מספר אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א –
"פעם בא לפני ראש ישיבה מכובד מאוד. כשראיתי אותו ממתין בתור ביקשתי שישאלו אותו אם רצונו להתייעץ בדבר ציבורי דחוף כדי לא לעכב אותו, אך הוא אמר שהוא בא לצורך ענין אישי וברצונו להמתין עד סיום הקבלת קהל.
כעבור יותר משעתיים לאחר שסיימו כל הקהל לעבור ניגש אלי אותו ראש ישיבה, וכך הוא אמר לי: 'כסף ב"ה לא חסר לי. גם כבוד ב"ה לא חסר לי כי אני ראש ישיבה מפורסם ויש לי בישיבה תלמידים מובחרים ביותר, ושיעורי הלמדנים וכן חיבורי על הש"ס מפורסמים גם הם. אך דבר אחד חסר לי – כבר שנתיים אני מרגיש שאין לי שום אמונה בבורא עולם'!
אותו ראש ישיבה הוסיף שלפני שהוא הגיע אלי כמובן הוא כבר קרא הרבה ספרי מוסר ויראה, וכן ביקר אצל הרבה רבנים חשובים וביקש עצה וברכה על כך, אולם ישועתו טרם הגיעה, וקשה לו להמשיך לחיות בצורה מפוצלת שכזאת – מצד אחד להיות ראש ישיבה ולמסור שיעורים למדניים בפני עשרות תלמידים, ומצד שני להיות כופר ממש ביסודות האמונה רח"ל.
כמובן היה מפליא מאוד לשמוע דבר כזה מראש ישיבה כל כך מפורסם, אך בכל זאת חשבתי עם עצמי על שורש הבעיה של אותו ראש ישיבה, ואז האיר ה' את עיני שלפני כשנתיים הוא דיבר ברבים דברי גנאי על בעל התניא וממשיכי דרכו הקדושה, ומאותו הרגע הקב"ה החליט לנתק את הקשר שלו אתו ולקחת ממנו את כל הסייעתא דשמיא, וכשאמרתי לו זאת הוא נבהל ונרתע ממש כמו ששופכים על אדם בפתאומיות מים קפואים, כיון שידע והרגיש שהאמת כדברי.
לאחר שהוא נרגע ועיכל זאת, אמרתי לו שיש לו רק דרך אחת להתרפאות: עליו לקחת את ספר התניא ולגרוס את כולו ללא שום פירוש עשרות פעמים, ובזכות זה בע"ה תשוב אליו האמונה, והוא הבטיח שיעשה כדברי.
ואכן, הוא לקח חופשה מהישיבה והתבודד במקום מסויים וגרס את ספר התניא כולו עשרות פעמים, וכעבור שלשה חדשים חזר אלי שוב, והפעם בפנים מאירות, והודיע לי שתהילות לאל בזכות הגירסא של ספר התניא חזרה לו כל האמונה בה' בתכלית השלימות."
ספר התניא היה לפיד לאורו הלך אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א, את מרבית חייו הקדיש ללימוד הספר, ללמדו בשיעוריו, ולפשטו לכל העם, למען ייזכו גם הם. כפי שנראה בסדרת ספריו "בצור ירום" המפשט בנעימות ובגאונות את ספר התניא. רבנו הרים את קרנו של בעל התניא, והחדיר את תורתו והנהגתו בלב העם.
בעניין מעלת ספר חת"ת דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על פרשת וישלח:
בפרשתנו נאמר: "ויסעו ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב". בהקשר לפסוק זה, סיפר הרבי ה"צמח צדק" שבהיותו באסיפת הרבנים בפטרבורג הלך להשתטח על ציון אימו – הרבנית דבורה לאה, בת האדמו"ר הזקן – בעיירה ליאזנא, וראה בחיזיון את אימו הצדקת. באותה הזדמנות סיפרה לו שביקשה ממורנו הבעל שם טוב הקדוש שיעורר רחמים עבור בנה ה"צמח צדק" שיוכל לעמוד כנגד כל המתנגדים לדרך ולתורת החסידות, והשיב לה הבעל שם טוב: 'בנך הינו בקי בחמישה חומשי תורה, בתהלים ובתניא בעל פה, באותיותיהם, וכתוב: "ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב" – 'חתת' ראשי תיבות: חומש, תהלים, תניא – והבקי באותיותיהם משבר כל ההעלמות וההסתרים'.
ממעשה זה צמחה תקנתם הקדושה של רבותינו נשיאינו – הרבנים הקדושים לבית חסידות חב"ד – שכל אחד מישראל, למגדול ועד קטן ללא יוצא דופן, ילמד בכל יום את שיעורי החת"ת הקבועים, ובזכות זה יתקיים בו מה שנאמר: "ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם", ולא יוכל שום צר ואויב – גשמי או רוחני – להזיק לו, וכן יתקיים בו הנאמר בתחילת הפסוק: "ויסעו" – שיזכה לנסוע יחד עם כל בני ביתו מתוך מנוחה ושלוות הנפש אל הגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו אמן.
השיעורים השווים לכל נפש הם:
סוד פרשיות השבוע
חומש:
האדמו"ר הזקן רגיל היה לומר שצריך "לחיות עם הזמן". ומפי זקני החסידים נמסר שכוונתו הקדושה היתה שיש "לחיות" עם פרשת השבוע. והכוונה בזה היא, שלא די לקרוא את פרשת השבוע, אלא צריך "לחיות" את הפרשה ולראות כיצד היא משפיעה לטובה על חייו של האדם.
בכל שבוע הקב"ה משפיע לעולם דרך פרשת השבוע, ובפרט דרך קטע הפרשה ששייך לאותו יום, סגולות ורפואות שונות לתחלואי נפשו של האדם, ואשריו ואשרי חלקו של אדם שזוכה לגלות אותם. לכן בכל יום ויום יש ללמוד בפרשת השבוע את קטע הפרשה השייך לאותו יום עם פירוש רש"י.
מקובל בידינו שכאשר רש"י כתב את פירושו על החומש הוא לא למד מתוך ספר תורה או חומש רגילים, אלא מתוך ספר התורה של מתיבתא דרקיעא, על כן גנוזים בתוך פירושו סודות עליונים. ואמר אדמו"ר הזקן: "פירוש רש"י על החומש הוא יינה של תורה, פותח הלב ומגלה אהבה ויראה עצמית". כלומר, מידת היראת שמים של האדם נמדדת לפי השקעתו בלימוד הרש"י של החומש, ורמז לכך, שהרי רש"י הוא הקיצור של התיבות "יראת שמים".
וכן רמז זאת מרן השולחן ערוך במה שפסק (בסימן רפה, ג) שאף על פי שעיקר החיוב הוא לקרוא בכל שבוע את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום, מכל מקום מי שהוא ירא שמים ילמד גם את פירוש רש"י של הפרשה – נמצא שמידת היראת שמים של האדם נמדדת לפי לימוד רש"י של הפרשה.
על כן נקבע בישיבתנו הקדושה מזה שנים רבות שהאברכים היקרים יפתחו את סדר הלימוד היומי שלהם בלימוד חומש ורש"י כאמור, ולימוד זה נותן סיעתא דשמיא וקדושה מיוחדת לכל שאר הלימודים של אותו יום.
נוטלים שכר עליהם
תהלים:
בדבר מעלת אמירת תהלים מובא במדרש על הפסוק: "יהיו לרצון אמרי פי" שביקש דוד המלך שדבריו בספר תהלים "יעשו לדורות, ויכתבו לדורות אמרי פי, ויחוקקו לדורות, ולא יהיו קוראים בהם כקורין בספרים, אלא יהיו קוראים בהן ונוטלין שכר עליהם כנגעים ואוהלות", ופשיטא לנו שבקשתו של דוד המלך התקבלה בשמים, וכל מי שקורא תהלים נחשב לו כאילו עוסק בסוגיות חמורות ביותר כנגעים ואוהלות.
כמו כן, מובא במדרש: "כל מה שאמר דוד בסיפרו, כנגדו וכנגד כל ישראל וכנגד כל העתים אמרו". כלומר, כל פסוק בספר תהלים נוגע לכל אחד ואחד מישראל עד סוף כל הדורות. על כן יש כח עצום באמירת תהלים להמציא לכל אדם בכל זמן שהוא ישועה גדולה בכל המצטרך לו בכל ענין שבעולם.
וכתב רבנו אפרים בפירושו לפסוק: "והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים"- "את כל כבודי במצרים" סופי תיבות 'תלים', לרמוז שכל האומר תהלים בכל יום זוכה להיות תחת כסא הכבוד. כמו כן כתב רבנו אפרים שכל האומר תהלים בכל יום, מעלה עליו הקב"ה כאילו קיים את כל התורה כולה, ורמז לכך במה שנאמר: "תוכו לרגליך ישא מדברותיך" – ראשי תיבות 'תלים', ומיד אחר כך נאמר: "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב".
ואמר הרבי ה"צמח צדק": "אילו ידעתם כוחם של פסוקי תהלים ופעולתם בשמי רום, הייתם אומרים אותם בכל עת. תדעו שמזמורי תהלים שוברים כל המחיצות, ועולים בעילוי אחר עילוי בלי שום הפרעה, ומשתטחים לפני אדון עולמים ופועלים פעולתם בחסד וברחמים".
כפרה, מיתוק והצלחה בחינוך
על כן תיקנו רבותינו נשיאינו לקרוא תהלים בכל יום לאחר תפילת שחרית כפי שנחלק ספר התהלים לשלושים ימי החודש. וכן תיקנו שבכל שבת "מברכין החודש" כל הציבור ישכימו קום, יתאספו יחדיו בבית הכנסת ויקראו לפני תפילת שחרית את כל התהלים ללא הפסק. ומי שאינו יכול לעשות זאת מאיזו סיבה שהיא, לפחות יסיים את ספר התהלים במשך השבת. ובקיום שתי תקנות קריאת התהלים הנזכרות, אדם זוכה לסיים את התהלים פעמיים בכל חודש, ומרוויח שעומדים לרשותו בכל חודש שלוש מאות פרקי תהלים, כמנין "כפר", ובזכותם מכפר לו הקב"ה את כל עוונותיו.
וקבלה בידינו ממורנו הבעל שם טוב הקדוש, שקריאת ספר התהלים כולו ללא הפסק מסוגלת ביותר להמתיק את כל הדינים, וכפי שנרמז במה שנאמר: "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו", כלומר מי מסוגל למלול ולשבר את הגבורות והדינים, מי שזוכה לקרוא את כל ספר התהלים בלא הפסק.
וקיום תקנות קריאת התהלים הנזכרות נוגע לאדם עצמו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות שיזכו כולם ללכת כל ימיהם בדרך ה' ולא יסורו ממנה ימין ושמאל. ובדוק ומנוסה שבכל בית שבו היו ההורים רגילים לקרוא בכל יום ויום כמה פרקי תהלים להצלחת זרעם, אף אחד מילדיהם לא סטה מדרך ה' לימין או לשמאל אלא תמיד הלך בדרך הישרה העולה בית אל.
ורמז לכך נמצא בדברי חז"ל שאמרו: "תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמישים טעמים". והיינו כי ישנם לצערנו אנשים רבים, וחלקם אף נמנים על חוג ה"חרדים", המטהרים כל מיני שרצים רוחניים שונים ומשונים במאה וחמישים טעמים, ומאפשרים להם מדרך כף רגל ואף מגורי קבע בביתם, עד שבמשך הזמן הם או ילדיהם או נכדיהם מתרחקים מדרך התורה, ואף פורקים עול לגמרי רח"ל. אך כל זה יכול לקרות רק בבתים שבהם ההורים אינם רגילים בקריאת תהלים, אך בבתים שבהם ההורים רגילים בקריאת תהלים, הרי שמאה וחמישים הפרקים שבספר התהלים מגנים על זרעם, ומצילים אותם מלטהר את השרץ במאה וחמישים טעמים.
חומש כל ישראל
תניא:
לפי תקנת רבותינו נשיאינו, כל אחד ואחד מישראל ללא יוצא דופן צריך להשתדל ללמוד בכל יום בספר התניא שחיבר אדמו"ר הזקן כפי שנחלק לימי השנה, באופן שמתחילים את לימוד 'עמוד השער' של ספר התניא בתאריך י"ט בכסלו – חג גאולתו של אדמו"ר הזקן וראש השנה לחסידות – ומסיימים אותו כעבור שנה בתאריך י"ח בכסלו.
ואת הסדר הזה יש להמשיך בכל שנה ושנה עד מאה ועשרים בע"ה, כיון שספר התניא אינו ככל ספר שכאשר מסיימים אותו מניחים אותו ועוברים לספר הבא, אלא יש ללמוד בו ולינוק ממנו חיות עד היום האחרון בעולם, וגם אחר כך לעלות איתו לפני הקב"ה.
וכך אמר הרבי הרש"ב לבנו, הרבי הריי"צ, כאשר התחיל ללמוד תניא: 'ספר התניא הרי הוא כחומש – כל ישראל, מגדול שבגאונים עד הקטן שבקטנים, לומדים חומש, וכל אחד לפי ערכו יודע מה שיודע, ואין שום אחד יודע מאומה, וכל הגדול יותר, יודע יותר הפלאת המושג. וכך בדיוק הוא גם בנוגע ללימוד ספר התניא'.
הזכרנו זה מכבר שאדמו"ר הזקן כתב את ספר התניא בקדושה עצומה, ובמשך עשרים שנה הוסיף וגרע ודייק בכל תיבה ותיבה, עד אשר צרפו וזקקו בחסר ויתר. בספרי התניא המודפסים לפנינו מובאות שתי הסכמות לספר משני ידידיו הקרובים ביותר של אדמו"ר הזקן, הלא הם: הרה"ק ר' זושא זיע"א והרה"ק ר' יהודה לייב הכהן זיע"א.
בהקשר לכך מספרים, שכשסיים אדמו"ר הזקן לכתוב את ספר התניא, שלח את גליונות הספר לשני ידידיו הנזכרים שהתגוררו בעיר אניפולי. השלוחים הגיעו אליהם בשעת לילה מאוחרת והשאירו בידם את גליונות הספר למשך הלילה כדי שיעיינו בהם.
קטורת לכל המגפות
בשעה שעיין ר' יהודה לייב בתניא באמצע הלילה נכנסה בליבו התלהבות והתרגשות עצומה מקדושת ומתיקות הדברים שבספר, וכיון שלא הצליח לעצור בתוכו את התרגשותו החליט ללכת מיד לביתו של ר' זושא. אותו דבר ממש ארע גם לר' זושא כשעיין בספר, וגם הוא החליט ללכת לביתו של ר' יהודה לייב. כך נפגשו שניהם ברחוב בהולכם אחד אל השני והחלו לרקוד יחדיו בשמחה עצומה, והעיר אניפולי צהלה ושמחה… שני הצדיקים ביטאו את התפעלותם מספר התניא:
ר' יהודה לייב הכהן אמר: "ספר התניא הוא קטורת לכל המגיפות הרוחניות של עקבות משיחא", ורמז זאת בכך שכתב בסיום הסכמתו: שנת תקנ"ו – ראשי תיבות: 'תניא קטורת נשמה ורוח'.
כוונתו הקדושה היא, שהדרך היחידה להינצל מן התאוות והיצרים הקשים והמרים שעולמנו התמלא מהם עד אפס היא ללמוד כראוי את ספר התניא ולהפנים לעומק הלב את מסריו הקדושים. ואם בדורות שעברו היה די בלימוד המשנה, הגמרא וההלכה כדי להנצל מרשתו של היצר הרע, לא כן הדבר בדורנו אשר כוחות הטומאה התגברו בו ביותר. כעת מוכרחים אנו ללמוד את תורת החסידות בכלל, ואת ספר התניא בפרט, כדי להצליח להתגבר על כל המגיפות הרוחניות הללו.
ר' זושא אמר: "עם ספר התניא ילכו עם ישראל לקבל את פני משיח צדקנו", ורמז זאת בכך שכתב בסיום הסכמתו: שנת פדותינ"ו.
כוונתו הקדושה היא, שרק מי שיהיה בידו ספר התניא יוכל לקבל את המשיח. משל למה הדבר דומה? לאדם שרוצה לטוס לארץ כלשהי. אם לא יהיה בידו דרכון לא יאפשרו לו לטוס בשום אופן, וזאת גם אם יש לו את כל שאר הציוד הנדרש. כך כשיבוא המשיח, ה'דרכון' לזכות לקבל את פניו יהיה ספר התניא, ובלא זה – הדבר לא יתאפשר.
כל אות ואות שבו
ספר התניא הוא ספר הוראה לכל יהודי באשר הוא כיצד לחיות את חיי היום יום, בין אם הוא ספרדי או אשכנזי, חסיד או ליטאי, ספר התניא מדבר גם אליו. מיום שנברא העולם ועד עצם היום הזה טרם התחבר ספר שיש בכוחו להדריך כל יהודי בדיוק נפלא כיצד להגיע למימוש התכלית שבשבילה ירדה נשמתו לעולם הזה כפי שיש בכוחו של ספר התניא לעשות.
בהיותי בחור צעיר, כאשר באתי ללמוד בישיבת הנגב שבנתיבות, היה חשוב לי מאד לדעת מה לומד מרן ראש הישיבה הגה"צ ר' יששכר מאיר זצ"ל בנוסף לסדרי לימוד הגמרא והמפרשים, ובאחת ההזדמנויות שראש הישיבה יצא מבית המדרש הצצתי לסטנדר שלו וראיתי שמונח עליו ספר התניא, ומכך למדתי שבספר זה יש לאחוז בכל הכח, ושזו היא הדרך האמיתית לעליה בעבודת ה'. כי בלי ללמוד תניא יתכן שאדם יעבוד את ה' במשך שנים רבות ולבסוף ימצא שכלל לא השיג את המטרה, והאמת תטפח לו על פניו.
אלא שכדי לזכות לקלוט את ההוראות והעצות שמשדר אדמו"ר הזקן בספר התניא לכל אחד מישראל כיצד לנהוג בכל עניניו, צריך להיות בקי בכל אות שבספר קדוש זה. כי כל אות ואות שבספר זה משמעותית מאד לחיים.
וכמו שכל אות בספר תורה חשובה מאוד, ואם חלילה תחסר בספר תורה אפילו אות אחת בלבד הוא יהיה פסול, כך גם בספר התניא כל אות חשובה ויקרה. לכן יש ללמוד את ספר התניא בהרבה דחילו ורחימו כיון שכל דברי הספר הקדוש הזה הן השגות עצומות שלא מעלמא הדין שזכה להשיג אדמו"ר הזקן.
יהלומים לפני תרנגולים
אדמו"ר הזקן כתב את ספר התניא רק לאחר שסיים ללמוד את כל הזוהר הקדוש וכתבי האריז"ל עשרות פעמים בעיון גדול ו"טחן" כל מילה שם עד לאבק, ומזה יצר לנו את הספר הנפלא הזה שנקרא "ספר התניא". לכן מי שמקפיד ללמוד בכל יום ויום בספר התניא ומשתדל להבין כל אות ואות וכל מילה ומילה בספר, זוכה להשלים גם את חלק הסוד שבתורה באופן המושלם ביותר, ולאחר פטירתו מן העולם יוכל להשיב לפני הקב"ה שלמד גם את חלק הסוד שבתורה, ולא יצטרך לחזור בגלגול. מי שבא לשמים עם ידיעת ספר התניא לא שואלים אותו יותר על פנימיות התורה.
משום כך לא כל אחד זוכה להתחבר לדברי התניא, כי הדברים שכתובים בספר התניא הם החלק הגבוה ביותר שבתורת האריז"ל, ומי שהראש שלו מלא בבוץ כיצד יוכל להכניס לתוכו את הדברים הקדושים הללו. משל למה הדבר דומה – לאדם שהניח יהלומים לפני התרנגולים והתפלא מדוע הם בכלל לא מתקרבים אליהם. לא מניחים יהלומים לפני תרנגולים כי הם בכלל לא מבינים את הערך שלהם. לוקחים את היהלומים לבורסה ושם מוכנים לשלם עליהם הון תועפות.
בודאי כל אחד עוד יזכה ללמוד הרבה ספרים, ויעשה הרבה דברים גדולים, אבל בכל זאת רק מי שיהיה בידו ספר התניא – ידברו אתו אחרי מאה ועשרים, ומי שלא יהיה בידו – הוא יצטרך לחכות שם הרבה זמן לישועה. כי רק עם ספר התניא אפשר לקבל את השכינה. עד שהספר הזה לא בא לעולם היו כולם בגדר שוגג, אך היום שהספר הזה כבר בא לעולם אין לאף אחד שום תירוץ.
טבילה בנהר דינור
מי שזוכה ללמוד תניא בקביעות נשמתו לא תצטרך לחזור בגלגול בשום אופן כיון שספר התניא מתקן את כל התיקונים שנשמתו של האדם צריכה לתקן. התניא זה החידוש הגדול ביותר שהקב"ה ברא בעולם, עד שאפילו למלך המשיח כמעט כבר לא יהיה מה לחדש אחריו. מי שלומד בספר התניא מוריד מעצמו את כל הייסורים שבעולם.
ואמר רבנו ה"שפת אמת" לאחד מחסידיו: 'אם היית לומד כל יום בספר התניא, נשמתך היתה מאירה למרחקים, משום שכל דבריו כגחלי אש'. כשלומדים תניא חשוב הדבר כטבילה בנהר דינור, אך זה דוקא כשלומדים תניא באופן נכון, ולא כמו מי שלומד בו שתי דקות ואחר כך סוגר את הספר ופונה לעסקיו.
ספר התניא הוא כמו מכבסה לנפש – הוא לא משאיר בך רבב של סיכוי של חטא, גם אם תרצה מחר לחטוא, אתה תפרוש מיד. המיוחד בספר התניא הוא, שיש בכוחו לנקות לא רק את הפגמים שחדרו בעור, בבשר ובעצמות, אלא אפילו את מה שחדר לתוך הגידים.
