יום אחד הגיעה אל מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א משלחת נכבדה, והם בקשו את רשותו למנות אחד מתלמידיו, אברך צעיר שמצא חן בעיניהם, להיות רב היישוב היוקרתי שלהם, הם ידאגו לכל מחסורו הגשמי, והוא ידאג למחסורם הרוחני, ויעסוק בקרוב רחוקים לאביהם שבשמים. הם היו בטוחים שבקשתם תיענה בחיוב ובשמחה, אלא שהרב דחה אותם נחרצות.
לאחר שהם הלכו הרב קרא לאותו אברך והורה לו: אני אוסר עליך לבקר באותו יישוב, אפילו לא ביקור קצר, ובשבת הקרובה פרשת תצוה תקשיב לשיעור, ותבין מאיזה אסון הצלתיך…
כמובן, האברך קיבל בתמימות את הוראת הרב, והמתין בסקרנות לשמוע איזה סכנה הייתה מרחפת על ראשו אם היה מתמנה לרב יישוב…
בשיעור בשבת קודש הרב הסביר שכל מי שמתעסק בקרוב רחוקים נדרש לבחינת מעיל ואפוד, ומי שעדיין לא קנה בקניין אמיתי את בחינת המעיל, הרי הוא נתון בסכנה שיתגברו עליו הכוחות השליליים, וככל שישפיע עליהם יותר תורה ומצוות, כך הוא עלול להינזק יותר.
הרב הביט באותו אברך, והוסיף את המשפט הבא שהיה מיועד ישירות אליו: כאשר אדם קשור בצדיק אמת, הצדיק יציל אותו מרדת שחת. כי לקנות בנפש בחינת מעיל לוקח עשרות שנים של עבודת ה' רצינית ואמיתית. ומי שרץ וממהר להחזיר אנשים בתשובה בטרם הכין את כל ההגנות הראויות, הרי הוא מסתכן בסכנה נוראה…
ובהקשר זה נביא בהרחבה את שיחתו של הרב בעניין השילוב ההכרחי בין המעיל והאפוד:
בפרשתנו למדנו על בגדי הכהונה שהיו הכהנים לובשים בעת עבודתם בבית המקדש. כהן הדיוט – מכנסיים, כתונת, מצנפת ואבנט. והכהן הגדול היה מוסיף עליהם: מעיל, אפוד, חושן וציץ.
לפי דברי האריז"ל, ארבעת הבגדים הנוספים של הכהן הגדול מכוונים כנגד ארבע אותיות שם יהו"ה ברוך הוא, וכן כנגד ארבעת העולמות – אצילות, בריאה יצירה ועשייה: המעיל – מכוון כנגד האות ה' האחרונה שבשם, וכנגד עולם העשייה. למעלה ממנו, האפוד – מכוון כנגד האות ו' שבשם, וכנגד עולם היצירה. למעלה משניהם – החושן, מכוון כנגד האות ה' הראשונה שבשם, וכנגד עולם הבריאה. למעלה מכולם, הציץ – מכוון כנגד האות י' שבראש השם, וכנגד עולם האצילות, הנעלה מכל העולמות שתחתיו.
אמנם, משחרב בית מקדשנו אין לנו שייכות מעשית לבגדי כהונה, אך גם בימינו יש בהם רמזים רוחניים ולקחים נפלאים בעבודת ה'.
מעילו של הכהן הגדול, המכוון כנגד עולם העשייה, מסמל את כח ההגנה שצריך להקיף אותנו מפני המזיקים הרבים והכוחות השליליים שעולם העשייה מלא מהם. ובכלל זאת גם הגנה מפני אנשים בעלי השפעה רוחנית שלילית, העשויים להרחיק אותנו מה' יתברך. לצערנו, העולם הזה מלא שקר, והשקר שבו כל כך ארסי עד שהוא יכול להיתפס אפילו בגדולי ישראל. לכן מוכרחים אנו לפתח בקרבנו ובקרב ילדינו היקרים כח הגנה מאוד חזק, כדי שלא ייתפס בנו השקר הזה.
תיבת 'מעיל' נרמזת בסופי התיבות של הפסוק: "וכל קרני רשעים אגדע" וכן בראשי התיבות של הפסוק: "לבב עיקש יסור ממני" – לרמוז על הכח הרוחני שהיה במעיל, להכניע את כל החיצונים, הרשעים ועיקשי הלב המתגברים מאוד בעולם הזה.
האפוד של הכהן הגדול המכוון כנגד עולם היצירה, מסמל את החובה המוטלת עלינו להשפיע לסביבתנו השפעות רוחניות, כגון: מידות טובות ויראת שמים, אך יותר מכל, ללמד תורה לאחרים, ועל ידי כן לקרב אותם לאבינו שבשמים ולהשיבם בתשובה שלימה. כפי שנרמז בראשי התיבות של הפסוק: "אלמדה פושעים דרכיך וחטאים [אליך ישובו]", – אפוד.
בחינת המעיל חייבת להיצמד לבחינת האפוד, כי מי שחלילה ילמד תורה לאחרים ויעסוק בקירוב רחוקים ולא יהיה לו מספיק כח הגנה ושמירה מפני הכוחות השליליים שעדיין טמונים באותם אנשים, או שלא יהיה מספיק ערני וחזק להרחיק מקרבתו כל מיני סוגי אנשים שאסור לקרב אותם, עשוי להינזק מכך קשות.
כפי שהמשיל זאת מורנו הבעל שם טוב הקדוש למטאטא, שאמנם הוא מנקה את כל הבית, אך לבסוף נדבק בו הלכלוך. וכך גם אלו שעוסקים עם אנשים טמאים לקרב אותם לה', ואין בהם מספיק כח הגנה מפני הרע שעדיין טמון בהם, וכן אין להם את הכח והעוז לברור את האנשים שמתקרבים אליהם ולרחק בזמן את מי שראוי לרחק, בסופו של דבר אותו רע ידבק בהם, ויהפכו הם בעצמם למלוכלכים, ואותם אנשים ריקים ופוחזים שסובבים אותם ינצלו את הכוחות שלהם למטרות שליליות, ולפעמים אף הרות אסון.
ומכך נובעת החומרה הרבה שלא ללמד לתלמידים שאינם הגונים. וכל מי שאוחז בבחינת האפוד ללא בחינת המעיל כאמור, סופו שיתקיים בו הפסוק: "דברי פיו אוון ומרמה" – שגם הוא ראשי תיבות 'אפוד'.
על כן, מוצאים אנו בהיסטוריה הקדושה של עם ישראל, שני גדולי עולם ששימשו במעיל ואפוד גם יחד ועלו והצליחו בכל אשר עשו, ולעומתם, שני גדולי עולם אחרים ששימשו באפוד ללא מעיל, ולבסוף אבדה גדולתם מהם ומזרעם:
שני הגדולים ששימשו במעיל ואפוד ועלו והצליחו, הם שמואל הנביא ודוד המלך ע"ה:
על שמואל הנביא נאמר: "ושמואל משרת את פני ה' נער חגור אפוד בד, ומעיל קטן תעשה לו אימו". כלומר, לשמואל היה אפוד בד, ואימו חנה, שאהבה אותו כנפשה וחרדה לגורלו עד מאוד, עשתה לו גם מעיל להיות לעזר ולמגן. על כן שמואל הנביא עלה והצליח בכל אשר עשה, כפי שנאמר עליו: "והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם ה' וגם עם אנשים".
ועל דוד המלך נאמר: "ודוד חגור אפוד בד". ובספר דברי הימים נוסף: "ודויד מְכֻרְבָּל במעיל בּוּץ" נמצא שדוד המלך ע"ה שימש באפוד ומעיל גם יחד, ולכן מלכותו התקיימה לו ולזרעו לעולמים, כפי שנאמר עליו: "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עימו".
ולעומתם, שני הגדולים ששימשו באפוד ללא מעיל וניזוקו מכך, הם עלי הכהן ושאול המלך:
על עלי הכהן נאמר: "ויבוא איש אלהים אל עלי ויאמר אליו, כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה, ובחר אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד", ואילו מעיל לא נזכר בו. לכן לא הצליח בדרכו, ובניו לא הלכו בדרכים טובות, ובסופו של דבר גזר עליו הקב"ה גזרה קשה ונוראה: "הנה ימים באים וגדעתי את זרעך ואת זרע בית אביך מהיות זקן בביתך… ולא יהיה זקן בביתך כל הימים… וכל מרבית ביתך ימותו אנשים… והקימותי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני משיחי כל הימים".
ועל שאול המלך נאמר: "הנה הוא נחבא אל הכלים" – "נחבא" ראשי תיבות "נער חגור אפוד בד" – לרמוז שאמנם זכה לבחינת האפוד, בדומה לשמואל הנביא שמשח אותו למלך, אך בחינת המעיל הייתה חסרה לו.
ומפני שהיה חסר בשאול המלך אותו כח ועוז להגן על הסביבה שלו ולהרחיק ממנו אנשים רעים וחטאים שאסור לקרב אותם, לכן דבק בו דואג האדומי – שמצד אחד היה מגדולי התורה שבאותו דור, אך מצד שני היה רע ומושחת מאין כמוהו – ודואג הרשע דרדר אותו ממדרגתו הרמה וגרם לו לעבור על רצון ה' ולא לאבד את כל זכר עמלק, וכן לעשות מעשים שפלים ביותר, כגון לרדוף את דוד המלך מתוך כוונה לשפוך את דמו על לא עוול בכפיו, וכן לצוות להרוג בדם קר עיר שלימה של כהנים צדיקים ובני משפחותיהם. ובמקום שתמשך מלכותו של שאול לעד, מאס ה' במלכותו, קרעה ממנו, ונתנה לדוד המלך, שהיה שלם גם בבחינה זו כנ"ל.
ודוקא חנה, אימו של שמואל הנביא – שהשכילה כל כך עד כמה חשובה בחינת המעיל, עד שמיהרה לעשות לבנה שמואל מעיל קטן בנוסף לאפוד שהיה לו – היא זו שרמזה בתפילת ההודאה שלה לה' על שני גדולי העולם הללו שחסרה להם בחינת המעיל, באומרה: "מוריד שאוֹל ויעל") – "שאוֹל ויעל" אותיות 'שאול ועלי' – לרמוז שמה שגרם לירידתם של עלי ושאול, שהייתה חסרה להם בחינת המעיל, תוקן אצל בנה שמואל וגרם להצלחתו.
