דלג לתוכן
מספרים חז"ל במדרש:
מעשה באדם אחד שהיה רגיל לתת הרבה צדקה.
פעם אחת הוא הפליג בספינה, ובאה רוח חזקה והטביעה את הספינה בים.
ראה זאת רבי עקיבא ורצה ללכת להעיד לפני החכמים שבבית המדרש שאדם זה מת ואשתו מותרת להינשא לאחר. אולם עוד טרם שהספיק רבי עקיבא ללכת מבית המדרש – פתאום בא אותו אדם ועמד לפניו.
אמר לו רבי עקיבא: 'בני, האם לא אתה זה שטבע בים?'
אמר לו: 'כן, אני הוא'.
'ומי העלך ממצולות ים?' שאל רבי עקיבא.
אמר לו: 'רבי, צדקה שעשיתי היא שהצילה אותי'.
המשיך אותו אדם וסיפר: 'כשירדתי למצולות ים שמעתי קול רעש גדול שהיו אומרים זה לזה רוץ ונעלה אותו האיש שהוא בעל צדקה'. באותה שעה פתח רבי עקיבא ואמר: ברוך שבחר בתורה ובדברי חכמים, שהרי כך נאמר: "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו".
בפרשתנו נאמר: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו".
על פי פשוטם של דברים, מה שנאמר: "והחזקת בו", פירושו, שהתורה אומרת לעשיר "והחזקת בו" – בעני, כדי שהוא – העני – לא יפול, וכפירוש רש"י על הפסוק. אולם לאמיתו של דבר ניתן גם לפרש שהתורה אומרת לעשיר "והחזקת בו" כדי שאתה – העשיר – לא תיפול.
בכדי להבין זאת, נקדים את דברי הזוהר הקדוש:
"רבי אלעזר אמר, תא חזי כמה אנהג קב"ה טיבו עם כל בריין וכל שכן לאינון דאזלי באורחוי, דאפילו בזמנא דבעי למידן עלמא, איהו גרים למאן דרחים ליה למזכי במילה עד לא ייתי ההוא דינא לעלמא. דתנינן בשעתא דקב"ה רחים ליה לבר נש, משדר ליה דורונא, ומאן איהו? מסכנא, בגין דיזכי ביה, וכיון דזכי ביה איהו אמשיך עליה חד חוטא דחסד דאתמשך מסטר ימינא ופריש ארישיה ורשים ליה, בגין דכד ייתי דינא לעלמא ההוא מחבלא יזדהר ביה, וזקיף עינוי וחמא לההוא רשימו, כדין אסתלק מניה ואזדהר ביה, בגיני כך אקדים ליה קב"ה במה דיזכי".
פירוש הדברים: רבי אלעזר בנו של רשב"י מגלה לנו בזה דבר נפלא מאוד. מכיוון שהקב"ה רחמן שאין רחמן כמוהו ורצונו להטיב עם בריותיו, על כן גם בשעה שאמור לרדת דין לעולם בכלל, או על אדם מסוים בפרט, ונגזרת גזרה לא רצויה – הקב"ה שולח לאדם מתנה יקרה אשר על ידה יוכל להינצל מאותה גזרה קשה. ומהי אותה מתנה יקרה? עני שבא לבקש ממנו צדקה!
אם זוכה האדם שלא להעלים את עיניו מן הצדקה ונותן לאותו עני צדקה ביד רחבה ובלב טוב – על ידי זה הוא מושך על עצמו חוט של חסד, ונעשה רושם מאותו חוט של חסד על מצחו, וכאשר יורד לעולם אותו מזיק הממונה לבצע את הגזרה הוא רואה על מצחו את אותו רושם של מצות הצדקה ומיד מסתלק ממנו ולא נוגע בו לרעה.
נמצא לפי דברי הזוהר הללו, שהרבה יותר ממה שנותן הצדקה מיטיב עם העני – העני מיטיב עם נותן הצדקה.
וכן אמרו חז"ל במדרש: "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני – העני עושה עם בעל הבית".
לומד זאת המדרש ממה שאמרה רות לנעמי לאחר שליקטה שעורים מהשדה של בועז: "שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז".
"אשר עשה עמי" לא נאמר, אלא "אשר עשיתי עמו" – אמרה לה רות לנעמי: "הרבה פעולות וטובות עשיתי עמו היום בשביל פרוסה שנתן לי". כי הלא, לא נתן בועז לרות כי אם מעט שעורים וכן הסכים לה לשתות ולאכול מעט מהמים והלחם של העובדים שלו, ובתמורה לכך זכה למשוך חיים לנפשו.
כמו כן בכל אדם: הוא נותן לעני בסך הכל כמה פרוטות, או במצב טוב יותר כמה שטרות, ובתמורה לכך העני מבטל מעליו גזרות, ונותן לו חיים ובריאות ופרנסה טובה והצלחה מרובה בכל מעשה ידיו.
אם כן, מי עושה טובה עם מי, נותן הצדקה עם העני או שמא העני עם נותן הצדקה? הוי אומר: "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני – העני עושה עם בעל הבית".
מעתה מובן היטב מה שפירשנו בראשית דברינו שמה שנאמר: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו", היינו שהתורה אומרת לעשיר "והחזקת בו" כדי שאתה – העשיר – לא תיפול. הרי לפי דברי הזוהר הקדוש הנ"ל הקב"ה שלח את העני דווקא אליך, משום שבשמים נגזרה עליך גזרה קשה, בר מינן, ועני זה הוא "קרש ההצלה" שלך מאותה גזרה קשה. על כן, "והחזקת בו" בכל כוחך – שהרי חייך תלויים בו, ואל תעלה על דעתך אפילו לרגע שאתה עושה לו טובה, כי הרבה יותר ממה שאתה עושה לו טובה הוא עושה לך טובה.
ונפלאים הדברים שנזכור אותם בעת שמזדמן לפנינו עני או נזקק.
