דלג לתוכן
סיפר אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א:
"אני זוכר את הלימוד עם אבי מורי זצ"ל.
מעולם הוא לא היה מתקדם מהר בלימוד, אלא היה מתבונן בדברים לאט לאט עד שהיה מבין אותם היטב.
כך היה הדבר כשלמד פרק בתנ"ך, כך היה הדבר כשלמד משנה, וכך היה הדבר גם כשלמד גמרא.
כשהיה לומד תוספות, היה קורא את דבריהם בסבלנות רבה שורה אחר שורה, מתבונן בשאלה של התוספות עד שמבין אותה היטב, ורק לאחר מכן היה עובר לתשובה של התוספות, ולא היה מניח את התוספות עד שהיה מבין אותו על בוריו."
על הנאמר בפרשתנו: "ובת כהן כי תהיה לאיש זר…", מצינו כמה וכמה הקדמות יקרות ונפלאות ממאורם של ישראל רבנו חיים בן עטר זיע"א בספרו "אור החיים" הקדוש. ולחיבת הקודש, ניגע מעט רק בקצה קציהם של דבריו הקדושים:
בפתח דבריו אומר האור החיים הקדוש: "דע כי אמרו ז"ל שעם בני ישראל הדרגתם למעלה מהדרגת המלאכים". ובכדי להבין את עומק דבריו של האור החיים הקדוש, נקדים את דברי קודשו של הרה"ק ר' נחמן מברסלב זיע"א בספרו הקדוש ליקוטי מוהר"ן:
"כי איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים. וזה התכלית והסוף של ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'עתידין צדיקים שיהיה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת', שנאמר: 'כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל', שהמלאכים יצטרכו לשאול מישראל כשירצו לידע מה פעל אל. וצריך כל אחד לראות שיבוא לזה התכלית שיהיה לו ממשלה על מלאכים".
כלומר: נשמתו של יהודי גבוהה בשורשה פי כמה וכמה ממלאכי השרת, ולכן אם יהודי יזכך את עצמו כראוי, ויעלה מעלה מעלה במעלות התורה הקדושה, יהיה לו כח למשול על מלאכי השרת ולכפוף אותם לפניו. ולדרגה זו צריך לשאוף כל יהודי ויהודי.
אלא שכל בר דעת בוודאי מבין שמשימה זו אינה פשוטה כלל וכלל, ושואל את עצמו: כיצד זוכים לזה? כדי להשיב על כך, נפנה נא להמשך דבריו של האור החיים הקדוש שבהם פתחנו, וזו לשון קודשו:
"אמרו ז"ל, כי בחינות החיוני שבאדם יתייחס אליו ד' כינויים: יש שיקרא נפש, ויש שיקרא רוח, ויש שיקרא נשמה, ויש שיקרא חיה… ותקרא נשמה לנשמה. ואמרו אנשי אמת כי בחינה הבאה מאור עולם העשייה לצד היותו מועט… וזו תקרא 'נפש'. והבאה מאור עולם היצירה, לצד היותו עליון מעולם העשייה, הארתה גדולה, ותקרא 'רוח'. והבאה מאור עולם הבריאה תקרא 'נשמה' לצד הדרגתה. והבאה מאור עולם האצילות תקרא 'נשמה לנשמה'…
עוד אמרו יודעי דעת קדוש, כי התעצמות השלמים באמצעות לקח טוב אשר נתן לנו הבורא הוא: לעלות ממדרגה התחתונה למדרגה שלמעלה ממנה על זה הדרך – נפש יעלה למדרגת רוח, ורוח למדרגת נשמה, ונשמה למדרגת נשמה לנשמה, וזו היא תכלית סיבת בריאת האדם".
כלומר: הדבר העיקרי אשר על ידו אדם יוכל להתעלות ממדרגה למדרגה, זהו עסק התורה הקדושה, אשר היא אותו "לקח טוב אשר נתן לנו הבורא" שמזכיר האור החיים בדבריו, ובאמצעותה יוכל האדם לזכות גם למדרגה העליונה והנשגבה שתהיה לו ממשלה על מלאכי השרת.
אלא שכדי שלימוד התורה אכן יזכה את האדם להתעלות ממדרגה למדרגה וממעלה למעלה עד רום המדרגות והמעלות, צריך ללמוד את כל חלקי התורה הקדושה באופן מסודר. החל מלימוד המקרא המזכה את האדם לבחינת "נפש" הבאה מעולם העשייה, ואחר כך לימוד המשנה המזכה את האדם לבחינת "רוח" הבאה מעולם היצירה, ואחר כך לימוד הגמרא והמדרשים המזכה את האדם לבחינת "נשמה" הבאה מעולם הבריאה, ולבסוף לימוד הזוהר הקדוש וספרי פנימיות התורה המזכה את האדם לבחינת "נשמה לנשמה" הבאה מעולם האצילות.
בנוסף לסדר שצריך להיות בלימוד בכדי שיהיה ניתן להפיק ממנו את מלוא התועלת, כאמור, צריך גם שהלימוד עצמו יהיה לימוד יסודי ומעמיק, ולא לימוד רדוד ושטחי.
כשם שאדם ששט על פני הים לא יראה את הדגים וצמחי הים היפים והמופלאים שברא הקב"ה בים, כיוון שכל פלאי הבריאה הללו נמצאים רק במעמקי הים ולא צפים על פניו – כך גם אדם שלומד את התורה בשטחיות, ולא עמל ויגע להבין את עומקם של הדברים שהוא לומד, לעולם לא יזכה שיתגלו לו נפלאות מתורת ה', כיוון שכל דבריה המופלאים והנשגבים של תורתנו הקדושה גנוזים במעמקיה ולא צפים על פניה. רק מי שעמל ויגע לצלול למעמקיה של התורה זוכה לגלות אותם.
פעם שמעתי אברך שאמר שהוא מספיק בכל יום ללמוד שני דפי גמרא עם פירוש רש"י ותוספות. כששמעתי זאת תמהתי בליבי: האם באמת הוא לומד את הגמרא או שמא הוא רק קורא אותה?! כי כדי ללמוד ולהבין באמת את עומק דברי הגמרא, וכל שכן את עומק דברי רש"י ותוספות ושאר פירושי רבותינו הראשונים על הסוגיא – צריך זמן רב של עמל ויגיעה.
כשאברך אינו עמל ומתייגע להבין היטב את הדברים שהוא לומד, אלא לומד הכל באופן רדוד ושטחי, בסופו של דבר, כעבור כמה שנים, ימצא שרוח אסף בחופניו. כפי שנכנס לכולל כשהוא עם הארץ מוחלט כך גם יצא מהכולל עם הארץ מוחלט, ומאומה לא עלה בידו, ועל אותה שעה נאמר: "אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה".
וכך אמרו חז"ל במדרש:
"אמר רבי ישמעאל: בוא וראה כמה קשה יום הדין – שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט, וכיון שתלמיד חכם בא לפניו, אומר לו (הקב"ה): כלום עסקת בתורה? אמר: הן. אומר לו הקב"ה: הואיל והודית, אמור לפני מה שקרית ומה ששנית. מכאן אמרו, כל מה שקרא אדם יהא תפוס בידו, ומה ששנה תהא תפוס בידו, שלא תשיגהו בושה וכלימה ליום הדין".
לכן כל אברך שחפץ לחסוך מעצמו את אותה בושה, לא יכלה את זמנו בלימוד שטחי, אלא ישתדל בכל כוחו להבין היטב את מה שהוא לומד, כדי שיתקיים בו מאמר חז"ל: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו".
