סוד 516 תפילותיו של משה

מעיד מו"ר עט"ר רבי ישראל אברג'ל שליט"א:

"אבא היה מגיע הביתה בשעות מאוחרות מאוד בלילה (ומוקדמות מאוד בבוקר) ואחר שינה קצרה מאוד כבר היה יושב במקומו בבית המדרש ומתכונן לתפילה אשר התחילה חמישים דקות לפני הנץ.

ופעם שאלתי אותו: 'אבא אתה יֹשן בשעות כל כך מאוחרות אולי תישן עוד קצת?' והוא ענה לי: 'מה אשמה התפילה שישנתי מאוחר?' וכך כל ימי חייו עבד את בוראו בתפילות ובתחינות וזכה למדרגה הגדולה של בעל תפילה.

ובעניין זה מסופר: כשלמדתי בישיבת הנגב אצל ראש הישיבה הרב יששכר מאיר זיע"א ניגש אלי באחד הימים אחד מטובי האברכים ואמר לי: 'אתה יודע, אבא שלך יודע להתפלל'.

שאלתי אותו: 'מאיפה אתה יודע?' והוא אמר לי, בוא ואספר לך: הייתה לי בעיה מורכבת מאוד, שום פתח ישועה לא נראה באופק.

ניגשתי למורי ורבי הגה"צ ראובן יוסף גרשונוביץ וספרתי לו על הבעיה שלי. הוא הקשיב בתשומת לב ואמר לי: 'כאן צריך ישועה גדולה, זקוקים לבעל תפילה'.

שאלתי אותו: 'הרב, איפה אני אמצא בעל תפילה?' והוא ענה לי: 'הרב יורם אברג'ל הוא בעל תפילה!'.

ניגשתי לאבא שלך והוא אמר לי: 'יהיה בסדר'. וברוך ה' הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר."

בפרשתנו, פרשת ואתחנן, בולט מאד עניין התפילה. מביא על כך רבנו בספר "אמרי נועם":

פרשתנו פותחת בעניין תפילתו של משה רבנו לפני הקב"ה שיזכה להיכנס לארץ ישראל, כמו שנאמר: "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר… אעברה נא ואראה את הארץ הטובה.

חז"ל במדרש אומרים, שלא תפילה אחת בלבד התפלל משה רבנו – אלא חמש מאות וחמש עשרה תפילות (תקט"ו תפילות), כמניין 'ואתחנן', וכן כמניין 'תפִלה' (וכן כמניין 'שירה'). מצידו היה מוסיף ומתפלל עוד תפילות רבות על כך, אלא שכאשר הגיע למניין זה מנע ממנו הקב"ה להוסיף ולהתפלל על כך אפילו עוד תפילה אחת בלבד, כמו שנאמר: "ויאמר ה' אלי רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה".

ברור לכל מבין, שמנין תפילות זה שהתפלל משה רבנו, וכן מה שמנע ממנו הקב"ה להוסיף עליו אפילו עוד תפילה אחת – הוא לא מִקְרִי ח"ו, אלא מכוון, ככל דברי התורה שהם מכוונים ומדויקים, וטומנים בחובם סודות עליונים. אם כן, צריכים אנו להבין, מה הייתה כוונתו הפנימית של משה רבנו במניין תפילות זה?

כדי להבין זאת עלינו להקדים:

יש בשמים שישה בתי דינים שמהם יוצאים לעולם כל הדינים והעונשים הניתכים על ראשיהם של הרשעים רח"ל. עליהם רמז יחזקאל בדברי נבואתו על עונשם של עובדי העבודה זרה שהיו בירושלים: "ויקרא באוזני קול גדול לאמר, קרבו פקודות העיר ואיש כלי משחתו בידו, והנה שישה אנשים באים מדרך שער העליון… ואיש כלי מפצו בידו". פירשו חז"ל אשר שישה אנשים אלו הם: 'קצף', 'אף', 'חימה', 'משחית', 'משבר' ו'מכלה', שהם בחינת שישה בתי הדינים הנ"ל.

שורשם של השישה בתי דינים האמורים הוא משישה שמות "אלהים" (המורים על הדין) שנזכרו במעשה בראשית בעניין בריאת האור, כמו שנאמר: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החושך, ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".

מניין תפילותיו של משה רבנו

כתב הגאון הקדוש בעל ה'פני יהושע':

"ובדרוש העליתי עוד, שזה פירוש הפסוק: 'רב לך אל תוסף דבר אלי עוד', שאילו התפלל משה עוד תפילה אחת, שהם תקי"ו (חמש מאות ושש עשרה תפילות), ועולה שש פעמים מנין 'אלהים', היה ממתיק בזה שש בתי דינים האמורים בפרק במה בהמה (שבת שם) והיה נענה בתפילתו. לכך אמר לו (הקב"ה) 'אל תוסף דבר'…".

והיינו שעיקר כוונתו של משה רבנו היתה להתפלל חמש מאות ושש עשרה תפילות, כמניין שש פעמים שם 'אלהים', כדי לבטל מעל בני ישראל את כל הדינים הנכללים בשישה בתי דינים המושרשים בשישה שמות 'אלהים'. מגודל אהבתו של משה רבנו לעם ישראל, רצה לפעול בתפילותיו הקדושות שלא ישלוט עליהם שום דין וחרון אף, אלא רק חן וחסד ורחמים.

אולם כשהגיע משה רבנו למניין חמש מאות וחמש עשרה תפילות, וכמעט שסיים לבטל את כל הדינים – עצר אותו הקב"ה ומנע ממנו להוסיף עוד תפילה אחת ולהגיע למניין חמש מאות ושש עשרה תפילות, כדי שתישאר בעולם על כל פנים בחינה מועטת של דין. כי אם לא תהיה בעולם בחינת דין כלל ועונש לרשעים – הם יתגברו בו ביותר ויעשו ככל העולה על רוחם, ויגרמו לחורבן העולם. ומפני תיקונו וישובו של עולם ראוי ונכון הוא שתהיה בו על כל פנים בחינה מועטת של דין, כמו שנאמר: "ואל זועם בכל יום", ופירשו חז"ל שזעמו של הקב"ה הוא רגע אחד בכל יום.

שש שמות הרחמים כנגד שישה בתי דין

חלילה כשאדם עושה מעשים אשר לא יעשו ומושך עליו את רוח הטומאה, הכוללת שש מדרגות ('אבי אבות הטומאה', 'אב הטומאה', 'ראשון לטומאה', 'שני לטומאה', 'שלישי לטומאה' ו'רביעי לטומאה') – הרי הוא מגביר עליו את הדינים הקשים והמרים הללו היוצאים מאותם שישה בתי דינים.

לעומת זאת, כשאדם עוסק בתורה הקדושה, על ידי זה הוא זוכה להמתיק מעליו את כל הדינים. כי התורה היא בחינת ו', שהרי התורה ניתנה בתאריך ו' בסיון, וכן אורכן ורוחבן של לוחות הברית היה שישה טפחים, וכל עמודי הספר תורה מתחילים באות ו', וכן כל התורה שבעל פה נכללת בשישה סדרי משנה – וכל זאת כדי לרמוז שגדול ועצום כוחה של התורה הקדושה להמתיק מעל העוסק בה את כל הדינים היוצאים מאותם שישה בתי דינים כנ"ל.

גם טבילה במקווה טהרה מסוגלת ביותר להמתיק מעל האדם את כל הדינים, והרמז לכך: 'המקוה' עולה בגימטריא שישה שמות הוי"ה (קנ"ו) – שהם שמות הרחמים, הממתיקים את שישה שמות אלהים – שהם שורש הדינים. ורמזו זאת רבותינו הקדושים במה שפתחו את מסכת מקוואות באומרם: "שש מעלות במקואות זו למעלה מזו", על שם שיש כוח בטבילה במקווה להמתיק את הדינים היוצאים משישה בתי הדינים הנ"ל. לכן ראוי לכל ירא שמים לטהר עצמו בטבילת מקווה בכל יום ויום קודם תפילת שחרית, כתקנת מרן אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש, ובזה ימשיך על נפשו שפע החסד והרחמים.

גם מה שאנו אומרים בכל יום בתפילה את מזמור "למנצח בנגינות" בצורת המנורה (ומה טוב שיהיה כתוב בדיו על גבי קלף), מסוגל מאוד להמתיק את הדינים. לכן נזכרים במזמור זה שש פעמים שם 'אלהים' (כולל "אלהינו"), לרמוז שבכוח אמירת מזמור זה להמתיק את כל הדינים המושרשים בשמות 'אלהים'.

בלא תפילה – אין משיגים דבר

והנה, מלבד הרובד הפנימי שבעניין תפילתו של משה רבנו המבואר עד כֹה – גם מפשוטו של העניין יש ללמוד הוראה נפלאה בעבודת ה', וזאת על פי מה שאמרו חז"ל: "גדולה תפילה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבנו, ואף על פי כן לא נענה אלא בתפילה".

היינו, שאף על פי שלא היה מימות עולם גדול בתורה ובמעשים טובים ובמעלת הנבואה כמשה רבנו – בכל זאת לא סמך משה רבנו על מעלותיו, אלא התעצם בתפילה לפני הקב"ה, משום שידע שבלא תפילה לא ניתן להשיג מאומה.

כל שכן בדורותינו אלה שאין בידינו לא תורה מפוארה ולא עושר במעשים טובים, שלא נוכל להשיג מאומה הן בגשמיות והן ברוחניות ללא ריבוי תפילות, כמבואר בדברי בעל התניא שעיקר העבודה בעקבות משיחא היא עבודת התפילה, ולכן "ראוי ונכון ליתן נפשנו ממש עליה".

על כן ירבה כל אדם בתפילות לפני הקב"ה על כל דבר ודבר שרוצה להשיג, הן בענייניו הגשמיים כפרנסה ובריאות וכו', והן בענייניו הרוחניים כלימוד התורה ובעבודת תיקון המידות וכו', ובזה תאיר לו ההצלחה בכל אשר יעשה.

ביותר צריך אדם להרבות בתפילות ותחנונים לפני הקב"ה על זרעו, שיזכו כולם להיות שלמים ביראתם וקדושתם, ולא יסורו חלילה מדרך ה' כל ימי חייהם.

בכל יום ויום יתפללו על כך כל אב ואם בישראל, כיוון שזהו דבר אשר לא בנקל זוכים לו בדורותינו אלה. וראוי לקרוא בכל יום את התפילה הנפלאה שחיבר השל"ה הקדוש על עניין זה. ורק כשירבו בתפילות מעומקא דליבא על כך, יזכו לראות את בניהם ובנותיהם וכל זרעם אחריהם זרע ברך ה', שתולים בבית ה' כל ימי חייהם.