באחת הפעמים הנדירות יותר שיתף אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א את השומעים בעבודתו את בוראו, וכך סיפר:
"הקב"ה ברא אותי כעסן. בקטנותי הייתי בקלות מגיע לכלל כעס. ואני, שכבר אז הבנתי את גודל הפגם שבכעס, הייתי בוכה לה' בדמעות שליש שירחם עלי.
וכך עברו עלי ימי קטנותי בעליות וירידות.
והנה, הגיע יום הבר מצוה שלי, היום בו מלאו לי 13 שנים. ואני עמדתי לפני הקב"ה ונדרתי שיותר לא אכעס! וזה עמד לי, ומאותה עת לא כעסתי יותר!"
בעניין עבודת המידות הנדרשת דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על פרשת תרומה:
חלק נכבד מפרשתנו עוסק בצורותיהם ובמידותיהם של כלי המשכן הקדושים. הכלי האחד והמיוחד מבין כל כלי המשכן שהונח בתוך "קודש הקודשים" היה הארון שבו היו מונחים לוחות הברית.
במידותיו של הארון אנו מוצאים שוני ממידותיהם של שאר הכלים הקדושים: בעוד שמידותיו של השולחן וכן מידותיו של המזבח הן בעיקר מידות שלמות – השולחן: "אמתיים אורכו, ואמה רוחבו ואמה וחצי קומתו", והמזבח: "אמה אורכו ואמה רוחבו רבוע יהיה ואמתיים קומתו" – מידותיו של הארון כולן חצויות, כמו שנאמר: "אמתיים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו".
כמובן דבר זה דורש ביאור: הלא לפי דברי חז"ל הארון שבו היו מונחים לוחות הברית מסמל את כתר התורה הקדושה, ומכיון שהדבר המושלם ביותר בעולם זוהי תורתנו הקדושה, מן הראוי היה, לכאורה, שכל מידותיו של הארון תהיינה מידות שלמות, ומדוע כולן חצויות ושבורות?
אכן, בדברי מפרשי התורה נאמרו ביאורים רבים לכך. הגאון מוילנא זיע"א מסביר שכל מידותיו של הארון הן חצויות ושבורות, כדי לרמוז לכל אחד מאיתנו, שאם חפץ הוא לזכות לכתרה של התורה הקדושה עליו לשבור את מידותיו הרעות, כיון שהתורה הקדושה אינה חפצה לשכון בתוך ליבו של אדם שיש לו מידות רעות. כלומר: כהכנה ללימוד התורה הקדושה, צריך כל אדם לבדוק באלו מידות הוא "חלש" ולעמול בכל כוחו לשבור אותן ולעקור אותן מן השורש.
יש אדם שחלש מאוד באיסור "מדבר שקר תרחק". הוא לא "משקר" אלא הוא "שקרן". וההבדל ביניהם הוא עצום, כי "משקר" זה אדם שרק באופן חד פעמי מוציא שקר מפיו, ואילו "שקרן" זה מי שדרכו בכך תמיד, והוא חולה במחלת השקר בצורה כרונית ממש. כל הבטחה שלו נאמרת "בערבון מוגבל". כל מילה שהוא מוציא מפיו טעונה שבע בדיקות וחקירות אם היא אמיתית או לא. כמובן זו מידה גרועה מאוד. מי שחי בצורה כזאת רחוק מהקב"ה בתכלית. הקב"ה אינו שומע את התפילות שלו, ובודאי שלא מתקרב אליו, כמו שנאמר: "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני".
לכן מי שבא ללמוד תורה ומזהה בנפשו מידה זו, יעשה את כל אשר ביכולתו לשבור אותה אחת ולתמיד, ויקבל על עצמו חד משמעית שלא להוציא מפיו ולוּ מילה אחת בלבד של שקר, גם אם על ידי כן "יתהפך העולם" ויפסיד את כל מה שיש לו בחיים. ואם, אכן, יזכה לעמוד בזה – הקב"ה עוד יפתח לפניו שערים עצומים בלימוד ובהשגת התורה הקדושה.
יש אדם שיצר העריות בוער בקרבו בחום אדיר, בדוגמת חומו האדיר של תנור אפייה הנמצא בשיא הפעילות שלו, כפי שאומר הושע הנביא: "מנאפים כמו תנור בֹּעֵרָה מֵאֹפֶה", "בוקר הוא בוער כאש להבה". בכל מה שקשור לעולם האשה, תמיד הוא המתנדב הראשון. באזכרות הוא דואג שיגישו להן אוכל, ואף מזדרז לעשות זאת בעצמו. בארועים הוא דואג שגם להן יהיה מקום נוח וגם הן תוכלנה לראות הכל. מאוד "כואב לו" על נשים גרושות ואלמנות או כאלו שלא מסתדרות עם בעליהן, ותמיד הוא משתדל בכל כוחו להחלץ לעזרתן. בכל הזדמנות עיניו "פוזלות" להיכן שלא צריך.
כל אלו וכיו"ב הם תסמינים ברורים למחלת הנפש האמורה. ולצערנו, פעמים רבות שגם בעלי תורה חולים במחלה זו בצורה מאוד קשה. על כן, מי שמזהה בקרבו נטייה כזאת, יקח בחשבון שהוא נמצא בסכנה של ממש, וגם אם יש בו תורה, תורתו תהיה בעוכריו. ואם ברצונו להציל את נפשו מרדת שחת, ימסור את נפשו לעקור מקרבו את ה"חיידק הטורף" הזה. עם נשים אין דיבורים, אין צחוקים, אין משחקים – כפי שהורו חז"ל: "ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים – כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה, גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנם".
אתה עושה הילולא לכבוד צדיק כלשהו – תודיע שזה ללא נשים. יש לך משרד – תמעט עד כמה שרק ניתן במזכירות, וגם עם אלו שמוכרחות להיות שם תשתדל למעט בדיבורים מיותרים. שיעור של רב לנשים – בל יראה ובל ימצא. רב שרוצה לחוס על נפשו ימסור אך ורק שיעורים לגברים, ויאפשר לנשים לשבת בעזרת הנשים בצניעות רבה ולהקשיב לשיעור בשקט מוחלט. תמיד יש לזכור שעל כל קשר עם אשה זרה נאמר: "כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה".
יש אדם שאמנם הוא בסדר גמור בכל הענינים הנזכרים, אך דא עקא שהוא שקוע בתאוות האכילה. הוא בקי היטב במיקומן של כל המסעדות בעיר – הן בשריות והן חלביות – ומרבה לבקר בהן ולמלא את כרסו. גם כשהוא כבר נמצא בכולל ואמור לשבת וללמוד, תמיד הוא מצוייד היטב במיני מזונות ושאר מיני תרגימא, ופיו כמעט ולא חדל מללעוס – ממש "לא פסיק פומיה מגירסא", אך לא מגירסא של דברי תורה אלא מגירסא של מזון. צריך לדעת שהתנהגות זו מונעת מהאדם את השגת התורה הקדושה, כיון שדרכה של תורתנו הקדושה היא, כפי שאמרו חז"ל: "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל", ולא חיי בשרים ותענוגות העולם הזה.
ומסיימים חז"ל ואומרים: "אם אתה עושה כן, 'אשריך וטוב לך' – אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא". והיינו כי מי שמרחיק את עצמו ממותרות ותענוגות, ראשית כל, אשריו בעולם הזה, כיון שבכך לא ירבה בהוצאות מיותרות ויגדיל את החובות שלו בבנק, ולאחר מכן, אשריו בעולם הבא, כיון שכל התורה שלמד בעולם הזה היתה זכה וברה ונקיה מתערובות של הבלי העולם הזה, ובזכותה ינחל חלק עצום בעולם הבא.
זהו למעשה הלקח העיקרי שעלינו ללמוד מכך שכל מידותיו של הארון היו חצויות ושבורות – "אמתיים וחצי אורכו, ואמה וחצי רוחבו, ואמה וחצי קומתו" – שאם רצוננו שהקב"ה יזכה אותנו ל"אורך" של תורה, דהיינו לבקיאות רבה בתורה, או ל"רוחב" של תורה, דהיינו הבנת כל ענין בתורה בצורה רחבה, או ל"קומה" של תורה, דהיינו עומק ופנימיות התורה – עלינו לשבור עוד ועוד מידות רעות. וככל שנרבה לשבור מידות רעות, ולרכוש תמורתן עוד ועוד מידות טובות, כך נזכה שהקב"ה יגלה לנו עוד ועוד עניינים נפלאים בתורתו הקדושה.
