לדרך השלום דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על פרשת קרח:
נקודה נפלאה שיש להאיר בעניין בו אנו עוסקים תתבאר, בהקדים את דברי חז"ל המבארים שמחלוקת שאינה לשם שמים זוהי "מחלוקת קרח וכל עדתו".
נשאלת השאלה: מדוע נקט התנא הלשון "מחלוקת קרח וכל עדתו", ולא "מחלוקת קרח ומשה", הרי על משה נחלק קרח ולא על בני עדתו?
אך הביאור לכך הוא: כאשר שניים חולקים זה עם זה ניתן לומר "מחלוקת פלוני ופלוני", אך כאשר האחד מבקש את המחלוקת, ואילו השני אינו חפץ במחלוקת כלל, ואדרבה, עושה כל שביכולתו להסיר את המחלוקת ולהשכין שלום, לא ניתן לומר ששניהם חולקים זה עם זה, שהרי רק האחד מבקש את המחלוקת, ואילו השני רודף שלום ואינו במחלוקת כלל.
כמו כן בנידון דידן: קרח ועדתו אמנם ביקשו לחלוק על משה רבנו בכל כוחם, אולם משה עצמו כלל לא היה שותף למחלוקת זו, ואדרבה, ביקש את השלום, כמו שנאמר: "וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם" ופירש רש"י שם: "מכאן שאין מחזיקין במחלוקת – שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום".
לכן לא ניתן להגדיר מחלוקת זו כמחלוקת קרח ומשה, שהרי משה לא היה שותף במחלוקת, אלא ביקש את השלום, ואין זאת כי אם "מחלוקת קרח וכל עדתו" בלבד.
זאת היתה דרכם של צדיקי האמת שבכל הדורות, שאף על פי שרבים היו החולקים עליהם ומתנגדים לדרכם הקדושה, והיו מבזים ומחרפים אותם בדרכים שונות ומשונות, אולם הם עצמם לא החזיקו במחלוקת כלל ולא השיבו מלחמה כנגד המלעיגים עליהם, אלא נהגו בענווה עצומה, ועשו כל אשר ביכולתם לבקש את השלום.
בדרך הצדיקים האמיתיים עלינו לצעוד ולא להחזיק במחלוקת אלא להשתדל לבקש את השלום, ועל ידי זה נזכה לשפע ברכותיו של הקב"ה, כמאמר חז"ל: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום".
